עיקרי האמונה היהודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים ביהדות
יהדות
Israeli blue Star of David.png
פורטל יהדות
מושגים ביהדות

עיקרי האמונה היהודית הוא קבוצה של אמונות שפרשני היהדות והוגיה מתקופות שונות ייחסו להן מעמד מרכזי יותר מאשר לאחרות. בעיקר בימי הביניים חוברו כמה חיבורים בנושא זה. אף אחד מהם לא הפך לקאנוני, כמעמדם של חיבורים דומים בנצרות ובאסלאם; אולם עיקרי האמונה נחשבים כמסגרת התוחמת ומגדירה את הדת היהודית.

בין מוני העיקרים: פילון האלכסנדרוני, רבנו חננאל, רס"ג בפירושו לתורה (מונה 10 עיקרים), הרמב"ם בפירושו למשנה (מונה 13 עיקרים‏[1]), רבי חסדאי קרשקש (מונה 6 עיקרים), רבי יוסף אלבו (מונה 3 עיקרים), ורבי יצחק אברבנאל שמנה עיקר אחד בלבד - הבריאה[דרוש מקור]. גם החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי קבע עיקרים (מניינו כלל 10 עיקרים).

אף על פי שחכמי ישראל מנו עיקרים שונים, מניינו של הרמב"ם התקבל בכל עם ישראל. דבקות באמונות המופיעות במניינו של הרמב"ם נחשבות בכל הקהילות היהודיות האורתודוקסיות כעקרונות מחייבים, גם אם לא בהכרח כעיקרי האמונה היהודית.

יש מעיקרי האמונה שנקבעו על ידי הרמב"ם אשר מוני עיקרים אחרים חלקו עליהם. כך למשל האמונה לפיה יש לאלוהים גוף נחשבת על ידי הרמב"ם כמנוגדת ליסוד האמונה היהודית, והוא אף פסק שהמאמין בזה אין לו חלק לעולם הבא; אבל הראב"ד סבר שהמאמין בכך, אף שהוא טועה, אינו מאבד בכך את זכותו לחיי העולם הבא.


העיקרים לפי פילון האלכסנדרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשון שחיבר עיקרים לתורה היה הפילוסוף פילון האלכסנדרוני שמונה חמישה עיקרים:

  1. מציאות ה'
  2. אחדות ה'
  3. בריאת העולם
  4. היות האדם נוצר יחידי
  5. השגחת ה' בכל הבריאה

יסודות התורה אצל חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר אצל חז"ל ניכר הניסיון לקבוע יסודות לתורה. מפורסמים דברי הלל הזקן ורבי עקיבא, שראו בפסוק ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה (בבלי, שבת ל"א). פחות מפורסמים הם דברי בן עזאי שטען כנגד רבי עקיבא חברו: ""זה ספר תולדות אדם" זה כלל גדול מזה" (ספרא, פרשת קדושים, פרק ד', י"ב, גרסה שונה מעט מובאת בבראשית רבה, פרשה כד). רבי שמלאי (בבלי, מכות כ"ד) במאמר אגדי קבע שדוד העמיד את התורה על 11 עקרונות מוסריים, ישעיה על 6, מיכה על 3, ישעיה (במקום אחר) על 2, ועמוס על עיקרון אחד (ולדעה אחרת - חבקוק הוא זה שקבע עיקרון בסיסי אחד). אף לאלו הסוברים כי אין מספר מסוים של עיקרים, אמונות תורניות שונות כבר מצויות אצל חז"ל, וכבר במשנה הם קובעים למשל שתורה מן שמים ותחיית המתים הן אמונות יסוד של היהדות - שהכופר בהן אין לו חלק לעולם הבא‏[2].

העיקרים לפי רס"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרי האמונה ביהדות גובשו לראשונה על ידי רב סעדיה גאון בפירושו לספר שמות.

