אנרי דיפארק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנרי דיפארק, 1880

אנרי דיפארקצרפתית: Eugène Marie Henri Fouques Duparc, ‏21 בינואר 1848 - 12 בפברואר 1933) היה מלחין צרפתי משלהי התקופה הרומנטית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפארק נולד בפריז. הוא למד נגינה בפסנתר אצל סזאר פרנק בקולג' הישועי ברובע ווז'יראר והיה לאחד מתלמידיו הראשונים להלחנה. לאחר שירות צבאי במלחמת פרוסיה-צרפת, נישא לאלן מקסוויני הסקוטית ב-9 בנובמבר 1871. באותה שנה חבר לסן-סאנס ולרומן בוסין לייסוד "החברה הלאומית למוזיקה מודרנית".

דיפארק נודע בעיקר בשבע-עשרה המלודיות שלו ("שירים אמנותיים") לטקסטים של משוררים כבודלר, גוטייה, לקונט דה ליל וגתה. רבים מונים יצירות אלה בין הגדולות ביותר בצורה זו, משל כל מלחין שהוא.

מחלת נפש מסוג "חולשת עצבים" (neurasthenia) גרמה לו להפסיק בבת אחת את ההלחנה בגיל 37, בשנת 1885. הוא הקדיש את זמנו למשפחתו ולעיסוקים אחרים שהלהיבו אותו, ציור ורישום. דיפארק החל לאבד את כושר הראייה בתחילת המאה ה-20 ובסופו של דבר התעוור לחלוטין. הוא השמיד את רוב יצירותיו והשאיר רק 40 מהן לדורות הבאים. במכתב נוגע ללב על השמדת אופרה לא גמורה, שכתב ב-19 בינואר 1922 אל המלחין ז'אן קראז, ידידו הקרוב, אומר דיפארק:

Cquote2.svg

Après avoir vécu 25 ans dans un splendide rêve, toute idée de représentation m'était – je vous le répète – devenue odieuse. L'autre motif de cette destruction, que je ne regrette pas, c'est la complète transformation morale que Dieu a opéré en moi il y a 20 ans et qui en une seule minute a abolie toute ma vie passée. Dès lors, la Roussalka n'ayant aucun rapport avec ma vie nouvelle ne devait plus exister.

Cquote3.svg
Cquote2.svg

(אחרי שחייתי 25 שנים בחלום נפלא, כל הרעיון של ייצוג [מוזיקלי] נעשה בשבילי - אני חוזר ואומר לך - דוחה. הסיבה השנייה להרס הזה, שעליו אינני מתחרט, הייתה התמורה המוסרית שאלוהים כפה עלי לפני 20 שנה ושמחקה, כהרף עין, את כל חיי הקודמים. מאז, אין [לאופרה שלי] ל"רוסלקה", שאין לה עוד שום קשר אל חיי החדשים, צידוק להתקיים.)

Cquote3.svg

את שארית חייו בילה ברובה בשווייץ והלך לעולמו במון-דה-מרסאן שבדרום צרפת, בגיל 85.

