שמשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בשמשון הדני (שופט על ישראל). אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שמשון (פירושונים).

שמשון בן מנוח
למנין:	השופט השנים עשר
תקופת שיפוט:	עשרים שנה
קודמו:	עבדון בן הלל
השופט שאחריו:	עלי הכהן
השגים עיקריים:	נלחם כנגד פלשתים לבדו
שבט:	שבט דן

שמשון ממוטט את המקדש בעזה

שמשון, דמות תנ"כית, היה השופט השנים עשר, והוא השופט האחרון המופיע בספר שופטים. בתקופת פעולותיו דרום הארץ היה בשליטת הפלשתים. שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים.

שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. ביהדות, למשל, נודע בכינויו העממי "שמשון הגיבור", וכמו כן באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה.

[עריכה] הסיפור המקראי

סיפורו של שמשון מתואר בפרקים י"ג – ט"ז בספר שופטים, ומחולק לשלושה חלקים:

טרום לידתו עד הגיעו לפרקו
עלילותיו כשופט
סיפור מותו וקבורתו

[עריכה] טרום לידתו

אביו של שמשון היה מנוח, מהעיר צרעה שבנחלת שבט דן (ליד בית שמש). שמה של אמו אינו ידוע, אולם על פי התלמוד הבבלי, במסכת בבא בתרא דף צ"א ע"א (בהסתמך על דברי הימים א', פרק ד', ג), היה שמה 'הַצְלֶלְפּוֹנִי ' והיא הייתה משבט יהודה (על שמה היישוב צלפון ליד בית שמש).
מלאך אלוהים התגלה לאביו ולאמו העקרה של שמשון, ובישר להם שעומד להיוולד להם בן, שיגדל כנזיר אלוהים האסור בתגלחת ובשתיית יין ושיכר. המלאך ציווה את הוריו לנהוג מנהג נזירות עוד טרם לידתו – "כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן". שמשון נולד וגדל, ומשהגיע לפירקו "ויברכהו ה' ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל".

[עריכה] עלילותיו כשופט

סיפור עלילותיו של שמשון שזור בשלוש אהבות שהיו לו עם נשים, שכולן היו פלישתיות, למורת רוחם של הוריו.

[עריכה] האישה הראשונה

שמשון משסע את האריה, גוסטב דורה

האישה הראשונה הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנה. בדרכו אליה פגש שמשון בכפיר אריות, "וישסעהו כשסע הגדי". בהמשך התנחלה כוורת דבורים בגווית האריה, ושמשון רדה ממנה את הדבש. סיפור זה היווה נושא לחידה שחד שמשון במשתה החתונה: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק". הפלשתים איימו על אשת שמשון שישרפו את בית הוריה אם לא תגלה את פתרון החידה, והאישה פיתתה את שמשון וסחטה ממנו את הפתרון. שמשון כעס על הסחיטה, היכה 30 איש ושילם את חובו – 30 חליפות בגדים.

כשחזר שמשון אל אשתו התברר לו כי אביה נתנה לאחר. בחמת זעמו לכד 300 שועלים, קשר לפידים לזנבותיהם, שילחם בשדות פלשתים והבעיר את כל יבולם. הפלשתים נקמו על ידי שריפת האישה ואביה, וכתגובה היכה אותם שמשון "שׁוֹק עַל יָרֵךְ". הפלשתים ביקשו לנקום, ושלושת אלפים איש מאנשי יהודה דרשו משמשון להפסיק להתגרות בפלשתים. משסירב אסרוהו, אך הוא השתחרר, מצא לחי חמור והיכה בה אלף פלשתים.

[עריכה] האישה השנייה

האישה השנייה הייתה אישה זונה פלשתית מעזה. כשנודע לפלשתים כי שמשון נמצא עימה בביתה, באו ללוכדו, אלא ששמשון חמק מביתה באמצע הלילה, ופרץ מהעיר המסוגרת תוך שהוא מנתק את שערי העיר עזה ממקומם, ונושא אותם עד ראש ההר בפאתי חברון.

