הערוץ הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "הטלוויזיה הישראלית" מפנה לכאן. לערך העוסק בשידורי טלוויזיה בישראל, ראו טלוויזיה בישראל.
הערוץ הראשון
555174-5.jpg
פרטי הערוץ
קטגוריה: כללי, חדשות
תאריך השקה: 2 במאי 1968
בעלות: ממלכתית
שפה: עברית, ערבית
מדינה: ישראל
אזור קליטה: המזרח התיכון
שיטת שידור: PAL, DVB, HDTV
הצפנה: שידור דיגיטלי קרקעי, שידור לוויני חופשי, הפצה ברשתות הכבלים והלוויין
אתר האינטרנט

"הערוץ הראשון" (ובשמו הקודם הטלוויזיה הישראלית), הידוע בציבור כ"ערוץ 1", הוא ערוץ טלוויזיה ציבורי ממלכתי בישראל, מטעם רשות השידור. הערוץ שידר קרוב לעשרים שנה (יחד עם הטלוויזיה החינוכית הישראלית) בערוץ השידור הישראלי היחיד, ועל מנת להיבדל מהחינוכית הערוץ זכה לכינוי "הטלוויזיה הכללית" ובקיצור "הכללית". לאחר שהחלו שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית שם הערוץ עבר מיתוג מחדש והוא נקרא "הערוץ הראשון".

מאז הקמתו, שוכנים האולפנים הראשיים של הערוץ בבניין הטלוויזיה הישראלית שבשכונת רוממה בירושלים.

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014,‏[1] ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור,‏[2] ובמקומה יוקם תאגיד שידור חדש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1966 - תכנון והקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון מפורט להקמתה של הטלוויזיה הישראלית החל בשנת 1966 בעזרת ייעוץ של ג'ו שטרן, סגן נשיא CBS האמריקנית‏[3]. הטלוויזיה הישראלית נוסדה ב-2 במאי 1968, לאחר שנים רבות של ויכוח ציבורי בנושא, ולאחר שהטלוויזיה החינוכית הישראלית החלה בשידוריה במרץ 1966. הקמת הטלוויזיה, שתוכננה מלכתחילה לשנות ה־70, הוחשה בעקבות מלחמת ששת הימים, והסברה כי באמצעות שידורי טלוויזיה ניתן לשפר את ההסברה הישראלית למדינות ערב ולתושבי השטחים.

1968 - תחילת השידורים הסדירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהורם גאון במהדורת פורים של "אולפן עגול" - אחת מתוכניות הבידור הראשונות ששודרו בערוץ הראשון (1969)

השידור הראשון של התחנה היה שידור חי של מצעד צה"ל ביום העצמאות, שנערך במאי 1968 ירושלים. תדר השידור שהוקצה לתחנה היה אותו תדר שעליו שידרה הטלוויזיה החינוכית, ולכן שתי התחנות חולקות מאז את שעות השידור בערוץ.

לאחר מספר שידורים חד פעמיים החלו לשדר באוגוסט 1968 שידורי ניסיון סדירים, תחילה שלושה ערבים בשבוע, שבהמשך הורחבו לארבעה. בתקופה זו שודרו בכל יום שעה בערבית ושעתיים בעברית. התחנה שידרה בשחור לבן, למרות העובדה שבתקופה זו כבר היו תחנות ששידרו בצבע. ב-20 באוגוסט באותה שנה שודרה מהדורת מבט לחדשות הראשונה. תוכנית זו משודרת בערוץ הראשון עד היום, ובמשך שנים רבות הוגשה על ידי אותו מנחה, חיים יבין.

בשנת השידורים הראשונה פעלה הטלוויזיה הישראלית כיחידה עצמאית במסגרת של "צוות הקמה" שבראשו עמד פרופ' אליהוא כץ מהחוג לקומוניקציה באוניברסיטה העברית, והשתתפו בו כמה אנשי אמנות ותקשורת, בהם האמנית עדה המאירית (שוורץ). שידוריה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הוגדרו כשידורי נסיון. כץ היה למעשה המנהל הראשון של הטלוויזיה הישראלית. לאחר מכן התמזגה הטלוויזיה הישראלית עם תחנת הרדיו הממלכתית, "קול ישראל", שפעלה כבר במסגרת רשות השידור (שנוסדה כשלוש שנים לפני כן).