דיפארק קבור בבית הקברות פר לשז בפריז. כיכר ברובע ה-17 של פריז, סמוך לרחוב דה לוי, קרויה על שמו.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1863-65 "שש הזיות" לפסנתר, הודפסו אך לא יצאו לאור.
  • 1867 - סונאטה לצ'לו ופסנתר, ביצוע בכורה 1948
  • 1867-69 - Feuilles volantes לפסנתר
  • 1868 - "שיר עצוב" (Chanson triste ) לקול ופסנתר, יצא לאור כאופוס 2 מס' 4. טקסט מאת ז'אן לאהור. (תזמור 1912)
  • 1868 - "קינה" לטקסט מאת תאופיל גוטייה, קול ופסנתר
  • 1869 - "הדהרה" (Le galop ) יצא לאור כאופוס 2 מס' 5. לטקטסט מאת סילי פרידום (יצא להפצה ב-1948), קול ופסנתר
  • 1869 - "שירת מיניון", יצא לאור כאופוס 2 מס' 3, לטקטס מאת ויקטור ויילדר, מבוסס על "התדע את הארץ" מאת גתה, קול ופסנתר
  • 1869 - "סרנדה פלורנטינית", יצא לאור כאופוס 2 מס' 2, לטקטסט מאת ז'אן לאהור.
  • 1869 - Soupir, יצא לאור כאופוס 2 מס' 1, לטקטט מאת סילי פרידום. נערך ב-1902, קול ופסנתר.
  • 1869 - "חמש מלודיות", אופוס 2, לקול ופסנתר
  • 1869 - Beaulieu לפסנתר
  • 1869-70 - Au pays où se fait la guerre , לטקסט מאת תאופיל גוטייה (כותרת מקורית חסרה). גרסה סופית 1911-13. קול ופסנתר (תוזמר ב-1876)
  • 1870 - "הזמנה למסע", לטקטס מאת שרל בודלר, יצא להפצה ב-1872. קול ופסנתר (תוזמר ב-1876)
  • 1871 - La fuite, דואו לסופרן וטנור עם פסנתר, יצא לאור כאופוס 2 מס' 6
  • 1871 - La vague et la cloche, לטקטס מאת פרנסואה קופה יצא להפצה ב-1873. קול ופסנתר (מתוזמר)
  • 1872 - סוויטה תזמורתית (אבדה)
  • 1872-82 - Phidylé לטקסט מאת לקונט דה ליל. יצא להפצה ב-1889. קול ופסנתר (תוזמר ב-1889).
  • 1873 - "לנדלר", סוויטת ואלסים לתזמורת (הושמדה)
  • 1873 - "לנדלר" (גרסה לשני פסנתרים)
  • 1874 - "שיר לילה" ( I. Aux étoiles - II. Lutins et follets - III. Duo : L’aurore :(Poème nocturne (אבד בחלקו, רק החלק הראשון נשאר.). ביצוע בכורה בפריז, 11 באפריל 1874, ב"חברה הלאומית למוזיקה מודרנית".
  • 1874 - "אלגיה", לטקטס מאת אלן מקסוויני (אשתו של דיפארק), על פי תומאס מור) קול ופסנתר.
  • 1874 - Extase, לטקסט מאת ז'אן לאהור. יצא להפצה 1882, עבר שינויים ב-1894
  • 1875 - "לנור", מבוססת על בלדה מאת גוטפריד אוגוסט בירגר. פואמה סימפונית.
  • 1875 - "לנור" (גרסה לשני פסנתרים)
  • 1876-84 - "החיים הקדמוניים" (La vie anterieure ) לטקסט מאת שרל בודלר, קול ופסנתר (תוזמר ב-1911-12)
  • 1877 - סוויטה לפסנתר (אבדה)
  • 1879 - "אחוזת רוזמונדה" (Le manoir de Rosemonde) לטקסט מאת רובר דה בונייר, קול ופסנתר (תוזמר ב-1912)
  • 1879-95 - "רוסלקה", אופרה בשלוש מערכות. לא הושלמה.מבוססת על Русалки, פואמה דרמטית מאת אלכסנדר פושקין. הושמדה פרט ל"היעדרות", יצאה מחדש בשם Au pay où se fait la guerre
  • 1880 - "סרנדה", לטקסט מאת גבריאל מארק. יצאה להפצה ב-1882. קול ופסנתר.
  • 1882 - Benedicat vobis Dominus, מוטט לשלושה קולות מעורבים ועוגב (או פסנתר), מזיקה כוראלית.
  • 1883 - "ברית" לטקסט מאת פול ארמאן סילבסטר. יצא להפצה ב-1898. קול ופסנתר (תוזמר, 1900-02)
  • 1884 - "החיים הקדמוניים" (La vie anterieure ) לטקסט מאת שרל בודלר, קול ופסנתר (תוזמר ב-1911-13)
  • 1886 - Recueillement, לא הושלמה. (הושמדה). קול ופסנתר.
  • 1892 - "מחול איטי" , קטע מתוך "רוסלקה" העתיק ארנסט אנסרמה. נשמר על ידי הוצאת סאלאבר. יצירה תזמורתית.
  • 1903 - עיבוד של שתי יצירות לעוגב מאת באך:
פרלוד ופוגה במי מינור ("קתדרלה"), רי"ב 513
פרלוד ופוגה בלה מינור ("הדגול"), רי"ב 543 לשני פסנתרים.
  • 1908 - עיבוד של שש יצירות לעוגב מאת סזאר פרנק, לשני פסנתרים.
  • 1910 - "מן הכוכבים", לפסנתר. כמו כן, גרסה לפסנתר בארבע ידיים וגרסה לעוגב. עיבוד מ-1911.
  • 1911 - "מן הכוכבים", פרק ביניים לדרמה שלא יצאה לאור. יצירה תזמורתית.
  • (ללא תאריך) - עיבוד של יצירה לעוגב מאת י.ס. באך: כוראל פרלוד ופוגה: In dir ist Freude,, רי"ב 615, אוסף פרקטי של ארנסט אנסרמה, שני פסנתרים.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי אנרי דיפארק (בצרפתית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • César Franck pendant le Siège de Paris, in « Revue musicale », Paris, December 1922.
  • Souvenirs de la Société Nationale, in « Revue de la Société internationale de Musique », Paris, December 1912.