הוא מונה עשרה עיקרים:

  1. ה' נצחי ואין לו ראשית - נצחיות הא-ל.
  2. ה' כולל את הדברים, וקיומם ומעמדם תלוי בו - החזקת היקום ואחזקתו.
  3. ה' בורא המציאות ומוציאה אל היש - ה' בורא העולם יש מאין.
  4. יאמין שהוא אלוהים והוא חייב להישמע לו, כלומר שיעשה מה שציווה יהיה שכלי או שמעי - ה' הוא המחוקק של עם ישראל.
  5. יקבל ברצון כל מה שיבוא עליו ואל יהרהר אחר הנהגתו בשום דבר - ביטחון בה'.
  6. חובה על המאמין לשעבד עצמו לכל מה שציווה ה' עליו על ידי שליחו - קבלת עול מצוות.
  7. ה' מקור הישועה. חובה שיאמין שה' יושיע את עמו וימלטם מן השיעבוד הזה שהם בו ויקיים להם בריתו לימות המשיח - אמונה בגאולה עתידה.
  8. שיאמין שה' ימנע מהם מלחמות העמים הבאים עם גוג ועם דורשי רעתם - הימלטות מחבלי משיח.
  9. ה' יגמול לצדיקים הגמול התמידי לעולם הבא שאינו כלה - אמונה בגמול לצדיקים.
  10. שיאמין שה' מעניש עונש חמור למי שכופר ומורד בו - אמונה בעונש לרשעים.

עיקרים אלו משתקפים גם בספרו הידוע אמונות ודעות, המחולק לעשרה פרקים, למרות שבו הוא לא מזכיר את רשימת העיקרים.

העיקרים לפי רבינו חננאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפירושו לשמות י"ד ל"א הוא מונה ארבעה עיקרים:

  1. אמונה בקב"ה
  2. אמונה בנביאים
  3. אמונה בעולם הבא ובשכר ועונש
  4. אמונה בביאת המשיח

הרב אברהם אבן דאוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אברהם אבן דאוד מנה בספרו 'אמונה רמה' שישה עיקרים:

  1. שורש האמונה
  2. אחדות
  3. בתאריו יתברך ובמה שיתואר בו בהעברה המונית ובמה שיתואר בו בהעברה סגולית ובירור הקושי לתאר יתברך בתאר אמיתי עצמותי
  4. בפעולותיו יתברך ובסידור המשך הנמצאת ממנו
  5. באמונה האחרונה והוא האמונה בנביאים ובקבלה ובתנאים אשר בהם יתאמת ויקויים דבר הנביא ויחויב להאמינו ובתואר מיני הנבואה וחלוף מדרגות האנשים בה
  6. באמונה וההערה על אמות שכל מה שידומה עליו הוא נאמר בדרך ההעברה והוא נבדל ממנו

העיקרים לפי הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם ניסח את עיקרי האמונה כשלושה עשר עיקרים, שבהם חייב כל יהודי להאמין, ושהכופר בהם יוצא מכלל ישראל ומאבד את חלקו בעולם הבא.

בהקדמתו לפירושו לפרק "חלק" ממסכת סנהדרין מן המשנה מציין הרמב"ם את עיקרי היהדות ומעמידם על שלושה עשר. את העיקרים ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:

  • הקבוצה הראשונה עוסקת במציאות אלוהים ואחדותו.
  • הקבוצה השנייה עוסקת בעיקרון תורה מן השמים ונבואה.
  • הקבוצה השלישית עוסקת במעשי האל בעולם כגון שכר ועונש.

שלושה עשר העיקרים שקבע הרמב"ם הם:

  1. מציאות הבורא - כל הדברים הקיימים במציאות נמצאים מכוחו, והוא המציאות היחידה שאיננה תלויה בדבר אחר.
  2. הבורא אחד - כלומר אינו ניתן לחלוקה מופשטת, ואין דומה לו במהותו.
  3. הבורא אינו גשמי ושום התנהגות גשמית אינה משפיעה עליו.
  4. הבורא הוא 'קדמון' - כלומר כל הדברים מלבדו (הן בעולם הגשמי והן ברוחני) נתהוו 'אחריו'.
  5. הוא היחיד שראוי לעבוד לו ולהתפלל אליו, וכל שאר הנבראים אינם יכולים לעשות דבר כנגד רצון ה' ולפיכך אין לעבוד את ה' דרכם.
  6. קיום מושג הנבואה; בני אדם יכולים להיות נביאים.
  7. נבואתו המיוחדת של משה רבנו - נבואתו גדולה משל שאר הנביאים שהיו או שיהיו בארבעה דברים: הוא היחיד שניבא בלא מסך, ללא חולשה, בהקיץ ובכל זמן שרצה. מתוך כך, הגיע משה לדרגה גבוהה יותר מכל אדם אחר בידיעת האל.
  8. תורה מן השמים - להאמין שכל חמשת חומשי התורה כולם העתקה שהעתיק משה מדברי ה', ומשה לא כתב מעצמו אפילו אות אחת, וכן התורה שבעל פה אף היא נתקבלה בסיני והועברה במסורת מדור לדור.
  9. שהתורה לא תשתנה לעולם ולא ישתנו חלקים ממנה.
  10. הבורא יודע את כל מעשי בני האדם.
  11. הבורא נותן שכר למקיימי התורה, ועונש לעוברים עליה.
  12. ביאת המשיח - להאמין שיגיע המשיח מבית דוד והוא גדול מכל המלכים.
  13. המתים יקומו לתחייה.