1969 - שידורים בימי שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1969 התחוללה סערה ציבורית סביב שידורי הטלוויזיה בשבת, כאשר מליאת רשות השידור החליטה להרחיב את שעות השידור היומיות ולעבור לשדר מארבעה ימי שידור לשידורים יומיים, כולל ימי שישי ושבת, החל מחודש נובמבר באותה השנה. במסגרת המשא ומתן להרכבת הממשלה לאחר הבחירות לכנסת השביעית שנערכו באוקטובר באותה שנה, דרשו נציגי המפלגות הדתיות להקפיא את פתיחת השידורים המתוכננים לליל שבת. בשבוע הראשון של נובמבר, בו החלו השידורים היומיים, התחוללה מהומה סביב הסוגיה. בסופו של דבר החליטה ראש הממשלה גולדה מאיר להיענות באופן זמני לדרישת הדתיים, ולהקפיא את פתיחת השידורים בליל שבת. ביום שישי באותו שבוע, בשעות אחר הצהרים, פנו שני עורכי דין, יהודה רסלר ועדי קפלן, לבג"ץ. השופט התורן צבי ברנזון הוציא צו על תנאי והשידורים נפתחו כבר באותו ערב.

בשנת 1971 הופקה סדרת המקור הראשונה, "חדווה ושלומיק".

שנות ה-70 וה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הרחיבה הטלוויזיה את שידוריה לשש שעות וחצי מדי יום (כולל שעה וחצי בערבית ושעה לשידורי ילדים), ושידרה עד חצות. החל משנת 1983 החלו שידורים בצבע, וכן יום השידורים היה יותר מעשר שעות, במערך השידורים החלו יותר סדרות רכש, ותכוניות טלוויזיה מהעולם, תוכניות ושידורי ספורט, יחד עם יצירה ישראלית נרחבת הכולל תוכניות אירוח, סדרות תעודה, ותוכניות מוזיקה.

אופי השידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטלוויזיה הישראלית שידרה במרבית השעות של פעילותה תוכניות וסרטים קנויים, רובם דוברי אנגלית. התוכניות המקומיות המקוריות שלה היו תוכנית החדשות (מבט לחדשות, כמעט חצות, יומן), דיונים בנושאי דיומא ("מוקד"), תוכנית ספורט ("מבט ספורט") ותוכניות ילדים ("טלפלא", "הצריף של תמרי", "החתול שמיל", "פלאי קלעים" ועוד).

בנוסף הפיקה רשות השידור תוכניות בידור סאטיריות, בראשן "ניקוי ראש" ו"לול", תוכניות בידור ("עוד להיט", "להיט בראש", "עד פופ", "שעה טובה", "סיבה למסיבה"), תוכניות תעודה ("עמוד האש", "הנבחרים"), ותוכניות מיוחדות לציון אירועים וחגים, חלקן בפורמטים שיובאו מבריטניה, "חיים שכאלה" למשל. הערוץ הפיק מעט מאוד תוכניות עלילתיות מקוריות. הבולטות שבהן היו "חדווה ושלומיק" ו"מישל עזרא ספרא ובניו".

בשנת 1985 זכתה הטלוויזיה הישראלית בערבית בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה.

שידורים בשפה הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בד בבד עם תחילת השידורים בעברית בשנת 1968 שודרו תוכניות בשפה הערבית עד לסוף 2002. מינון התוכניות המקוריות בשידורים בערבית היה גבוה ביחס למקובל בשידורים בעברית. השידורים בערבית כללו חדשות, מגזין לנשים, תוכנית מידע לחקלאים, תוכניות בידור ואת תוכנית הילדים הפופולרית "סמי וסוּסוּ".

בעשור השני של המאה ה-21, שידורי הטלויזייה הערבית הישראלית הם בערוץ 33, וכן בערוץ הערבי הישראלי "הלא TV".

