בבל הגדולה
בבל הגדולה או זונת בבל היא דמות אלגורית מספר חזון יוחנן של הברית החדשה.
שמה המלא של הדמות הוא "בָּבֶל הַגְּדוֹלָה אֵם הַזֹּנוֹת וְתוֹעֲבוֹת הָאֲדָמָה" (ביוונית: Βαβυλὼν ἡ μεγάλη, ἡ μήτηρ τῶν πορνῶν καὶ τῶν βδελυγμάτων τῆς γῆς).
תיאורה של בבל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבל היא דמות המשויכת לאנטיכריסט (צורר המשיח) ולחיה. על פי המסופר בספר ההתגלות, בבל תופל על ידי החיה בעלת שבעת הראשים ועשר הקרניים.
בבל מתוארת בפרקים 17 ו-18 של ספר ההתגלות:
וַיָּבֹא אֶחָד מִן־שִׁבְעָה הַמַּלְאָכִים הַנֹּשְׂאִים שֶׁבַע הַקְּעָרוֹת וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר בֹּא וְאַרְאֲךָ אֶת־מִשְׁפַּט הַזּוֹנָה הַגְּדוֹלָה הַיֹּשֶׁבֶת עַל־מַיִם רַבִּים; אֲשֶׁר זָנוּ אַחֲרֶיהָ מַלְכֵי הָאֲדָמָה וַיִּשְׁכְּרוּ שֹׁכְנֵי תֵבֵל מִיֵּין תַּזְנוּתָהּ; וַיְּבִיאֵנִי בָרוּחַ הַמִּדְבָּרָה וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִשָּׁה יֹשֶׁבֶת עַל־חַיָּה אֲדֻמָּה כַתּוֹלָע מְלֵאַת שְׁמוֹת גִּדּוּפִים וְלָהּ שִׁבְעָה רָאשִׁים וְעֶשֶׂר קְרָנָיִם; וְהָאִשָּׁה לְבוּשָׁהּ אַרְגָּמָן וְשָׁנִי וְהִיא מֻכְלָלָה בַּזָּהָב וְאֶבֶן־יְקָרָה וּפְנִינִים וּבְיָדָהּ כּוֹס זָהָב מְלֵאָה תוֹעֵבוֹת וְטֻמְאַת תַּזְנוּתָהּ; וְעַל־מִצְחָהּ כָּתוּב שֵׁם בְּדֶּרֶךְ סוֹד בָּבֶל הַגְּדוֹלָה אֵם הַזֹּנוֹת וְתוֹעֲבוֹת הָאֲדָמָה; וָאֵרֶא אֶת־הָאִשָּׁה שְׁכוּרָה מִדַּם הַקְּדֹשִׁים וּמִדַּם עֵדֵי יֵשׁוּעַ וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל־הַמַּרְאֶה שַׁמָּה גְדוֹלָה; וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ לָמָּה זֶּה הִשְׁתּוֹמַמְתָּ אֲנִי אַגִּיד לְךָ אֶת־סוֹד הָאִשָּׁה וְהַחַיָּה הַנֹּשֵׂאת אֹתָהּ בַּעֲלַת שִׁבְעַת הָרָאשִׁים וַעֲשֶׂרֶת הַקְּרָנָיִם; הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתָ הִיא הָיְתָה וְאֵינֶנָּה וְהִיא תַּעֲלֶה מִתְּהוֹם וְתֵרֵד לַאֲבַדּוֹן וְיֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁמָם אֵינֶנּוּ נִכְתָּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים מִיּוֹם הִוָּסֵד תֵּבֵל יִשְׁתּוֹמֲמוּ בִּרְאֹתָם אֶת־הַחַיָּה אֲשֶׁר הָיְתָה וְאֵינֶנָּה וְתָבוֹא;
— חזון יוחנן, פרק י"ז, פסוקים 1–8 בתרגום פרנץ דליטש
על פי המתואר, בבל לובשת בגדי ארגמן ושני, ומעוטרת בזהב, אבנים יקרות ופנינים. היא מחזיקה בידה גביע זהב המלא בחטאים ובזימה (יוחנן, י"ז, 4). על מצחה כתוב שמה המלא "בבל הגדולה, אם הזונות ותועבות האדמה" (שם, 5), והיא שיכורה מדם קדושים (שם, 6).
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרשנים רבים מפרשים את דמותה של בבל כדמותה של רומא. פרשנות זו מבוססת על האמור בפסוק 9:
שִׁבְעַת הָרָאשִׁים שִׁבְעַת הָרִים הֵמָּה אֲשֶׁר הָאִשָּׁה יֹשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם.
— תרגום פרנץ דליטש
ועל העובדה שהעיר רומא יושבת על שבע גבעות (יצוין כי בתנ"ך המלך ג'יימס הפסוק מתייחס ל"שבע גבעות" ולא ל"שבעת הרים"). פרשנות זו מתבססת גם על התיאורים המופיעים בהמשך, המתארים את בבל כמרכז עולם המסחר (פרק י"ח, פסוקים 3, 11 - 13), וכמשחיתת כל הארצות (י"ז 2; י"ח 3, י"ט 2).
כמו כן, באיגרת פטרוס הראשונה, פרק 5, פסוק י"ג. משמש המונח "בבל" לתיאור שמה של רומא.
הכנסייה הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הרפורמציה נעשה שימוש רב בכינוי זה על ידי כותבים פרוטסטנטית לתיאור הכנסייה הקתולית, ובהם מרטין לותר[1], ג'ון קלווין וג'ון נוקס. פרשנות זו מבססת את זיהוייה של הכנסייה הקתולית עם העיר רומא, מקום מושבה של הנהגת הכנסייה, ועם הלבוש של החשמנים הקתולים (הלבושים בגדי שני, ארגמן וזהב) אשר הפרוטסטנטים ביקרו.
ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם תאולוגים המזהים את בבל עם העיר ירושלים, את שבע הגבעות – עם הרי ירושלים, ואת נפילתה בידי החיה – עם חורבנה בשנת 70 לספירה בידי רומא. פרשנות זו מתבססת על פסוקי התנ"ך המתארים את ירושלים כזונה (ישעיהו, א', כ"א; ירמיהו, ב', כ'; ירמיהו, ג', א'–י"א; יחזקאל, ט"ז).
