עיקרי האמונה היהודית

עיקרי האמונה היהודית הוא כינוי לניסיון של פרשני היהדות והוגיה מתקופות שונות לראות בציווים ובהשקפות מסוימים כמרכזיים יותר מציווים והשקפות אחרים. במהלך ימי הביניים, בעיקר, חוברו כמה חיבורים שהוקדשו לנושא זה, אך אף אחד מהם לא הפך לקאנוני, כמעמדם של חיבורים דומים בנצרות ובאסלאם. אף על-פי כן, עיקרי האמונה נחשבים כמסגרת התוחמת ומגדירה את הדת היהודית.

בין מוני העיקרים: פילון האלכסנדרוני, רבנו חננאל, רס"ג בפירושו לתורה (מונה 10 עיקרים), הרמב"ם בפירושו למשנה (מונה 13 עיקרים), רבי חסדאי קרשקש (מונה 6 עיקרים), רבי יוסף אלבו (מונה 3 עיקרים), ורבי יצחק אברבנאל שמנה עיקר אחד בלבד - הבריאה. גם החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי קבע עיקרים (מניינו כלל 10 עיקרים).

אף על פי שחכמי ישראל מנו עיקרים שונים, מניינו של הרמב"ם התקבל בכל עם ישראל. דבקות באמונות המופיעות במניינו של הרמב"ם נחשבות בכל הקהילות היהודיות אורתודוקסיות כעקרונות מחייבים, גם אם לא בהכרח כעיקרי האמונה היהודית.

יש מעיקרי האמונה שנקבעו על ידי הרמב"ם שמוני עיקרים אחרים חלקו עליהם. כך למשל האמונה לפיה יש לאלוהים גוף נחשבת על ידי הרמב"ם כמנוגדת ליסוד האמונה היהודית, והוא אף פסק שהמאמין בזה אין לו חלק לעולם הבא; אבל הראב"ד סבר שהמאמין בכך, אף שהוא טועה, אינו מאבד בכך את זכותו לחיי העולם הבא.

העיקרים לפי פילון האלכסנדרוני

הראשון שחיבר עיקרים לתורה היה הפילוסוף פילון האלכסנדרוני שמונה חמישה עיקרים:

1. מציאות ה'
2. אחדות ה'
3. בריאת העולם
4. היות האדם נוצר יחידי
5. השגחת ה' בכל הבריאה

יסודות התורה אצל חז"ל

כבר אצל חז"ל ניכר הניסיון לקבוע יסודות לתורה. מפורסמים דברי הלל הזקן ורבי עקיבא, שראו בפסוק ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה (בבלי, שבת ל"א). פחות מפורסמים הם דברי בן עזאי שטען כנגד רבי עקיבא חברו: ""זה ספר תולדות אדם" זה כלל גדול מזה" (ספרא, פרשת קדושים, פרק ד', י"ב, גרסה שונה מעט מובאת בבראשית רבה, פרשה כד). רבי שמלאי (בבלי, מכות כ"ד) במאמר אגדי קבע שדוד העמיד את התורה על 11 עקרונות מוסריים, ישעיה על 6, מיכה על 3, ישעיה (במקום אחר) על 2, ועמוס על עיקרון אחד (ולדעה אחרת - חבקוק הוא זה שקבע עיקרון בסיסי אחד). אף לאלו הסוברים כי אין מספר מסוים של עיקרים, אמונות תורניות שונות כבר מצויות אצל חז"ל, וכבר במשנה הם קובעים למשל שתורה מן שמים ותחיית המתים הן אמונות יסוד של היהדות - שהכופר בהן אין לו חלק לעולם הבא.

העיקרים לפי רס"ג

עיקרי האמונה ביהדות גובשו לראשונה על ידי רב סעדיה גאון בפירושו לספר שמות. עשרת העיקרים שהוא מונה מתחלקים לשלושה נושאים עיקריים:

• אמונה במציאות האל ואחדותו
• החיוב בקיום המצוות ואמונה במציאות שכר ועונש
• אמונה בקיום גאולת עם ישראל

עיקרים אלו משתקפים גם בספרו הידוע אמונות ודעות, המחולק לעשרה פרקים, למרות שבו הוא לא מזכיר את רשימת העיקרים.

העיקרים לפי רבינו חננאל

בפירושו לשמות י"ד ל"א הוא מונה ארבעה עיקרים:

1. אמונה בקב"ה
2. אמונה בנביאים
3. אמונה בעולם הבא ובשכר ועונש
4. אמונה בביאת המשיח

הרב אברהם אבן דאוד

הרב אברהם אבן דאוד מנה בספרו 'אמונה רמה' שישה עיקרים שעליהם מושתתת לדעתו אמונת היהדות.

העיקרים לפי הרמב"ם

הרמב"ם ניסח את עיקרי האמונה כשלושה עשר עיקרים, שבהם חייב כל יהודי להאמין, ושהכופר בהם יוצא מכלל ישראל ומאבד את חלקו בעולם הבא.