שינויים בערוץ בשנת 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 במאי 2012 שונה לוח השידורים של הערוץ. בלוח החדש נעשה ניסיון להתחרות בערוצים המסחריים בשעות ה"פריים טיים". במסגרת השינויים, מהדורת מבט לחדשות הועברה ל-8 דקות לשמונה וקוצרה ל-38 דקות. אחרי מבט, משדר הערוץ את התוכנית "המוסף" בהנחייתה של גאולה אבן. בכל ערב משודרת ב-19:00 תוכנית המציאות "בואו לאכול איתי" ומיד אחריה, "היום בספורט" - מגזין ספורט יומי.

התוכנית "מהיום למחר" בוטלה ובמקומה הוצבה מהדורת חדשות שמסכמת את אירועי היום. לעומת זאת, הערוץ חזר לשדר תוכנית אירוח: בכל יום שישי משודרת אחרי היומן התוכנית "שישי עם טל ברמן".

במהלך 2012 עברו מרבית תוכניות הערוץ להיות משודרות בפורמט HD. המהלך הושלם בינואר 2013, עת עבר הערוץ להיות ערוץ הטלוויזיה הישראלי הראשון בו מתקיים שידור מלא בו רזולוציית שידור גבוהה זו.

טכנולוגיות שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות הערוץ החל משידורי המונדיאל ביוני 2010

עם הקמתו שידר הערוץ בשידור אנלוגי, בשיטת PAL. בשנת 1979 החלה התחנה מעבר לשידורי צבע בתהליך הדרגתי, שהושלם בפברואר 1983, כשגם שידורי החדשות צולמו בצבע. בשנת 1981 הופסקה פעילות מחיקת הצבע מתוכניות צבעוניות.

אות הערוץ במהלך השידור הראשון בהפרדה גבוהה, הופיע במהלך שידור תחרות האירוויזיון במאי 2010

ב-25 במאי 2010 שידר הערוץ הראשון בפעם הראשונה שידור בהפרדה גבוהה (HDTV), באפיק 511 בהוט וביס. הייתה זו הפעם הראשונה שבה ערוץ ציבורי בישראל משדר בהפרדה גבוהה - עד אז היו שידורים כאלה רק בערוצים ייעודיים של הוט ושל יס, בתשלום. השידור היה של חצי הגמר הראשון של תחרות האירוויזיון. למרות היות הערוץ ציבורי ובחינם, בפועל רק ציבור מנויי הלוויין והכבלים, בעלי ממירי HD, יכלו לצפות בשידור בהפרדה גבוהה. במקביל הועבר השידור בערוץ הרגיל, באיכות רגילה ובמסך רחב שנדחס לפורמט הרגיל.

המונדיאל של 2010 היה אירוע הספורט הראשון ששודר באופן מלא ב-HD. במסגרת בדיקות ההכנה, הגיע למסקנה מנהל אגף ההנדסה בערוץ 1, משה מושקוביץ, כי הפתרון הפשוט והזול ביותר הוא לחבר ניידת שידור HD שתשמש כחדר בקרה וחדר שידור. על כן, הוצא מכרז, אליו ניגשו שתי חברות: "מזמור הפקות", בעלת ניידת HD היחידה בארץ באותה עת, וחברה מחו"ל שהציעה ניידת טורקית, שבחינה שלה בערוץ הראשון כללה נסיעה לטורקיה. לבסוף הניידת הטורקית ירדה מהפרק בגלל העלויות וכך נבחרה הניידת של "מזמור הפקות". לצורך תפעול ערוץ ה-HD, הוקם אולפן ובו שבע מצלמות HD של חברת Sony מדגם HSC-300 עם עדשות של Fujinon ומצלמת הגשה אחת באולפן בתל אביב, שחוברה לניידת באמצעות סיב אופטי. כל מקורות הווידאו נותבו משולחן ניתוב מדגם MVS-6000, ומהניידת הועברו להוט, יס ולמרכז הבקרה‏[4].

ב-10 ביוני 2010 החל הערוץ בשידור משחקי גביע העולם בכדורגל תוך שימוש בהפרדה גבוהה. באותו ערב שודרה מהדורת החדשות "מבט" בפורמט ה-HD ולמעשה הייתה מהדורת החדשות הראשונה בישראל שמשודרת באיכות הזו. לקראת סוף חודש יוני, פורסם‏[5] כי שר האוצר שטייניץ הסכים להעביר מקדמה על סך עשרה מיליון ש"ח לערוץ הראשון, במסגרת הרפורמה ברשות השידור, על מנת להמשיך עם שידורי ההפרדה הגבוהה גם לאחר תום משחקי המונדיאל. בערוץ הראשון הביעו שביעות רצון והודיעו כי גם לאחר סיום המשחקים ימשיכו לשדר את מהדורות החדשות בטכנולוגיית ה-HD מהאולפן המיוחד שנבנה לצורך שידורי המונדיאל. בכך יהיו לערוץ הישראלי הפתוח לכל הראשון שפועל בדרך זו.

