אוסטרוגותים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הממלכה האוסטרוגותית

האוסטרוגותים (לטינית: Austrogothi או Ostrogothi, "גותים מזרחיים") הם שבט גרמאני שמוצאם מגוטלנד (Gotland) שבשבדיה, סקנדינביה. השבט השפיע על אירועים מדיניים בשלהי ימיה של האימפריה הרומית. במקביל לו, פעל שבט גרמאני נוסף, אף הוא מצאצאי הגותים (Gothi), והוא הויזיגותים (Visigothi), שכונו "גותים אציליים" או ה"מערב-גותיים". שני השבטים הם מצאצאי הגותים, שבט שהתהווה במזרח גרמניה, שנטל חלק באירועים המדיניים של אותה עת.

במקור נקראו ה"אוסטרוגותים" גראוטונגי (Greutungi), כינוי עתיק שמשמעו היה "אלה מהערבה". האוסטרוגותים התיישבו מצפון לים השחור, משם עברו לשטחים לאורך הדנובה בתחומי מואסיה (Moesia) ודאקיה (Dacia) (היום מחוזות ברומניה ובהונגריה). הם ישבו שם עד לשנת 382. תחת שלטון ההונים הם עברו לבלקן ומשם במאה ה-5 לאיטליה, שם מנהיגם תאודוריק הגדול הקים את ממלכתם.

ראשית תולדותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי השליטה של הממלכה האוסטרוגותית

לפי מקורות אחדים, הגותים היו אומה אחת עד למאה ה-3. אז הם נפרדו לשניים - "האוסטרוגותים" וה"ויזיגותים". שני השבטים חלקו מאפיינם משותפים רבים, בין השאר הם הכירו באלוהותו של האל שנקרא על ידי הרומאים מרס.

במהלך המאה ה-3 והמאה ה-4 פלשו האוסטרוגותים והתיישבו מחדש באזור דאקיה ומואסיה עקב צפיפות באזור מגוריהם הקודם, צפון הים השחור. באזור החדש הם הקימו ממלכה גדולה וחזקה בין נהרות הדנובה והדנייפר בתחומי רומניה, מולדובה ומערב אוקראינה של היום. הממלכה נשלטה בידי הנהגה גותית, אך הייתה מורכבת משבטים בעלי מוצא שונה: הסרמטים, הגפידים, הדאקים וכן מיעוט סלבי.

בשנת 370 הגיעו השבטים ההונים לתחום מגוריהם של האוסטרוגותים ואלו האחרונים קבלו את מרותם. השליט האוסטרוגותי, ארמנאריך (Ermanaric) התאבד בשנת 378 (ולפי גרסה אחרת הוא חי 110 שנים). שני העמים התנחלו בארצות הבלקן. האוסטרוגותים הפכו להיות לאחד מהשבטים שהיו ואסלים של ההונים. וכך, בשנת 451, הם נטלו חלק בקרב שאלון (Chalons). מפעם לפעם הם ניסו להתקומם אך ללא הצלחה. הם אימצו מההונים את השימוש בסוסים, והייתה בכך תרומה חשובה להתפתחותם.

בשנת 453, עם מותו של אטילה מלך ההונים, החלה ההיסטוריה של האוסטרוגותים כעם עצמאי. בשנת 454 ניצחו יחד עם שבט גפידס ובהנהגתו של השליט האוסטרוגותי תאודומיר (Theodemir) את צבאם של בני אטילה בקרב נדאו (Nedao), וכך הגיעה לקיצה האימפריה ההונית. האוסטרוגותים המשיכו בדרכם מהמזרח למערב, והגיעו לתחומי האימפריה הרומית המזרחית.

תאודוריק הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תאודוריק הגדול

גדול השליטים האוסטרוגותים היה תאודוריק הגדול אשר פרוש שמו היה "מנהיג האומה". הוא נולד בשנת 454 לאחר קרב נדאו. ילדותו עברה עליו כבן ערובה בקונסטנטינופוליס, שם קיבל את חינוכו. בצעירותו נגרר למאבקים ולאינטריגות של האימפריה הביזנטית. תאודוריק אימץ מנהגים רומיים אחדים אך עדיין נשאר מלך האוסטרוגותים; הוא הכיר בכוחה של הכנסייה וראה בשיתוף הפעולה אינטרס שיאפשר לו לסלול את הדרך לרומא. הוא תכנן לחדש את הממשל והתרבות הרומית וכך להחזיר לעם האיטלקי את גאוותו.

באותה עת שלט על אדמת איטליה מלך בשם אודואקר שהדיח את הקיסר הרומי האחרון רומולוס אוגוסטולוס. בהתחלה הסכים הקיסר הביזנטי זנון, כי אודואקר ישאר לשלוט באיטליה אך כאשר היחסים הדרדרו שלח את תאודוריק לכבוש את איטליה.

להמחשת מספרם המועט של האוסטרוגותים, מסופר כי כל העם האוסטרוגותי הסתגר למשך מספר חודשים בתוך חומותיה של פביה.

תאודוריק פנה לכבוש את איטליה ובשנת 493 כבשו צבאותיו את העיר רוונה אשר הפכה להיות בירתם. תאודוריק נפגש עם אודואקר כדי להתפשר על חלוקת אדמת איטליה אך בפגישה רצח תאודוריק את אודואקר, והאוסטרוגותים התפרסו בשטחה של כל איטליה והגיעו עד לסיציליה בדרום ודאלמטיה (Dalmatia) בצפון. שני העמים ממוצא גותי, האוסטרוגותים והוויזיגותים, התאחדו תחת שלטונו של תאודוריק.

