מיניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיניות היא אופיין של רגשות מיניים. מיניות בבני אדם היא כיצד בני אדם חווים ומבטאים את עצמם כיצורים מיניים. המחקר של המיניות האנושית מקיף מארג של התנהגויות חברתיות.

מהבחינה הביולוגית, מיניות מקיפה יחסי מין בכל צורותיהם, כמו גם ההיבטים הרפואיים הפיזיולוגיים (כמו מחלות מין) וכן ההיבטים הפסיכולוגיים של ההתנהגות המינית. מבחינה סוציולוגית התחום כולל את ההיבטים התרבותיים, הפוליטיים, והחוקיים. בפילוסופיה התחום עוסק בהיבטים המוסריים, הדתיים והרוחניים.

מהבחינה החברתית זוהי תופעה תרבותית, התופסת מקום גדל והולך בחברה הפוסט מודרנית. זו התירה מעליה את עול השמרנות ואת כבלי הדת, אשר פינו מקומם למתירנות ולעיסוק גדל והולך במיניות כתופעה תרבותית הדוניסטית (שלא למטרת רבייה).

נטייה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סולם קינסי" להתנהגות מינית
הטרוסקסואליות מוחלטת בעיקר הטרוסקסואלית, נטייה הומוסקסואלית רק באופן מזדמן בעיקר הטרוסקסואלית, אך נטייה הומוסקסואלית משמעותית יותר מבאופן מזדמן נטייה הטרוסקסואלית והומוסקסואלית באופן שווה - ביסקסואליות בעיקר הומוסקסואלית, אך נטייה הטרוסקסואלית משמעותית יותר מבאופן מזדמן בעיקר הומוסקסואלית, נטייה הטרוסקסואלית רק באופן מזדמן הומוסקסואליות מוחלטת א-מיניותKinsey Scale-he.png
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נטייה מינית

נטייה מינית היא שילוב ארוך טווח של משיכה מינית ורגשית הכוללת רגשות, מחשבות ופנטזיות. הנטייה המינית נעה בין הומוסקסואליות מוחלטת לבין הטרוסקסואליות מוחלטת, ובטווח זה קיימים מספר סוגים של נטייה מינית ביסקסואליות (משיכה רגשית ופיזית לשני המגדרים). רצף זה הוגדר בשנת 1948, על ידי אלפרד קינסי, בעת שביצע מחקר נרחב על הרגלי המין של גברים אמריקאים. במחקר זה, שכלל אלפי נחקרים, דיווחו 37% מהם על התנסות מינית הומוסקסואלית אחת לפחות בחייהם.

הומוסקסואליות ולסביות הן נטיות חד-מיניות, ואילו הטרוסקסואליות היא נטייה למין הנגדי. נטייה מינית נבדלת מהתנהגות מינית, שכן אדם יכול להתנהג שלא על פי משיכתו המינית. לדוגמה גברים מסוימים ייקשרו קשר זוגי עם אישה למרות שעיקר משיכתם לגברים.

זוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חיזור", ציור מאת אז'ן דה בלאס
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זוגיות

זוגיות היא מערכת יחסים הדוקה בין שני פרטים. מאפיין בולט, אם כי לא הכרחי, של זוגיות הוא קיום יחסי מין בין בני הזוג.

זוגיות באדם מתקיימת במגוון רחב מאוד של דרכים, והיא כוללת פעמים רבות אמון בין הצדדים, מגורים משותפים, מחויבות, והקמת משפחה. בניית קשר זוגי היא תהליך הדרגתי המחייב ויתורים כאלה או אחרים מכל אחד מהצדדים, ששיאו הוא הקמת משפחה, בדרך של נישואים או בדרכים אחרות. קשר זוגי מגיע לסיומו בהחלטה של אחד הצדדים לסיימו, או בהסכמה ביניהם על סיום הקשר. כאשר הזוגיות הפכה לקשר פורמלי באמצעות נישואים, פירוקה דורש אף הוא צעד פורמלי של גירושים.

