אקלים סובטרופי גשום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אקלים סובטרופי גשום

אקלים סובטרופי גשום הוא סוג של אקלים סובטרופי, המאופיין בקיצים חמים ולחים ובחורפים קרירים. אזור האקלים נמצא לרוב בצידן הדרום מזרחי של היבשות, בין קווי הרוחב 25 ו-40 בצפון ובדרום. במקרים בודדים ניתן למצוא את האקלים באזורים אחרים שאינם ממוקמים בקווי רוחב אלו, בהם טולוז אשר בצרפת ועמק נהר הפו באיטליה.

סוג אקלים זה מסווג בשיטת קפן כ-Cwa או Cfa. על פי קפן, על הטמפרטורה הממוצעת בחודש הקר באזור אקלים סובטרופי גשום להיות בין 3- ל-18 מעלות צלזיוס, ועל הטמפרטורה הממוצעת בחודש החם להיות מעל 22 מעלות. כמו כן, קפן מגדיר את סוג האקלים כבעל חורף יבש ובו רק עשירית מכמות המשקעים מהחודש הגשום ביותר בקיץ או ללא עונה יבשה כלל.

תפוצה גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סערה סובטרופית בפלורידה

האקלים הסובטרופי הגשום קיים בדרך כלל בלב היבשות או בחופן המזרחי, בין קווי הרוחב 25° עד 40°, אקלים זה קיים בדרום מזרח ארצות הברית, דרום מזרח אמריקה הדרומית, אזורי החוף הדרום מזרחיים של דרום אפריקה, מזרח אוסטרליה, ומזרח אסיה מצפון הודו דרך דרום סין ליפן. מצדו המשווני, אזור האקלים מסוג Cfa גובל באזורי האקלים הטרופי הגשומים ביותר, Aw ו־Af, ומצדו הקוטבי אקלים זה גובל באקלים הממוזג הקיצוני ביותר Cf. מצדו המשווני, אזור האקלים מסוג Cwa גובל באקלים סובטרופי שחון או מדברי ומצדו הקוטבי, אקלים זה גובל באקלים הסובטרופי ים תיכוני או אקלים ממוזג מסוג Cs.

גורמי השפעה עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזורים בהם קיים האקלים הסובטרופי הגשום נמצאים כאמור על החופים המזרחיים, בקרבה לגושי האוויר הימיים הטרופיים. בנוסף, זרמי האוקיינוס החמימים הזורמים במקביל לחופים אלה מוסיפים לחוסר היציבות של מזג האוויר. שני רכיבים אלה גורמים לכמויות משקעים מתונות ברוב חודשי השנה. האקלים הסובטרופי הגשום מאופיין במזג אוויר קר בחורף, כאשר גושי האוויר שמקורם באזור היבשתי הקוטבי עוברים מעל לאזור. שלא כבאקלים הים תיכוני, הקֵיצים הם גשומים בשל גושי האוויר הטרופיים שאינם יציבים או בשל רוחות הסחר. במזרח אסיה, החורפים עלולים להיות יבשים, וקרים ממקומות אחרים שבאותו קו רוחב בשל המערכת האטמוספירית הסיבירית, והקֵיצים גשומים מאוד בהשפעת המונסון.


מאפיינים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינויי מזג אוויר בלתי סדירים באקלים הסובטרופי הגשום ניכרים פחות מאשר באקלימים הקוטביים יותר וקורים בעיקר בחורף. הוריקנים, אף שהם נדירים גורמים נזק רציני ומתרחשים בשלהי הקיץ ובסתיו.

טמפרטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעובדה שאקלים זה גובל באקלים טרופי יש השפעה על הטמפרטורה המובאת מקווי הרוחב הנמוכים, בצורת חום לח והביל. האקלים הסובטרופי הגשום ידוע בשל חודשי הקיץ החמים והחורפים הנוחים באופן יחסי.

הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא בין 21°C ל־26°C ואין חודש בחורף שבו הטמפרטורה הממוצעת יורדת מתחת ל־0°C. בימים רבים הטמפרטורה גבוהה מ־32°C. הלחות הגבוהה באקלים הסובטרופי הגשום (ממוצע של 80-70% בחודש יולי) גורמת לתחושת אי נוחות רבה בימים חמים. הבדלי הטמפרטורות בין היום ללילה נוטים להיות קטנים ולכן הלילות אף הם חמים ולחים במהלך הקיץ.

הטמפרטורות בחורף נעות לרוב בממוצע בין 4°C ל ל־13°C בשל חדירה תדירה של אוויר יבשתי קר, במיוחד בקצוות הקרובים לקטבים של האזורים הסובטרופיים. במקרים אלה נוצרת לעתים קרה המהווה סכנה רצינית למגדלי הפירות והירקות. באזורי האקלים הסובטרופי הגשום שבחצי הכדור הצפוני נרשמו בחורף טמפרטורות מינימום נמוכות למדי. כך למשל בשאנגחאי, סין נרשמה טמפרטורה של 12°C- ובניו אורלינס שבארצות הברית נרשמה טמפרטורת מינימום של 13.9°C-.

משקעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באקלים הסובטרופי הגשום יש שפע של משקעים, אך יש הבדלים ניכרים בין האזורים השונים. כמויות המשקעים האופייניות לרוב אזורי האקלים הסובטרופי הגשום נעות בין 750 מ"מ ל־1,500 מילימטר לשנה. כאמור יש אזורים בהם המשקעים מחולקים שווה כל השנה, כך שאין עונה יבשה, אקלים המסומן באותיות Cfa, או שהחורף הוא העונה היבשה (Cwa).

בדרך כלל העונה החמה גשומה יותר מהעונה הקרה. באזור דרום מזרח אסיה המושפע מתופעת המונסון קיים משטר גשמים של מקסימום בראשית ובסוף הקיץ, עם מינימום משני באמצע הקיץ. העננות הכבדה נוטה להאט את ההתקדמות הרגילה של טמפרטורת הקיץ ולכן אוגוסט הוא החודש החם ביותר. גשמי הוריקנים מוגבלים לאזורים הסובטרופיים של אמריקה ואסיה.

גשמי העונה הקרה (Cfa) מתאפיינים בעוצמת גשם חלשה היורדת במשך תקופה ארוכה. לדוגמה בשנחאי יורדים בממוצע במהלך חודש ינואר 50 מ"מ גשם אולם יש 12 ימים גשומים בעוד ש־150 המ"מ של אוגוסט יורדים ב־11 יום בלבד.

שלג יורד לעתים כאשר ציקלון חורפי חזק נע במידה משמעותית לעבר קו המשווה, אולם רק לעתים רחוקות הוא נשאר על הקרקע יותר מימים אחדים.

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השילוב בין כמות רבה יחסית של קרינת שמש וכמות משקעים מביאה לשפע צמחייה, בדרך כלל יערות, אף שבאמריקה הדרומית יצר אקלים Cfa ערבת דשא גבוה, ה"פמפס".

קיימים כמה סוגי יערות באקלים הסובטרופי הגשום. הסוג הנפוץ ביותר מורכב מעצי עלים ומחטניים מעורבים. עצי העלים בכמה מקומות הם נשירים ובמקומות אחרים ירוקי־עד. יער ירוק־עד נפוץ באזורים האסיאתיים והאוסטרליים. בארצות הברית גדלים יערות מחטניים באזורים החוליים והיבשים של מישורי החוף, ויערות עצי עלים נשירים באדמות הנמוכות הגשומות יותר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבוא לתורת האקלים, גלן ט. טריוורתה, הוצאת יחדיו (1976).
  • מזג־אוויר ואקלים, שמואל יפה, הוצאת מסדה.
  • מזג אוויר, ד"ר דוד גרשון וד"ר בני רזניק, ספרית מעריב.