שמשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמשון בן מנוח
למנין: השופט השנים-עשר
תקופת שיפוט: עשרים שנה
הישגים עיקריים: נלחם לבדו נגד הפלשתים
שבט: שבט דן
כרונולוגיית שופטים
עבדון בן הלל עלי הכהן
שמשון ודלילה, ציור של ואן דייק מהמאה ה-17

שִׁמְשׁוֹן, על פי הסיפור המקראי, היה השופט השנים-עשר ששפט את ישראל, והאחרון שקורותיו מתוארים בספר שופטים. שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה, חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו.

שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. ביהדות הוא נודע בכינויו העממי "שמשון הגיבור". באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, אחת משבע המידות הטובות בתאולוגיה הנוצרית, המבוטאת לעתים באמצעות אלמנטים הלקוחים מקורותיו של שמשון.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמשון משסע את האריה, גוסטב דורה
"שמשון מכה בפלשתים בלחי חמור", גוסטב דורה
שמשון ושער עיר עזה, גוסטב דורה
שמשון כטוחן בבית האסורים לאחר שנלכד, ציור של קרל בלוך מהמאה ה-19
שמשון ממוטט את מקדש דגון על כל החוגגים וקורא "תמות נפשי עם פלשתים", גוסטב דורה

סיפורו של שמשון מתואר בפרקים י"ג – ט"ז בספר שופטים, ומחולק לשלושה חלקים:

  • טרום לידתו עד הגיעו לפרקו
  • עלילותיו כשופט
  • סיפור מותו וקבורתו

טרום לידתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של שמשון, מנוח, היה מהעיר צרעה שבנחלת שבט דן (ליד תל בית שמש). שמה של אמו אינו מוזכר ובתנ"ך היא מכונה אשת מנוח, אולם לפי התלמוד הבבלי[1], היה שמה "הַצְלֶלְפּוֹנִי" ומוצאה היה משבט יהודה. על שמה נקרא המושב צלפון שליד בית שמש.

מלאך אלוהים התגלה לאביו ולאמו העקרה של שמשון, ובישר להם שעומד להיוולד להם בן, שיגדל כנזיר אלוהים האסור בגילוח שיערו ובשתיית יין ושיכר. המלאך ציווה על הוריו לנהוג מנהג נזירות עוד טרם לידתו – "כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן". שמשון נולד וגדל, ומשהגיע לפירקו "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים, י"ג כה).

עלילותיו כשופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור עלילותיו של שמשון שזור בשלוש אהבות שהיו לו עם נשים, שכולן היו פלשתיות, למורת רוחם של הוריו.

האישה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האישה הראשונה הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנה. בדרכו אליה פגש שמשון בכפיר אריות, "וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי". בהמשך, התנחלה כוורת דבורים בגווית האריה, ושמשון רדה ממנה את הדבש. סיפור זה היווה נושא לחידה שחד שמשון לשלושים בחורים במשתה חתונתו: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (שופטים, י"ד יד). הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על אשת שמשון שישרפו את בית הוריה אם לא תגלה להם את פתרון החידה. האישה הציקה לשמשון עד שזה נענה לה, והאישה גילתה את פתרון החידה לבני עמה. כדי לשלם את חובו, שלושים חליפות בגדים, ירד שמשון לעיר אשקלון ולקח בכוח את חליפותיהם של שלושים פלשתים. אחרי מעשה זה, נטש שמשון בכעס את אשתו וחזר לבית אביו.

לאחר זמן רצה שמשון לחזור לאשתו, אך גילה כי אביה נתנה לאחר. כדי לנקום, לכד שמשון 300 שועלים, קשר לפידים לזנבותיהם, שילחם בשדות פלשתים והבעיר את כל יבולם. הפלשתים נקמו על ידי שריפת האישה ואביה, וכתגובה היכה אותם שמשון "שׁוֹק עַל-יָרֵךְ". הפלשתים ביקשו לנקום ויצאו בכוח גדול כדי לתפוס את שמשון. כדי להימנע ממלחמה, הלכו שלושת אלפים מאנשי שבט יהודה להביא את שמשון אל הפלשתים. לאחר שהבטיחו לו שלא יפגעו בו אלא רק יעבירוהו לפלשתים, הניח להם שמשון לכבול אותו. לאחר שנמסר לידי הפלשתים, נמסו הכבלים מעל ידיו, והוא מצא לחי חמור והיכה באמצעותה אלף פלשתים.

