פנינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "פנינה" מפנה לכאן. לערך העוסק בדמות המקראית, ראו פנינה (דמות מקראית).
חשיפת פנינה מצדפה
פנינים וצדפה

פנינה, הקרויה גם מרגלית, היא אבן חן הנוצרת לעתים ברכיכות ממחלקת הצדפות וכן לעתים בקונכיות שבלולים. אבן חן נפוצה מאוד, והחשובה מבין אבני החן שמקורן ביולוגי (ולא מינרלי, כרוב סוגיהן של אבני החן).

היווצרות הפנינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנינה עצמה עשויה מחומר אורגני הנוצר מהפרשות של רכיכות מסוימות ממחלקת הצדפות, ובעקר מסדרת דמויי-פניניות (Pterioida). שנוצרות כתוצאה מגרוי החודר לצדפה. הרכיכה מפרישה במהלך הזמן קלציט וארגוניט, המרכיבים העיקריים של סידן פחמתי (CaCO3), בשילוב עם חלבון קרני קשה בשם Conchiolin. שילוב הפרשות אלו נערמות אחת על השנייה בשכבות ויוצרות עם הזמן כדור מבהיק ומרהיב ביופיו.

צדפות הפנינה החשובות ביותר הן אלה שקשוותיהן מצופות, בצדן הפנימי, בחומר הקרוי דָּר (nacre), ומכוּנה "אם הפנינה", או צִדְפַּת הַפְּנִינִים.

בגלימת הצדפות הללו מצוים תאים מפרישי דר. אם חודר גוף זר כלשהו מעבר לגלימה, התאים הללו נצמדים אליו ומפרישים דר, המצפה אותו למען לא יזיק לגוף הצדפה. תהליך זה נמשך בלי גבול במשך כל ימי חייה של הצדפה. בניגוד לאמונה הרווחת, שהגוף הזר הוא תמיד גרגיר חול שנכנס בטעות לצדפה, הרי שזה מתרחש לעתים נדירות. לרוב מקור הגירוי הוא אורגניזם טפיל, חומר אורגני כלשהו, או אפילו נזק לרקמת המגן הפנימית המגינה על הרכיכה. בדרך כלל הגירוי החיצוני נכנס לצדפה בעת שזו פוערת את שריונה. גם רכיכות אחרות יוצרות גושי חומר דומים לפנינים, אך אין אלה נחשבות פנינים אמיתיות.

מכיוון שהפנינה עשויה בעיקר מסידן פחמתי, היא נמסה בחומצה - חומץ, יין ואפילו מיץ תפוזים.

הפנינה המפורסמת בעולם היא ה-HOPE PEARL שמשקלה כ-90 גרם והיא נמצאת במוזיאון הבריטי. אורכה של פנינה זו כ-5.5 ס"מ והיקפה כ-8 ס"מ.

הפנינה והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנינה משמשת כקישוט בלבד. אין לה ערך כשלעצמה וערכה הכספי נובע מיופיה ונדירותה. ערכה של הפנינה משתנה בהתאם לגודלה, צורתה, בהירותה, צבעה ומין הצדפה או השבלול שממנו נלקחה.

כבר העמים הקדמונים נהגו לייחס כוחות שונים לאבני חן בכלל, ולפנינה כוח של פוריות ומלכות. נמצאו תכשיטי פנינה מהתקופה שלפני הספירה בחפירות ארכאולוגיות ובקברים שנחקרו. בימי הביניים נהגו מלכים לשלוח משלחות גדולות בחיפוש אחר פנינים כדי לשבצן בכתריהם.

על פי פליניוס, מצביא רומאי, התרברבה קלאופטרה בפני מאהבה אנטוניוס כי תוך ארוחה אחת תכלה כעשרה מיליון ססטרטיוס. השניים ערכו התערבות, ולמחרת קלאופטרה הגישה לאנטוניוס ארוחת ערב מפוארת וביקשה שיגישו לה משקה חמוץ שמסוגל להמיס פנינים. הגישה ידה אל האוזן האחת, שם הייתה תלויה הפנינה, ושמה אותה בתוך הכוס. הפנינה נמסה בתוך המשקה שבכוס, וקלאופטרה גמעה את המשקה. שופט ההתערבות, פלנקוס, מיד הושיט ידו לעבר ידה השנייה כיוון שעמדה לכלות גם אותה, והכריז על קלאופטרה כמנצחת בהתערבות.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנינים ניתן למצוא בדרום יפן, סביב סרי לנקה וחופי דרום הודו, באינדונזיה, בפיליפינים, חופי קליפורניה ומפרץ מקסיקו שבאמריקה, ואיים רבים באוקיינוס.

