אלימות בין בני זוג

המונח אלימות בין בני זוג (באנגלית: Intimate Partner Violence, בראשי תיבות: IPV) מתאר אלימות פיזית, אלימות מינית, מעקב אחרי בן/בת הזוג ופגיעה פסיכולוגית על ידי בן זוג או בת זוג בהווה או לשעבר. המונח אף מתייחס לבני זוג בזמן היכרות (dating partners). אלימות בין בני זוג יכולה להשתנות בתדירותה ובמידת חומרתה. היא עלולה לנוע בין אפיזודה אחת של אלימות המשפיעה לאורך זמן ועד אפיזודות ממושכות וחמורות לאורך השנים.^[1]

כאשר "אלימות בין בני זוג" מתחילה בגיל ההתבגרות, היא נקראת "דייטינג אלים" ( TDV – Teen Dating Violence). הצורה הקיצונית ביותר של IPV נקראת "טרוריזם אינטימי", או "שליטה בכפייה". במצבים אלה, אחד מבני הזוג הוא אלים ושולט באופן שיטתי. מבין כל הטיפולוגיות שהוצעו לאלימות בין בני זוג, נפגעים מסוג זה הם הסבירים ביותר להזדקק לשירותים רפואיים ושימוש במקלטים לנשים.^[2]

זוגיות אלימה היא סוגיה חברתית בעלת עלויות רבות ברמת הפרט ורמת החברה כולה. ישנן גם תוצאות הרות אסון ובריאותיות שליליות הקשורות לאלימות בין בני זוג. אלה כוללים מגוון מצבים שרבים מהם בעלי אופי כרוני. הקורבנות יכולים לחוות בעיות נפשיות כמו דיכאון, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, אובדנות, וסיכון גבוה יותר למעורבות בהתהנגויות המסכנות את בריאותם כמו עישון, שתייה מופרזת (binge drinking), והתנהגויות מיניות מסוכנות. מחקר שהעריך את העלות הכלכלית במשך כל החיים הקשורה להשלכות של אלימות בין בני זוג בקרב אוכלוסיית ארצות הברית, מצא כי העלות הכוללת של השלכותיה הוא 3.6 טריליון דולר.^[3]

תאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שתי גישות תאורטיות לקרבנותן של נשים באלימות תוך-זוגית. גישה אחת נובעה מהפרדגימה הפמינסטית, זו ממזערת את ייחודותיה של האלימות במסגרת המשפחה ורואה באלימות נגד נשים בכלל השתקפות של נורמות תרבותיות המייצגות את התרבות הגברית. לעומת זאת, חוקרי משפחה, טוענים כי אלימות במשפחה היא ייחודית, ונוצרת עקב הדינמיקה המשפחתית ואופי היחסים האינטימיים המאפיינים את חיי המשפחה והזוגיות.

שטראוס (1990) שחקר את גורמי הסיכון לאלימות במשפחה והזוגיות, טוען שהמשפחה עצמה היא מוסד אלים, אולי אפילו המוסד האלים ביותר, שרוב בני האדם עלולים להיתקל בו במהלך חייהם. לדעת שטראוס, מתח וקונפליקט הם חלק אינטגרלי מחיי המשפחה והזוגיות ואין הם תופעות חריגות כלל.^[4] לדידו, ניתן לחלק קונפליקטים אלה לשלושה גורמים: גורמים תרבותיים, חברותיים ומצביים. בהקשר התרבותי, על מנת שאלימות תתרחש במסגרת הזוגית, יש צורך בקיומם של ערכים, נורמות, עמדות ואמונות הנותנות לגיטימציה לשימוש באלימות ובכוח כפתרון למצוקה רגשית או כפתרון למתחים לחריגה של אחד מבני הזוג מההתנהגות המקובלת לכאורה.^[4]

אשר לגורמי חיברות, מחקרים רבים מורים כי חשיפה בגיל צעיר לאלימות במשפחת המקור מעלה את ההסתברות לאלימות ביחסים הזוגיים בעתיד.^[5]^[6] אולם, לפי שטראוס, נחוצים תנאים נוספים על מנת להוציא את האלימות התוך-זוגית אל הפועל. שטראוס מציע מקור נוסף לאלימות התוך-זוגית, שגם אינו מנותק לחלוטין ממערכת הנורמות של המעורבים בה, קשור לגורמים מצביים. הכוונה לשינויים חדים כגון לידות, המרחיבות את מעגל הצרכים במשפחה, או לתפקוד לקוי של הילדים בבית הספר, העשוי להוביל למתחים וקשיים במקום העבודה ובעקבותיהם לפיטורים, לחובות כספיים ולמצבים אחרים העשויים לגרום לתחושת מצוקה.^[7]

