שמשון

ערך זה עוסק בדמות מקראית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שמשון (פירושונים).

שמשון בן מנוח
למנין:	השופט השנים-עשר
תקופת שיפוט:	עשרים שנה
הישגים עיקריים:	נלחם לבדו נגד הפלשתים
שבט:	שבט דן
כרונולוגיית שופטים
→ עבדון בן הלל	עלי הכהן ←

שמשון ודלילה, ציור של ואן דייק מהמאה ה-17

שִׁמְשׁוֹן, על פי הסיפור המקראי, היה השופט השנים-עשר ששפט את ישראל, והאחרון שקורותיו מתוארים בספר שופטים. שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה, חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו.

שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. ביהדות הוא נודע בכינויו העממי "שמשון הגיבור". באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, אחת משבע המידות הטובות בתאולוגיה הנוצרית, המבוטאת לעתים, באמצעות אלמנטים הלקוחים מקורותיו של שמשון.

הסיפור המקראי

שמשון משסע את האריה, גוסטב דורה

שמשון ולחי החמור, פסל של ג'אמבולוניה מהמאה ה-16

דלילה גוזזת את מחלפות שערו של שמשון (אמצע המאה ה-15)

שמשון כטוחן בבית האסורים לאחר שנלכד, ציור של קרל בלוך מהמאה ה-19

שמשון ממוטט את מקדש דגון על כל החוגגים וקורא "תמות נפשי עם פלשתים", גוסטב דורה

סיפורו של שמשון מתואר בפרקים י"ג – ט"ז בספר שופטים, ומחולק לשלושה חלקים:

• טרום לידתו עד הגיעו לפרקו
• עלילותיו כשופט
• סיפור מותו וקבורתו

טרום לידתו

אביו של שמשון, מנוח, היה מהעיר צרעה שבנחלת שבט דן (ליד תל בית שמש). שמה של אמו אינו ידוע, אולם על פי התלמוד הבבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א ע"א (בהסתמך על דברי הימים א', ד' ג), היה שמה "הַצְלֶלְפּוֹנִי" והיא הייתה משבט יהודה (על שמה המושב צלפון שליד בית שמש).

מלאך אלוהים התגלה לאביו ולאמו העקרה של שמשון, ובישר להם שעומד להיוולד להם בן, שיגדל כנזיר אלוהים האסור בגילוח שיערו ובשתיית יין ושיכר. המלאך ציווה על הוריו לנהוג מנהג נזירות עוד טרם לידתו – "כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן". שמשון נולד וגדל, ומשהגיע לפירקו "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים, י"ג כה).

עלילותיו כשופט

סיפור עלילותיו של שמשון שזור בשלוש אהבות שהיו לו עם נשים, שכולן היו פלשתיות, למורת רוחם של הוריו.

האישה הראשונה

האישה הראשונה הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנה. בדרכו אליה פגש שמשון בכפיר אריות, "וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי". בהמשך, התנחלה כוורת דבורים בגווית האריה, ושמשון רדה ממנה את הדבש. סיפור זה היווה נושא לחידה שחד שמשון לשלושים בחורים במשתה חתונתו: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (שופטים, י"ד יד). הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על אשת שמשון שישרפו את בית הוריה אם לא תגלה להם את פתרון החידה. האישה הציקה לשמשון עד שזה נענה לה, והאישה גילתה את פתרון החידה לבני עמה. כדי לשלם את חובו, שלושים חליפות בגדים, ירד שמשון לעיר אשקלון ולקח בכוח את חליפותיהם של שלושים פלשתים. אחרי מעשה זה, נטש שמשון בכעס את אשתו וחזר לבית אביו.

