אפיקורוס (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפיקורוס מוזכר במשנה בתור מי שאין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין י,א). המשנה אינה מגדירה מהו אפיקורוס, אך ברור כי שם זה נגזר משמו של החכם היווני אפיקורוס, שהשקפותיו הנוגדות את ההשגחה ואת ידיעת האל, התפשטו בעולם ונקראו על שמו.

התלמוד פירש-דרש שם זה כבא מן השורש פק"ר, דהיינו זלזול, ובהתאם לכך פירש את המושג כמי שמבזה תלמיד חכם או המבזה אדם בפני תלמיד חכם.

הרמב"ם שילב בין המושגים, ועל פי פרשנותו זלזול בתלמידי חכמים אינו אלא מקרה פרטי של זלזול בתורה בכללותה או בכלל חכמיה. למעשה, בספרו משנה תורה פסק כי אפיקורוס הוא הכופר במהות הנבואה, או בנבואת משה רבנו או שטוען שהאל אינו יודע ממעשה האדם (כלומר טוען שאין השגחה אלוהית), אך לאו דווקא נחשב לאתאיסט (המכונה מין)‏[1]. סביר להניח שהגדרתו זו של הרמב"ם את המונח נבעה מהיכרותו עם המקורות היווניים שהביאו את משנתו של אפיקורוס.

בעקבות פעולות הצנזורה הנוצרית פשט מושג זה בספרי הקודש היהודיים, שכן הצנזורה לא ראתה בעין יפה ביטויים כגון "מין", שבעיניה כוונו אל הנוצרים, והחליפה אותם בביטוי "אפיקורוס" (או "אפיקורס"), דהיינו כופר, שהרי גם הכנסייה נלחמה בכופרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב מלכין, "השפעת אפיקורוס היווני ואפיקורוסים יהודיים על היהדות", בתוך: יעקב מלכין (עורך), תרבות היהדות החילונית, הוצאת כתר, 2006, עמ' 91-153.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כמו בהלכות תשובה לרמב"ם, פרק ג' הלכה טז