במחקרו מצא שטראוס כי ככל שמספר גורמי הלחץ גדול יותר, ההסתברות לאלימות במערכת המשפחתית והזוגית גבוהה יותר. גורמים תרבותיים והיסטוריה משפחתית התגלו כגורמים כבדי משקל בהתנהגות אלימה.^[7]

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים מבניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הטענה שאלימות תוך-זוגית מתרחשת בכל שכבות האוכלוסייה, מחקרים עדכניים מצביעים על קשר עקיב בין מצב חברתי-כלכלי נמוך לבין אלימות ביחסים אינטימיים.^[8] למשל, נמצא כי גורם חשוב באלימות בכלל הוא גיל המעורבים בה.^[9]^[6] בסקר ארצי של המרכז לבקרת ומניעת מחלות על אלימות במשפחה ואלימות תוך-זוגית שנערך בארה"ב, נמצא יחס הפוך בין גיל בני הזוג לבין הסיכוי לאלימות התוך-זוגית. כלומר, ככל שגיל בני הזוג גבוה יותר, סיכויי האלימות קטנים יותר.^[9] ממצא זה מתווסף לשפע הראיות לגבי הקשר שבין אלימות לעוני ולמצב חברתי-כלכלי ירוד. מחקר מטא-אנליזה שסקר 52 מחקרים שעסקו בנושא מצא, ששלושת המדדים של מצב חברתי-כלכלי, יוקרה תעסוקתית, הכנסה והשכלה, היו קשורים ביחס הפוך לסיכוי להתנהגות אלימה במשפחה ואלימות תוך-זוגית.^[10]

פיקוח חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלס (1983) סקר את ההסברים השונים לאלימות במשפחה וגיבש הסבר המבוסס על תאוריית החליפין החברתי.^[11] מאוחר יותר הרחיב גלס (1985) הסבר זה ושילב גם יסודות מתאוריית הפיקוח החברתי של הירשי המבוססת על שני עקרונות עיקריים.^[12] על פי העיקרון הראשון, בני האדם בוחרים דפוס פעולה מסוים כאשר התועלת הטמונה בשימוש בדפוס זה צפויה להיות גבוהה יותר מההשקעה או מההפסד המצופה, ועל פי העיקרון השני ככל שמנגנוני הפיקוח החברתיים נחלשים או מתמעטים, עולה ההסתברות לכך שהפרט יפנה לדפוסי התנהגות שאינם מקובלים, כולל אלימות. מתוך כך, העדר מנגנוני פיקוח חברתיים יעילים על המתרחש במשפחה מפחית את המחיר שהפרט האלים עשוי לשלם, וערכים חברתיים או תנאים חברתיים מסוימים המצמצמים את הפיקוח החברתי מצמצמים את המחיר הכרוך באלימות ומגדילים את התועלת הכרוכה לכאורה בשימוש באלימות בתוך המשפחה.^[12]

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: יש להרחיב במקורות מספרות חז"ל והראשונים.

לפי ההלכה אסור לגבר להפעיל אלימות כלפי בת זוגו, כפי שנאמר ברמ"א (אבן העזר סי' קנד סע' ג): "איש המכה אישתו עבירה היא בידו כמכה חברו, ואם רגיל בכך יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד".

