אני מספר ארבע (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אני מספר ארבע
Iamnumberfour2011.jpg
כרזת הסרט בעברית
שם במקור: I Am Number Four
בימוי: די.ג'יי. קרוסו
הפקה: מייקל ביי
תסריט: אלפרד גוך
מיילס מילר
מרטי נוקסון
עריכה: ג'ים פייג'
וינס פיליפון
שחקנים ראשיים: אלכס פטיפר
טימותי אוליפנט
טרסה פאלמר
דיאנה אגרון
קאלן מקאוליף
קווין דורנד
ג'ייק אייבל
מוזיקה: טרבור רבין
צילום: גיירמו נבארו
חברת הפצה: Touchstone Pictures
מדינה: ארצות הברית
אולפן: Reliance Big Entertainment
Bay Films
הקרנת בכורה: Flag of the United States.svg 18 בפברואר 2011
משך הקרנה: 109 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 50 מיליון דולר
הכנסות: 149,878,437 דולר
דף הסרט ב-IMDb

אני מספר ארבעאנגלית: I Am Number Four) הוא סרט מדע בדיוני ופעולה אמריקאי לנוער, הבוים על ידי די.ג'יי. קרוסו, ובו מככבים אלכס פטיפר, טימותי אוליפנט, טרסה פאלמר, דיאנה אגרון וקאלן מקאוליף. התסריט של אלפרד גוך, מיילס מילר ומרטי נוקסון, מבוסס על הספר אני מספר ארבע מאת ג'ובי האגהס וג'יימס פריי, אשר כותבים תחת שם העט המשותף פיטקוס לור.

הסרט הופק על ידי מייקל ביי באמצעות דרימוורקס. כתב העת "The Hollywood Reporter" צפה שהתקציב יהיה בין 50$ ל-60$ מיליון. הסרט עלה לאקרנים גם בבית הקולנוע הרגיל וגם ב-IMAX ב-18 בפברואר 2011.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון סמית (אלכס פטיפר) הוא חייזר מכוכב הלכת לוריאן. הוא נשלח לכדור הארץ כילד, עם שמונה ילדים נוספים, כדי לברוח מהפלישה של המוגדוריאנים, שהשמידו את לוריאֶן. כאן, ג'ון מוגן על ידי שומר, הנרי (טימותי אוליפנט), והוא פיתח "מורשות" חוצניות, כולל כוח, מהירות וגמישות מוגברים, טלקינזיס והיכולת לייצר אור פלזמה מהידיים שלו.

המוגדוריאנים, ובראשם המפקד (קווין דורנד), מגלים על תשעת הילדים ומגיעים לכדור הארץ כדי למצוא אותם. אולם הלוריאֶנים יכולים להיהרג רק לפי הסדר; מספר אחת עד מספר תשע. שלושה מהם כבר מתים, וג'ון הוא מספר ארבע. הנרי וג'ון יודעים זאת, ולכן הם עוברים מביתן על החוף בפלורידה, לחווה ישנה בפרדייז, אוהיו, שם ג'ון מתיידד עם חוקר תאוריות קשר חייזריות, סאם גוד (קאלן מקאוליף), וכלב, שלו הוא קורא ברני קוסאר. בנוסף הוא מתאהב בצלמת החובבנית, שרה הארט (דיאנה אגרון), שחברה לשעבר, שחקן הפוטבול, מארק ג'יימס (ג'ייק אייבל) הוא בריון שמציק לג'ון ולסאם.

במהלך פסטיבל ליל כל הקדושים, מארק וחבריו מנסים לתפוס את שרה על ידי רדיפה אחריה ואחרי ג'ון ביער, היכן שהם מנסים גם להכות אותו. אולם הוא משתמש במורשות שלו כדי להדוף אותם ולהציל את שרה. סאם רואה איך ג'ון מרביץ לבחורים ומשתמש במורשות שלו, וג'ון נאלץ לספר לסאם את כל האמת. למחרת, אביו של מארק, השריף המקומי, חוקר את הנרי לגבי ג'ון מאחר שבנו וחבריו הותקפו, ושם לב שבחווה ממוקמת טכנולוגיית מעקב מפותחת.

