אלגעמיינער זשורנאל

אלגעמיינער זשורנאל
The Algemeiner Journal
פורמט	טבלואיד
מייסד	גרשון ג'ייקובסון
תאריכי הופעה	25 בפברואר 1972 – הווה (52 שנים)
שפה	אנגלית, יידיש
מערכת	ניו יורק
מדינה	ארצות הברית
ISSN	1084-4317
	www.algemeiner.com

דער אלגעמיינער זשורנאל (בתרגום חופשי מיידיש: "העיתון הכללי"; מכונה בקיצור אלגעמיינער) הוא שבועון יהודי היוצא לאור בארצות הברית מאז 1972 והעיתון הנפוץ בעולם בשפת היידיש. החל מ-1989 המגזין יוצא בשפה האנגלית בשם Algemeiner, עם עמוד קבוע ביידיש. בנוסף, יוצא מוסף חדשות בפורמט טבלואיד שכולו ביידיש. לעיתון גם מגזין אינטרנטי באנגלית. המגזין מזוהה עם הימין הפוליטי בישראל ובארצות הברית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהעיתון דער מארגן זשורנאל הפסיק לצאת ב-1971 מטעמים כלכליים, פנה הרבי מלובביץ' לרב שניאור זלמן גוראריה שהוא רוצה שיצא עיתון שמיועד לא רק ליהודים דתיים אלא ליהודים בכלל, בעצת ידידים הוא פנה לגרשון ג'ייקובסון שיקבל את ניהול העיתון, האחרון נכנס לפגישה אצל הרבי מלובביץ' לקבל פרטים על העיתון, והרבי הציע לו שיקרא לעיתון "דער אלגעמיינער זשורנאל" שפירשו שהוא מיועד לכולם, באותו הזדמנות שאל ג'ייקובסון את הרבי האם שהעיתון יהיה מטעם חב"ד, אז הרבי אמר לו שהעיתון לא יהיה מזוהה עם חסידות חב"ד^[1] אך הוא יכול להביע את הדעות של חב"ד, אבל שיהיה שם גם דעות מכל הסוגים, הגיליון הראשון יצא ביום שישי י' באדר תשל"ב, 25 בפברואר 1972.

העיתון נתן במה לדעות ומגוונות, ולעיתים הופיעו בו גם דברי ביקורת כלפי הרבי מלובביץ'. בעיתון היה מדור בשם "דעתי" שהיה דבר המערכת אותו כתב העורך הראשי ג'ייקובסון בכל פעם על נושא אחר, בין הכותבים הקבועים היה שלמה שמיר, נתן ילין-מור, אלי ויזל, הרב הליטאי דוד דב הולנדר ועוד. כמו כן הופיעו בו בקביעות טורי אורחים מאת אישים מיהדות ארצות הברית. הקו הכללי של העיתון הוא פרו-ישראלי והוא מרבה ללחום באנטישמיות. הסנטור לשעבר ג'ו ליברמן תיאר את העיתון ואת קרן ג'ייקובסון כ"תומכים בעובדות האמת בכל הנוגע לעם היהודי ומדינת ישראל".

משנת 1987 עד 1992 התפרסם בעיתון אחת לשבועיים שיחה של הרבי מלובביץ' בשפת היידיש.

בשנת 1989 החל העיתון להוציא גם מוסף בשפה האנגלית על מנת להרחיב את מעגל הקוראים, ומאז 2009 המגזין המרכזי יוצא באנגלית. בשנת 2011 נפתח אתר חדשות אינטרנטי באנגלית. תפוצת המהדורה המודפסת נעה בין 18,000 ל 23,000 עותקים. בעבר תפוצתו התקרבה ל-100,000 עותקים.

ג'ייקובסון היה עורך העיתון ויו"ר מועצת המנהלים של העיתון היה ד"ר אלי ויזל. מרכז המערכת שוכן בניו יורק.

לאחר פטירתו של ג'ייקובסון ממשיכה משפחתו להוציא את העיתון. בנו סימון ג'ייקובסון הוא המנהל והמוציא לאור ובן נוסף, הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון עורך את העיתון בשפת היידיש.

רשימות ומצעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2010 העיתון מרכז רשימה שנתית של לא-יהודים שהשפיעו לטובה על עיצוב העתיד היהודי. איל התקשורת רופרט מרדוק זכה בתואר ב-2010, סטיבן הארפר ב-2011, מיט רומני ב-2012, ועבד אל-פתאח א-סיסי ב-2013.

לקראת הפריימריז של המפלגה הרפובליקנית ב-2012, דירג העיתון את שמונת המועמדים של המפלגה על ידי הערכת השפעתם החיובית על ישראל. ריק סנטורום, מישל בכמן וניוט גינגריץ נחשבו שלושת המועמדים הטובים ביותר עבור ישראל, ורון פול נרשם כהכי פחות טוב.

האלגמיינער מפרסם מדי שנה את רשימת "100 האנשים הטובים ביותר שמשפיעים באופן חיובי על חיי היהודים" הרשימה הראשונה הופיעה במהלך חגיגות שנת ה-40 שלו שהתקיימו באפר איסט סייד במנהטן. באירוע השתתפו סלבריטאים ופוליטיקאים, ביניהם יולי אדלשטיין, דונלד טראמפ, אלי ויזל, הארווי וויינסטין, רונלד לאודר, רות ווסטהיימר, ויליאם קריסטול, אלן דרשוביץ, טוני אורלנדו ואחרים^[2].