[עריכה] האישה השלישית – דלילה

שמשון ודלילה, ציור של ואן דיק מהמאה ה-17

האישה השלישית הייתה נערה פלשתית מנחל שורק, ששמה דלילה. הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות את שמשון שיגלה את סוד כוחו. שמשון התל בה מספר פעמים עד שלבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, וכך נלכד. דלילה גזזה את מחלפות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים. דלילה הבוגדת זכתה לקיתונות של בוז אצל חז"ל, שדרשו את שמה לגנאי:

	"וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (פרק ט"ז, ד). היה ר' מאיר אומר: אלמלי לא נקרא שמה דלילה, הייתה ראויה שתקרא דלילה - שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו. דלדלה את כוחו - דכתיב "ויסר כוחו מעליו", דלדלה את לבו - שנאמר "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו", דלדלה את מעשיו - דכתיב "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו"
-- ילקוט שמעוני שופטים רמז ע'

[עריכה] סיפור מותו וקבורתו

לכידתו של שמשון נחגגה על ידי הפלשתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש דגון אלוהיהם, אליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל. שמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המבנה, נשא תפילה לאלוהים שיחזקהו, "זָכְרֵני נָא וְחַזְקֵני נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָקְמָה נְקַם-אַחַת מִשְתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְתים", לפת את העמודים וקרא: "תמות נפשי עם פלשתים", והמבנה קרס על כל החוגגים, "ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו". כל בית אביו ירד לאסוף את גופו, וקברוהו בקבר מנוח אביו אשר בין צרעה לאשתאול. בשנות ה-50 שקדה מדינת ישראל על פיתוח לוחמה אטומית, שהקוד שלה היה: "ברירת שמשון", וזאת מפני שהפלת פצצת אטום במזרח התיכון דומה בתוצאותיה לסיסמתו של שמשון: "תמות נפשי עם פלשתים".

[עריכה] דמותו

שמשון ולחי החמור

שלא כמו שופטים אחרים המתוארים בספר שופטים, המספר המקראי מקדיש לשמשון ארבעה פרקים שלמים, יותר מלכל שופט אחר, וחייו מתוארים בפירוט רב – החל מתיאור הוריו וטרום לידתו, וכלה בתיאור מפורט של מותו ומקום קבורתו – סיפור חיים שלם.

שמשון היה שופט חריג בהשוואה לשופטים אחרים. הוא פעל לבדו כ"זאב בודד" כנגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו. אין בתאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא אירגן צבא, לא מתואר איך הנהיג את העם, ואין בסיפור חייו אלמנטים המתבקשים משופט-מנהיג. ולמרות זאת נאמר עליו פעמיים כי "שפט את ישראל עשרים שנה", ואין מילת גינוי אחת של מעשיו, חרף המסר השלילי החבוי בסיפור.

פרשת חייו היוותה, לפיכך, אתגר למפרשים – גם אלה הנוקטים גישה אמונית. חז"ל משבחים ומבקרים את שמשון חליפות.

מחד, מציינים (בתלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק י') כי שמו הוא על שם האלוהים על פי הפסוק: "כי שמש ומגן ה' אלהים" (תהלים פד, יב), וכי היה שופט צדק הדן את ישראל כאביהם שבשמים, כמוהו – מעולם לא ביקש עזרה כלשהי או טובות הנאה לעצמו. על פי מסכת ראש השנה, פרק ב': "בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל" גם יחד.

חז"ל גם מפליגים בכוחו ובמידות גופו. בתיאורים תלמודיים אגדיים מעריכים כי רוחב כתפיו היה 60 אמה (מעל 30 מ'), שהרי רק כך יכול היה לשאת את שערי עזה העצומים: "אמר רבי שמעון חסיד בין כתפיו של שמשון שישים אמה היה, שנאמר 'וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקום בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו' וגמירי דאין [ולמדנו שאין] דלתות עזה פחותות משישים אמה" (בבלי, סוטה, י', ע"א).

ובמקום אחר: "צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה" (בבלי, סוטה, א').

מאידך "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו" (ירושלמי, סוטה, א').

עוד טרם לידתו התבשרו הוריו שבנם יהיה נזיר לה'. נזירותו נקראת "נזירות שמשון" ושונה מדיני הנזירות הנקוטים ביהדות.