הנרי אומר לג'ון שיותר מדי אנשים חושדים בהם, בנוסף להצגת כוחותיו של ג'ון, בהם הוא לא יכול לשלוט, ולכן הם חייבים לעזוב. אך ג'ון מסרב משום שהוא מאוהב בשרה. בינתיים המוגדוריאנים ממשיכים לחפש אחר ג'ון, בעודם עוקבים אחר לוריאֶנית אחרת, מספר שש (טרסה פאלמר), שהחליטה למצוא את מספר ארבע. השומרת של מספר שש נרצחה, ולאחר חודשים רבים במנוסה, היא מבינה שכנראה שאר הלוריאֶנים כבר פיתחו את המורשות שלהם, בידיעה שעכשיו ששת הנותרים מהמשמר הלוריאֶני צריכים להתאחד ולהילחם במוגדוריאנים. היא יודעת שמספר שלוש מת, ושמספר ארבע ניצוד. בידיעה שסיכוייה קלושים, היא יוצאת לחפש את ג'ון, כדי להתאחד איתו ולמצוא את שאר המספרים.

בסופו של דבר המוגדוריאנים מאתרים את ג'ון, ומתמרנים שני חוקרי תאוריות קשר כדי שיתפסו את הנרי. כשג'ון וסאם יוצאים לשחרר אותו, הם מותקפים, אך מצליחים להביס את המוגדוריאנים. אולם הנרי מת, וג'ון וסאם בורחים עם כמה חפצים מלוריאֶן, כולל אבן כחולה, שמשמשת כמכשיר איתור לשאר הלוריאֶנים. לאביו של סאם, חוקר תאוריות קשר שנעלם בעודו צד חייזרים במקסיקו, יש את החצי השני של האבן. בזמן שסאם מחפש אחריו, ג'ון מנסה להיפרד משרה במסיבה, ומגלה שהמוגדוריאנים הפלילו אותו ואת הנרי ברצח חוקרי תאוריות הקשר. מארק רואה את ג'ון, ומתקשר לאביו, שמקיף אותו ואת שרה. ג'ון מציל את שרה מנפילה, ותוך כדי כך חושף את כוחותיו, והם בורחים לבית הספר התיכון שלהם.

בינתיים, המפקד מגיע לפרדייז עם שיירת משאיות. מארק ואביו מתעמתים מולו, ולאחר שהוא פוגע בשריף, הוא מכריח את מארק לגלות לו היכן ג'ון. הוא לוקח אותו לבית הספר, בידיעה ששם נמצא מקום מחבואה של שרה.

שם, ג'ון, שרה וסאם מותקפים על ידי המוגדוריאנים, שהביאו שתי חיות ענק כדי לצוד את השלישייה. הם ניצלים על ידי מספר שש וברני, שהוא בעצם כימרה משנה-צורה, שנשלחה על ידי הוריו הביולוגיים של ג'ון במטרה להגן עליו. ג'ון ומספר שש, שיכולים להפוך לבלתי נראים ולחסום מתקפות אנרגיה, ממשיכים להילחם במוגדוריאנים. בסופו של דבר הם מביסים את כולם, כולל את המפקד, שרימוני האנרגיה שלו מובסים על ידי ג'ון ומתפוצצים, וכך משמידים את גופו.

ביום למחרת, ג'ון ומספר שש מאחדים את האבנים הכחולות שלהם, ומגלים את המיקום של ארבעת הלוריאֶנים האחרים ששרדו. ג'ון מרשה לסאם לבוא איתם בתקווה למצוא את אביו של סאם. הם יוצאים לחפש את האחרים, כדי שכולם ביחד יוכלו להגן על כדור הארץ מהמוגדוריאנים, ומשאירים מאחור את שרה ואת מארק המתחרט, שמשקר לאביו לגבי כיוון נסיעתו של ג'ון ומחזיר לג'ון קופסה שאביו השאיר לו שהייתה בחדר הראיות במשטרה.