לאחר זמן רצה שמשון לחזור לאשתו, אך גילה כי אביה נתנה לאחר. כדי לנקום, לכד שמשון 300 שועלים, קשר לפידים לזנבותיהם, שילחם בשדות פלשתים והבעיר את כל יבולם. הפלשתים נקמו על ידי שריפת האישה ואביה, וכתגובה היכה אותם שמשון "שׁוֹק עַל-יָרֵךְ". הפלשתים ביקשו לנקום ויצאו בכוח גדול כדי לתפוס את שמשון. כדי להימנע ממלחמה, הלכו שלושת אלפים מאנשי שבט יהודה להביא את שמשון אל הפלשתים. לאחר שהבטיחו לו שלא יפגעו בו אלא רק יעבירוהו לפלשתים, הניח להם שמשון לכבול אותו. לאחר שנמסר לידי הפלשתים, נמסו הכבלים מעל ידיו, והוא מצא לחי חמור והיכה באמצעותה אלף פלשתים.

האישה השנייה

האישה השנייה הייתה אישה זונה פלשתית מעזה. כשנודע לפלשתים כי שמשון נמצא עימה בביתה, באו ללוכדו, אלא ששמשון חמק מביתה באמצע הלילה, ופרץ מהעיר המסוגרת תוך שהוא מנתק את שערי העיר עזה ממקומם, ונושא אותם עד ראש ההר בפאתי חברון.

האישה השלישית – דלילה

ערך מורחב – דלילה

האישה השלישית הייתה נערה פלשתית מנחל שורק ששמה דלילה. הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות את שמשון כדי שיגלה מהו סוד כוחו, ותמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף. שמשון התל בה מספר פעמים עד שלבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, וכך נלכד. דלילה גזזה את מחלפות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

סיפור מותו וקבורתו

לכידתו של שמשון נחגגה על ידי הפלשתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש דגון אלוהיהם, שאליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל. שמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המבנה, נשא תפילה לאלוהים שיחזקהו, "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים, ט"ז כח), לפת את העמודים וקרא: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (שם, ט"ז ל), והמבנה קרס על כל החוגגים.‏ "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו". כל בית אביו ירד לאסוף את גופו, וקברוהו בקבר מנוח אביו אשר בין צרעה לאשתאול (ראו להלן)‏‏.

דמותו

במקרא

שלא כמו שופטים אחרים המתוארים בספר שופטים, המספר המקראי מקדיש לשמשון ארבעה פרקים שלמים, יותר מלכל שופט אחר, וחייו מתוארים בפירוט רב – החל מתיאור הוריו וטרום לידתו, וכלה בתיאור מפורט של מותו ומקום קבורתו – סיפור חיים שלם.

שמשון היה שופט חריג בהשוואה לשופטים אחרים. הוא פעל לבדו כ"זאב בודד" כנגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו. אין בתיאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא אירגן צבא, לא מתואר איך הנהיג את העם, ואין בסיפור חייו אלמנטים המתבקשים משופט-מנהיג, ולמרות זאת נאמר עליו פעמיים כי "שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה". חרף המסרים השליליים החבויים בסיפורו, אין בו גינוי של מעשיו, למעט תמיהתם של הוריו על בקשתו לשאת פלישתית לאישה‏. פרשת חייו היוותה, לפיכך, אתגר למפרשים – גם אלה הנוקטים גישה אמונית.

במדרשי חז"ל

חז"ל משבחים ומבקרים את שמשון חליפות. מחד, הם מבקרים את שמשון על רדיפת הנשים: "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו" (משנה, מסכת סוטה, פרק א' משנה ח'). מאידך, מציינים (בתלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק י') כי שמו הוא על שם האלוהים על פי הפסוק: "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים" (תהילים, פ"ד יב), וכי היה שופט צדק הדן את ישראל כאביהם שבשמים, וכמוהו, מעולם לא ביקש עזרה כלשהי או טובות הנאה לעצמו. על פי מסכת ראש השנה, פרק ב': "בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל" גם יחד.

