אסציטלופרם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסציטלופרם
אסציטלופרם
אסציטלופרם
שם IUPAC
(S)-1-[3-(dimethylamino)propyl]-1-(4-fluorophenyl)-1,3-dihydroisobenzofuran-5-carbonitrile
שמות מסחריים בישראל
ציפרלקס, אסציטאלופרם טבע, אסטו‏[1]
מזהים
מספר CAS 128196-01-0
PubChem 146570
ChemSpider 129277
נתונים כימיים
נוסחה C2H21N2FO 
מסה מולקולרית 324.392 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 80%
מטבוליזם בכבד, על ידי האנזימים CYP3A4 וCYP2C19
זמן מחצית חיים 27–32 שעות
בטיחות
מעמד חוקי

נמכר כתרופה המצריכה מרשם רופא

קטגוריית סיכון בהריון C
דרכי מתן דרך הפה

אסציטלופרם (Escitalopram; שמות מסחריים: ציפרלקס (Cipralex), לקספרו (Lexapro), אסציטאלופרם טבע (Escitalopram Teva)), היא תרופה אנטי-דיכאונית מקבוצת מעכבי הקליטה החוזרת של סרוטונין (SSRI). התרופה מאושרת על ידי ארגון המזון והתרופות האמריקני, ה-FDA, לצורך טיפול באוכלוסייה בוגרת ומתבגרים החל מגיל 12, הסובלת מדיכאון, הפרעת חרדה מוכללת, חרדה חברתית או התקפי חרדה. התרופה מאושרת בישראל להתוויות הבאות: דיכאון, חרדה חברתית, מוכללת, פניקה והפרעה טורדנית כפייתית.

אסציטלופרם מהווה את הסטריאואיזומר (אננטיומר) מסוג S של תרופה אחרת המיוצרת על ידי חברת התרופות לונדבק, בשם ציטלופרם (Citalopram), ולכן מכונה אסציטלופרם (Escitalopram). לאסציטלופרם הסלקטיביות הגבוהה ביותר לעיכוב הקליטה החוזרת של סרוטונין מבין כל התרופות בקבוצה זאת, ואף על פי שהוא בעל תופעות לוואי המאפיינות את קבוצת ה-SSRI, הרי ששכיחותן וחומרתן פחותה, עובדה שתרמה להצבתו במקום הראשון בשקלול יעילות וסבילות במאמר שהתפרסם ב-(LANCET(12.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסציטלופרם פותח באמצעות שיתוף פעולה הדוק בין חברת לונדבק לבין מעבדות פורסט. פיתוח התרופה החל באמצע שנת 1997, והבקשה לצורך אישור התרופה הוגשה ל-FDA האמריקני בשנת 2001.‏[2] באוגוסט 2002, אושר אסציטלופרם על ידי ה-FDA לצורך טיפול בדיכאון. לאחר מכן, בדצמבר 2003, התרופה קיבלה את אישור ה-FDA לצורך טיפול בהפרעות חרדה כלליות.

אסציטלופרם הוא מרכיב אננטיומרי טהור המהווה חלק מהתערובת הרצמית ציטלופרם, המיועד לשימוש עבור אותן ההתוויות של ציטלופרם. בשל כך, הפיתוח, המחקר ומשך הזמן שהושקעו בתרופה היו קצרים יותר מאשר הזמן שהוקדש לפיתוח התרופה ציטלופרם.

טיפול בדיכאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף הדמיון בין אסציטלופרם לבין ציטלופרם, מחקרים פרה-קליניים וקליניים שונים (הכוללים גם מחקרים כפולי-סמיות), הראו כי ישנם הבדלים בין ההשפעות של שתי התרופות.‏[3] בנוסף, הוכיחו המחקרים כי אסציטלופרם טוב יותר מבחינה קלינית בהשוואה לתרופות אחרות מקבוצת ה-SSRI, כגון פרוקסטין (paroxetine),‏[4] במיוחד בקרב מטופלים הסובלים מדיכאון קשה. מחקר שהשווה בין השימוש באסציטלופרם לבין השימוש בדולוקסטין (duloxetine) מצא כי אסציטלופרם יעיל יותר ובעל סבילות גבוהה יותר (כלומר, פחות תופעות לוואי) בהשוואה לדולוקסטין.‏[5] במחקרים אשר השוו בין השימוש באסציטלופרם לבין השימוש בתרופות ונלפקסין (Venlafaxine)‏[6] וסרטרלין (Sertraline),‏[7] נמצא כי יעילות תרופות אלו דומה ליעילות של אסציטלופרם.