ג'ון עוזב לאחר שהוא מבטיח לחזור לפרדייז ולשרה.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכס פטיפר – ג'ון סמית/מספר 4/דניאל ג'ונס
  • טימותי אוליפנט – הנרי
  • דיאנה אגרון – שרה הארט
  • טרסה פאלמר – מספר 6
  • קאלן מקאוליף – סאם גוד
  • קווין דורנד – מפקד המוגדוריאנים
  • ג'ייק אייבל – מארק ג'יימס
  • ג'ף הוצ'נדונר - השריף ג'יימס
  • גרג טאונלי - מספר 3
  • ראובן לנגדון - השומר של מספר 3
  • ג'ודית האוג - אימה של שרה
  • בריאן הוו - פרנק
  • צ'ארלס קארול - אביו החורג של סאם
  • קן בק - ג'קסון
  • טאקר אלבריצי - טאק
  • אמילי וויקרשאם - ניקול
  • פטריק סבס - קווין
  • אנדי אוון - ברט
  • ל. דרק לאונידוף - מר ברהמן
  • גארט מ. בראון - מר סימס
  • מייגן פולווס - קופאית במרכול
  • סברינה דה מטאו - מורה לפיזיקה
  • קופר ת'ורנטון - אביה של שרה
  • ג'ק וולז - אחיה של שרה
  • ביל ליינג - חוואי מטורף
  • ביו מירצ'וף - דרו
  • קודי ג'ונס - קֶארְן

במרץ 2010, דובר על כך שאלכס פטיפר יגלם את הדמות הראשית בסרט, מספר ארבע. מאוחר יותר אושר שהשחקן הבריטי בן ה-21 ישחק את הגיבור. שרלטו קופליי היה אמור לשחק את הנרי, השומר והמחנך של מספר ארבע, אך נאלץ לפרוש עקב לחץ ומחויבות קודמת לסרטו צוות לעניין. קופליי הוחלף על ידי טימותי אוליפנט. קווין דורנד משחק את הנבל בסרט, המפקד, חייזר שמוביל את המצוד אחר החייזרים שברחו לכדור הארץ.

דרימוורקס ערכו כמות מרובה של אודישנים למציאת השחקנית המושלמת לתפקיד הגיבורה הרומנטית. דיאנה אגרון, כוכבת סדרת הטלוויזיה Glee של פוקס, זכתה בתפקיד. היא משחקת את שרה הארט, נערה היצאה עם שחקן פוטבול מבית הספר, אבל מתאהבת במספר ארבע ושומרת על סודו. ג'ייק אייבל משחק את שחקן הפוטבול, מארק ג'יימס, יריב בסרט שלא אוהב את זה שהחברה-לשעבר שלו יוצאת עם מישהו אחר. טרסה פאלמר משחקת חייזרית נוספת, מספר שש, והשחקן האוסטרלי בן ה-16, קאלן מקאוליף, משחק את סאם, חברו הטוב של מספר ארבע.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופק על ידי דרימוורקס ו-Reliance Entertainment. הבמאי והמפיק של הסרט, מייקל ביי, את כתב היד של ספר הנוער אני מספר ארבע, לסטייסי סנידר וסטיבן ספילברג בדרימוורקס. מלחמת הצעות מחיר על זכויות הסרט התפתחה בין דרימוורקס לג'יי ג'יי אברהמס, מלחמה בה ניצחה דרימוורקס ב-2009, בכוונה שביי יפיק ואולי יביים את הפרויקט. הזכויות נרכשו בתקווה למשוך את המעריצים המתבגרים של סרטי סאגת "דמדומים", ופוטנציאל להקמת זיכיון, עם לפחות עוד שישה חלקים המתוכננים על ידי הוצאת הספרים.

ג'יימס פריי, שותף לכתיבת הספר יחד עם ג'ובי האגהס, הוא בוגר תוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת קולומביה. אלפרד גוך ומיילס מילר, היוצרים של סדרת הטלוויזיה סמולוויל, נשכרו לכתוב את התסריט באוגוסט 2009. מרתי נוקסון, הכותבת והמפיקה של סדרת הטלוויזיה באפי ציידת הערפדים, גם כן תרמה לתסריט. די.ג'יי. קרוסו הובא כבמאי בתחילת 2010, לאחר שביי העדיף להתרכז בבימוי הסרט השלישי בסדרת סרטי "רובוטריקים". קרוסו נבחר על ידי ספילברג לביים את הסרטים דיסטרביה ו"Eagle Eye" בשביל דרימוורקס, והצליח בשני הסרטים. לקרוסו הייתה פחות משנה להתכונן, לצלם ולערוך את הסרט, עקב יום בכורה עולמי שנקבע לסוף השבוע של יום הנשיא בארצות הברית.