הרמב"ם כתב את העיקרים בצורה מוסברת ומורחבת, והוסיף גם דברים שאינם חלק אינטגרלי מהעיקרים, אבל קשורים לנושא העיקר (למשל, הרמב"ם קובע שישנו כעין איסור לנסות לחשב מתוך המקרא את מועד ביאתו של המשיח, אך אין חישוב שכזה בגדר כפירה). היו שביקרו את הרמב"ם כאילו כפר בכמה מהעיקרים שקבע בעצמו, בעיקר בעניין ההשגחה ותחיית המתים, לפחות בצורה שבה הם מובנים כפשוטם‏[3].

אני מאמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אני מאמין הוא נוסח מתומצת של שלושה עשר עיקרי האמונה היהודית שקבע הרמב"ם בהקדמתו לפירוש פרק חלק ממסכת סנהדרין. אמירת כל עיקר פותחת בלשון "אני מאמין באמונה שלמה ש...". הניסוח חובר על ידי מחבר אנונימי, והוכנס בראשית העת החדשה לתוך רבים מסידורי התפילה.‏[4] גרסה זו לוקה באי-דיוקים קלים ביחס לדברי הרמב"ם. יש הנוהגים לומר אותו לאחר תפילת שחרית.

הפסקה השתים עשרה, העוסקת בביאת המשיח ("אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" וגו'), הולחנה כמה פעמים. בחסידות מודז'יץ נפוץ הניגון אני מאמין, שלפי המסורת הושר ברכבת מוורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה. קטע זה מושר פעמים רבות באירועים ממלכתיים־דתיים לאחר המנון התקווה.

עם הפופולריות שצבר קטע תפילה זה, שינו אותו אישים, תנועות וארגונים בהתאמה להשקפותיהם, ו"אני מאמין" הפך לכינוי כולל למניפסטים.

על שלושה עשר העיקרים נכתב הפיוט יגדל אלוהים חי, אותו נוהגים לשיר בשבת או בחגים בחלק מבתי הכנסת. כל שורה בפיוט מציינת עיקר אחד:

Cquote2.svg
יגדל אלוהים חי וישתבח נמצא ואין עת אל מציאותו
אחד ואין יחיד כיחודו נעלם וגם אין סוף לאחדותו
אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו
קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו
הינו אדון עולם לכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו
שפע נבואתו נתנו אל אנשי סגולתו ותפארתו
לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו
תורת אמת נתן לעמו אל על יד נביאו נאמן ביתו
לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו
צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמותו
גומל לאיש חסיד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו
ישלח לקץ ימים משיחנו לפדות מחכי קץ ישועתו
מתים יחיה אל ברוב חסדו ברוך עדי עד שם תהילתו
(אלה שלש עשרה לעקרים הן הם יסוד דת אל ותורתו
תורת משה אמת ונבואתו ברוך עדי עד שם תהלתו)
Cquote3.svg

רבי חסדאי קרשקש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרח"ק חילק גם הוא את העיקרים לשישה חלקים שחשיבותו של כל חלק עולה או יורדת בצורה היררכית. אצל הרח"ק מוצאים חשיבה מקורית לגבי טיבה של היהדות וניכרת במשנתו פתיחות מחשבתית ראויה לציון. לדוגמה, הרח"ק סובר שהאמונה בביאת המשיח היא אמונה נאה וטובה אך לא ניתן למנותה כעיקר ביהדות.

  1. ידיעת השם בנמצאות.
  2. השגחה.
  3. יכולת.
  4. נבואה.
  5. בחירה.
  6. תכלית.