וכתב באר הגולה (אבן העזר קנד, י) שעונשו של המכה אשתו חמור ממכה את חברו, והוא מנמק זאת בכמה היבטים שקשורים במחויבות הזוגית לאהבה ולכבוד הדדי, ובחומרה המיוחדת של אלימות במשפחה: ”דבחבירו אינו חייב בכבודו ובאשתו חייב לכבדה יותר מגופו, עולה עמו ואינה יורדת עמו, לחיים ניתנה ולא לצער, ועונשו גדול ממכה חבירו כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה”. ומכך הסיק הרב אברהם אהרן פרייס, שהמכה את אשתו חייב מלקות, קל וחומר ממכה את חבירו.^[13]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ National Center for Injury Prevention and Control (U.S.). Division of Violence Prevention., Intimate partner violence surveillance : uniform definitions and recommended data elements. Version 2.0, המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן, ‏2015
^ Michael P. Johnson, Conflict and Control: Gender Symmetry and Asymmetry in Domestic Violence, Violence Against Women 12, 2006-11, עמ' 1003–1018 doi: 10.1177/1077801206293328
^ Cora Peterson, Megan C. Kearns, Wendy LiKamWa McIntosh, Lianne Fuino Estefan, Christina Nicolaidis, Kathryn E. McCollister, Amy Gordon, Curtis Florence, Lifetime Economic Burden of Intimate Partner Violence Among U.S. Adults, American journal of preventive medicine 55, 2018-10, עמ' 433–444 doi: 10.1016/j.amepre.2018.04.049
^ ¹ ² Physical Violence in American Families: Risk Factors and Adaptations to Violence in 8,145 Families | Office of Justice Programs (עמ' 181), www.ojp.gov
^ Andrea L. Roberts, Stephen E. Gilman, Garrett Fitzmaurice, Michele R. Decker, Karestan C. Koenen, Witness of intimate partner violence in childhood and perpetration of intimate partner violence in adulthood, Epidemiology (Cambridge, Mass.) 21, 2010-11, עמ' 809–818 doi: 10.1097/EDE.0b013e3181f39f03
^ ¹ ² American Psychological Association. (2013). Intimate partner abuse and relationship violence: A guide for practitioners. American Psychological Association.
^ ¹ ² Physical Violence in American Families: Risk Factors and Adaptations to Violence in 8,145 Families | Office of Justice Programs, www.ojp.gov
^ Gelles, R. J. (1997). Intimate violence in families (3rd ed.). Sage Publications, Inc.
^ ¹ ² Centers for Disease Control and Prevention (CDC). (2018). Youth Risk Behavior Surveillance System (YRBSS)
^ G. T. Hotaling, D. B. Sugarman, An analysis of risk markers in husband to wife violence: the current state of knowledge, Violence and Victims 1, 1986, עמ' 101–124
^ Gelles, R. J. (1982). An exchange/social control approach to understanding intrafamily violence. the Behavior Therapist, 5(1), 5–8.
^ ¹ ² Richard J. Gelles, Family Violence, Annual Review of Sociology 11, 1985-08, עמ' 347–367 doi: 10.1146/annurev.so.11.080185.002023
^ משנת אברהם על הסמ"ג, חלק ג', עמ' תקמה

[1] National Center for Injury Prevention and Control (U.S.). Division of Violence Prevention., Intimate partner violence surveillance : uniform definitions and recommended data elements. Version 2.0, המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן, ‏2015

[2] Michael P. Johnson, Conflict and Control: Gender Symmetry and Asymmetry in Domestic Violence, Violence Against Women 12, 2006-11, עמ' 1003–1018 doi: 10.1177/1077801206293328

[3] Cora Peterson, Megan C. Kearns, Wendy LiKamWa McIntosh, Lianne Fuino Estefan, Christina Nicolaidis, Kathryn E. McCollister, Amy Gordon, Curtis Florence, Lifetime Economic Burden of Intimate Partner Violence Among U.S. Adults, American journal of preventive medicine 55, 2018-10, עמ' 433–444 doi: 10.1016/j.amepre.2018.04.049

[:0-4] ¹ ² Physical Violence in American Families: Risk Factors and Adaptations to Violence in 8,145 Families | Office of Justice Programs (עמ' 181), www.ojp.gov

[5] Andrea L. Roberts, Stephen E. Gilman, Garrett Fitzmaurice, Michele R. Decker, Karestan C. Koenen, Witness of intimate partner violence in childhood and perpetration of intimate partner violence in adulthood, Epidemiology (Cambridge, Mass.) 21, 2010-11, עמ' 809–818 doi: 10.1097/EDE.0b013e3181f39f03

[:1-6] ¹ ² American Psychological Association. (2013). Intimate partner abuse and relationship violence: A guide for practitioners. American Psychological Association.

[:2-7] ¹ ² Physical Violence in American Families: Risk Factors and Adaptations to Violence in 8,145 Families | Office of Justice Programs, www.ojp.gov

[8] Gelles, R. J. (1997). Intimate violence in families (3rd ed.). Sage Publications, Inc.

[:3-9] ¹ ² Centers for Disease Control and Prevention (CDC). (2018). Youth Risk Behavior Surveillance System (YRBSS)

[10] G. T. Hotaling, D. B. Sugarman, An analysis of risk markers in husband to wife violence: the current state of knowledge, Violence and Victims 1, 1986, עמ' 101–124

[11] Gelles, R. J. (1982). An exchange/social control approach to understanding intrafamily violence. the Behavior Therapist, 5(1), 5–8.

[:4-12] ¹ ² Richard J. Gelles, Family Violence, Annual Review of Sociology 11, 1985-08, עמ' 347–367 doi: 10.1146/annurev.so.11.080185.002023

[13] משנת אברהם על הסמ"ג, חלק ג', עמ' תקמה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]