איור עיתונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור עיתונאי משנת 1865 המציג את אנדרו ג'ונסון (שמאל) ואת אברהם לינקולן, מנסים כביכול לתקן את השסע בארצות הברית שהביא למלחמת האזרחים. כותרת האיור היא "חוטב קורות הגדר‏[1] בשעת עבודה, מתקן את האיחוד". בבועות הדיבור שמעל הדמויות כתוב: (ג'ונסון:) "לאט, לאט, הדוד אייב, ועוד מעט אתפור אותם קרוב מאי פעם!", (לינקולן:) "עוד כמה תפרים, אנדי, והאיחוד הישן והטוב יתאחה!".
"אתחיל בצביעת העיר באדום" - הדמוקרטיה מגולמת בדמותו של השטן. איור עיתונאי מאת גרנט א. המילטון במגזין The Judge,‏ 31 בינואר 1885.

איור עיתונות הוא סוגה באיור, שכוללת פרשנות על אירוע חדשותי או על אישיות חדשותית. איורי העיתונות מתאפיינים פעמים רבות בהגזמה ובהומור עוקצני, תוך קריאת תיגר על השלטון והפניית תשומת לבו של המעיין בהם לבעיות חברתיות שונות ולשחיתות.‏[2]

תולדות התחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם האיורים העיתונאיים החשובים בתולדות העיתונות נמנים האיור "הצטרף, או מות" ("Join, or Die";‏ 1754) מאת בנג'מין פרנקלין, שעסק בצורך באחדות במושבות האמריקאיות; האיור "מועדון החושבים" ("Der Denker-Club";‏ 1819), שאויר בתגובה לפיקוח ולצנזורה שהוחלו בעקבות צווי קרלסבד על אוניברסיטאות בגרמניה; ואיורו של המאייר האנגלי ארנסט שפארד "פסיעת האווז" ("The Goose-Step";‏1936), שעסק בחימושה של גרמניה מחדש תחת שלטונו של היטלר. "פסיעת האווז" התפרסם לראשונה במגזין הבריטי "פאנץ'", שבו התפרסמו כמה איורים עיתונאיים חשובים נוספים.

ישנם מוסדות המרכזים ומתעדים בארכיונים ייעודיים את איורי העיתונות לדורותיהם, ובהם המרכז ללימוד הגרפיקה הפוליטית (Center for the Study of Political Graphics) בארצות הברית, וארכיון האיורים הבריטי (British Cartoon Archive) של אוניברסיטת קנט בממלכה המאוחדת.

ההכרה הממסדית בתחום האיור העיתונאי, ובעיסוקם של מאיירי העיתונות, מתבטאת בין היתר באמצעות מספר פרסים המוענקים על הצטיינות באמנות איור זו. למשל, מאז 1922 מוענק פרס פוליצר לאיור עיתונאי (למאיירים אמריקאים), ובטקס פרסי העיתונות הבריטי (British Press Awards), שנערך מטעם מגזין התקשורת Press Gazette, מוענק פרס "מאייר השנה". בישראל ניתן מאז שנת 2002 פרס דוש לקריקטורה ל"יוצרים מצטיינים בתחום הקריקטורה בכלל, וזו הפוליטית בפרט, בעיתונות הישראלית".

איורי עיתונות מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איורי העיתונות מצויים פעמים רבות לצד מאמר המערכת בעיתון, ולעתים רחוקות יותר הם מצויים בפינת קומיקס קבועה. כיום, עם פיתוח המדיה האינטרנטית, ניתן למצוא איורי עיתונות רבים גם ברשת. במדיה זו נוסף סוג חדש של איור עיתונאי - סרטונים מצוירים פוליטיים, שנערכים בתוכנות כמו פלאש.

איורי העיתונות שונים באופיים, אך ישנו סגנון מסוים הרווח בקרב רובם. מרבית האיורים כוללים מטאפורות חזותיות וקריקטורות, לתיאור של נושאים פוליטיים מורכבים, בצורה המביאה הסתכלות הומוריסטית או רגשית על נושא שבכותרות. לעתים יציגו האיורים תיאור סטריאוטיפי, מוטה או מכפיש של אישיות או אירוע מסוים.

לעתים מעוררים איורי העיתונות מחלוקת, ודוגמה לכך היא פרשת קריקטורות מוחמד (2005), שבה פורסמה קריקטורות של נביא האסלאם מוחמד בעיתון הדני "יילנדס פוסטן", ובעקבותיהן נוצר משבר בין דנמרק לעולם המוסלמי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באנגלית: Rail-splitter. אדם שמקצועו הוא חיתוך בולי עץ לכדי צורה של קורות גדר (fence rail). "חוטב קורות הגדר" היה כינויו של אברהם לינקולן, שדבק בו מאז שנת 1860 ומקורו בעובדה ששימש לפני הקריירה הפוליטית במקצוע זה. ר' באתר answers.com.
  2. ^ Sterling, Christopher (2009). Encyclopedia of Journalism. Thousand Oaks: Sage Publications, Inc, 253–261. ISBN 0-7619-2957-6.