אלברטו סנטוס דימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלברטו סנטוס דימון

אלברטו סנטוס דימון (פורטוגזית: Alberto Santos Dumont‏; 20 ביולי 1873 - 23 ביולי 1932) היה מהנדס (על אף שלא היה בעל השכלה אקדמית רשמית בתחום זה) וחלוץ תעופה ברזילאי חשוב. למרות שגדל ונפטר בברזיל, תרומותיו לתעופה נעשו בזמן שהותו בצרפת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנטוס דימון נולד בעיר פלמאירה, הקרויה כיום סנטוס דימון במדינת מינאס ז'ראיס שבברזיל. אביו היה המהנדס בעבודות בניית מסילת רכבת פדרו השני המקשרת בין ריו דה ז'ניירו לבין מינאס ז'ראיס. בתום עבודת בניית המסילה, רכש אביו מטע קפה בסאו פאולו. בזכות הידע ההנדסי והשקעה בציוד חדיש הפך את המטע לאחד המרשימים ביותר ולמכניס רווחים גדולים מאוד.

במשפחות האמידות של אותה התקופה התבסס חינוך הילדים על שיעורים פרטיים. אביו, שנולד בצרפת הביא מורות מצרפת ללמדו. גם המשפחה, בעיקר אחותו הייתה משתתפת בהענקת ההשכלה. מאוחר יותר למד בבתי-ספר באזורים גדולים יותר וגם בבתי-ספר יוקרתיים במינאס ז'ראיס.

ב-1890 מכר אביו את המטע אחרי תאונה שהותירה אותו משותק. ב-1891 נסע לצרפת יחד עם אביו, שם למד בהדרכה פרטית פיזיקה, כימיה, מכניקה וחשמל.

ספינות אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דימון תיכנן, בנה והטיס את ספינת האוויר המעשית הראשונה שניתן היה לנווטה. בכך הפך לאדם הראשון שהצליח לבצע טיסה נשלטת שגרתית. "כיבוש" זה של האוויר, וזכייתו בפרס Deutsch de la Meurthe ב-19 באוקטובר 1901 עבור טיסה סביב מגדל אייפל, הפכוהו לאדם מפורסם ביותר בתחילת המאה ה-20.

בנוסף להישגיו החלוציים בספינות אוויר, הטיס סנטוס דימון את הטיסה הפומבית והמתועדת הראשונה במטוס באירופה, בפריז ב-23 באוקטובר 1906. בטיסה זו הוא טס למרחק של כ-60 מטרים בגובה של 2 - 3 מטרים. המטוס בו טס, 14 Bis, שכונה "ציפור טרף" (בצרפתית: Oiseau de proie), נחשב לראשון שהמריא, טס ונחת בכוחות עצמו, ללא שימוש בקלע, רוחות, מסילת שילוח או כל עזרה חיצונית אחרת. כחודש לאחר מכן חזר על הישגו זה בטיסה למרחק של 220 מטרים בגובה של כ-6 מטרים. כתוצאה מכך חלקים בקהילה המדעית והאווירונאוטית, בעיקר בברזיל ארץ מוצאו, מחשיבים את דימון ל"אבי התעופה" ולממציא המטוס.

השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1914, כאשר נכבש צפון צרפת בידי הכוחות הגרמניים במלחמת העולם הראשונה, נכלא דימון באשמת ריגול, דבר שהתברר כלא נכון. ב-1915 חלה הידרדרות במצבו הבריאותי ודימון שב לברזיל. ב-1926 פנה לחבר הלאומים בבקשה למנוע את השימוש של מטוסים ככלי מלחמה. מצבו הבריאותי החמיר, הוא חזר לצרפת והתאשפז בשווייץ ובצרפת.

בשנת 1931 חזר לברזיל, נבחר כחבר באקדמיה הברזילאית לשפה וספרות (שנוסדה לפי המודל של האקדמיה הצרפתית). ב-1932 הביע התנגדות לשלטון ז'טוליו ורגאס ואת רצונו שלא תהיה מלחמה בין הברזילאים.

ההמהפכה החוקתית בברזיל השפיע לרעה על מצב רוחו הדיכאוני בו היה שרוי במרוצת השנים האחרונות, וב-23 ביולי אותה השנה שם קץ לחייו. דימון לא התחתן מעולם ולא היו לו ילדים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]