אנדראה מנטניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
פרט מתוך ציורו של אנדראה מנטניה, הבאתו של ישו לבית המקדש. ייתכן וזהו פורטרט עצמי.

אַנְדְרֵאָה מַנְטֶנְיָה (1430 - 1506; באיטלקית Andrea Mantegna) היה צייר איטלקי רנסאנסי וחוקר ארכיאולוגיה רומית. הוא היה חתנו של יאקופו בליני. כמו אמנים אחרים בני זמנו, מנטניה ערך ניסיונות בפרספקטיבה, בין השאר באמצעות הנמכת האופק כדי להגביר את תחושת המונומנטליות. ציורי הנוף האפרפרים והמתכתיים שלו, והדמויות שלו הנראות לעתים קרובות כעשויות אבן, מעידים על גישה פיסולית-ביסודה לציור. מלבד זאת הוא ניהל גם סדנת הדפסים, אחת הגדולות והחשובות שפעלו בונציה לפני שנת 1500.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנטניה נולד באִיזוֹלָה דה קַרְטוּרוֹ, בקרבת פדובה (אז חלק מן הרפובליקה של ונציה), בנו השני של נגר בשם בּיאג'וֹ. בגיל 11 הוא נעשה שוליה של פרנצ'סקו סקוארצ'ונה (Squarcione), צייר בן העיר פדובה. דומה כי סקוארצ'ונה גילה התלהבות ללא מצרים בכל הנוגע לאמנות עתיקה, והתעניין במיוחד ברומא העתיקה: הוא נסע ברחבי איטליה, ואולי גם יוון, אסף יצירות אמנות עתיקות - פסלים, תבליטים, כדים וכן הלאה - והכין אוסף ששימש אותו להכנת רישומים ושפתח אותו גם בפני ציירים אחרים. בה בעת, הוא המשיך לקבל על עצמו עבודות ציור שגרתיות, שחלקן בוצעו על ידי תלמידיו.

ציירים ותלמידי-ציור רבים (137, לפי אחד החישובים) למדו בסדנה של סקוארצ'ונה, שנפתחה בסביבות שנת 1440 והתפרסמה ברחבי איטליה. לפדובה נמשכו ציירים לא רק מונטו אלא גם מטוסקנה השכנה, כגון פאולו אוצ'לו, פיליפו ליפי ודונטלו. ואכן, ראשית הקריירה האמנותית של מנטניה עוצבה בהשפעת אמנות פלורנטינית. מסופר כי באותה תקופה היה מנטניה התלמיד החביב על סקוארצ'ונה, שלימד אותו לטינית והורה לו לחקור שברים של פסלים רומיים. המורה נטה להשתמש באפקטים של תעתועי פרספקטיבה, שהשפיעו גם הם על כמה מחידושיו המאוחרים של תלמידו. מכל מקום, בגיל שבע-עשרה עזב מנטניה את מורו, ומאוחר יותר טען שסקוארצ'ונה הרוויח כסף מציוריו בלי ששילם לו עבור השימוש בהם.

עבודתו הראשונה - שאבדה בינתיים - הייתה ציור מזבח לכנסיית סנטה סופיה ב-1448. באותה שנה הוזמן מנטניה, לצד ניקולו פיצולו, לעבוד עם קבוצת ציירים גדולה בקפלת אוֹבֶטָרִי בכנסיית ההרמיטים בפדובה. בעקבות שרשרת של צירופי מקרים, מנטניה סיים את רוב העבודה בעצמו. סקוארצ'ונה לא היה מרוצה מן העבודות הראשונות בסדרה, שתיארו את חיי יעקב הקדוש: הוא אמר שהדמויות מזכירות יותר מדי פסלי אבן, ולכן יש לצבוע אותן בצבעי אבן מיד. סדרת הציורים אבדה ברובה ב-1944, בהפצצות בעלות-הברית על פדובה, אבל נותרו ממנה צילומים בשחור-לבן. העבודה הדרמטית ביותר בסדרה הייתה יעקב הקדוש מובל לגרדום, שצוירה מנקודת מבט נמוכה. טכניקות דומות אפשר לראות בציור המזבח לכנסיית סן זֶנוֹ בורונה, כולל השימוש בפריטים אדריכליים כדי לתת מראה קלאסי.

ציורי-קיר מוקדמים אחרים של מנטניה הם שני קדושים מעל הכניסה בכנסיית סנט'אנטוניו בפדובה (1452) וציור-מזבח של לוקס הקדוש וקדושים אחרים בכנסיית סנטה ג'וסטינה (1453), הנמצא כעת בגלריית בְּרֶרָה במילאנו. עם הזמן מצא את עצמו האמן הצעיר מושפע יותר ויותר מיאקופו בליני, אביהם של הציירים ג'ובאני וג'נטילה. ב-1453 הסכים יקופו להשיא את בתו ניקולוזיה למנטניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]