חז"ל גם מפליגים בכוחו ובמידות גופו. בתיאורים אגדתיים מעריכים כי רוחב כתפיו היה 60 אמה (כ-30 מ'), שהרי רק כך יכול היה לשאת את שערי עזה העצומים: "אמר רבי שמעון חסיד בין כתפיו של שמשון שישים אמה היה, שנאמר 'וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקום בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו' וגמירי דאין [ולמדנו שאין] דלתות עזה פחותות משישים אמה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, י' ע"א). במדרש נוסף: "אמר רבי אסי: צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, ט' ע"ב).

מודל הנזירות של שמשון הוא נושא לדיון הלכתי, ובעקבותיו מוכרת בהלכה "נזירות שמשון" שדיניה שונים מדיני הנזירות ההלכתית הרגילה.

חידת שמשון

החידה שחד שמשון לפלשתים בסיפור האישה הראשונה מתמנה, נחשבת לאחת החידות הבלתי מובנות בתנ"ך: מהי משמעותה של החידה ומהו פתרונה? כיצד היו יכולים הפלשתים לנחש מהמילים "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק", כי שמשון ראה אירוע יוצא דופן, שבו דבורים יצרו כוורת בתוך נבלת אריה? שהרי המילים "האוכל" ו"עז" כמו גם "מאכל" ו"מתוק", יכולות להתפרש באופנים שונים, ולאו דווקא כמייצגים אריה ודבש. מדוע, אם כן, קיבלוהו הפלשתים כפתרון יחיד? מהי גם הסיבה לניסוח המוזר של תשובת בני העיר: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר ... מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?" (שופטים, י"ד יח) במקום שיתארו בפשטות את האירוע, ומדוע היה שמשון כה משוכנע כי בני העיר לא פתרו את החידה בכוחות עצמם אלא קיבלו את הפתרון מאשתו, כדבריו: "לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי" (שופטים, י"ד יח).

חוקר התנ"ך עוזי פז, מציע הסבר שעל פיו שמשון חד לפלשתים חידת "כפל לשון" קלאסית, שכן המילה "אָרִיַה" פרושה לקיטה ואיסוף של פירות ומי-תמד ("אריתי מורי עם בשמי" (שיר השירים ה' א); וכן, "פול המצרי שהביא שליש לפני ראש השנה... אף על פי שלא נמנע מלארות ממנו שלש אריות..." (משנה תורה להרמב"ם, הלכות מעשר שני ונטר רבעי, פרק א' הלכה י'). המילים אַרְיֵה ואָרִיַה נכתבות, אם כן, באופן זהה, ומובנן הוא: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק". האירוע שראה שמשון רק נתן לו השראה למשחק המילים הזה. הוא לא ציפה שהפלשתים ידעו מניסוח החידה לתאר לו מה ראה, אך ייתכן שידע כי לא פתרו את החידה בעצמם, שכן אולי שפתם הייתה שונה, או אולי לא ידעו קרוא וכתוב.

שמשון בתרבות ובאמנות

דמותו של שמשון על בול "מועדים לשמחה ה'תשכ"ב" משנת 1961 בעיצובו של אשר קלדרון

מיתוס שמשון

שמשון והאריה, כותרת עמוד רומנסקית מהמאה ה-13

שמשון מנתק את שערי עזה (שמאל) ונושאם עד להר חברון (ימין), ויטראז' מהמאה ה-12, המוזיאון הלאומי של וירטמברג, שטוטגרט

שמשון ממוטט את עמודי המקדש הפלשתי. פסל המוצב בכביש החוף באשדוד לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל

פסל שמשון בפארק העירוני בכפר סבא

שמשון מסמל מיתוס של גבורה וכוח, הן ביהדות, שבה כינויו העממי הוא "שמשון הגיבור", והן בנצרות.