האישה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האישה השנייה הייתה אישה זונה פלשתית מעזה. כשנודע לפלשתים כי שמשון נמצא עימה בביתה, באו ללוכדו, אלא ששמשון חמק מביתה באמצע הלילה, ופרץ מהעיר המסוגרת תוך שהוא מנתק את שערי העיר עזה ממקומם, ונושא אותם עד ראש ההר בפאתי חברון.

האישה השלישית – דלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דלילה

האישה השלישית הייתה נערה פלשתית מנחל שורק ששמה דלילה. הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות את שמשון כדי שיגלה מהו סוד כוחו, ותמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף. שמשון התל בה מספר פעמים עד שלבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, וכך נלכד. דלילה גזזה את מחלפות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

סיפור מותו וקבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכידתו של שמשון נחגגה על ידי הפלשתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש דגון אלוהיהם, שאליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל. שמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המבנה, נשא תפילה לאלוהים שיחזקהו, "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים, ט"ז כח), לפת את העמודים וקרא: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (שם, ט"ז ל), והמבנה קרס על כל החוגגים.‏ "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו". כל בית אביו ירד לאסוף את גופו, וקברוהו בקבר מנוח אביו אשר בין צרעה לאשתאול (ראו להלן)‏‏.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלא כמו שופטים אחרים המתוארים בספר שופטים, המספר המקראי מקדיש לשמשון ארבעה פרקים שלמים, יותר מלכל שופט אחר, וחייו מתוארים בפירוט רב – החל מתיאור הוריו וטרום לידתו, וכלה בתיאור מפורט של מותו ומקום קבורתו – סיפור חיים שלם.

שמשון היה שופט חריג בהשוואה לשופטים אחרים. הוא פעל לבדו כ"זאב בודד" כנגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו. אין בתיאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא אירגן צבא, לא מתואר איך הנהיג את העם, ואין בסיפור חייו אלמנטים המתבקשים משופט-מנהיג, ולמרות זאת נאמר עליו פעמיים כי "שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה". חרף המסרים השליליים החבויים בסיפורו, אין בו גינוי של מעשיו, למעט תמיהתם של הוריו על בקשתו לשאת פלשתית לאישה.‏[2] פרשת חייו היוותה, לפיכך, אתגר למפרשים – גם אלה הנוקטים גישה אמונית.

במדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל משבחים ומבקרים את שמשון חליפות. מחד, הם מבקרים את שמשון על רדיפת הנשים: "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו" (משנה, מסכת סוטה, פרק א' משנה ח'). מאידך, מציינים (בתלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק י') כי שמו הוא על שם האלוהים על פי הפסוק: "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים" (תהילים, פ"ד יב), וכי היה שופט צדק הדן את ישראל כאביהם שבשמים, וכמוהו, מעולם לא ביקש עזרה כלשהי או טובות הנאה לעצמו. על פי מסכת ראש השנה, פרק ב': "בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל" גם יחד.

חז"ל גם מפליגים בכוחו ובמידות גופו. בתיאורים אגדתיים מעריכים כי רוחב כתפיו היה 60 אמה (כ-30 מ'), שהרי רק כך יכול היה לשאת את שערי עזה העצומים: "אמר רבי שמעון חסיד בין כתפיו של שמשון שישים אמה היה, שנאמר 'וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקום בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו' וגמירי דאין [ולמדנו שאין] דלתות עזה פחותות משישים אמה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, י' ע"א). במדרש נוסף: "אמר רבי אסי: צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, ט' ע"ב).

מודל הנזירות של שמשון הוא נושא לדיון הלכתי, ובעקבותיו מוכרת בהלכה "נזירות שמשון" שדיניה שונים מדיני הנזירות ההלכתית הרגילה.