מכתבים (בצרפתית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lettre à Chausson, in « Revue musicale », December 1925.
  • Duparc Henri : Une Amitié mystique, d'après ses lettres à Francis Jammes. (Preface and comments by G. Ferchault). Mercure de France, Paris, 1944.
  • Gérard, Y. (Ed.). Lettres de Henri Duparc à Ernest Chausson, in « Revue de Musicologie » (N° 38) 1956, p. 125.
  • Sérieyx, M.-L. (Ed.). Vincent d’Indy, Henri Duparc, Albert Roussel : lettres à Auguste Sérieyx. Lausanne, 1961.

מונוגרפיות על דיפארק (בצרפתית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Northcote, S. The Songs of Henri Duparc. London: D. Dobson, 1949. 124 pp.
  • Von der Elst, N. Henri Duparc : l’homme et son oeuvre. (Thesis). Paris: Université de Paris, 1972, & Utrecht, 1972.
  • Fabre, M. L'image de Henri Duparc dans sa correspondence avec Jean Cras. 1973.

מאמרים וכתבים אחרים על דיפארק (בצרפתית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fellot, H. Lieder français : Henri Duparc, in « Revue Musicale de Lyon ». Lyon, March 30, 1904.
  • Chantavoine, J. Henri Duparc, in « La Revue Hebdomadaire », Paris, May 5, 1906.
  • Aubry, G.-J. Henri Duparc, in « La vie musicale de Lausanne », Lausanne, February 1, 1908.
  • Jammes, Francis. L'Amour, les Muses et la Chasse, in « Mercure de France », Paris, 1922, p. 172 et al.
  • Fauré, Gabriel. Opinions musicales. Paris: Rieder, 1930.
  • Imbert, M. Henri Duparc, in « La Petite Maîtrise », Schola Cantorum de París, March 1933.
  • Ansermet, Ernest. Un émouvant témoignage sur la destinée d'Henri Duparc, in « Revue Musicale », Paris, April 1933.
  • Bréville, P. Henri Fouques Duparc 1848-1933, in « La Musique Française », Paris, May 1933.
  • Merle, F. Psychologie et Pathologie d'un artiste: Henri Duparc. Bordeaux: Imprimerie de l'Université (Bordeaux), 1933.
  • Oulmont, C. Henri Duparc, ou de L'Invitation au Voyage à la Vie éternelle. Paris: Desclée de Brouwer & Cie, 1935.
  • Oulmont, C. Un Duparc inconnu, in « Revue musicale », Paris, July-August 1935.
  • Stricker, R. Henri Duparc et ses mélodies. (Thesis). Paris: Conservatoire national de musique, 1961.
  • Rigault, J.-L. Les mélodies de Duparc, Autour de la mélodie française. Rouen, 1987, p. 71-86.
  • Stricker, R. Les mélodies de Duparc. Arles, 1996.