בהקדמתו לפירושו לפרק "חלק" ממסכת סנהדרין מן המשנה מציין הרמב"ם את עיקרי היהדות ומעמידם על שלושה עשר. את העיקרים ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:

• הקבוצה הראשונה עוסקת במציאות אלוהים ואחדותו.
• הקבוצה השנייה עוסקת בעיקרון תורה מן השמים ונבואה.
• הקבוצה השלישית עוסקת במעשי האל בעולם כגון שכר ועונש.

שלושה עשר העיקרים שקבע הרמב"ם הם:

1. מציאות הבורא - כל הדברים הקיימים במציאות נמצאים מכוחו, והוא המציאות היחידה שאיננה תלויה בדבר אחר.
2. הבורא אחד - כלומר אינו ניתן לחלוקה מופשטת, ואין דומה לו במהותו.
3. הבורא אינו גשמי ושום התנהגות גשמית אינה משפיעה עליו.
4. הבורא הוא 'קדמון' - כלומר כל הדברים מלבדו (הן בעולם הגשמי והן ברוחני) נתהוו 'אחריו'.
5. הוא היחיד שראוי לעבוד לו, וכל שאר הנבראים אינם יכולים לעשות דבר כנגד רצון ה' ולפיכך אין לעבוד את ה' דרכם.
6. קיום מושג הנבואה; בני אדם יכולים להיות נביאים.
7. נבואתו המיוחדת של משה רבנו - נבואתו גדולה משל שאר הנביאים שהיו או שיהיו בארבעה דברים: הוא היחיד שניבא בלא מסך, ללא חולשה, בהקיץ ובכל זמן שרצה. מתוך כך, הגיע משה לדרגה גבוהה יותר מכל אדם אחר בידיעת האל.
8. תורה מן השמים - להאמין שכל חמשת חומשי התורה כולם העתקה שהעתיק משה מדברי ה', ומשה לא כתב מעצמו אפילו אות אחת.
9. אסור להוסיף או להפחית מהמצוות האמורות בתורה, בין זו שבכתב ובין זו שבעל פה.
10. הבורא יודע את כל מעשי בני האדם.
11. הבורא נותן שכר למקיימי התורה, ועונש לעוברים עליה.
12. ביאת המשיח - להאמין שיגיע המשיח מבית דוד והוא גדול מכל המלכים.
13. המתים יקומו לתחייה.

הרמב"ם כתב את העיקרים בצורה מוסברת ומורחבת, והוסיף גם דברים שאינם חלק אינטגרלי מהעיקרים, אבל קשורים לנושא העיקר (למשל, הרמב"ם קובע שישנו כעין איסור לנסות לחשב מתוך המקרא את מועד ביאתו של המשיח, אך אין חישוב שכזה בגדר כפירה). היו שביקרו את הרמב"ם כאילו כפר בכמה מהעיקרים שקבע בעצמו, בעיקר בעניין ההשגחה ותחיית המתים, לפחות בצורה שבה הם מובנים כפשוטם .

אני מאמין

אני מאמין הוא נוסח מתומצת של שלושה עשר עיקרי האמונה היהודית שקבע הרמב"ם בהקדמתו לפירוש פרק חלק ממסכת סנהדרין. אמירת כל עיקר פותחת בלשון "אני מאמין באמונה שלמה ש...". הניסוח חובר על ידי מחבר אנונימי, והוכנס בראשית העת החדשה לתוך רבים מסידורי התפילה.‏ גרסה זו לוקה באי-דיוקים קלים ביחס לדברי הרמב"ם. יש הנוהגים לומר אותו לאחר תפילת שחרית.

הפסקה השתים עשרה, העוסקת בביאת המשיח ("אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" וגו'), הולחנה כמה פעמים. בחסידות מודז'יץ נפוץ הניגון אני מאמין, שלפי המסורת הושר ברכבת מוורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה. קטע זה מושר פעמים רבות באירועים ממלכתיים־דתיים לאחר המנון התקווה.

עם הפופולריות שצבר קטע תפילה זה, שינו אותו אישים, תנועות וארגונים בהתאמה להשקפותיהם, ו"אני מאמין" הפך לכינוי כולל למניפסטים.

על שלושה עשר העיקרים נכתב הפיוט יגדל אלוהים חי, אותו נוהגים לשיר בשבת או בחגים בחלק מבתי הכנסת. כל שורה בפיוט מציינת עיקר אחד:

	יגדל אלוהים חי וישתבח נמצא ואין עת אל מציאותו אחד ואין יחיד כיחודו נעלם וגם אין סוף לאחדותו אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו הינו אדון עולם לכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו שפע נבואתו נתנו אל אנשי סגולתו ותפארתו לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו תורת אמת נתן לעמו אל על יד נביאו נאמן ביתו לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמותו גומל לאיש חסיד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו ישלח לקץ ימים משיחנו לפדות מחכי קץ ישועתו מתים יחיה אל ברוב חסדו ברוך עדי עד שם תהילתו (אלה שלש עשרה לעקרים הן הם יסוד דת אל ותורתו תורת משה אמת ונבואתו ברוך עדי עד שם תהלתו)

רבי חסדאי קרשקש

הרח"ק חילק גם הוא את העיקרים לשישה חלקים שחשיבותו של כל חלק עולה או יורדת בצורה היררכית. אצל הרח"ק מוצאים חשיבה מקורית לגבי טיבה של היהדות וניכרת במשנתו פתיחות מחשבתית ראויה לציון. לדוגמה, הרח"ק סובר שהאמונה בביאת המשיח היא אמונה נאה וטובה אך לא ניתן למנותה כעיקר ביהדות.