נושאים בפרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמשון כגיבור מיתולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמשון הוא הגיבור האולטימטיבי במיתולוגיה היהודית, בדומה לגיבורים במיתולוגיות אחרות, שהבולט ביניהם הוא הרקולס במיתולוגיה היוונית והרומית. קיימים קווי דמיון בין סיפור שמשון לסיפורו של הרקולס, לדוגמה: לשניהם כוח פיזי על־טבעי, שניהם נלחמו באריה וניצחו אותו בידיים חשופות וללא כלי נשק, שניהם נשאו על כתפיהם סמלים של כוח – שמשון, את שערי עזה, והרקולס את האריה שאותו ניצח, ושניהם נפלו עקב פגיעה שנגרמה להם כתוצאה מנשותיהם. השוני ביניהם מבטא את השקפת מחברי המקרא לעומת השקפת מחברי המיתולוגיות היוונית והרומית: שמשון הוא בן אנוש ששאב את כוחו מהאלוהים ותלוי בו באופן מוחלט בכל מעשי גבורותיו, והרקולס היה בנו של זאוס, ושאב את כוחו מהיותו חצי אל.

חידת שמשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חתונת שמשון", ציור של רמברנדט, 1638. שמשון, בעל השיער הארוך, משוחח עם אורחיו בימין התמונה.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חידת שמשון

הפרשנים המודרניים עסקו רבות בחידה שחד שמשון לשלושים מרעיו הפלשתים במשתה חתונתו: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק". חלק מהפירושים לחידה מושפעים מחקר הסוגים. חוקרים מאסכולה זו דנים בנפרד בכל אחד מרכיבי סיפור החתונה הקשורים לחידה, והם: שיסוע האריה; מציאת הדבש בנבלת האריה; החידה; תשובת הפלשתים; ותגובת שמשון ("לולא חרשתם בעגלתי..."). הם נוטים להניח, שאף על פי שרכיבי הסיפור משולבים זה בזה בגיבושם הספרותי, כל אחד מהם התקיים קודם לכן קיום עצמאי במסורת שבעל פה. כך, למשל, בעקבות הרמן גונקל, סבורים רבים שתשובת הפלשתים: "מה מתוק מדבש ומה עז מארי?" היא עצמה מעיקרה חידה, שתשובתה: "אהבה". גם לחידתו של שמשון עצמה הוצעו פירושים שונים, מתוך הנחה שפתרונה איננו בהכרח הפתרון המוצג בסיפור.

אחד מהפירושים הבולטים שהוצעו לחידה הוא פירושו של הפילולוג הנס באואר. באואר שיער שבעברית הקדומה התקיימה המילה "אֲרִי" במשמעות "דבש", לצד המשמעות ההומונימית הרגילה של "אריה"; המילה המשוערת נגזרה מהשורש אר"ה, המתייחס ללקיטה ואיסוף של פירות, מיצי פירות ועוד, כמו בשיר השירים ה, א: "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי". יש שמצאו למילה "ארי" במשמעות "דבש" מקבילות בערבית ובאוגריתית. לפי השערה זו, חידת שמשון הייתה במקורה חידת כפל לשון: הפותר נדרש למצוא מילה דו-משמעית שמובנה האחד הוא אוֹכֵל (טורף) עז ומובנה האחר הוא מאכל מתוק. הפתרון הוא המילה "ארי", במשמעות "אריה" ו"דבש" בהתאמה.

שמשון בתרבות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של שמשון על בול "מועדים לשמחה ה'תשכ"ב" משנת 1961 בעיצובו של אשר קלדרון

שמשון כסמל לגבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמשון והאריה, כותרת עמוד רומנסקית מהמאה ה-13
שמשון מנתק את שערי עזה (שמאל) ונושאם עד להר חברון (ימין), ויטראז' מהמאה ה-12, המוזיאון הלאומי של וירטמברג, שטוטגרט
שמשון ממוטט את עמודי המקדש הפלשתי. פסל המוצב בכביש החוף באשדוד לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל
פסל שמשון בפארק העירוני בכפר סבא

שמשון מסמל מיתוס של גבורה וכוח, הן ביהדות, שבה כינויו העממי הוא "שמשון הגיבור", והן בנצרות.