על פי מחקר בו נערכה מטה-אנליזה של 12 תרופות אנטי-דיכאוניות מהדור החדש, נמצא כי אסציטלופרם וסרטרלין הן התרופות בעלות היעילות הגבוהה ביותר ובעלות שביעות הרצון הרבה ביותר מצד המטופלים; בעת טיפול בקרב מטופלים בוגרים הסובלים מדיכאון קשה בשלב החריף, בשקלול של יעילות קלינית מחד ושיעור נמוך של תופעות לוואי מאידך נמצאה אסציטלופרם כבחירה העדיפה.‏[8][9]

פעילות התרופה והשפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסציטלופרם מעלה את רמות הנוירוטרנסמיטור סרוטונין בסינפסות במוח, על ידי חסימת הקליטה החוזרת של סרוטונין לתוך תא העצב. מבין התרופות השייכות לקבוצת ה-SSRI הנמצאות כיום בשוק התרופות, לאסציטלופרם יש את האפיניות הגבוהה ביותר לנשא הסרוטונין הנמצא באדם (SERT). אננטיומר נוסף של ציטלופרם (R-ציטלופרם), מפריע במידה מסוימת לפעולת האסציטלופרם הגורמת להעלאת רמות הסרוטונין. בשל כך, אסציטלופרם הוא תרופה אנטי דיכאונית עוצמתית יותר בהשוואה לציטלופרם, שמהווה תערובת של אסציטלופרם ו-R-ציטלופרם. הנחת העבודה במחקרים המוקדמים הייתה כי R-אננטיומר מהווה מרכיב אינרטי וחסר פעילות ביולוגית כמעט, ולכן הוצאתו מהתרופה משפרת את יעילותה רק על ידי העלאת הריכוז של החומר הפעיל. בהמשך, עם העמקת המחקר, הועלתה הסברה על ידי חוקרים בחברת לונדבק, כי האסציטלופרם מחזק את הקישור שלו עצמו לנשא הסרוטונין בעזרת יצירת קישור נוסף עם אתר אלוסטרי אחר הנמצא על גבי הנשא לסרוטונין, וכי R-ציטלופרם מקטין את הקישור של אסציטלופרם הסרוטונין לאתר האלוסטרי. כלומר, הנחת העבודה כיום היא ש-R-ציטלופרם אינו משולל פעילות ביולוגית אלא בעל פעילות סותרת לאסציטלופרם.‏[10][11][12]

במחקרי מעבדה שנערכו בהם השתמשו במיקרוזומים מהכבד, נמצא כי CYP3A4 ו-CYP2C19 הם האיזואנזימים העיקריים המעורבים בתהליך הדה-מתילציה על הקצה ה-N טרמינלי של אסציטלופרם. התוצרים של תהליך זה, דסמתיל-אסציטלופרם (desmethylescitalopram) ודי-דסמתיל-אסציטלופרם (didesmethylescitalopram) פעילים באופן משמעותי פחות בהשוואה לאסציטלופרם, והתרומה שלהם לפעילות הכוללת של אסציטלופרם היא זניחה.

תופעות לוואי והשפעות בין-תרופתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות הלוואי של אסציטלופרם דומות לתופעות הלוואי של תרופות אחרות מקבוצת ה-SSRI. על פי סקירה של ה-FDA בנוגע לתופעות לוואי נפוצות במחקרים העוסקים בדיכאון, בהם נעשה שימוש במינון הגבוה ביותר של אסציטלופרם המאושר לשימוש, התגלו תופעות לוואי בערך ב-20% מהמשתמשים בתרופה. תופעות לוואי אלה מאפיינות בדרך כלל רק את הימים הראשונים לטיפול, וחולפות לחלוטין או פוחתות בצורה משמעותית לאחר מספר ימים, בדרך כלל עד שבועיים. תופעות הלוואי הנפוצות של אסציטלופרם הן כאב ראש, אי נוחות ברום הבטן, יובש בפה, יציאות רכות או שלשול, הזעת יתר ועייפות.‏[13] אסציטלופרם צבר פופולריות רבה בקרב משתמשים ורופאים ברחבי העולם בגלל שיעורן הנמוך יחסית של תופעות לוואי. אסציטלפורם, בדומה לתרופות נוספות מקבוצת ה-SSRI, משפיע בחלק מהמקרים גם על התפקוד המיני, וכתוצאה מכך גורם לתופעות לוואי הכוללות בין היתר פגיעה בחשק המיני, שפיכה מאוחרת וחוסר יכולת לחוות אורגזמה.‏[14][15] למטופלים הסובלים מתופעת לוואי זו נהוג להוסיף לציפרלקס את הבופרופיון (Wellbutrin) ובכך ליהנות מההטבות של הציפרלקס מחד ומחשק מיני מוגבר מאידך. במידה וצעד זה לא מביא לתוצאה הרצויה, ניתן להחליף את הטיפול בציפרלקס לטיפול בבופרופיון (Wellbutrin).