יחסי מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי מין

יחסי מין הם מגע אינטימי בין בני אדם (לרוב בין שני בני זוג) בו מעורבים איברי המין. ישנן סיבות רבות לקיום יחסי מין. שלוש הסיבות הנפוצות הן:

  • למטרת רבייה;
  • לשם ביסוסו והעמקתו של קשר רגשי וכביטוי של אהבה;
  • על מנת להפיק הנאה גופנית.

יחסי מין מכונים גם בשם הזדווגות, בעיקר בהקשר של בעלי חיים.

על קיום יחסי מין יש מגבלות חוקיות ותרבותיות שונות: יש איסורים שונים על קיום יחסי מין בתוך קבוצת שארות (יחסים אלו מוגדרים כגילוי עריות), עם קטינים, ועם אדם שמקיים קשר קבוע עם בן /בת זוג אחר/ת; ישנן תרבויות האוסרות על קיום יחסי מין שלא במסגרת חיי נישואין. כאשר יחסי המין מתקיימים ללא הסכמת אחד הצדדים המעורבים, הם מוגדרים כאונס, והדבר נחשב ברוב התרבויות כעבירה מוסרית וחוקית חמורה. ברוב החברות יש איסור על קיום יחסי מין עם בעלי חיים.

לקיום יחסי מין ללא חשש מהיריון משתמשים באמצעי מניעה מסוגים שונים. הקונדום משמש גם להגנה מפני הידבקות במחלות מין, מחלות המועברות בעת קיום יחסי מין.

היריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היריון

היריון הוא תהליך שבו נקבות יונקים נושאות בתוך גופן צאצא חי, הקרוי עובר, המתפתח עד לשלב בו הוא מסוגל לחיות מחוץ לרחם. ההיריון מתחיל מהפריית ביצית על ידי תא זרע (התעברות) היוצרת זיגוטה, ומסתיים לרוב בלידה, אולם לעתים היריון מסתיים בהפלה (טבעית או מלאכותית).

היריון אצל האדם מחולק לשלושה שלישים שאורכים שלושה חודשים כל אחד. בשליש הראשון נקלט העובר ונוצרות מערכות הגוף, שליש זה נושא בחובו את הסיכון הגבוה ביותר להפלה טבעית, ואם זו קורה אז זה בדרך כלל בגלל פגמים בעובר, באם, או בשל נזק שנגרם לאחר ההתעברות.

השלב הראשון של ההיריון מתחיל בדרך כלל במגע מיני כשתאי המין (ה"גמטות") הזכריים - תאי הזרע - נשפכים אל תוך נרתיק הנקבה. נוזל הזרע המיוצר בגופו של הזכר מכיל מלבד תאי זרע גם סוכרים, חלבונים וחומרים אחרים שמסייעים להגביר את חיוניות תאי הזרע. תאי הזרע של האדם יכולים לשרוד בדרך כלל עד 48 שעות בגוף האישה. לתאי הזרע יש זנב או משוט ארוך, שמסייע להם לשוט. אלו התאים היחידים בגוף האדם עם יכולת שכזו. תאים אלו נקראים "הפלואידים" (במשמעות של "חצויים"), שכן הם מכילים רק חצי מכמות הכרומוזומים שבתא רגיל, לאחר שעברו מיוזה מתאי נבט בבלוטות הזרע. בדרך כלל בפליטה הגברית נפלטים בין 100 מיליון ל-300 מיליון תאי זרע.

הביציות הן תאי המין הנקביים, וגם הן הפלואידיות. הביצית יכולה להתאחד עם תא זרע אחד ואז ליצור זיגוטה מופרית, שתגדל ברחם ותהפך לעובר מתפתח. הביציות המיוצרות בשחלות מיוצרות אף הן בתהליך של מיוזה, ונשארות שם במצב של חיות מושהית עד שהן מופעלות על ידי שינוים הורמונליים במחזור החודשי של האישה. בדרך כלל משוחררת ביצית אחת בכל מחזור.

מחלות מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחלת מין

מחלת מין היא מחלה מידבקת המועברת בעת קיום יחסי מין מכל סוג שהוא.

