הונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטח האימפריה ההונית יחסית למדינות אירופה כיום

ההונים היו שבט נוודים מהערבה האסייתית אשר פלש במהלך המאות הרביעית והחמישית לספירה לאירופה, עד שמוגר באירופה בשנת 455. חותמם על האימפריה הרומית ניכר היטב.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפת השיונגנו המילה "הון" (hun), משמעותה "עם" או "אומה". המילה דומה למילה "chun" שמשמעותה "אומץ" או "כוח", מושג שהפך לכינוי ל"נסיך" בסינית. המושג "הונים" אינו חופף בהכרח את המושג "שיונגנו" מאחר שהיה בשימוש של הסינים כלפי כל הלא-סינים, אף שייתכן כי גם ההונים כונו שיונגנו בפי הסינים, מאחר שהם נמנו גם על הלא-סינים.

כיום כאשר משתמשים במערב במושג "הונים" מתכוונים לשבט נוודים ספציפי אשר פלש במהלך המאה הרביעית והחמישית לספירת הנוצרים לאירופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורם של ההונים לוט בערפל. יש סברות כי ההונים, בגלל הדמיון באורח החיים, שקשה להניח כי הוא מקרי, הם מצאצאיהם של השיונגנו שכבשו שטחים בצפון סין, מנצ'וריה, חלקים ממונגוליה וסיביר. בעבר נטען כי השיונגנו היו ציידים נוודים ולא הקימו יישובי קבע משלהם מעולם, אך ארכאולוגים מודרניים גילו הוכחות לערים וגידולים חקלאיים הונים.

השיונגנו נעלמו מתיעוד ההיסטוריה הסינית לאחר המאה החמישית לספירה ולא ידוע מה עלה בגורלם. משערים כי הם אבותיהם של שבטים נוודים רבים, ביניהם ההונים האירופאים.

ההונים הופיעו לראשונה בדרום-מזרח אירופה בסביבות שנת 370 לספירה. הם תוארו על ידי היסטוריונים רומאיים כברברים מבעיתים האוכלים בשר נא ועושים הכול על גבי הסוסים שלהם, אפילו ישנים.

החברה ההונית הייתה חברה שבטית שהורכבה משבטים קטנים שהונהגו על ידי מנהיגים רבים שלא היו כפופים למנהיגות מרכזית כלשהי.

השבטים ההונים פשטו על האימפריה הרומית ולאורך הדרך כבשו גם תרבויות לא רומאיות אחרות. כאשר פלשו לאימפריה של האוסטרוגותים, עם גרמאני, התאבד מלך האוסטורגותים כי לא יכל להם. לאחר שהשתלטו על האוסטרוגותים פלשו ההונים לארצם של הוויזיגותים, עם גרמאני נוסף, שנמלט לתחומי האימפריה הרומית בחיפוש אחר מקלט. הגירת הפליטים ההמונית לתחומי האימפריה הרומית מפני טרור ההונים הייתה בין הסיבות לנפילתה של האימפריה.

לאחר שהשתלטו על האוסטרוגותים, על הוויזיגותים ועל שבטים גרמאניים אחרים, נעו ההונים לכיוון האימפריה הרומית המזרחית. בתמורה לשלום העלו הרומאים מס להונים. בערך בשנת 432 לספירה, אוחדו ההונים תחת מנהיג אחד, רוגה. לאחר מותו בשנת 434, ירשו את כסאו שני אחייניו, בלדה הבכור ואטילה הצעיר.

המנהיגים החדשים של ההונים דרשו מס גבוה יותר מהרומאים, ולאחר שהרומאים לא הצליחו לגייס את כמות הכסף הדרושה, תקף אותם אטילה תוך שהוא הורס עיר אחרי עיר. אטילה חסר הרחמים זכה לכינוי "שוט האלוהים".

בשנת 445 רצח אטילה את בלדה ונותר שליטם היחיד של ההונים. אטילה לא האריך ימים, אך לא מת בקרב. לאחר שהשתכר במסיבת אחת מחתונותיו הרבות, נמצא מת בשנתו עקב דימום חמור באף, ממנו נחנק למוות בשנת 453 לספירה.

ההונים לא החזיקו מעמד לאורך זמן לאחר מותו של אטילה. ממלכתו חולקה בין צאצאיו הרבים, אשר החלו מיד להלחם זה בזה. נתיניהם ניצלו את ההזדמנות כדי למרוד בשלטון ותוך שנים ספורות התמוטטה האימפריה ההונית כליל.

לימים, בימי מלחמת העולם השנייה, כונו הגרמנים "הונים", בעיקר בפי הבריטים, על שום שאיפותיהם האימפריאליות ואכזריותם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • de la Vaissière, E. "Huns et Xiongnu", Central Asiatic Journal, 2005-1, p. 3-26.
  • Lindner, Rudi Paul. "Nomadism, Horses and Huns", Past and Present, No. 92. (Aug., 1981), pp. 3–19.
  • Otto J. Mänchen-Helfen (ed. Max Knight): The World of the Huns: Studies in Their History and Culture (Berkeley, University of California Press, 1973) ISBN 0-520-01596-7
  • Otto J. Mänchen-Helfen: Huns and Hsiung-Nu (published in Byzantion, vol. XVII, 1944-45, pp. 222-243)
  • Otto J. Mänchen-Helfen: The Legend of the Origin of the Huns (published in Byzantion, vol. XVII, 1944-45, pp. 244-251)
  • E. A. Thompson: A History of Attila and the Huns (London, Oxford University Press, 1948)
  • J. Webster: The Huns and Existentialist Thought (Loudonville, Siena College Press, 2006)
  • Coinage and History of the White Huns- Waleed Ziad- Articles from the 'Journal of the Oriental Numismatic Society', 2004-2006
  • The History Files Europe: The Origins of the Huns, based on conversations with Kemal Cemal, Turkey, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]