פניני ים (מכונות גם פניני מים מלוחים) ופניני מים מתוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול פניני ים מצליח פחות בגידול מלאכותי מאשר פניני מים מתוקים (הגדלות בנהרות ובאגמים), ולכן לרוב הן יקרות יותר. פניני ים גם גדולות יותר מפניני מים מתוקים. בעוד שגודל ממוצע של פניני מים מתוקים הוא כ-9 מ"מ, גודלן הממוצע של פניני ים הוא כ-12 מ"מ. הגודל המשמש בתעשיית התכשיטים נע בין 15 ל-20 מ"מ.

כאשר החלו בתרבוּתם של פניני מים מתוקים בשנות השבעים, היה מעט ידע וטכנולוגיה כיצד לחזק את ברק הפנינה. לעומת זאת, ההיסטוריה של הגידול המלאכותי של פניני ים ארוכה יותר (הוחל בתרבותם כבר במאה התשע עשרה) ולכן ידעו כיצד לחזק בהן את הברק. כיום ההיפך הוא הנכון מכיוון שתחום גידול פניני מים מתוקים התפתח מאוד.

כיוון שגידול פניני ים קשה יותר מגידולם של פניני מים מתוקים ומניב פחות רווח, הן יקרות יותר עד כדי פי כמה מאות.

צבעי הפנינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפניני מים מתוקים יש צבעים רבים. לעומת זאת, לפניני ים רגילות צבע אפור, לבן וכסוף. קיים זן ייחודי של פנינים שנקרא "פניני הים הדרומי" שצבען זהב ושחור. כיום מתקיימים ניסיונות לגידול צדפות שיניבו פנינים בצבע זהב, אך ללא הצלחה מרובה. מנגד, פניני מים מתוקים לא יכולות להיות שחורות. צבען של פניני הים מסוג "פניני טהיטי", הוא כהה או שחור.

פנינה מתורבתת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליית פנינים כרוכה במקומות רבים בצלילה לפרקי זמן ממושכים, לעתים קרובות ללא אמצעי עזר. הצולל פוקק את אוזניו ונחיריו ושוהה במים במשך דקות תוך שימוש בצלילה חופשית בלבד. גם לאחר שהועלו הצדפות, הרי שפנינים נמצאות באחוז קטן ביותר מהצדפות שנשלו. מסיבה זו, רבים "מגדלים" פנינים מתורבתות: פנינים אלו גדלות בתוך צדפות בשבי, באמצעות גירויין באופן מלאכותי. פנינים אלו עגולות יותר מן הפנינים הטבעיות, וערכן נמוך הרבה יותר. הגירוי המלאכותי מתבצע בדרך כלל באופן שיגרום כמה שפחות דחייה לגוף זר, כדי שהרכיכה לא תמות: פותחים בכוח את שריון הצדפה - אך בזהירות רבה ולא יותר מסנטימטר אחד, ו"שותלים" בתוכה חתיכה זעירה שהופקה משריון צדפה אחרת, יחד עם חתיכה זעירה נוספת של קרום צדפה פנימי. לאחר מכן משאירים את הצדפה בתוך התקן רשת מיוחד מתחת לפני הים, לשנתיים שלוש. בניגוד לצדפות טבעיות, אחוז ההצלחה בגידול שכזה מגיע לכ-50%. מפרץ אגו ביפן היה בין האזורים הראשונים בעולם בהם התחילו גידול פנינים.

פנינים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון בעברית לפנינה הוא בספר משלי:

  • משלי כ', טו: "יֵשׁ זָהָב, וְרָב-פְּנִינִים; וּכְלִי יְקָר, שִׂפְתֵי-דָעַת."
  • משלי ל"א: "אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ."

את הפנינים ייבאו בני ישראל לרוב מהפניקים.

רבינו גרשום כתב כי "רגילים אנשים לשחוק פנינה לתוך משקה משום רפואה" (תרגום מארמית). כלומר, היה מקובל בזמנו (המאה ה-10 וה-11) להמיס פנינה לתוך משקה ולצרוך אותה בתור תרופה, אולם ייתכן שרק עשירים יכלו להרשות לעצמם תרופה יקרה כזאת.

גם כיום אין שליית או ייצור פנינים בישראל והן מיובאות, אם כי שוויין היחסי נמוך משהיה.

שיבוץ פנינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל ערכן הגבוה של הפנינים, שיבוצן בשרשרת נעשה על ידי השחלתן על חוט חזק וקשירת קשר בין כל פנינה לשכנתה. הקשרים מבטיחים שאם יתנתק החוט, לא יאבדו כל הפנינים, אלא יישארו עדיין על המחרוזת.

בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד הפנינה היא אבן ההולדת של חודש יוני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י' הלר (2011). 'רכיכות הים של ארץ ישראל - אורחות חיים. הוצאת אלון ספר.
  • "על אוצרות הים" (Plinius, Naturalis Historia, ix.54-59). תרגם מלטינית מאיר שש. החבל הימי לישראל, "ים - קובץ לענייני ימאות, אביב 1962.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]