גירושים
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
גירושים (מקובלת גם הצורה "גירושין") הם הסיום הפורמלי של קשר נישואים בין שני בני זוג. קודם לגירושים קורה שבני הזוג חדלים לגור יחד, ולמעשה חדלים לתפקד כזוג נשוי (מצב הקרוי פרוד), אך הגירושים הם האקט הפורמלי המסיים את הנישואים.
זכויות שמעניקה המדינה לאנשים שאינם נשואים ניתנות לעתים גם לבני זוג נשואים החיים בנפרד, גם ללא גירושים, אך לאקט הגירושים משמעות כבדת משקל מבחינות שונות. במדינות שבהן אסורה ביגמיה, רק לאחר הגירושים רשאי בן הזוג להינשא לאחר.
המדינה מותירה לעצמה מידה של שליטה בחיי הפרט בכל הקשור לגירושים וקביעת משמורת לילדים. דבר זה נובע מההנחה שגם אם חל שינוי במבנה התא המשפחתי, קיים הכרח לדאוג שהמשפחה תמשיך למלא את הפונקציות החשובות עבור חבריה. המדינה ושלוחותיה, בתי המשפט, הם שקובעים בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג, וכן בנוגע למשמורת על הילדים והיבטים נוספים של הורות לאחר גירושין או פרידה.
הדת הקתולית אינה מאפשרת לבני זוג להתגרש. בעקבות זאת, במדינות קתוליות רבות לא הייתה אפשרות חוקית להתגרש. אולם מדינות קתוליות רבות שינו את החוקים שלהם ואפשרו לזוגות להתגרש בניגוד לדת הקתולית. בשנת 2005 חוקק בצ'ילה חוק המאפשר גירושין לבני זוג אשר חיו בנפרד במשך יותר משנה ובכך נותרו רק הפיליפינים ומאלטה כמדינות אשר אינן מכירות בגירושין.
בשפות המשמשות את יהודי אתיופיה - אמהרית, טיגראינית ובעבר גם קווארה וכיילה - נפוץ הביטוי "איהיל ווהאצ'ין אלקוואל" ("מזוננו ומימינו אזלו" בתרגום מילולי לעברית), המרמז בלשון נקייה כי יסודות הזוגיות נמוגו ובני הזוג מבקשים להתגרש. המזון מסמל את הקשר הגופני בין בני הזוג והמים מסמלים את הקשר הרגשי ביניהם.
תוכן עניינים |
גירושים ביהדות [עריכה]
ביהדות נעשים הגירושים בכך שהבעל נותן לאשה גט, שהוא שטר של התרת קשר הנישואים.
ביהדות התלמודית הייתה דרך לגבר לגרש את האשה בעל כורחה, אולם, בעקבות תיקון שעשה רבנו גרשום מאור הגולה, ונתקבל בכל עם ישראל, כבר אלף שנה אסור לגרש אשה בעל כורחה[1].
בדת היהודית, אשה נשואה שהרתה לאדם אחר קודם גירושיה מסתכנת בכך שהצאצא נחשב ממזר. אשה שבעלה מסרב לתת לה גט קרויה מסורבת גט או עגונה.
גירושים בישראל [עריכה]
במדינת ישראל, הדיון בהתרת קשר הנישואים ובהגדרת היחס אל הילדים שנולדו במסגרת הנישואים מתקיים בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה. את הדיון בחלוקת הרכוש המשותף ניתן לעשות בבית הדין הרבני או בבית משפט לענייני משפחה, בהתאם להחלטתו של בן הזוג הראשון המבקש זאת ובנוסף אף מגיש את תביעת הגירושין. הסכם טרום נישואים בא לפתור אחדות מהבעיות שעלולות להתעורר בשלב זה.
היקף הגירושין בישראל גדל בשנת 2008 לעומת שנים קודמות. בשנה זו התגרשו 13,488 נשים, וגילם הממוצע עמד על 38.1 שנה. מקרב הזוגות היהודים שנישאו בישראל בשנים 1968 - 1971, התגרשו כ-7 אחוז מהן לאחר שמונה שנות נישואים; ומקרב הזוגות שהיו נשואים במשך כ-30 שנה התגרשו כ-13 אחוז.[2]
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- סטטיסטיקות על גירושין במדינות שונות
- מידע על גירושין באתר מכון עתים - ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
- חוה ברנע, דורית אלדר, גירושין – מה קורה להורים ולילדים?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- רונית כהן זמורה, השלכות הגירושין על הילדים על פי גילם וכיצד ניתן לעזור להם, באתר "בטיפולנט"
- מוטי חיימי, תתפלאו, הרבנות פוגעת גם באבות, באתר ynet, 8 ביולי 2008
- אירית רוזנבלום, מוטי חיימי, חוק "חזקת הגיל הרך" - למי זה טוב?, באתר ynet, 9 באוקטובר 2007
