סטיבן הרפר
ערך זה עוסק בראש ממשלת קנדה. אם התכוונתם לשחקן הכדורגל האנגלי, ראו סטיב הרפר.
| סטיבן ג'וזף הרפר | |
|---|---|
(30 באפריל 1959;  טורונטו, אונטריו) |
|
 |
|
| שם בשפת המקור | Stephen Joseph Harper |
| מדינה | קנדה |
| מפלגה | שמרנית |
| בת-זוג | לורן טסקי |
| ראש ממשלת קנדה ה-22 | |
| תקופת כהונה | פברואר 2006 - מכהן |
| הקודם בתפקיד | פול מרטין |
סטיבן ג'וזף הרפר (Stephen Joseph Harper; נולד ב-30 באפריל 1959), ראש הממשלה ה-22 של קנדה, החל בכהונתו בפברואר 2006.
נולד בטורונטו. נציג בפרלמנט של אזור בחירה באלברטה ומנהיג המפלגה השמרנית, שמונה לראש-הממשלה לאחר 13 שנות שלטונה של המפלגה הליברלית לאחר שמפלגתו זכתה בבחירות הפדרליות שנערכו ב-23 בינואר 2006. הרפר עמד בראש ממשלת מיעוט ונזקק לתמיכה של לפחות אחת ממפלגות האופוזיציה כדי להמשיך ולקיים את ממשלתו. המפלגה השמרנית בהנהגת הרפר ניצחה בבחירות שנערכו ביוזמתו באוקטובר 2008, אך שוב לא עלה בידה להשיג רוב בפרלמנט, והרפר הקים שוב ממשלת מיעוט. במאי 2011 זכו הרפר ומפלגתו ברוב מוחלט בפרלמנט והרפר החל בתקופת כהונה שלישית.
תוכן עניינים |
[עריכה] דרכו הפוליטית
מעורבותו הראשונה של סטיבן הרפר בפוליטיקה הייתה במועדון צעירי הליברל בבית הספר. הפך ליועץ ועוזר של חבר הפרלמנט ג'ים הוקס ב-1985 אך הפך למעורב בממשל בראיין מלרוני והמפלגה השמרנית פרוגרסיבית. אך דווקא ביקר את הממשלה ועזב ב-1986 את השמרנים-פרוגרסיבים. היה מועמד לתפקיד אצל מנהיג הרפורמים, פרסטון מנינג על ידי אחד המרצים של הרפר, הכלכלן המערבי בוב מרשל. הרפר הרשים את מנינג שביקש כי יצטרף אליו. בגיל 28 נשא נאום בוועידת הפתיחה בויניפג. אחר כך מונה לקצין ראשי למדיניות. ב-1988 רץ לבית התחתון אך סיים במקום השני. הפך לעוזר הכלכלי של חברת הפרלמנט דבורה גריי ב-1989 והיה כותב הנאומים הראשי עד 1993. ונשאר למרות הכול לגורם חשוב במפלגת הרפורמים. ב-1992 נעשו היחסים לעכורים בינו למנהיג הרפורמים בשל מדיניות התגובה על שרלוטאון אקורד שהיא מעין אוסף חוקים וחוקות. הרפר טען בשל אידאולוגיות ואילו מנינג בשל התקפלויות. וגם ביקר את מנינג שמינה את ריק אנדרסון ליועץ,משום שלא היה מספיק טוב למפלגה. ב-1992 התפטר מתפקידו ועבר לעסוק בבחירתו שלו.
ב-1993 ניצח את הוקס בהתמודדות לפרלמנט במחוז קלגרי מערב, הקמפיין היה מורכב מחמישים אלף דולר ותשדירים בטלוויזיה. הרפר זכה לפופולריות רבה מזו של אחרים בשל האינטלקט והאידאלוגיות שלו. היה עסוק בחוקים רבים בתקופת הכהונה הראשונה שלו. והיה הנציג המובהק של הרפורמים בעצמאות קוויבק ב-1995. במהלך כהונתו התנגד מאוד לשינויים שערכו הממשלות דאז. היה נציג היחד ממפלגתו שהצביע בעד רישיון לנשק בקנדה בקריאה השנייה אך הצביע נגד בקריאה השלישית. למרות הכול, יחסיו עם מפלגתו היו עכורים והתנגד לאחרים בסוגיה שנתנה למנינג אישור לפתוח בבנק. ב-1996 הודיע כי לא ירוץ לבחירות הפדרליות הבאות, התפטר מתפקידו ב-14 בינואר 1997 למרות שבאותו יום נבחר לסגן נשיא קואליציית העם. לאחר שנה מונה לתפקיד הנשיא.
כאחד מאלו שהקימו את מפלגת הרפורמה, היה מראשי קואליציית האיחוד של העם שהייתה מפלגת ימין שמרנית. ב-2002 ירש את סטוקוול דאיי כמנהיג הגוש הקנדי וחזר לפרלמנט כמנהיג האופוזיציה. הוא נבחר לנציג ב-2003 הצליח לשכנע את מנהיג המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית למזג בין שתי המפלגות וליצור מפלגת ימין מאוחדת שנקראה המפלגה השמרנית.
בינואר 2006 התקיימו הבחירות והמפלגה השמרנית קיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר. עם זאת לא הצליחה להשיג רוב בפרלמנט, ונאלצה להסתפק בהקמת ממשלת מיעוט. ב-6 בפברואר 2006 מונה הרפר לראש ממשלת קנדה במקומו של פול מרטין הליברלי.
ב-7 בספטמבר 2008 הכריז הרפר על פיזור הפרלמנט, בתקווה להקים ממשלת רוב יציבה. המפלגה השמרנית חיזקה את כוחה בבחירות, שנערכו ב-14 באוקטובר, בה התמודד הרפר מול ראש האופוזיציה סטפן דיון. למרות סקרים מוקדמים שניבאו ניצחון מוחץ להרפר, פגע המשבר הכלכלי העולמי שפרץ זמן קצר לפני הבחירות בפופולריות של ממשלת הרפר והיא שוב לא הצליחה להשיג רוב מוחלט בפרלמנט, והרפר הקים ממשלת מיעוט נוספת. ב-27 בנובמבר, 6 שבועות בלבד לאחר הבחירות, איימה האופוזיציה להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון, וראש האופוזיציה דיון אף חבר לשתי המפלגות האחרות באופוזיציה, על מנת להקים ממשלת קואליציה חלופית בראשותו, דבר שלא נעשה קודם לכן מעולם בהיסטוריה הקנדית. הרפר פנה למושלת הכללית מיקאל ז'אן ושכנע אותה בצורך להקפיא את פעילות הפרלמנט עד סוף ינואר 2009, בקשה שנענתה בחיוב. ממשלתו של הרפר החזיקה מעמד עד מרץ 2011, אז נפלה בהצבעת אי אמון, עובדה שהביאה להקדמת הבחירות לאותה שנה.
בבחירות שנערכו במאי 2011, ניצחה מפלגתו של הרפר וזכתה ב-167 מושבים המעניקים לה רוב יציב בפרלמנט לקראת הקמתה של ממשלה חדשה בראשותו.
[עריכה] פעולותיו העיקריות כראש-ממשלה
- הידוק היחסים עם ארצות-הברית: הרפר העמיד בסדר עדיפויות גבוה את הידוק היחסים בין קנדה לבין ארצות-הברית. הוא הודיע כי כוחות הצבא הקנדי ימשיכו להיות מוצבים בתפקידי קרב באפגניסטן עד שנת 2011 לפחות על אף התנגדות חלק גדול מהאופוזיציה לצעד זה. מאוחר יותר הודיע כי חיילים מהצבא הקנדי ישארו באפגניסטן למטרות אימון הצבא המקומי עד לשנת 2014. הוא הגיע עם ארצות-הברית להסכמה במחלוקת הארוכה על הסדרי הסחר בעץ בין שתי המדינות. עם נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, פעל לשיתוף פעולה נרחב יותר בין קנדה לארצות-הברית בנושא מעברי הגבול ביניהם.
- מדיניות כלכלית-חברתית: ביטל את התוכנית של הממשלה הקודמת להרחבת רשת מעונות לגיל הרך ובמקומה הנהיג מענק כספי ישיר למשפחות לילדים עד גיל 6. נתן הקלות מס למשתמשים בתחבורה ציבורית ולפנסיונרים. הנהיג תוכנית לקיצוץ במס הקנייה הפדרלי וכן במיסי הכנסה ליחידים ולחברות. יזם תוכנית לפתיחת חשבונות חיסכון פטורים ממס (TFSA). בתקופת המשבר הכלכלי העולמי נקט ביוזמות לעידוד הפעילות הכלכלית באמצעות השקעה בפיתוח תשתיות.
- סדרי שלטון: קרא להנהגת רפורמה בדרכי הבחירה של הסנאט ומנסה לפעול ליישום תוכנית לפיה הסנטורים ייבחרו ישירות על ידי הציבור בדומה לחברי בית-המחוקקים. מינה סנטורים רבים תומכי המפלגה השמרנית לסנאט. יזם חוק חדש לקביעת מועד בחירות קבוע לבית הנבחרים מדי ארבע שנים.
- מדיניות הגירה: עריכת רפורמה במדיניות ההגירה לקנדה הכוללת בין השאר מכסות הגירה על פי רשימת מקצועות, מסלולי הגירה מועדפים לבוגרי אוניברסיטאות קנדיות או לעובדים בעלי ניסיון קנדי. קיצור הזמן הנדרש להחלטה בנוגע לאישור או דחייה של בקשה לקבלת מעמד פליט במדינה. כמו כן, נדרשים מתאזרחים לעבור בחינה חדשה ומקיפה יותר כתנאי לקבלת האזרחות הקנדית.
- מעמדה של קוויבק: הרפר יזם החלטה בפרלמנט לפיה יוכר מעמדה של קוויבק כאומה במסגרת קנדה. החלטה זו תרמה לירידה בכוחם של הבדלנים בקוויבק והעלתה את משקלם של תומכי הפדרציה בפרובינציה זו.
- מדיניות בינלאומית: הרפר אירח את ועידות ה-G8 וה-G20 שהתקיימו באונטריו ביוני 2010. הוא עמד על חשיבות המשך קיומה של מסגרת ה-G8 (ארגון המדינות המתועשות) באופן נפרד כמייצגת את המדינות בעלות הכלכלות הגדולות בעולם שהשפעתן על הכלכלה העולמית היא רבה. פעל לחיזוק קשרי קנדה עם מדינות שונות בעולם ביניהם הודו, סין ואוסטרליה.
[עריכה] הרפר וישראל
מתחילת כהונתו כראש ממשלה, גילה הרפר אהדה כלפי ישראל במאבקה נגד האסלאם הרדיקלי, שאותו ראה כגורם שמסכן את השלום ואת היציבות בעולם. הוא ראה חשיבות בהידוק יחסי הידידות בין ישראל לקנדה.
עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006, הרפר גיבה את תגובתה של ישראל לחטיפת החיילים בשטחה על ידי חזבאללה וכינה את תגובתה "שקולה". הגיבוי למדיניות הישראלית נמשך גם לאחר הריגתם של שבעה אזרחים קנדים-לבנונים ששהו בלבנון בעת הפצצות צה"ל. הרפר קבע כי "לישראל הזכות להגן על עצמה" וכי "החרפת הלחימה תהיה בלתי נמנעת אם החיילים החטופים לא ישוחררו במהרה." צעד זה סמל את שינוי הרוחות בממשל הקנדי עם בחירתה של המפלגה השמרנית למפלגת השלטון במדינה. תגובתו של הרפר עוררה זעם בעיקר בקרב האוכלוסייה המוסלמית בקנדה וגררה הפגנות נגדו. כחודש לאחר מכן, עם התמשכות הלחימה קרא הרפר לפעול למען הפסקת אש.