לא נמצא קשר בין השימוש באסציטלופרם לבין עלייה משמעותית במשקל. במחקר שבוצע בנושא, נמצא כי טיפול בדיכאון באמצעות אסציטלופרם במשך שישה חודשים, גרם לתוספת של 0.6 ק"ג בממוצע למשקל הגוף. הדבר נחשב לעלייה זניחה במשקל, והוא דומה לעלייה במשקל שנצפתה לאחר השימוש בפלצבו (0.2 ק"ג).‏[16] במחקרים שבדקו מהי ההשפעה של טיפול באסציטלופרם במשך 8 חודשים על עלייה במשקל בעת טיפול בדיכאון‏[17] ובהפרעת חרדה מוכללת,‏[18] נצפתה עלייה ממוצעת של 1.4-1.8 ק"ג במשקל הגוף. מחקר שארך 52 שבועות ובדק טיפול בדיכאון לטווח ארוך בקרב אוכלוסייה בוגרת, מצא גם הוא עלייה לא משמעותית במשקל - 0.6 ק"ג בממוצע.‏[19] אסציטלופרם עשוי לסייע בירידה במשקל בעת טיפול בהתקפי זלילה הקשורים להשמנה קיצונית.‏[20]

בסקירה שבוצעה על ידי ארגון ה-FDA נמצאה עלייה שאיננה מובהקת מבחינה סטטיסטית (פי 1.5-2.4 בהתאם לשיטה הסטטיסטית שבוצעה) במקרי ההתאבדות בקרב מבוגרים אשר טופלו בתרופה בנסיבות הקשורות להתוויות פסיכיאטריות.‏[21][22][23]