[עריכה] חידת שמשון

החידה שחד שמשון לפלשתים (לעיל, "האישה הראשונה") נחשבת לאחת החידות הבלתי מובנות בתנ"ך: מהי משמעותה של החידה ומהו פתרונה? כיצד היו יכולים הפלשתים לנחש מהמילים "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק"? כי שמשון ראה אירוע יוצא דופן, בו דבורים יצרו כוורת בתוך נבלת אריה? מילים אלו יכולות להתפרש באופנים שונים, ולאו דווקא כאריה וכדבש. מדוע אם כן קיבלוהו הפלשתים כפתרון אחד ויחיד? ולבסוף מהי הסיבה לניסוח המוזר של תשובת בני העיר: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר... מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?" (שופטים פרק י"ד, פס' יח) במקום תיאור פשוט של האירוע, ומדוע היה שמשון כה משוכנע כי לא פתרו את החידה בעצמם אלא קיבלו את הפתרון מאשתו, כדבריו: "לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי" (שם פרק י"ד, פס' יח).

עוזי פז, חוקר תנ"ך ומחנך מהקיבוץ הדתי עין הנצי"ב מציע הסבר מעניין: שמשון חד לפלשתים חידת "כפל לשון" קלאסית, שכן המילה "אָרִיַה" פרושה לקיטה ואיסוף של פירות ומי-תמד ("אריתי מורי עם בשמי" - שיר השירים פרק ה' א; וכן "פול המצרי שהביא שליש לפני ראש השנה... אף על פי שלא נמנע מלארות ממנו ג' אריות..." - רמב"ם, מעשר שני א, י'). אם כן – המילים אַרְיֵה ואָרִיַה נכתבות באופן זהה ומובנן הוא: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק". האירוע שראה שמשון רק נתן לו השראה למשחק המילים הזה. הוא לא ציפה שהפלשתים ידעו מניסוח החידה לתאר לו מה ראה, אך ייתכן שידע כי לא פתרו את החידה בעצמם, שכן אולי שפתם הייתה שונה, או אולי לא ידעו קרוא וכתוב.

[עריכה] שמשון בתרבות ובאמנות

[עריכה] שמשון כדמות מיתולוגית

שמשון מסמל מיתוס של גבורה וכוח, הן ביהדות (בה כינויו העממי הוא "שמשון הגיבור"), והן בנצרות.

שמשון הוא הגיבור האולטימטיבי במיתולוגיה היהודית, בדומה לגיבורים במיתולוגיות אחרות, שהבולט ביניהם הוא הרקולס במיתולוגיה היוונית והרומית. קשה שלא לראות את קווי הדמיון בין סיפור שמשון לסיפורו של הרקולס, לדוגמה: לשניהם כוח פיזי על־טבעי, שניהם נלחמו באריה וניצחו אותו בידיים חשופות וללא כלי נשק, שניהם נשאו על כתפיהם סמלים של כוח – שמשון, את שערי עזה, והרקולס את האריה אותו ניצח. השוני ביניהם מבטא את מגמת המספר המיקראי לעומת מגמת כותבי המיתולוגיות היוונית והרומית: שמשון הוא בן אנוש ששאב את כוחו מהאלוהים ותלוי בו באופן מוחלט בכל מעשי גבורותיו, והרקולס היה בנו של זאוס, ושאב את כוחו מהיותו חצי אל.

[עריכה] שמשון בנצרות

בנצרות של ימי הביניים נחשבה גבורה כאחת משבע המעלות הטובות (יחד עם אמונה, תקוה, חסד, צדק, צניעות ותבונה). הגבורה מיוצגת באמנות הדתית של אותה תקופה באמצעות סמלים הלקוחים מסיפורי שמשון: לחי חמור, אדם הנושא עמוד (עמודי מקדש דגון), אריה, וכדומה.

הנוצרים המחפשים במקרא סימוכין להופעת ישו, משתמשים בסיפורו של שמשון כרמז מבשר. הבשורה על הולדתו מרמזת על הבשורה למרים; נשיאת שערי עזה משמשת כרמז לנשיאת הצלב על ידי ישו; ניצחונו של שמשון על האריה מרמז על ניצחון ישו על השטן, וכדומה.

בנצרות הפרוטסטנטית מתואר שמשון כלוחם הירואי בעריצות, כשההשוואה היא בין מאבקו בפלשתים מול המאבק בשלטון הרומי העריץ.