בשל היותו של שמשון סמל לכוח, בחר בו אבא קובנר, ששירת כקצין חינוך בחטיבת גבעתי בתש"ח, והעניק את שמו ליחידת שועלי שמשון. נקמת שמשון בפלשתים באמצעות 300 שועלים, העניקה לחטיבת גבעתי ולפיקוד דרום את סמלם - השועל.

שמשון בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמשון ולחי החמור, פסל של ג'אמבולוניה מהמאה ה-16

בנצרות של ימי הביניים נחשבה גבורה כאחת משבע המעלות הטובות (יחד עם תבונה, צדק, צניעות, אמונה, תקווה וחסד). הגבורה מיוצגת באמנות הדתית של אותה תקופה באמצעות סמלים הלקוחים מסיפורי שמשון: לחי חמור, אדם הנושא עמוד (עמודי מקדש דגון), אריה, וכדומה.

הנצרות, המחפשת במקרא סימוכין להופעת ישו, משתמשת בסיפורו של שמשון כרמז מבשר. הבשורה על הולדתו מרמזת על הבשורה למרים; נשיאת שערי עזה משמשת כרמז לנשיאת הצלב על ידי ישו; וניצחונו של שמשון על האריה מרמז על ניצחון ישו על השטן. הנצרות רואה הקבלה גם בין הריונה של אם שמשון העקרה להריונה של אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, שהייתה גם היא באה בימים ועקרה, והרתה לאחר שמלאך אלוהים בישר לזכריה, אביו של יוחנן המטביל, כי כך יהא.

בנצרות הפרוטסטנטית מתואר שמשון כלוחם הרואי בעריצות, כשההשוואה היא בין מאבקו בפלשתים מול המאבק בשלטון הרומי העריץ.

שמשון בספרות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור עלילותיו של שמשון שבה את דמיונם של אמנים מכל התקופות, ורבות היצירות בתחומי הספרות, השירה, המוזיקה, הציור והפיסול העוסקות בדמותו. כמה מהן מפורטים להלן:

ב2009 הנפיק בנק ישראל, באישור ממשלת ישראל, מטבעות זיכרון מכסף וזהב בערכים שונים, תחת הכותרת "שמשון והאריה". המטבע, ה-14 במספר בסדרת "תמונות מן התנ"ך", עוצב בידי אילן הגרי ומציג את ההתמודדות בין שמשון לאריה בהשראת אמנות התקופה. המטבעות משווקים באמצעות החברה הישראלית למדליות ומטבעות.‏[4]

בנובמבר 2010 הנפיק השירות הבולאי בול עם איור של שמשון המכריע את האריה, במסגרת סדרת בולים על סיפורי התנ"ך. את הבול אייר אריה גיבור, ועיצבוהו דיאנה שמעון ומאיר אשל.‏[5]

אתרים מסיפורי שמשון במפת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של שמשון הייתה דומיננטית ביותר בתחום פעילותו שבאזור בית שמש, בין צרעה לאשתאול, ובאזור מספר אתרים שנקראו על שם שמשון, בני משפחתו ואירועים מחייו. "צומת שמשון" הקרוי על שמו, שוכן מצפון לבית שמש, מושב צלפון, הקרוי על שם אמו שנקראה הצללפוני, ונחל מנוח הסמוך לבית שמש, נקרא על שם אביו. מעיין פֵלְאִי, אף הוא באזור, נקרא על שם המלאך שהתגלה למנוח (שופטים, י"ג יח), ו"חוות שמשון ודלילה" היא חוות רכיבה מקומית. אתרים נוספים הם מערת שמשון ומצוקי שמשון בשמורת נחל שורק שבהרי ירושלים ליד בית שמש, כפר אוריה המשמר את שם הכפר הערבי "כפרוריה" שמקורו ב"כפיר" ו"חִ'רבֵּת אל אָסַד" ("חורבת האריה"), שנקראו כך על שם האריה שהכריע שמשון. נוסף לכך, נקרא בשנת 1957 בעיר בית שמש רחוב בשם "רמת לחי", על שם לחי החמור ששימשה את שמשון כדי להכות, לפי המסופר, אלף פלשתים. לימים שונה שמו של הרחוב ל"השבעה", אך תושבי המקום ממשיכים להכיר את המקום בשמו המקורי.