בחלק ממחלות המין ניתן לצמצם את סיכויי ההידבקות באמצעות שימוש בקונדום - הדבר נכון בעיקר לגבי מחלת האיידס, שעוברת רק במגע בין נוזלי גוף. אך ברוב מחלות המין האחרות קונדומים מספקים הגנה מוגבלת בלבד, כיוון שהחיידק או הנגיף יכול לעבור גם במגע בין עור לעור, פה לפה או בין נוזלי-גוף לעור.

הכלל הסטטיסטי במחלות מין הוא שככל שמקיימים יחסים עם יותר שותפים, רמת הסיכון להידבקות עולה. נשים רגישות יותר להידבקות מאשר גברים, הואיל וזרע הגבר נשאר בנרתיק האשה, כאשר לא נעשה שימוש בקונדום.

חקר המיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקסולוגיה היא תחום ידע החוקר באופן שיטתי את מיניות האדם. תחום זה כולל את כל היבטי מיניות האדם, כולל ניסיון לאפיין "מיניות נורמלית" על מגוון ביטויה וכן פאראפיליות.

הסקסולוגיה המודרנית היא רב-תחומית באופיה וכוללת שימוש בידע משטחים שונים כדי להאיר ולבאר את מיניות האדם, כולל ביולוגיה, רפואה, פסיכולוגיה, סטטיסטיקה, אפידמיולוגיה, פדגוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ולעתים אף קרימינולוגיה. התחום אף עוסק בתיאור מיניותן של קבוצות אוכלוסייה מיוחדות, כגון נכים, ילדים, וקשישים וכן עוסק במחקר על סטיות מיניות כגון התמכרות למין, התעללות מינית בילדים, ועוד.

תחום הסקסולוגיה תיאורי באופיו ואינו מנסה לקבוע מסמרות באשר להתנהגות המינית "הנכונה", או המוסרית. תחום הסקסולוגיה היה נתון לא אחת במחלוקת בין תומכי התחום הטוענים כי התחום מאיר ומבאר נושאים שנחשבו במשך הדורות לכמוסים, לבין אלה המתנגדים לקיומו של התחום מנקודת מבט פילוסופית ומפקפקים ביכולות לתאר נושא זה באובייקטיביות ובשיטות מחקר אמפיריות.

ישנן מספר גישות באשר לטבעה של המיניות. ישנם הסוברים כי מקור המיניות בשינויים הורמונליים בעובר בזמן ההריון או בחומר התורשתי בגנים. לעומתם, יש הטוענים שהיא נובעת מהחוויות המוקדמות של האדם, ולכן היא נתונה לבחירה חופשית או להשפעה סביבתית. אלו הנוקטים גישה פחות החלטית, מבחינים בהשפעתם של שני הגורמים גם יחד.

אצל פרויד משחקת המיניות האנושית תפקיד מרכזי במודל הפסיכוסקסואלי המרכיב את מודל הנפש הפרוידיאני, המסביר את התפתחות אישיות האדם מתקופת הינקות. בשנת 1905 פרסם את ספרו: "שלוש מסות על התאוריה של המיניות", בו פרש את רעיונותיו לגבי מיניות בילדות, ותיאר מושגים כגון תסביך אדיפוס, קנאת פין וחרדת סירוס. המודל הפסיכוסקסואלי מתאר את התפתחות הילד כתהליך המורכב משלבים עוקבים, כאשר בכל שלב קיים אזור ארוגני שבו מרוכז הליבידו (האנרגיה המינית) של הילד. כמו כן, כל שלב מאופיין בהתנהגויות ובקונפליקטים, שאם לא יבואו על פתרונם הראוי לא יאפשרו לילד להמשיך את התפתחותו כראוי וייצרו קבעון (פיקסציה). כל שלב במודל מתאפיין בקבעון מסוג שונה. למרות שהשלבים במודל עוקבים, בפועל הם יכולים להיות חופפים, נוספים האחד לשני או להתרחש במקביל.