השטחים בשלטונו של תאודוריק כללו גם את ממלכת טולוז (Toulouse) הוויזיגותית, רוב שטחה של גאליה (צרפת של היום), חלק משטחי גרמניה המערבית, ורוב שטח חצי האי האיברי. באמצעות משא ומתן הוא חבר למלכים הפרנקים והבורגונדים. אימפריית ביזנטיון חשה שתאודוריק הגדול נעשה חזק מדי וניסתה לפעול נגדו.

בקרב ווּ‏ייה (Vouillé) נסוגו מלכי האוסטרוגותים מגאליה ומחצי האי האיברי. עכשיו כבר לא היה שלטונו של תאודוריק הגדול בעל אופי ברברי אלא נחשב לשלטון של בן תרבות. הוא היה מלכם הלאומי של הגותים אך גם היורש של האימפריה הרומית המערבית. שתי האומות, הגותית והרומאית, נבדלו זו מזו בשפה ובדת, אך חיו זו בצד זו על אדמת איטליה. כל עם היה נתון לחוקים משלו, תחת שלטון נסיך משלו, אך כולם היו תחת הריבונות של תאודוריק הגדול. מעריכים כי 200,000 עד 250,000 אוסטרוגותים התנחלו באיטליה.

ההתפוררות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 526 מת תאודוריק הגדול. שני העמים, האוסטרוגותים והוויזיגותים, נפרדו שוב, והחיכוכים בין מנהיגי העמים נמשכו. האימפריה הביזנטית, בראשות יוסטיניאנוס הראשון חשה בחולשה ובשנת 535 פלשה לאיטליה בראשות מפקד הצבא בליזריוס, כבש את סיציליה והמשיך לחצי האי האיטלקי. בשנת 536 כבשו הביזנטים את נאפולי ורומא והגיעו עד מילאנו. בשנת 540 הם כבשו את בירת האוסטרוגותים רוונה, בצפון איטליה. הקיסר יוסטיניאנוס הראשון הציע לגותים הסדר נדיב: הם ימשיכו לשלוט על ממלכה בצפון איטליה ובתמורה יעבירו אליו את מחצית האוצר אשר ברשותם. בליזריוס העביר את ההצעה אל הגותים. הם לא האמינו להצעתו של יוסטיניאנוס הראשון אבל אחרי שבליזריוס נתן את ערבותו הם קבלו את ההסדר.

בשנת 545 חזר בליזריוס לאיטליה ומצא כי המצב השתנה מקצה לקצה. אראריק (Eraric), שליט האוסטרוגותים, נהרג והאליטה הגותית הפרו-רומית התמוטטה. בשנת 541 בחרו האוסטרוגותים מנהיג חדש - טוטילה. טוטילה היה מצביא מבריק, והוא כבש מחדש את צפון איטליה ואף גרש את הביזנטים מרומא. כשבליזריוס הגיע לאיטליה טוטילה נאלץ להשיב לו את רומא. אולם בליזריוס הפסיד אותה שוב, כאשר הקיסר יוסטיאנוס סירב להמציא לו אספקה ותגבורת, ובשנת 548 הוא הוחלף במצביא אחר, נארסה (Narses), בו נתן הקיסר את אמונו.

ביולי 552 נהרג טוטילה בקרב טאגינאה (Battle of Taginae). שותפיו לקרב, טאה (Teia), אליגארן (Aligern), סקיפורל (Scipuar) וגיבל (Gibal) נהרגו או נכנעו בקרב במונס לאקטריוס (Mons Lactarius) באוקטובר אותה שנה. השליט וידין (Widin) נלקח בשבי לקונסטנטינופוליס בשנת 561 או 562. כך באה לקיצה ממלכת האוסטרוגותים. שקיעתה החלה למעשה עם מותו של תאודוריק הגדול. לפי ההיסטוריון קנטור נורמן:

Cquote2.svg

הנהגת מערב אירופה נפלה בלית ברירה לידי הפרנקים. כתוצאה מכך מפלת אוסטרוגותים והצלחת הפרנקים באה לידי ביטוי קריטי בהתפתחות אירופה בתחילת ימי הביניים. תאודוריק הגדול עשה מאמץ להחזיר את החוסן לשלטון הרומי ולתרבותו..

Cquote3.svg
– Cantor, Norman F. The Civilization of the Middle Ages. Chapter 3, pages 105 to 106, and 107

הסיכוי להקים מדינה עצמאית בעלת לאום אחד, על ידי איחוד בין מרכיבים רומיים וגרמאניים, כפי שהתרחש בגאליה, בחצי האי האיברי ובחלק הצפוני של איטליה תחת שלטון הלומברדים, לא עלה יפה. וכך היה לגותים מעמד שונה בהיסטוריה האיברית מאשר בהיסטוריה האיטלקית. באיטליה היו הגותים פולשים לשעה ושליטים ואילו באיבריה הם תרמו להתפתחות האומה המקומית. בצפון חצי האי האיברי קיים אזור "אסטורס" (Asturias) השומר על השם "גוטיה" (Gothia) שמזכיר את הנוכחות הגותית בגאליה.

מלכי האוסטרוגותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכים מאוחרים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]