פרנץ שרקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנץ שרקר

פרנץ שרֶקֶר (גרמנית: Franz Schreker;‏ 23 במרץ 187821 במרץ 1934) היה מלחין ומנצח יהודי-אוסטרי. מכלול יצירתו, שרובו אופרות, מתאפיין בפלורליזם אסתטי (תערובת של רומנטיקה, נטורליזם, סימבוליזם, אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם וחדשנות), התנסזת במצלולים, אסטרטגיות של טונאליות מתמשכת ותפיסת התיאטרון המוזיקלי כטוטאלי, שהביאוהו אל המוזיקה של המאה ה-20.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרקר נולד במונקו כבנם הבכור של צלם החצר היהודי מבוהמיה איגנץ שרקר ושל אשתו, אלאונורה בת למשפחת פון קלוסמן, משפחת אצילים אוסטריים קתוליים מחבל שטיריה. אחרי מות אביו עברה המשפחה מלינץ לווינה (1888). בשנת 1892 נכנס, בעזרת מלגה, לקונסרבטוריון הווינאי. בתחילה ניגן כינור ואחר עבר ללמוד הלחנה אצל רוברט פוקס. שרק סיים את לימודיו כמלחין בשנת 1900. הוא החל לנצח בשנת 1895, אז ייסד את אגודת חובבי המוזיקה של דבלינג ("Verein der Musikfreunde Döbling"). לאחר סיום לימודיו עסק בעבודות שונות לשם פרנסה, ובשנת 1907 ייסד את המקהלה הפילהרמונית, שעליה ניצח עד 1920. בין ביצועי הבכורה הרבים שעברו תחת שרביטו היו "תהילים כ"ג" של אלכסנדר זמלינסקי ו"שלום עלי אדמות" ושירי גורה של ארנולד שנברג.

הצלחת הפנטומימה שלו, "יום הולדת הנסיכה", שנכתבה בהזמנתה של גרטה ויזנטל לפתיחת "תצוגת האמנות" של 1908 משכה תשומת לב לראשונה אל התפתחותו כמלחין. ב-1912 באה הצגת האופרה "הצליל הזר" וביססה בן לילה את המוניטין שלו ובה בשנה התמנה שרקר לפרופסור באקדמיה למוזיקה של וינה. פריצת הדרך הזו פתחה לפניו עשור של הצלחה גדולה כמלחין. האופרה הבאה שלו, "המשחק והנסיכה", שהצגות הבכורה שלה התקיימו במקביל בפרנקפורט ובווינה ב-15 במרץ 1913 לא התקבלה בעין יפה כל כך, אבל השערורייה שחוללה האופרה הזו בווינה פירסמה את שם שרקר ברבים.

פריצת מלחמת העולם הראשונה קטעה לכמה שנים את הצלחתו של המלחין אך הצגת הבכורה של האופרה "האיתות" (פרנקפורט, 25 באפריל 1918) קידמה את שרקר אל השורות הראשונות של מלחיני אופרה בני זמנו. הביצוע הראשון של "חופרי האוצר" (פרנקפורט, 21 בינואר 1920) הייתה פסגת הקריירה שלו ובחודש מרץ אותה שנה התמנה למנהל בית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. בין 1920 ל-1932 עסק בהוראת קשת רחבה של מקצועות מוזיקליים. בין תלמידיו היו אלואיז הבה, יאשה הורנשטיין, ארנסט קרנק, ארטור רודז'ינסקי, ברתולד גולדשמידט וגרטה פון ציריץ.

תהילתו של שרקר והשםפעתו היו בשיאן בשנים הראשונות של רפובליקת ויימאר. דעיכת מזלו האמנותי החלה עם כשלונה של "השטן המזמר" (ברלין 1928). התפתחויות פוליטיות והתפשטות האנטישמיות תרמו גם הם לירידתו, והנסיבות חברו יחדיו להחיש את קץ הקריירה של שרקר. הפגנות של אנשי ימין שיבשו את הצגת הבכורה של "הנפח מגנט" (ברלין, 1932) ובלחץ הנאצים בוטלה הצגת הבכורה המתוכננת של "כריסטופורוס" בפרייבורג. לבסוף, ביוני 1932, איבד שרקר את משרתו כפרופסור לקומפוזיציה באקדמיה לאמנות. בדצמבר 1933 פקד אותו אירוע מוחי וב-21 במרץ, יומיים לפני יום-הולדתו ה-56, הלך לעולמו.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרקר היה בראש ובראשונה מלחין יצירות לבימה. אף כי הושפע ממספר מלחינים אחרים, כמו ריכרד שטראוס וריכרד וגנר, סגנונו הבוגר מגלה שפה הרמונית אישית מאוד, המאופיינת בשילוב של טונאליות עם מעברים כרומטיים ופוליטונאליים.

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "להבות" (1901-1902)
  • "הצליל הזר" (1903-1910)
  • "מעשה המשחק והנסיכה" (1908; 1909-1912)
  • "מעשה המשחק" (1915)
  • "האיתות" (1911; 1913-1915)
  • "חופרי האוצר" (1915-1918)
  • "שכר טעות" (1919-1922)
  • "השטן המזמר" (1924; 1927-1928)
  • "כריסטופורוס" (1924-1928)
  • "הנפח מגנט" (1929-1932)

יצירות תזמורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1896 "שיר אהבה" לתזמורת כלי קשת ונבלים
  • 1899 סימפוניה בלה במול מינור, אופוס 1,
  • 1900 סקרצו לתזמורת כלי קשת,
  • 1900 אינטרמצו - פרק לתזמורת כלי קשת אופוס 8
  • 1902-1903 אקהארד, פתיחה סימפונית לתזמורת גדולה ועוגב אופוס 12
  • 1903 סוויטה רומנטית אופוס 14
  • 1904 פתיחה פנטסטית אופוס 15
  • 1908 "יום הולדת האינפנטה", על פי אוסקר ויילד
  • 1908 חגיגת ולסים ואינטרמצו של ולסים
  • 1908 ולס איטי
  • 1908-1909 משחק ריקוד
  • 1913 מבוא לדרמה (הקדמה ל"האיתות")
  • 1916 סימפוניה קאמרית
  • 1928 סוויטה קטנה לתזמורת קאמרית
  • 1929-1930 ארבעה קטעים קצרים לתזמורת גדולה
  • 1932-1933 אשת אינטאפרנס - מלודרמה
  • 1933 מבוא לאופרה גדולה

יצירות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]