מגנוס הירשפלד ייסד בשנת 1919 את המכון לסקסולוגיה בברלין. כאשר עלו הנאצים לשלטון, אחת מפעולותיהם הראשונות הייתה הריסת המכון ושריפת ספרייתו.

בשנת 1947 אלפרד קינסי ייסד את המכון למחקר מיני באוניברסיטת אינדיאנה, בעיר בלומינגטון, הקרוי היום על שם מייסדו "מכון קינסי לחקר המין, המגדר והרביה".

מאסטרס וג'ונסון פרסמו בשנת 1966 את ספרם פורץ הדרך, "התגובה המינית האנושית" ובשנת 1970 את ספרם "חוסר ההתאמה המינית האנושית". ספריהם הפכו לרבי מכר ובשנת 1978 הם יסדו את "מכון מאסטרס וג'ונסון".

אחד מהספרים הידועים שנכתבו בתחום וחקרו את המיניות מבחינה תרבותית וסוציולוגית הוא "תולדות המיניות - הרצון לדעת", ספרו של הפילוסוף מישל פוקו. פוקו חוקר בספר את השיח שהתפתח לגבי המיניות בחברה המודרנית, וטוען כי זה מגביל ומגדיר את תוכני המיניות, ומקבע אותם בתבנית מסוימת. המיניות לפי פוקו מתפקדת כמנגנון של כוח, הכולל מנגנונים מפקחים שעושים את ההבחנה בין מה שמקובל למה שלא מקובל. בספר טוען פוקו גם כי ההגדרות הקשיחות של "הטרוסקסואליות" ו"הומוסקסואליות" הן תולדה של התרבות המודרנית, ולא היו קיימות עד למאה ה־19.

מדריך למיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדריך למיניות
איור לספר קאמה סוטרה

העניין במיניות הוביל ליצירתם של מדריכים למיניות - ספרי הדרכה העוסקים בהיבטים מעשיים שונים של המיניות, ובפרט בדרכים שונות לקיום יחסי מין, וכן במניעת הריון ובפרקטיקות מיניות נוספות.

מדריכי מיניות נבדלים זה מזה לפי מאפיינים אחדים:

  • קהל היעד: מבוגרים או בני נוער.
  • רמת ההמחשה הוויזואלית: ללא איורים, מלווים ברישומים בלבד, מלווים בתצלומים.
  • מידת המתירנות המינית.

מדריכי המיניות העתיקים ביותר מקורם באסיה, העתיק שבהם הוא "מדריכי המיניות" הסיני, שנכתב על ידי הקיסר הואנג טי (2697-2598 לפנה"ס).

קאמה סוטרה, שמועד כתיבתו המשוער הוא המאה הראשונה עד המאה השישית לספירה, רכש מוניטין כמדריך מיניות, אף שרק חלק קטן ממנו עוסק בכך.

במהלך החצי השני של המאה העשרים נכתבו והתפרסמו מדריכי מיניות רבים במדינות המערב, שהפכו לרבי מכר. זאת לאחר שבמשך עשורים רבים השיחה והקריאה בנושא נחשבו לטאבו בתרבות המערבית. רב המכר הבולט הראשון מבין מדריכי המיניות של המאה העשרים היה ספרו של ד"ר דייויד רובן, Everything You Always Wanted to Know About Sex (But Were Afraid to Ask), שיצא לאור בארצות הברית בשנת 1969. בתחילת שנות השבעים יצא לאור ספרו של ד"ר אלכס קומפורט The Joy of Sex, שזכה אף הוא להצלחה רבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מישל פוקו, תולדות המיניות - הרצון לדעת, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1996 [Gallimard 1976], מצרפתית: גבריאל אש
  • מישל פוקו, תולדות המיניות, חלק שני : השימוש בתענוגות, L'Usage des plaisirs, Paris: Gallimard), 1984) עתיד לראות אור ב-2006 בהוצאת רסלינג
  • גיליון המוקדש לנושא "מין ואמנות", משקפיים 21, מאי 1994

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: מין ומיניות
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]