יחזקאל שטרייכמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחזקאל שטרייכמן
Yehezkel Streichman.jpg
שם לידה יחזקאל שטרייכמנס
תאריך לידה 15 ביוני 1906
מקום לידה קובנה, ליטא
תאריך פטירה 12 בינואר 1993
מקום פטירה ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור
זרם באמנות אמנות מופשטת
הושפע על ידי ז'ורז' בראק
יצירות ידועות עין הוד (1956), ציפור דואה (1964)
לוחית זיכרון על ביתו של יחזקאל שטרייכמן ברח' שלומציון המלכה 71 בתל אביב

יחזקאל שטרייכמן (שטרייכמנס, Yehezkelis Streichmanas בליטאית;‏ 15 ביוני 190612 בינואר 1993) היה צייר ישראלי יליד ליטא, מן הבולטים שבאמני ההפשטה בציור הישראלי ומראשי קבוצת "אופקים חדשים". על יצירתו זכה שטרייכמן בפרס ישראל לציור לשנת תש"ן (1990).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאל שטרייכמן נולד בקובנה שבליטא הרוסית בשנת 1906, כבן הבכור למשפחת סוחרי עצים אמידה. בהיותו ילד התחנך בגימנסיה הריאלית העברית בעיר[1] והיה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר". בשנת 1919 למד ציור אצל הצייר היהודי צאסן (מאסנבלום).[2]

בשנת 1926 עלה לארץ ישראל ולמד אמנות ב"בצלאל" ביחד עם תלמידים כאריה ארוך, משה קסטל ואביגדור סטימצקי. בבצלאל למד ציור אצל מאיר גור אריה, כיור אצל זאב רבן ועוד. בירושלים התגורר שטרייכמן בבית מלון ברחוב יפו, שהיה ממוקם כנראה בסמוך לכיכר ציון. באותה עת הוא היה בקשרים עם דבורה אבילאה, בת למשפחה ירושלמית.[3] עם סיום לימודיו, בשנת 1926, יצא לאירופה וישב שנה בפריז, שם למד אדריכלות.

בין השנים 1928-1931, שנים בהן ציירים ארץ-ישראלים רבים נסעו לצרפת, נסע שטרייכמן לאיטליה, שם למד באקדמיה לאמנות בפירנצה. בפירנצה נחשף שטרייכמן לאמנות הרנסאנס האיטלקי, שהיוותה מקור השפעה גדול עליו.[4] בחופשות הקיץ חזר שטרייכמן לבית הוריו בקובנה, ברחוב לוקשיו (Luksio) מס' 58. בראיון מאוחר העיד שטרייכמן כי אחד המניעים ללימודיו היה הרצון לקבלת פטור משרות בצבא הליטאי.[5] עם סיום לימודיו, בשנת 1931, חזר שטרייכמן למשפחתו בקובנה ובשנת 1936 עלה בשנית לארץ ישראל. אל שטרייכמן נלוותה ידידה בשם רחל ויילר, שנישאה לשטרייכמן בנישואים פיקטיביים, כדי לאפשר את עלייתה לארץ.

בארץ ישראל התיישב שטרייכמן בתל אביב, שם הכיר את צילה הכהן-וואלק והשניים נישאו ב-14 בדצמבר 1937. בתחילה גרו בני הזוג בדירה ברחוב ז'בוטינסקי, אולם לאחר תקופה של מצוקה כספית החלו לעבור בין דירות שונות, ביניהן ביתו של נחום גוטמן, ששכן אז ברחוב אחד העם.[6] לפרנסתו עבד שטרייכמן בעבודות מזדמנות שונות כגון סבל בנמל יפו. מאוחר יותר החל ללמד ציור בבית הספר "העתיד", בבית הספר "בן-יהודה" ובאחרים.[7]

מרבית עבודותיו בשנים הראשונות לישיבתו של שטרייכמן בארץ ישראל היו בנושאים מסורתיים כגון ציורי דיוקן, עירום נשי ותיאורי פנים אחרים. מיעוט מיצירותיו כלל גם תיאורי חוץ. סגנון הציור שפיתח היה מודרני באופן מובהק, והתבסס על משיכות מכחול אקספרסיביות ועל צבעים כהים.

בשנת 1941 זכה לראשונה ב"פרס דיזנגוף", במסגרת התערוכה הכללית של אגודת הציירים והפסלים בבית "הבימה". חיים גמזו, מבקר האמנות של "הארץ" שיבח במאמרו את הציור "סורגת" שהציג שטרייכמן בתערוכה וציין את השימוש של שטרייכמן בצבע ואת אופיםי העצמאי של משיכות המכחול והצבעים.[8] במהלך העשור הציג שטרייכמן בתערוכות קבוצתיות רבות שאורגנו על ידי אגודת האמנים.

בשנת 1945 הציג שטרייכמן תערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות.

בשנת 1943 הצטרף שטרייכמן לצוות המורים של "מכון אבני". בשנת 1945 פתח, ביחד עם הצייר אביגדור סטימצקי, בית ספר פרטי לציור תחת השם "סטודיו", שפעל עד שנת 1948. כמורה, קידם שטרייכמן את האמנות המודרנית בארץ ישראל.

בשנת 1948 היה שטרייכמן ממייסדי קבוצת "אופקים חדשים". הוא הציג בכל התערוכות הקבוצתיות של הקבוצה. עבודותיו אף הוצגו במסגרת התצוגה הישראלית בביאנלה של ונציה. שטרייכמן השתתף בתצוגות קבוצתיות נוספות בוינציה בשנים 1952 ו-1966.

באפריל שנת 1975 הוצגה תערוכת יחיד של שטרייכמן במוזיאון תל אביב שטרייכמן נפטר בשנת 1993 ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחזקאל שטרייכמן : עבודות מאוחרות, עורך - נתן זך, אנגלית - ריצ’רד פלאנץ, המוזיאון הפתוח תפן, 1991.
  • ‫ יחזקאל שטרייכמן - צילה רבת הפנים, קטלוג תערוכה, אוצרת - נוגה מגדל, קטלוג, עריכת טקסט - דפנה רז, תל אביב, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שריבר - אוניברסיטת תל אביב, 2006.
  • אמנות ישראל,:בעריכת בנימין תמוז.
  • דליה מנור, "לצייר את האוויר: ראיון עם יחזקאל שטרייכמן", פרוזה, מס' 93-94 (פברואר/מרס 1987), עמ' 29-20.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי נאור, בכל הלב: סיפורו של פרופסור נח פלר, הוצאת מלוא, 1985, עמ' 179. למד בגימנסיה ביחד עם פרופ' נח פלר
  2. ^ ראו: פישר, יונה, שטרייכמן, הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן, תל אביב, 1997, עמ' 32.
  3. ^ ראו: פישר, יונה, שטרייכמן, הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן, תל אביב, 1997, עמ' 38.
  4. ^ זך, נתן, יחזקל שטרייכמן, עבודות מאוחרות, המוזיאון הפתוח תפן, 1991, ללא מספרי עמודים (עמ' 19)
  5. ^ זך, נתן, יחזקל שטרייכמן, עבודות מאוחרות, המוזיאון הפתוח תפן, 1991, ללא מספרי עמודים (עמ' 19)
  6. ^ ראו: פישר, יונה, שטרייכמן, הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן, תל אביב, 1997, עמ' 50.
  7. ^ ראו: פישר, יונה, שטרייכמן, הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן, תל אביב, 1997, עמ' 50.
  8. ^ ראו: גמזו, חיים, "התערוכה הכללית של אמני ארץ-ישראל ב"בית הבימה", הארץ, 9 במאי 1941.