כריס בנדר, ג'יי.סי. ספינק ודיוויד ואלדס הם מנהלי ההפקה של הסרט. סטיבן ספילברג תרם לדמויות בסרט, אך לא צפוי לקחת קרדיט על הסרט. זה הסרט הראשון של דרימוורקס שעולה לאקרנים בלייבל הסרטים Touchstone של דיסני, כחלק מהסכם הפצת 30-התמונות החדש בין דרימוורקס לדיסני. סרט זה הוא גם הסרט הראשון של דרימוורקס מאחר הארגון מחדש הכלכלי של האולפן ב-2008.

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצילום החל ב-17 במאי 2010, ונעשה ב-20 אתרים שונים, כולם בגבולות הפיטסבורג מטרופולין. דרימוורקס בחרו את המיקום בעיקר עקב תמריצי מס מחברת זכויות המס של הפקות סרטים בפנסילבניה. כמו כן לאולפן הסרט היה ניסיון חיובי בצילום הסרט "היא מחוץ לליגה שלי" בפיטסבורג ב-2008. ההפקה תוכננה להימשך 12 עד 13 שבועות.

מפלי באטרמילק ליד הומווד, פנסילבניה

הצלם גיירמו נבארו צילם את הסרט ב-35 מ"מ, תוך שימוש בתבנית אשר ידועה בשם "סופר 1:85". ביוור, ופונדק קונלי בהומווד, ליד מפלי באטרמילק, שימשו כאתרים לסרט; סצנות פנים וחוץ צולמו ליד מעגן סירות במונקה. סצנות אביביות צולמו בפארק דיר לייקס במערב דיר; פורט ויו, נורת' פארק, ניו קנסינגטון והייד פארק שימשו גם הם כאתרי צילום לסרט. רקע העיר הבדיונית של הסרט פרדייז, אוהיו, צולם בונדרגריפט, פנסילבניה, אשר צולמה בין יוני ליולי 2010. המפיקים בחרו בונדרגריפט כ"עיר הגיבורים" בגלל מראה הייחודי ורחובותיה המפותלים, אשר עוצבו על ידי פרדריק לו אולמסטד, המעצב של הסנטרל פארק בניו יורק.

התיכון האזורי פרנקלין במריסוויל נבחר מתוך 50 בתי ספר שונים באזור, עקב הסמיכות שלו ליער, אשר תואמת חלק מתסריט הסרט, והגבעות המקיפות אותו. בית הספר נבחר גם עקב מבנו בן הקומה האחת, מסדרונותיו הרחבים, ואצטדיון הפוטבול שנמצא בקדמתו. מורים ובוגרים-לאחרונה מופיעים בסרט, ותפאורה המשכפלת את בית הספר נבנתה באולפן במונרוויל, בשביל סצנות הפיצוצים בסרט. בשבועות האחרונים של ההפקה, צולמו סצנות בכנסיית האבן הלותרנית בת ה-200 שנים ברחוב ג'ון בעיירה לנקסטר. צילומים נוספים צולמו בפלורידה קיז, בשביל תחילת הסרט בביג פיין קי, פלורידה, כמו גם נסיעה על גשר שבעת המיילים בקיז.

סיום ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אני מספר ארבע" נערך על ידי ג'ים פייג', בתעשיית אור וקסם, על מנת להעצים את האפקטים הוויזואליים של היצורים החייזריים. זה היה השימוש הראשון של העורך די.ג'יי. קרוסו באפקטים מיוחדים המוגברים במחשב. טרבור רבין, הגיטריסט לשעבר של להקת יס הוסיף את המוזיקה.

שחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדימון-טיזר לסרט שוחרר בספטמבר 2010, וקדימון באורך מלא שוחרר ב-8 בדצמבר. פרסומות רצו בכתבי העת "סבנטין" ו"טין ווג", ודיסני שחררו אפליקציית אייפון קידומית בינואר 2011. בנוסף דיסני פיתחו הרבה תוכן אינטרנטי כדי למשוך קהל צעיר בקמפיין המכירות שלהם. סיור של השחקנים, בסיוע הקמעונאות האמריקאית "Hot Topic", והפועות מדיה של הקאסט תוכננו כדי לקדם את יציאת הסרט.

הקרנת הבכורה של הסרט "אני מספר ארבע" בתיאטרון הווילג' בלוס אנג'לס התקיימה ב-9 בפברואר 2011. הסרט עלה לאקרנים ב-18 בפברואר 2011, ושוחרר גם בתבנית ה-IMAX.

יציאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הכניס $55,100,437 בקופות הכרטיסים באמריקה הצפונית, ובערך $90,882,360 מעבר לים, עם הכנסה כלל עולמית של $145,982,797. בסוף שבוע היציאה הראשון שלו (25-27 בפברואר) הוא הכניס לקופות $28,086,805.

עם עלייתו, הסרט הגיע למקום השני, עם הכנסות ברוטו של $19,449,893 בארצות הברית ובקנדה. בסוף השבוע השני שלו הוא איבד 43.4%, והכניס $11,016,126. המקום הנוסף היחיד בו הוא הכניס מעל ל-10$ מיליון ברוטו היה סין. הוא התחיל במקום השלישי עם 3.4$ מיליון, אך הכנסותיו עלו ב-91% בשבוע השני, והכניסו לקופות 6.4$ מיליון. בשבוע השלישי, הוא ירד ב-21% ל5.0$ מיליון. נכון ל27 במרץ 2011, הוא הכניס $17,328,244 ברוטו.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הראה תגובות חיוביות מהקהל, אך קיבל בעיקר תגובות שליליות ממבקרים. בהתבסס על 156 ביקורות, אתר "Rotten Tomatoes", המרכז ביקורות קולנוע, העניק לסרט ציון "רקוב" של 32%, עם דירוג ממוצע של 4.8 מתוך 10.

אתר Metacritic נתן לו ציון 36, בהתבסס על 30 ביקורות.

רוג'ר אברט נתן לסרט כוכב וחצי וכתב: "'אני מספר ארבע' חסר בושה ולא נחוץ... זו תעלומה בשבילי למה הקהל נהנה לצפות ברצף ממושך וחסר טעם של אקשן" והרגיש שהיו יותר מדי שאלות שלא נענו.

כתב העת אמפייר נתן לסרט 3 כוכבים ואמר: "אם אתם יכולים לעבור את שומן הבקר התפל של החצי הראשון, תתוגמלו בפיצוץ מרהיב של אקשן מתמשך ובהבטחה שיהיה טוב יותר. זו יכולה להיות ההתחלה של משהו נהדר".

מדיה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא לאור לBlu-ray, iTunes וDVD ב-24 במרץ 2011. השחרור הופק ב-3 חבילות שונות: חבילה משולבת של 3 דיסקים - DVD, Blu-ray ו"עותק דיגיטלי"; דיסק אחד של Blu-ray; ודיסק אחד של DVD. ה"עותק הדיגיטלי" שנכלל בגרסת 3 הדיסקים הוא דיסק עצמאי שנותן למשתמשים אפשרות לצפות בסרט בכל מקום על ידי iTunes או Windows Media Player. בכל הגרסאות משולבים פספוסים ותכונת "להפוך למספר 6", בעוד שבגרסאות החבילה המושלבת ודיסק הBlu-ray יש גם סצנות של שש שהורדו בעריכה בהצגת הבמאי, די.ג'יי. קרוסו. ב-3 השבועות הראשונים לשחרור, בארצות הברית נמכרו 316,081 עותקי Blu-ray, שהכניסו $7,693,808. נכון ל2 באוקטובר 2011, דיסק ה-DVD הסטנדרטי של "אני מספר ארבע" מכר 767,692 עותקים בארצות הברית, והכניס $12,571,326, וכך סך הכנסות הברוטו היה $166,247,931.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]