באוגוסט 2010 החל הערוץ לשדר גם את המשחק המרכזי של ליגת העל בכדורגל בשיטת ה-HD.

לקראת חג הפסח (אפריל 2011), הערוץ החל לשדר בשיטת 16:9 באפיק 11, שיטה המתאימה למסכי ה-LCD הרחבים. נכון לאמצע 2011, תוכניות האולפן של הערוץ אינן משודרת ב-HD או במסך רחב ורק סדרות ותוכניות שצולמו מראש ב-HD משודרת בפורמט החדש.

הערוץ שידר את תחרויות אולימפיאדת לונדון בלעדית ב-HD ועבר לשידורים מלאים ב-HD מיום הבחירות לכנסת התשע עשרה

מבנה ניהולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסדות האמורים לנתב את דרכה של הרשות הם: הוועד המנהל הכולל שבעה חברים, ומליאה שבה חברים 31 נציגי ציבור, הממונים על ידי הכנסת ובפועל משקפים את חלוקת הכוח הפוליטי, פחות או יותר. בתחילת דרכה של רשות השידור ושל הטלוויזיה הישראלית, עד לסוף שנות ה־70, היו מרבית חברי המליאה אנשים בעלי רקע תרבותי וחינוכי (ד"ר אליהו לנקין שהיה מוותיקי האצ"ל, נתן שחם הסופר שישב במליאה מטעם מפ"ם). לאחר מכן הפכה מליאת רשות השידור לגוף שבו חברים פוליטקאים בראשית דרכם כנקודת מוצא לקריירה פוליטית עתידית (למשל, גיל סמסונוב וסילבן שלום שהתחילו את דרכם בליכוד כחברים במליאת רשות השידור).

מקורות כספיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציבה של הטלוויזיה הישראלית מבוסס על אגרת הטלוויזיה הנגבית מכל משקי הבית שברשותם מקלט טלוויזיה (ללא קשר לכמות השימוש במכשיר). סידור זה מיועד לשמור על עצמאות השידורים ועל אי־תלות במפרסמים מצד אחד ובפוליטיקאים מצד שני. בפועל גובה האגרה נקבע על ידי ועדת הכספים של הכנסת והטלוויזה הישראלית נעזרת בגורמים מסחריים המעניקים "חסות" לשידורים. בתקופת האינפלציה הדוהרת בתחילת שנות ה־80 הייתה חשיבות רבה למועד שבו נקבע גובה האגרה בגלל הירידה המתמדת בערך המטבע. לא אחת נדחה הדיון בוועדת הכספים כדי ללחוץ על הטלוויזיה להתאים את שידוריה לציפיות של פוליטיקאים.

מנהלי הערוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המנהל התחלת כהונה סיום כהונה
אליהוא כץ 1968 1969
סטן גרנדייזי 1969 1969
חגי פינסקר 1969 1971
נקדימון רוגל 1971 1971
ישעיהו תדמור 1971 1973
ארנון צוקרמן 1973 1979
יצחק שמעוני 1980 1982
טוביה סער 1982 1985
יוסף בראל (בפועל) 1985 1985
יאיר אלוני 1985 1986
חיים יבין 1986 1990
יוסף בראל 1990 1993
יאיר שטרן 1993 2000
יאיר אלוני 2000 2002
יוסי משולם 2002 2003
מוטי עדן 2003 2006
מושון מצליח 2007 2013
זליג רבינוביץ' (בפועל) 2013

מהפקות הערוץ הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקטואליה ותחקירים

תעודה

תרבות ומוזיקה

תוכניות ספורט

תוכניות בנושאי דת

תוכניות ילדים ונוער

תוכניות בידור אירוח

סדרות דרמה

קומדיות מצבים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]