שמשון הוא הגיבור האולטימטיבי במיתולוגיה היהודית, בדומה לגיבורים במיתולוגיות אחרות, שהבולט ביניהם הוא הרקולס במיתולוגיה היוונית והרומית. קיימים קווי דמיון בין סיפור שמשון לסיפורו של הרקולס, לדוגמה: לשניהם כוח פיזי על־טבעי, שניהם נלחמו באריה וניצחו אותו בידיים חשופות וללא כלי נשק, שניהם נשאו על כתפיהם סמלים של כוח – שמשון, את שערי עזה, והרקולס את האריה שאותו ניצח, ושניהם נפלו עקב פגיעה שנגרמה להם כתוצאה מנשותיהם. השוני ביניהם מבטא את השקפת מחברי המקרא לעומת השקפת מחברי המיתולוגיות היוונית והרומית: שמשון הוא בן אנוש ששאב את כוחו מהאלוהים ותלוי בו באופן מוחלט בכל מעשי גבורותיו, והרקולס היה בנו של זאוס, ושאב את כוחו מהיותו חצי אל.

בשל היותו של שמשון סמל לכוח, בחר בו אבא קובנר, ששירת כקצין חינוך בחטיבת גבעתי בתש"ח, והעניק את שמו ליחידת שועלי שמשון. נקמת שמשון בפלשתים באמצעות 300 שועלים, העניקה לחטיבת גבעתי ולפיקוד דרום את סמלם - השועל.

שמשון בנצרות

בנצרות של ימי הביניים נחשבה גבורה כאחת משבע המעלות הטובות (יחד עם תבונה, צדק, צניעות, אמונה, תקווה וחסד). הגבורה מיוצגת באמנות הדתית של אותה תקופה באמצעות סמלים הלקוחים מסיפורי שמשון: לחי חמור, אדם הנושא עמוד (עמודי מקדש דגון), אריה, וכדומה.

הנצרות, המחפשת במקרא סימוכין להופעת ישו, משתמשת בסיפורו של שמשון כרמז מבשר. הבשורה על הולדתו מרמזת על הבשורה למרים; נשיאת שערי עזה משמשת כרמז לנשיאת הצלב על ידי ישו; וניצחונו של שמשון על האריה מרמז על ניצחון ישו על השטן. הנצרות רואה הקבלה גם בין הריונה של אם שמשון העקרה להריונה של אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, שהייתה גם היא באה בימים ועקרה, והרתה לאחר שמלאך אלוהים בישר לזכריה, אביו של יוחנן המטביל, כי כך יהא.

בנצרות הפרוטסטנטית מתואר שמשון כלוחם הירואי בעריצות, כשההשוואה היא בין מאבקו בפלשתים מול המאבק בשלטון הרומי העריץ.

שמשון בספרות ובאמנות

סיפור עלילותיו של שמשון שבה את דמיונם של אמנים מכל התקופות, ורבות היצירות בתחומי הספרות, השירה, המוזיקה, הציור והפיסול העוסקות בדמותו. כמה מהן מפורטים להלן:

• אלברכט דירר יצר את הדפס העץ המונומנטלי שלו "שמשון משסע את האריה" (1498).
• רמברנדט הקדיש שישה מציוריו לעלילותיו של שמשון.
• ג'ון מילטון, המשורר האנגלי, כתב את הפואמה "שמשון הגיבור" (1671).
• רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) כתב את המחזה "מעשה שמשון", שצורף למהדורות הראשונות של ספרו "לשון לימודים" (1724).
• גאורג פרידריך הנדל כתב את האורטוריה "שמשון" (1743).
• מיכה יוסף הכהן לבנזון (מיכ"ל) (1828 - 1852), משורר תנועת ההשכלה שמת בדמי ימיו ממחלת השחפת, כתב את "נקמת שמשון", כחלק מסדרת ששת שיריו "שירי בת-ציון".
• קאמי סן סאנס כתב את האופרה "שמשון ודלילה" (1877).
• זאב ז'בוטינסקי כתב ב-1926 את הרומן "שמשון". הספר נכתב במקור ברוסית, תורגם בהמשך לעברית ולשפות נוספות, ועל בסיסו נוצר ב-1949 הסרט ההוליוודי "שמשון ודלילה" בבימויו של ססיל ב. דה-מיל. ברומן מביא ז'בוטינסקי ניתוח בלתי אורתודוקסי של דמותו של שמשון, ומתאר אותו כגיבור המעורב באויביו הפלשתים, לומד את אורחותם ומנהגיהם, ומשתמש בעורמה בידע זה על-מנת להכות בהם ללא הפסק.
• לאה גולדברג כתבה את מחזור השירים "אהבת שמשון", שמתוכו הולחן ובוצע השיר "דלילה" על ידי דני ליטני.
• להקת הפיקסיז כתבה וביצעה באלבומה Doolittle את השיר Gouge Away, שמתאר את סיפורם של שמשון ודלילה, כולל מותו של שמשון.
• רב-אמן פרויקט אמנותי יוצר את "חשק" - מחזה רב תחומי (מוזיקה, מחול פלמנקו ומשחק) בהשראת הסיפור המקראי ו"מעשה שמשון" של הרמח"ל (2011)
• הזמרת רג'ינה ספקטור, יהודיה שנולדה ברוסיה והיגרה בילדותה לארצות הברית, כתבה, הלחינה ומבצעת את השיר "שמשון", "Samson", שיר אהבה וחרטה על מעשיה ששרה דלילה לאהובה שמשון.
• המשורר אהרון אשמן כתב ב-1975 את השיר "דלילה", בו ניסה להסביר את מערכת יחסיהם של שמשון ודלילה‏‏ מנקודת מבטה של דלילה, ותלה את הסיבה להתנהגותה בקנאת אהבתה לו.

אתרים מסיפורי שמשון במפת ישראל

דמותו של שמשון הייתה דומיננטית ביותר בתחום פעילותו שבאזור בית שמש, בין צרעה לאשתאול, ובאזור מספר אתרים שנקראו על שם שמשון, בני משפחתו ואירועים מחייו. "צומת שמשון" הקרוי על שמו, שוכן מצפון לבית שמש, מושב צלפון, הקרוי על שם אמו שנקראה הצללפוני, ונחל מנוח הסמוך לבית שמש, נקרא על שם אביו. מעיין פֵלְאִי, אף הוא באזור, נקרא על שם המלאך שהתגלה למנוח (שופטים, י"ג יח), ו"חוות שמשון ודלילה" היא חוות רכיבה מקומית. אתרים נוספים הם מערת שמשון ומצוקי שמשון בשמורת נחל שורק שבהרי ירושלים ליד בית שמש, כפר אוריה המשמר את שם הכפר הערבי "כפרוריה" שמקורו ב"כפיר" ו"חִ'רבֵּת אל אָסַד" ("חורבת האריה"), שנקראו כך על שם האריה שהכריע שמשון. נוסף לכך, נקרא בשנת 1957 בעיר בית שמש רחוב בשם "רמת לחי", על שם לחי החמור ששימשה את שמשון כדי להכות, לפי המסופר, אלף פלשתים. לימים שונה שמו של הרחוב ל"השבעה", אך תושבי המקום ממשיכים להכיר את המקום בשמו המקורי.

ישנן מספר ערים בישראל שבהן רחובות המנציחים את שמשון, כמו תל אביב-יפו, חיפה, הרצליה, רמלה, וערים נוספות.

השמות הכוללים "שמש", כמו "בית שמש", "גבעת שמש" ואחרים, המופיעים במפה המקומית, אינם קשורים לשמשון, אלא לפולחן אלת השמש הכנענית שהיה נהוג באזור (כפי שיריחו ובית ירח משמרים את פולחן אל הירח שהיה נפוץ לאורך בקעת הירדן).