ישנן מספר ערים בישראל שבהן רחובות המנציחים את שמשון, כמו תל אביב-יפו, חיפה, הרצליה, רמלה, וערים נוספות.

השמות הכוללים "שמש", כמו "בית שמש", "גבעת שמש" ואחרים, המופיעים במפה המקומית, אינם קשורים לשמשון, אלא לפולחן אלת השמש הכנענית שהיה נהוג באזור (כפי שיריחו ובית ירח משמרים את פולחן אל הירח שהיה נפוץ לאורך בקעת הירדן).

קבר שמשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר שמשון ביער צרעה

הקבר המיוחס לשמשון ולמנוח אביו, שוכן בתל צרעה שביער צרעה, צפונית-מזרחית לקיבוץ צרעה ומערבית לאשתאול. במקום בית בד ושרידי מבנים חקלאיים. מבנה מלבנים גסות ומלט, שקירותיו מחופים באבן, והנושא מעין שתי כיפות צבועות בכחול, מסמן את מקום הקבר. עם זאת, הקברים במקום נבנו בתקופות מאוחרות,‏[6] ואין ראיה לכך ששמשון ואביו קבורים במקום, או שבמקום נמצא קבר כלשהו. במאה ה-19 הועלתה סברה לגבי האתר בשיח' ע'ריב בידי הנוסע ויקטור גירן, כי הוא קבר דן בנו של יעקב. כחלק ממאמצי הרב שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל משרד הדתות בשנות החמישים, לקדש אתרים בישראל ולקשרם לאירועים תנ"כיים, יוחס הקבר לשמשון.‏[7]

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2012 גילו חוקרי אוניברסיטת תל אביב פרופסור שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן במהלך חפירות שערכו בתל בית שמש בשכבה המתוארכת למאה ה-11 לפנה"ס, חותם, הנושא דמות אדם המושיט ידו אל "חיה גדולה עם ראש גדול וזנב מתעקל, מאוד חתולי". הסמיכות הגאוגרפית והכרונולוגית למקום ולזמן בו לפי המקרא, שיסע שמשון "כפיר אריות" בידיו החשופות, בשילוב העובדה שלא מוכר חותם דומה ממקום אחר, הביאו את בונימוביץ ולדרמן למסקנה שייתכן כי המיתוס, המתואר בחותם ובמקרא, היה ידוע באזור בית שמש, שהיא גבול יישוב הפלשתים, כבר בתקופה קדומה.‏[8]

ממצא אחר התגלה בתל צפית (גת הפלשתית הקדומה) על ידי חוקרי אוניברסיטת בר-אילן, לגבי המבנה ההנדסי של שרידי העמודים המרכזיים במקדשים פלשתיים, אשר המרחק ביניהם, לפי פרופסור אהרון מאיר, מאפשר לאדם גבה קומה (כמו שמשון) לעמוד ביניהם ולדחוף אותם לצדדיו, כך שהתיאור התנ"כי של הפלת המקדש הפלשתי בידיו החשופות של שמשון, מבוסס על מציאות הנדסית שהייתה קיימת.‏[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א' בהסתמך על ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ג'
  2. ^ "ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים" (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק ג')
  3. ^ שמשון והנשים בחייו‏
  4. ^ תיאור המטבע, באתר החברה הישראלית למדליות ומטבעות
    הסבר כללי על מטבעות הזיכרון, באתר בנק ישראל.
  5. ^ תיאור הבול באתר התאחדות בולאי ישראל.
  6. ^ ‏לטייל עם התנ"ך, גליה דורון, הוצאת כנרת, 2001, עמ' 125‏
  7. ^ דורון בר, לקדש ארץ: המקומות הקדושים היהודיים במדינת ישראל, אתר e-Mago
  8. ^ דליה מזורי, האם נמצאה הוכחה לקיום שמשון הגיבור?, מעריב, 29 ביולי 2012
  9. ^ דליה מזורי, גבורת שמשון: נחשפת ההוכחה ההנדסית, מעריב, 29 ביולי 2012