בינואר 2008 הודיעה ממשלת הרפר כי לא תשתתף בועידת האו"ם נגד הגזענות בשנת 2009, בגלל הכוונה לקיים השתלחות חד-צדדית נגד ישראל כפי שנעשה בועידה הקודמת שהתקיימה בשנת 2001. קנדה הייתה המדינה הראשונה בעולם שהודיעה על החרמת הוועידה.
בראשותו של הרפר כראש ממשלה פעלה קנדה רבות לקידום סנקציות על איראן על רקע שאיפותיה של המדינה האסלאמית לפתח נשק גרעיני [1] [2] [3] [4].
[עריכה] חיים אישיים
סטיבן הרפר הוא הבכור מבין שלושת ילדיהם של מרגרט וג'וזף הרפר. את לימודיו התיכוניים הוא סיים כמצטיין המחזור, בממוצע של 95.7, וייצג את בית ספרו בחידון טלוויזיה קנדי "שאף לפיסגה" (אנגלית: Reach for the Top) אשר נועד להפגין את כישוריהם של תלמידי תיכון מצטיינים. עם סיום לימודיו התיכוניים החל הרפר ללמוד באוניברסיטת טורונטו, אולם הפסיק את הלימודים לאחר חודשיים ועבר לאדמונטון שבאלברטה, שם מצא עבודה בחדר הדואר בחברת הנפט אימפריאל אויל, שבה עבד אביו כרואה חשבון[5]. הוא שב ללימודים אקדמיים באוניברסיטת קלגרי, שם סיים תואר ראשון בכלכלה. בשלב מאוחר יותר בחייו הוא שב לאותה אוניברסיטה וסיים אף תואר שני בכלכלה, בשנת 1993. הרפר המשיך לבקר באוניברסיטה זו אף לאחר שבגר ולא אחת הגיע להרצאות אורח. הרפר הוא ראש הממשלה הראשון של קנדה מאז לסטר ב. פירסון (1963-1968) אשר לא למד משפטים.
בשנת 1993 התחתן הרפר עם לורן טסקי. לזוג שני ילדים: בן (1996) ובת (1999). בהשקפותיו הדתיות הרפר הוא נוצרי פרוטסטנטי הפוקד בקביעות כנסייה באוטווה.[6] הרפר ידוע כאוהד נלהב של קבוצת ההוקי קרח קלגרי פליימס והוא גם פסנתרן חובב.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר ראש-ממשלת קנדה - באתר ניתן למצוא נאומים, סרטי וידאו וקטעי אודיו של ראש-הממשלה הרפר
- נאום הרפר - נאום תמיכה של ראש-הממשלה הרפר במדינת ישראל, נובמבר 2010
- הרפר שר ביטלס - הרפר מנגן בפסנתר ושר בהופעה פומבית
- "בחירות 2011 בקנדה: סטיבן הרפר זוכה ברוב", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
[עריכה] הערות שוליים
- ^ סוכנויות הידיעות, קנדה מצטרפת למאמץ: הטילה סנקציות על איראן, באתר ynet, 22 ביוני 2010
- ^ אטילה שומפלבי ויצחק בן-חורין, איראן נותקה מהמסלקה: "מחיר על הסירוב לציית", באתר ynet, 15 במרץ 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, דיווח: ארה"ב תודיע היום על סנקציות חדשות נגד איראן, nrg מעריב, 21 בנובמבר 2011.
- ^ נטשה מוזגוביה, יוסי מלמן, ברק רביד, מדינות המערב הודיעו על הטלת סנקציות חריפות על איראן, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2011
- ^ William Johnson, Stephen Harper and the Future of Canada, p. 7
- ^ קולין קמבל, הכנסייה של סטיבן הרפר, 20.2.2006 (באנגלית)
| הקודם: פול מרטין |
ראש ממשלת קנדה | הבא: - |
| ראשי ממשלות קנדה | |||
|---|---|---|---|
|