יש להיוועץ ברופא המטפל (רופא משפחה או פסיכיאטר) בכל מקרה שבו מעוניינים לשלב את הטיפול באסציטלופרם עם צמח ההיפריקום (St. John's wort) או כל טיפול טבעי או אלטרנטיבי אחר.‏[24] חלק לא מבוטל מהתכשירים הצמחיים והטבעיים מכיל ריכוזים גבוהים של חומר פעיל כלשהו העשוי להיות מסוכן בשילוב עם נוגדי דיכאון קונבנציונליים – ואסציטלופרם בכללם. מידת החשיפה הגופנית לאסציטלופרם גדלה במידה בינונית, ב-50% לערך, כאשר נוטלים את התרופה ביחד עם התרופה אומפרזול (omeprazole). החוקרים שערכו מחקר זה, (שמומן על ידי חברת לונדבק), טוענים כי העלייה בחשיפה שנמצאה איננה, ככל הנראה, מסוכנת מבחינה קלינית.‏[25]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסציטלופרם במאגר התרופות, אגף הרוקחות, משרד הבריאות
  2. ^ "2000 Annual Report. p 28 and 33" (PDF). Lundbeck. 2000. http://www.materials.lundbeck.com/lundbeck/82/fullpdf/1.pdf. Retrieved 2007-04-07.
  3. ^ Moore N, Verdoux H, Fantino B (2005). "Prospective, multicentre, randomized, double-blind study of the efficacy of escitalopram versus citalopram in outpatient treatment of major depressive disorder". International Clinical Psychopharmacology 20 (3): 131–137. doi:10.1097/00004850-200505000-00002. PMID 15812262.
  4. ^ Boulenger JP, Huusom AK, Florea I, Baekdal T, Sarchiapone M (2006). "A comparative study of the efficacy of long-term treatment with escitalopram and paroxetine in severely depressed patients". Current Medical Research and Opinion 22 (7): 1331–41. doi:10.1185/030079906X115513. PMID 16834832.
  5. ^ Lam RW, Andersen HF, Wade AG (July 2008). "Escitalopram and duloxetine in the treatment of major depressive disorder: a pooled analysis of two trials". Int Clin Psychopharmacol 23 (4): 181–87. doi:10.1097/YIC.0b013e3282ffdedc. PMID 18545055.
  6. ^ Bielski RJ, Ventura D, Chang CC (2004). "A double-blind comparison of escitalopram and venlafaxine extended release in the treatment of major depressive disorder". The Journal of Clinical Psychiatry 65 (9): 1190–96. PMID 15367045
  7. ^ Ventura D, Armstrong EP, Skrepnek GH, Haim Erder M (2007). "Escitalopram versus sertraline in the treatment of major depressive disorder: a randomized clinical trial". Current Medical Research and Opinion 23 (2): 245–50. doi:10.1185/030079906X167273. PMID 17288677.
  8. ^ "Comparative efficacy and acceptability of 12 new-generation antidepressants: a multiple-treatments meta-analysis", Andrea Cipriani, Toshiaki A Furukawa, Georgia Salanti, John R Geddes, et al. The Lancet , Published Online, January 29, 2009, DOI:10.1016/S0140-6736(09)60046-5
  9. ^ Zoloft, Lexapro the Best of Newer Antidepressants, HealthDay News, Washington Post, January 29, 2009
  10. ^ Sánchez C, Bøgesø KP, Ebert B, Reines EH, Braestrup C (2004). "Escitalopram versus citalopram: the surprising role of the R-enantiomer". Psychopharmacology (Berl.) 174 (2): 163–76. doi:10.1007/s00213-004-1865-z. PMID 15160261
  11. ^ Chen F, Larsen MB, Sánchez C, Wiborg O (2005). "The S-enantiomer of R,S-citalopram, increases inhibitor binding to the human serotonin transporter by an allosteric mechanism. Comparison with other serotonin transporter inhibitors". European Neuropsychopharmacology 15 (2): 193–198. doi:10.1016/j.euroneuro.2004.08.008. PMID 15695064.
  12. ^ Mansari ME, Wiborg O, Mnie-Filali O, Benturquia N, Sánchez C, Haddjeri N (2007). "Allosteric modulation of the effect of escitalopram, paroxetine and fluoxetine: in-vitro and in-vivo studies". The International Journal of Neuropsychopharmacology 10 (1): 31–40. doi:10.1017/S1461145705006462. PMID 16448580.
  13. ^ FDA Center for Drug Evaluation and Research (2001). "Review and evaluation of clinical data for application 21-323". http://www.accessdata.fda.gov/drugsatfda_docs/nda/2002/21-323.pdf_Lexapro_Medr_P1.pdf. Retrieved 2009-12-03
  14. ^ Clayton A, Keller A, McGarvey EL (2006). "Burden of phase-specific sexual dysfunction with SSRIs". Journal of Affective Disorders 91 (1): 27–32. doi:10.1016/j.jad.2005.12.007. PMID 16430968.
  15. ^ Lexapro prescribing information
  16. ^ Baldwin DS, Reines EH, Guiton C, Weiller E (2007). "Escitalopram therapy for major depression and anxiety disorders". Ann Pharmacother 41 (10): 1583–92. doi:10.1345/aph.1K089. PMID 17848424.
  17. ^ Pigott TA, Prakash A, Arnold LM, Aaronson ST, Mallinckrodt CH, Wohlreich MM (2007). "Duloxetine versus escitalopram and placebo: an 8-month, double-blind trial in patients with major depressive disorder". Curr Med Res Opin 23: 1303. doi:10.1185/030079907X188107. PMID 17559729.
  18. ^ Davidson JR, Bose A, Wang Q (2005). "Safety and efficacy of escitalopram in the long-term treatment of generalized anxiety disorder". J Clin Psychiatry 66 (11): 1441–6. PMID 16420082.
  19. ^ Kasper S, Lemming OM, de Swart H (2006). "Escitalopram in the long-term treatment of major depressive disorder in elderly patients". Neuropsychobiology 54 (3): 152–9. doi:10.1159/000098650. PMID 17230032.
  20. ^ Guerdjikova, Anna I.; Susan L. McElroy, Renu Kotwal, Jeffrey A. Welge, Erik Nelson, Katie Lake, David D' Alessio, Paul E. Keck Jr, James I. Hudson (2008). "High-dose escitalopram in the treatment of binge-eating disorder with obesity: a placebo-controlled monotherapy trial". Human Psychopharmacology: Clinical and Experimental 23 (1): 1–11. doi:10.1002/hup.899. PMID 18058852
  21. ^ Levenson M, Holland C. "Antidepressants and Suicidality in Adults: Statistical Evaluation. (Presentation at Psychopharmacologic Drugs Advisory Committee; December 13, 2006)"
  22. ^ Stone MB, Jones ML (2006-11-17). "Clinical Review: Relationship Between Antidepressant Drugs and Suicidality in Adults" (PDF). Overview for December 13 Meeting of Psychopharmacologic Drugs Advisory Committee (PDAC). FDA. pp. 11–74.
  23. ^ Levenson M, Holland C (2006-11-17). "Statistical Evaluation of Suicidality in Adults Treated with Antidepressants" (PDF). Overview for December 13 Meeting of Psychopharmacologic Drugs Advisory Committee (PDAC). FDA. pp. 75–140.
  24. ^ Karch, Amy (2006). 2006 Lippincott's Nursing Drug Guide. Philadephia, Baltimore, New York, London, Buenos Aires, Hong Kong, Sydney, Tokyo: Lippincott Williams & Wilkins, ISBN 1-58255-436-6
  25. ^ Malling, D.; Poulsen, M.; Søgaard, B. (2005). "The effect of cimetidine or omeprazole on the pharmacokinetics of escitalopram in healthy subjects". British journal of clinical pharmacology 60 (3): 287–290. doi:10.1111/j.1365-2125.2005.02423.x. PMID 16120067. edit

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.