אראופגיטיקה
אַרֵאוֹפָּגִיטִיקָה או בשמה המלא "אראופגיטיקה: נאומו של מר ג'ון מילטון בפני הפרלמנט של אנגליה למען חירות ההדפסה שאינה זקוקה לרישיון" (באנגלית: Areopagitica: A speech of Mr. John Milton for the liberty of unlicensed printing to the Parliament of England) היא מסה פולמוסית כנגד צנזורה מפרי עטו של המשורר האנגלי ג'ון מילטון, שיצאה לאור בשנת 1644. "אראופגיטיקה" הוא כתב הגנה פילוסופי נלהב, אחד מבין רבי ההשפעה ביותר בהיסטוריה, למען עקרון הזכות לחופש הביטוי, שנכתב מתוך התנגדות לרישוי וצנזורה ונחשב בין ההגנות הרהוטות ביותר למען חופש העיתונות שנכתבו מעולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] הוצאה לאור
המסה יצאה לאור ב-23 בנובמבר 1644, בשיאה של מלחמת האזרחים האנגלית. מקור השם "אראופגיטיקה" הוא בנאום של איסוקרטס, נואם אתונאי בן המאה ה-5 לפנה"ס. אראופגוס היא גבעה באתונה, מקום בו התכנסו בתי משפט אמיתיים ומיתולוגיים, והיה שמה של המועצה שאת כוחה קיווה איסוקרטס לקומם מחדש. כמו איסוקרטס לא הייתה למילטון כל כוונה לשאת את נאומו בעל פה. במקום זאת הוא חילק אותו בצורת פמפלט, כשהוא מתריס בכך כנגד הצנזורה על פרסומים שנגדה יצא חוצץ.
מילטון, אף על פי שתמך בפרלמנט האנגלי, יצא חוצץ בחריפות כנגד חוק הרישוי של 1643, כשהוא מציין כי צנזורה כזו מעולם לא היוותה חלק מהחברות הקלאסיות של יוון ורומי. המסה משופעת בציטטות מתוך התנ"ך, הברית החדשה והכתבים הקלאסיים, בהן עשה מילטון שימוש לחזק את טיעוניו. עבור מילטון הנושא היה אישי שכן הוא סבל בעצמו מצנזורה במאמציו להדפיס כמה מסות שהגנו על הזכות לגירושים (עמדה רדיקלית באותה תקופה שהצנזורים לא היו מוכנים לאשר את פרסומה).
עם זאת, מילטון לא היה ליברטריאני לחלוטין ב"אראופגיטיקה" וטען כי המצב הקודם פעל בצורה המיטבית. על פי החוק האנגלי הקודם, בכל הספרים הייתה חובה לציין את שם המדפיס (ועדיף גם את שם המחבר). תחת שיטה זו, טען מילטון, אם היה מודפס חומר הכולל השמצה או חילול השם, עדיין ניתן היה להשמיד ספרים אלו בדיעבד.
יש החושבים כי כדאי לקרוא את "אראופגיטיקה" במקביל לגן העדן האבוד; העמדה של שני הטקסטים, זה בצד זה , עשויה לפתוח צוהר מעניין לנטיותיו התאולוגיות הבלתי קונבנציונליות של מילטון.
[עריכה] ציטטות
- "שכן הספרים אינם אותיות מתות לחלוטין, כי הם מכילים את עוצמת החיים על מנת לפעול כנפש שהם צאצאיה; לא כך, הם משמרים כבמבחנה את היעילות המזוקקת ואת התמצית של השכל החי שהוליד אותם."
- "להרוג ספר טוב כמוהו כלהרוג אדם: מי שהורג אדם הורג יצור תבוני, צלם אלוהים; אך מי שמשמיד ספר טוב, הורג את התבונה בעצמה, הורג את צלם אלוהים הנשקף לעין"
- "ואף שרוחות הדוקטרינה שוחררו על מנת לשחק על פני כדור הארץ, כך גם אמת חייבת להשתתף, אנו פועלים באופן מזיק על ידי רישוי ואיסור הגורמים לפקפוק בכוחה. הבה ניתן לה ולשקר להיאבק; מי ידע אי פעם שהאמת יצאה נפגעת ממפגש חופשי ופתוח?"
- "איני יכול לשבח מעלה חמקנית ומסוגרת, בלתי מנוסה שטרם הונשמה שמעולם לא יצאה וראתה את יריבה, אך התחמקה מהמרוץ, שבו יש לרוץ למען זר הדפנה בן-האלמוות, ולא בלא אבק וחום."
- "אמת אכן יצאה פעם לעולם יחד עם בעליה האלוהי, והייתה בעלת צורה מושלמת ומרהיבה לצפות בה: אך כאשר הוא עלה למרום, ושליחיו אחריו ישנו שנת עולמים, אז מיד קם גזע של רמאים, שכפי שהסיפור על טיפון המצרי[1] מתאר כיצד יחד עם הקושרים שלו הם טיפלו באוזיריס הטובה, לקחו את האמת הבתולית ניסרו את צורתה הנאה לאלף חתיכות, ופיזרו אותם לארבע כנפות תבל. מאז ועד היום, מחקים החברים העצובים של אמת את החיפוש הדקדקני של איזיס אחר הגופה המבותרת של אוזיריס, כשהם עולים ויורדים ואוספים איבר אחר איבר, כל עוד יוכלו למצוא אותם. טרם מצאנו את כולם, רבותי הלורדים ופשוטי העם, וגם לא נמצא, עד בואו השני של בעליה."
- "הבו לי את החירות לדעת, להגות, ולהתווכח בחופשיות על פי המצפון, מעל כל החירויות האחרות."
[עריכה] אראופגיטיקה והקשרה
תפיסת העולם של מילטון אינה משקפת את המושגים של העולם המודרני, וההצדקה שלו למען חופש העיתונות היא רצון האל. הוא שוטח את כל טיעוניו על בסיס תאולוגי עמוק. אבל אמונותיו התאולוגיות המוצקות של מילטון אינן פוגעות במטרה האמיתית של אראופגיטיקה, או בהתקדמות הטבעית הנובעת מהבנתה: לאפשר את חופש הביטוי בצורה הכתובה.
עם זאת מילטון אינו תובע את חופש הביטוי לכל: ככלות הכול, הוא אינו כולל את הקתולים בכלל בשיקוליו. במקום זאת הוא תומך בדרך לקדם את האמת של אלוהים (האמת שאנו מחפשים אחריה). זוהי, כפי שהוא מתאר זאת, אמת שלא נדעה, אך שנלך ונתקרב אליה בכך שנאפשר את חירות חילופי המידע על מנת שנלמד יותר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הטקסט המלא של אראופגיטיקה, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