קבר שמשון

קבר שמשון ביער צרעה

הקבר המיוחס לשמשון ולמנוח אביו, שוכן בתל צרעה שביער צרעה, צפונית-מזרחית לקיבוץ צרעה ומערבית לאשתאול. במקום בית בד ושרידי מבנים חקלאיים. מבנה מלבנים גסות ומלט, שקירותיו מחופים באבן, והנושא מעין שתי כיפות צבועות בכחול, מסמן את מקום הקבר. עם זאת, הקברים במקום נבנו בתקופות מאוחרות, ואין ראיה לכך ששמשון ואביו קבורים במקום, או שבמקום נמצא קבר כלשהו. במאה ה-19 הועלתה סברה לגבי האתר בשיח' ע'ריב בידי הנוסע ויקטור גירן, כי הוא קבר דן בנו של יעקב. כחלק ממאמצי הרב שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל משרד הדתות בשנות החמישים, לקדש אתרים בישראל ולקשרם לאירועים תנ"כיים, יוחס הקבר לשמשון.

ממצאים ארכאולוגיים

ביולי 2012 גילו חוקרי אוניברסיטת תל אביב פרופסור שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן במהלך חפירות שערכו בתל בית שמש בשכבה המתוארכת למאה ה-11 לפנה"ס, חותם, הנושא דמות אדם המושיט ידו אל "חיה גדולה עם ראש גדול וזנב מתעקל, מאוד חתולי". הסמיכות הגאוגרפית והכרונולוגית למקום ולזמן בו לפי המקרא, שיסע שמשון "כפיר אריות" בידיו החשופות, בשילוב העובדה שלא מוכר חותם דומה ממקום אחר, הביאו את בונימוביץ ולדרמן למסקנה שייתכן כי המיתוס, המתואר בחותם ובמקרא, היה ידוע באזור בית שמש, שהיא גבול ישוב הפלשתים, כבר בתקופה קדומה‏. ממצא אחר נתגלה בתל צפית (גת הפלישתית הקדומה) על ידי חוקרי אוניברסיטת בר-אילן, לגבי המבנה ההנדסי של שרידי העמודים המרכזיים במקדשים פלישתיים, אשר המרחק ביניהם, לפי פרופסור אהרון מאיר, מאפשר לאדם גבה קומה (כמו שמשון) לעמוד ביניהם ולדחוף אותם לצדדיו, כך שהתיאור התנ"כי של הפלת המקדש הפלישתי בידיו החשופות של שמשון, מבוסס על מציאות הנדסית שהייתה קיימת‏.

לקריאה נוספת

• זאב ז'בוטינסקי, "שמשון", הוצאת כתר בשיתוף מכון ז'בוטינסקי, תרגום מרוסית בידי פטר קריקסונוב, 2007‏.
• פנינה גלפז-פלר, "נשים עליך שמשון", הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
• דויד גרוסמן, "דבש אריות", הוצאת ידיעות ספרים, 2005.
• דוד פישלוב, "מחלפות שמשון - גלגולי דמותו של שמשון המקראי", הוצאת ספרים של אוניברסיטת חיפה, 2000.
• גליה דורון, "‏לטייל עם התנך, מסלולי טיולים בעקבות סיפורי התנ"ך", הוצאת כנרת, 2001, עמ' 122‏.
• דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, שמשון הגיבור, עמ' 95-91.
• עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980, פרק ו' - "שמשון הגיבור"

קישורים חיצוניים

• "שמו של שמשון", בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• דוד פישלוב, "פניו הרבות של שמשון", בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך

• שמשון, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
• העיוור שראה את הנולד, ניתוח ספרותי-תנ"כי-היסטורי של מוטיב הראייה והעיוורון בסיפורי שמשון, פנינה גלפז-פלר, מקראנט
• רמח"ל, מַעֲשֵׂה שִׁמְשׁוֹן, בפרויקט בן-יהודה
• נתן זך, את שערו של שמשון - שיר
• שיעור תנ"ך: שמשון - שופט או גיבור?, באתר ynet‏, 5 בדצמבר 2012

הערות שוליים

ערך מומלץ