רבי יוסף אלבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף אלבו מציין בספר העיקרים שלושה עיקרים אשר לדעתו מהווים את מהות היהדות והם:

  1. מציאות השם
  2. השגחה
  3. תורה מן השמיים

העיקרים במסורת החסידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעל שם טוב הוסיף שני עיקרים[5]: א. שבכל דור ודור יש צדיקים כמו שלושת האבות ושבעת הרועים ב. לפי גירסת הרב שמעון זעליחובער שכל המאורעות בעולם הם בשביל ישראל ולפי גירסת האדמו"ר מויז'ניץ-מונסי שכל המאורעות בעולם אף בדומם הן בהשגחה פרטית.

נוסח העיקרים בהשוואה לחיבורים דומים בדתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסוח עיקרי האמונה היהודית נעשה בעקבות ניסוח מקביל בנצרות ובאסלאם. פירוט עיקרי האמונה היהודית כרשימה לא נעשה עד המאה העשירית לספירה. ניסוח עיקרי האמונה באופן כזה נעשה רק כשהשפעת הנצרות והאסלאם גברה במקומות שבהם ישבו יהודים, ולאור העובדה שהנצרות והאסלאם העמידו רשימות משלהן של עיקרי אמונתן - קמו חכמי היהדות וסידרו את רשימת העיקרים.

י"ג העיקרים של הרמב"ם מנוסחים באופן דומה ל"קרדו" הנוצרי של ועידת ניקיאה הראשונה, אולי מתוך רצון ליצור פולמוס. הקרדו של ועידת ניקאה נוסח בשנת 325 לספירה, והפך לאחת התפילות הנוצריות המרכזיות, ולביטוי העיקרי לקבלת הדת הנוצרית. באסלאם מקובלת הצהרת אמונה קצרה יותר, המכונה "שהאדה" ("עדות"): "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו". גם באסלאם הצהרת האמונה נחשבת לביטוי לקבלת הדת המוסלמית, והיא חלק מטקס ההתאסלמות.

י"ג העיקרים של הרמב"ם, כמו גם החיבורים הדומים האחרים, לא קיבלו ביהדות מעמד דומה למעמד ה"קרדו" בנצרות או ה"שהאדה" באסלאם. החיבורים האלה אינם נחשבים כתפילה, והצהרתם אינה חלק מתהליך הגיור, או מכל טקס יהודי אחר. ברוב הקהילות היהודיות נחשבים החיבורים האלה כהדרכה למאמין וכמסגרת התוחמת את האמונה היהודית, אך קבלת העיקרים אינה מספיקה כדי להפוך אדם ליהודי.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו כמו הרדב"ז שביקרו סידור של עיקרים ליהדות מתוך אמונה שכל התורה כולה מפי הגבורה, ושאין לאדם רשות לקבוע מה עיקר בה ומה טפל‏[6].

ביהדות הקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי מנה עשרה עיקרים שרובם דומים לעיקרים של היהדות הרבנית:

  1. העולם נברא יש מאין (מלא דבר).
  2. יש בורא והוא אלוהי ישראל.
  3. הבורא הוא אחד ויחיד, ולא יושג לו שום ריבוי; אין לו דמות, ככתוב: "ומה דמות תערכון לו"; והוא רוחני ואינו גשמי.
  4. אלהים שלח את משה הנביא עליו השלום והוא אב וראש הנביאים.
  5. אלהים שלח עם משה הנביא ע"ה תורה אחת תמימה, היא התורה שבכתב.
  6. חובה ללמוד את לשון התורה כדי לקיים את כל חוקיו ומצוותיו של הבורא.
  7. אלהים שלח את שאר הנביאים להורות את דרך התורה לעמו ישראל.
  8. להאמין בתחיית המתים ובבוא יום הדין.
  9. להאמין כי אלוהים נותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וכי יש שכר ועונש.
  10. להאמין כי אלהים לא מאס אותנו (אנשי הגלות) ובבא היום ישלח לנו את משיחו אשר ישיב לבבנו לעבודתו

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם, באתר דעת
  2. ^ משנה, סנהדרין פרק י' משנה א'
  3. ^ ישעיהו ליבוביץ - על עולם ומלואו בעריכת מ' ששר, 108
  4. ^ אחד הסידורים המוקדמים שמופיע בהם נוסח ה"אני מאמין" הוא סידור קראקא משנת 1596 (ה'שנ"ו)
  5. ^ "שיחתן של עבדי אבות" חלק ב' עמ' מב, הובא בתוספת התורנית של עיתון המודיע כו' אדר תש"ע עמ' י', בשם הרב שמעון ז'עליחובער
  6. ^ שו"ת הרדב"ז, סי' שמ"ד