רבי יוסף אלבו

רבי יוסף אלבו מציין בספר העיקרים שלושה עיקרים אשר לדעתו מהווים את מהות היהדות והם:

1. מציאות השם
2. השגחה
3. תורה מן השמיים

העיקרים במסורת החסידית

הבעל שם טוב הוסיף שני עיקרים: א. שבכל דור ודור יש צדיקים כמו שלושת האבות ושבעת הרועים ב. לפי גירסת הרב שמעון זעליחובער שכל המאורעות בעולם הם בשביל ישראל ולפי גירסת האדמו"ר מויז'ניץ-מונסי שכל המאורעות בעולם אף בדומם הן בהשגחה פרטית.

נוסח העיקרים בהשוואה לחיבורים דומים בדתות אחרות

ניסוח עיקרי האמונה היהודית נעשה בעקבות ניסוח מקביל בנצרות ובאסלאם. פירוט עיקרי האמונה היהודית כרשימה לא נעשה עד המאה העשירית לספירה. ניסוח עיקרי האמונה באופן כזה נעשה רק כשהשפעת הנצרות והאסלאם גברה במקומות שבהם ישבו יהודים, ולאור העובדה שהנצרות והאסלאם העמידו רשימות משלהן של עיקרי אמונתן - קמו חכמי היהדות וסידרו את רשימת העיקרים.

י"ג העיקרים של הרמב"ם מנוסחים באופן דומה ל"קרדו" הנוצרי של ועידת ניקיאה, אולי מתוך רצון ליצור פולמוס. הקרדו של ועידת ניקאה נוסח בשנת 325 לספירה, והפך לאחת התפילות הנוצריות המרכזיות, ולביטוי העיקרי לקבלת הדת הנוצרית. באסלאם מקובלת הצהרת אמונה קצרה יותר, המכונה "שהאדה" ("עדות"): "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו". גם באסלאם הצהרת האמונה נחשבת לביטוי לקבלת הדת המוסלמית, והיא חלק מטקס ההתאסלמות.

י"ג העיקרים של הרמב"ם, כמו גם החיבורים הדומים האחרים, לא קיבלו ביהדות מעמד דומה למעמד ה"קרדו" בנצרות או ה"שהאדה" באסלאם. החיבורים האלה אינם נחשבים כתפילה, והצהרתם אינה חלק מתהליך הגיור, או מכל טקס יהודי אחר. ברוב הקהילות היהודיות נחשבים החיבורים האלה כהדרכה למאמין וכמסגרת התוחמת את האמונה היהודית, אך קבלת העיקרים אינה מספיקה כדי להפוך אדם ליהודי.

ביקורת

היו כמו הרדב"ז שביקרו סידור של עיקרים ליהדות מתוך אמונה שכל התורה כולה מפי הגבורה, ושאין לאדם רשות לקבוע מה עיקר בה ומה טפל .

ביהדות הקראית

החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי מנה עשרה עיקרים שרובם דומים לעיקרים של היהדות הרבנית:

1. העולם נברא יש מאין (מלא דבר).
2. יש בורא והוא אלוהי ישראל.
3. הבורא הוא אחד ויחיד, ולא יושג לו שום ריבוי; אין לו דמות, ככתוב: "ומה דמות תערכון לו"; והוא רוחני ואינו גשמי.
4. אלהים שלח את משה הנביא עליו השלום והוא אב וראש הנביאים.
5. אלהים שלח עם משה הנביא ע"ה תורה אחת תמימה, היא התורה שבכתב.
6. חובה ללמוד את לשון התורה כדי לקיים את כל חוקיו ומצוותיו של הבורא.
7. אלהים שלח את שאר הנביאים להורות את דרך התורה לעמו ישראל.
8. להאמין בתחיית המתים ובבוא יום הדין.
9. להאמין כי אלוהים נותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וכי יש שכר ועונש.
10. להאמין כי אלהים לא מאס אותנו (אנשי הגלות) ובבא היום ישלח לנו את משיחו אשר ישיב לבבנו לעבודתו

ראו גם

• תורה מן השמים

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
	פורטל יהדות

• י"ג עיקרים של הרמב"ם, הנוסח המלא באתר דעת
• עקרי אמונת ישראל, שורשי הדת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יעקב שטיגליץ, מאמר על י"ג העיקרים להרמב"ם, באתר "דעת"
• שיעור על יג' העיקרים לרמב"ם להורדה בפורמט mp3
• הקדמת רמב"ם לפרק "חלק", באתר "דעת"