[עריכה] שמשון באמנות

סיפור עלילותיו של שמשון שבה את דמיונם של אמנים מכל התקופות, ורבות היצירות בתחומי הספרות, השירה, המוזיקה, הציור והפיסול העוסקות בדמותו. כמה מהן מפורטים להלן:

אלברכט דירר יצר את הדפס העץ המונומנטלי שלו "שמשון משסע את האריה" (1498).
רמברנדט הקדיש שישה מציוריו לעלילותיו של שמשון.
ג'ון מילטון, המשורר האנגלי, כתב את הפואמה "שמשון הגיבור" (1671).
רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) כתב את המחזה "מעשה שמשון", שצורף במהדורות הראשונות של ספרו "לשון לימודים" (1724).
גאורג פרידריך הנדל כתב את האורטוריה "שמשון" (1743).
מיכה יוסף הכהן לבנזון (מיכ"ל) (1828 - 1852), משורר תנועת ההשכלה שמת בדמי ימיו ממחלת השחפת. מיכ"ל כתב את "נקמת שמשון", כחלק מסדרת ששת שיריו "שירי בת-ציון".
קאמי סן סאנס כתב את האופרה "שמשון ודלילה" (1877).
זאב ז'בוטינסקי כתב ב-1926 את הרומן "שמשון". הספר נכתב במקור ברוסית, תורגם בהמשך לעברית ולשפות נוספות, ועל בסיסו נוצר ב-1949 הסרט ההוליוודי "שמשון ודלילה" בבימויו של ססיל ב. דה-מיל. ברומן מביא ז'בוטינסקי ניתוח בלתי אורתודוקסי של דמותו של שמשון, ומתאר אותו כגיבור המעורב באויביו הפלשתים, לומד את אורחותם ומנהגיהם, ומשתמש בעורמה בידע זה על-מנת להכות בהם ללא הפסק.
לאה גולדברג כתבה את מחזור השירים "אהבת שמשון" ([1]), שמתוכו הולחן ובוצע השיר "דלילה" על ידי דני ליטני.
להקת הפיקסיז כתבה וביצעה באלבומה Doolittle את השיר Gouge Away, שמתאר את סיפורם של שמשון ודלילה, כולל מותו של שמשון.
אורי אבנרי כתב את השיר "שועלי שמשון", המשווה את גבורת החיילים לגבורתו של שמשון.
הזמרת רג'ינה ספקטור, יהודיה שנולדה ברוסיה ועלתה בילדות לארצות הברית, כתבה, הלחינה ומבצעת את השיר "שמשון"-"Samaon [2] שיר אהבה וחרטה על מעשיה ששרה דלילה לאהובה שמשון.

[עריכה] שמשון והגאוגרפיה המקומית

דמותו של שמשון הייתה דומיננטית ביותר בתחום פעילותו שבאזור בית שמש, בין צרעה לאשתאול, ועד היום ניתן למצוא הדים לדמותו של שמשון ומשפחתו במקום. כמו למשל 'צומת שמשון' הקרוי על שמו, השוכן באזור בית שמש; צלפון – על שם אמו שנקראה הצללפוני (לעיל); ואדי מנוח הסמוך לבית שמש, הנקרא על שם אביו; מעיין פֵלְאִי, אף הוא באזור, שנקרא על שם המלאך שהתגלה למנוח (שופטים פרק י"ג, יח); חוות שמשון ודלילה, שהיא חוות רכיבה מקומית; וכן כפר אוריה המשמר את שם הכפר הערבי "כפרוריה" שמקורו ב"כפיר", או "חִ'רבֵּת אל אָסַד" ("חורבת האריה"), שנקראה כך בשל האריה שהכריע שמשון. נוסף לכך, נוסד בשנת 1957 בעיר בית שמש רחוב בשם "רחת לחי". על פי ההערכות, באזור זה היכה שמשון אלף פלשתים בעזרת לחי של חמור. לימים שונה שמו של הרחוב ל-"השבעה", אולם תושבי המקום וכן רשות הדואר ממשיכים להכיר בשמו המקורי.

השמות "בית שמש", "גבעת שמש" ו"שמשון" המופיעים במפה המקומית, משמרים את פולחן אל השמש הכנעני שהיה באזור, (כפי שיריחו ובית ירח משמרות את פולחן אל הירח שהיה נפוץ לאורך הבקעה).

[עריכה] לקריאה נוספת

פנינה גלפז-פלר, נשים עליך שמשון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
דויד גרוסמן, דבש אריות, הוצאת ידיעות ספרים, 2005.
דוד פישלוב, מחלפות שמשון - גלגולי דמותו של שמשון המקראי, הוצאת ספרים של אוניברסיטת חיפה, 2000