בוריס זמנסקי
 | |
| לידה |
2 בנובמבר 1918 חרסון,  ברית המועצות |
|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 2012 (בגיל 93) ראשון לציון  ישראל |
| מקום קבורה |
ראשון לציון  |
| תאריך עלייה | 1999 |
| השכלה |
המכון הפוליטכני של קייב |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1941–1945 (כ־4 שנים) |
| דרגה |
 סטרשינה (רב סמל) |
| תפקידים בשירות | |
| קשר | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
מדליית העוז עיטור התהילה מדרגה שלישית (11.08.1944; מס' סידורי 126507) עיטור התהילה מדרגה שנייה (29.03.1945; מס' סידורי 24475) עיטור התהילה מדרגה ראשונה (15.03.1946; מס' סידורי 1652) מדליית "על כיבוש ברלין" | |
  | |
בוריס נאומוביץ' זמנסקי (ברוסית: Борис Наумович Заманский; 2 בנובמבר 1918 - 17 באוקטובר 2012) היה יהודי סובייטי שעוטר בשלוש הדרגות של עיטור התהילה על פועלו כחייל בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר חרסון שהייתה אז בשליטת מדינת אוקראינה - מדינת חסות של הקיסרות הגרמנית (כעת אוקראינה) במשפחתו של פקיד. ב-1927 המשפחה עברה לחרקוב, שהייתה אז עיר הבירה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. בשנת 1934 עבר משפחתו של זמנסקי לקייב.
בשנת 1937, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון, התקבל בוריס זמנסקי ללימודים במכון לחומרים קרמיים בקייב. בקיץ 1941 שהה בחרסון במסגרת הכשרה מעשית לסטודנטים. שם נודע לו על הפלישה הגרמנית לברית המועצות. הוא חזר לקייב, שם התנדב לשירות בצבא האדום. הוא עבר הכשרה צבאית מזורזת נשלח לחזית. יחידתו כותרה על ידי הגרמנים באזור העיר ואסילקיב (כ-25 קילומטר דרומית לקייב). רוב חייליה נפלו בשבי, אך זמנסקי עם עוד כמה חיילים הצליחו להימלט מהכיתור לקייב. כעבור שבוע כותרה גם קייב על ידי הגרמנים. גם הפעם הצליח זמנסקי לצאת מן הכיתור. הוא הגיע עד לחרקוב ומשם המשיך למחוז וורונז'. בחורף 1941 - 1942 לחם כקשר באזור מחוז חרקוב. בינואר 1942 נפגע מכוויות קור. לאחר שנפגע הועבר לסראטוב שם נכרתה אצבע אחת ברגלו. לאחר שהחלים מפצעיו צורף לגדוד קשר מס' 183 שהיה חלק מגיס המשמר ה-4.
קבלת עיטורים במהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיטור הראשון שהוענק לו במהלך המלחמה - מדליית העוז, אותה קיבל באוגוסט 1943 על הצטיינותו בקרבות שליד הנהר סוורסקי דונץ.
עיטור התהילה הראשון הוענק לו בעקבות צליחת הנהר ויסלה ותחזוק הקשר הצבאי ב-1 באוגוסט 1944 על אף הפציעה שקיבל במהלכם. את עיטור התהילה מדרגה שנייה קיבל בעקבות תחזוק הקשר במהלך צליחת הנהר אודר ב-2 בפברואר 1945.
יחד עם יחידתו השתתף בכיבוש ברלין, קיבל על כך מדליה והשלים קבלת כל שלוש הדרגות של עיטור התהילה ללא ידיעתו. שוחרר מן השירות באוקטובר 1945.
חייו לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרורו מן השירות הצבאי חזר לקייב. המוסד להשכלה גבוהה, בו למד לפני המלחמה, חדל להתקיים. זמנסקי המשיך את לימודיו באוניברסיטה הטכנולוגית של קייב. ב-1948, לאחר סיום לימודיו, החל לעבוד כמהנדס תהליך במפעל לייצור דשנים בעיר הורלובקה.
בשנת 1999 עלה לישראל. התגורר בראשון לציון, שם נפטר ב-17 באוקטובר 2012. נקבר בבית הקברות גורדון[2].
ב-2017 נקרא על שמו רחוב בעיר ראשון לציון[3].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ריאיון עם בוריס זמנסקי באתר "iremember.ru" (זיכרונות ותיקי מלחמת העולם)
- ^ אתר "גיבורי המדינה" (רוסית)
- ^ "מאות ווטרנים לצד בני נוער". אתר עיריית ראשון לציון. 16 במאי 2017