אריאלה שביד

אריאלה שביד
	אין תמונה חופשית
לידה	1944; קריית מוצקין, פלשתינה (א"י)
פטירה	20 בפברואר 2024 (בגיל 80 בערך); תל אביב-יפו, ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת בר-אילן
תחום יצירה	צילום
בן או בת זוג	אדם ברוך
צאצאים	עידו רוזנבלום, עמליה רוזנבלום

אריאלה שביד (1944 – 20 בפברואר 2024) הייתה צלמת ואמנית ישראלית, שעסקה בעיקר בסוגיית הזהות האישית, המגדרית והפוליטית ובייצוגים שונים של נשיות ומיניות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בקריית מוצקין, גדלה בקריית ביאליק, בתם של נוח שבייד, בנאי ואמן חובב (צייר ונגן צ'לו), ונעמי שבייד (ברננקה), עקרת בית, שעלו לארץ ישראל מפולין בשנת 1934 במסגרת העלייה החמישית.

אחרי שירותה הצבאי עברה שביד לתל אביב. למדה צילום בשנים 1967–1968 בבית הספר הראשון בישראל לצילום, בשכונת תל ארזה בירושלים, ועד אמצע שנות ה-80 עבדה כצלמת עבור עיתונים שונים, בהם "דבר", "הארץ", "עולם הקולנוע", "אנשים" וכבעלת מדור קבוע בשם "ההימור הנכון" בירחון "מוניטין". בתקופה זו התבלטה בתצלומי דיוקן של אמנים שונים, בהם מנשה קדישמן, לאה ניקל, יחזקאל שטרייכמן, אביבה אורי, בתיה לישנסקי ואחרים.^[1] בשנות ה-70 התגוררה עם משפחתה במלון צ'לסי בניו יורק.^[2]

ב-1996 הוצגה תערוכת היחיד שלה "היופי הוא הבטחה לאושר" (אוצרת לאה דובב) במוזיאון ישראל. בתערוכה תיעדה שביד את גופה לאחר כריתת השד שעברה.^[3] לאורך השנים הוצגו דימויים מתערוכה זו שוב ושוב בכתבות, ספרים ועבודות אקדמיות במסגרת דיונים בתגובות אישיות, אמנותיות ותרבותיות למחלת סרטן השד. בשנים שלאחר מכן הציגה את התערוכה "עג'מי", שעסקה בנושא "הרכוש הנטוש" שמשפחות פלסטיניות הותירו מאחוריהן בעקבות מלחמת העצמאות; התערוכה "מכתב למערכת" (אוצרת מורן שוב) שבה השתמשה בצילומים של נשים פלסטיניות, נשים מתנחלות וחיילות שצילם צלם העיתונות מיקי קרצמן, ובעזרת תוכנת פוטושופ שתלה את פניה שלה במקום כל אחת מהנשים המתועדות בצילום המקורי.^[4] ו"האדום האדום הזה", תערוכה שיצרה עם הצלמת ריבי ברגר, שהתמקדה בסוכריות וממתקים ובכוחו של הרעל המתוק לפתות, להקסים, ולהוליך שולל. בשנת 2019 השתתפה בתערוכה "עידן חדש" (אוצרת הילה כהן־שניידרמן) במוזיאון בת ים.^[5]

בגיל 44 למדה לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן.