עלייה לארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עליות לארץ ישראל וההתיישבות בה

עליות קדומות לארץ ישראל עליות לפני קום המדינה: העלייה הראשונה העלייה השנייה העלייה השלישית העלייה הרביעית העלייה החמישית ההעפלה עליות לאחר קום המדינה: מבצע על כנפי נשרים מבצע עזרא ונחמיה העלייה ההמונית עליות חיסול גלויות עליית גומולקה העלייה מברית המועצות בשנות השבעים עלייה מחבר העמים בשנות התשעים עלייה מאמריקה הלטינית בשנות האלפיים עליות על פי ארץ מוצא: העלייה מרומניה העלייה מאתיופיה ראו גם: פורטל היישוב

עלייה, או עלייה לארץ ישראל, הוא מונח שציין מאז ומתמיד את הגירתם (או חזרתם או בואם) של בני עם ישראל לארץ ישראל, בין אם בקבוצות (קטנות או גדולות) ובין אם כיחידים. הפעולה המנוגדת, הגירה של יהודים מישראל, נקראת ירידה.

איזכור מוקדם של המונח "עלייה" מצוי בתנ"ך (בראשית נ', י"ד), כאשר בני יעקב, שבאו ממצרים לארץ, כדי לקבור את אביהם, נקראו בשם "עולים". גם לאחר מכן, ומאז גלותם מארץ ישראל, נעשה שימוש במונח זה בכל הדורות כאשר יהודים חתרו לעלות לארץ האבות. הם עלו כיחידים ובקבוצות קטנות, ברישיון וללא רישיון, וביקשו לחיות ולהיקבר בה.

הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל היווה את אחד הגורמים העיקריים (אך לא בהכרח הבלעדי) לעלייתם של יהודים בכל הדורות לארץ ישראל. בדרך כלל, פעל גורם זה לעלייתם של יהודים לארץ ישראל במשולב עם גורמים אחרים (כמו רדיפות וגורמים כלכליים) שהניעו את היהודים להגר מארצות מושבם הקודמות.

הביטוי "עלייה" לא שימש רק לציון הגירתם של יהודים לארץ ישראל מטעמים אידאולוגיים אלא לבואם של יהודים לארץ מכל סיבה, אף שלא לצורך שהיית קבע. באותה מידה, המונח "ירידה", המציין עזיבת ארץ ישראל מכל סיבה, אינו חייב להיות קשור לאידאולוגיה כלשהי (כך, נאמר שיעקב ובניו ירדו מצרימה).

המונח שיבת ציון, המציין גם הוא עלייה (בעלת אופי מסוים) לארץ, נטבע, ככל הנראה, לאחר חורבן הבית השני (ונזכר בשיר המעלות). המונח יוחס לאחר מכן לאירוע חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, בשנת 538 לפנה"ס. כינוי זה שולב גם בשם "שיבת ציון המודרנית" שאומץ כהגדרה לכלל עליות היהודים בתקופתנו לארץ ישראל ולמדינת ישראל למן עליית תלמידיהם של הרב יהודה ביבאס ור' יהודה אלקלעי - ממבשריה של הציונות המודרנית - ליפו סמוך לאמצע המאה ה-19 ועד לעליות שלאחר הקמת המדינה.

במאה ה-18 ובמאה ה-19 היו גלי עלייה רבים בהם לקחו חלק יחידים, משפחות, קבוצות ושיירות מאורגנות, ממגוון ארצות, ובעיקר מארצות שהיו בשליטת האימפריה העות'מאנית וגם מאירופה, צפון אפריקה, רוסיה ומקומות נוספים. בגלי עליות אלו עלו מעת לעת עשרות רבות ומאות של עולים, שהיוו גידול וחידוש רב-משמעות ביחס לכלל היישוב היהודי בארץ ישראל באותן שנים, במיוחד העליות במאה ה-19 שברובן כללו משפחות צעירות להן נולדו ילדים רבים בארץ. גלי עליות אלו הוסיפו כמה אלפים למניין היהודים שישבו בארץ בשתי המאות הללו, דבר שהביא כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 לכך שלראשונה מאז תקופת הצלבנים נהיה בירושלים רוב יהודי, וזאת למרות העוינות הרבה של השלטונות, רמת החיים הקשה, פגעי הטבע, המגפות והתמותה הרבה שפקדו את תושבי העיר כמו גם את שאר חלקי היישוב בארץ^[1]. הנרטיב הציוני הרווח אינו כולל עליות אלה במסגרת העליות של הציונות המודרנית.

עם תחילת פעילותה של התנועה הציונית, הגיעו לארץ ישראל יהודים גם מתוך מטרות חדשות ובנסיבות אחרות: הם ביקשו לחיות חיי עבודה ומתוך הכרה לאומית חדשה, שנוצרה עקב שינוי תדמיתו של היהודי בגלות. גורמים עיקריים לעלייה לארץ היו משברים כלכליים, גילויי אנטישמיות, רדיפות ופוגרומים שהתרחשו נגד היהודים בארצות מוצאם, כאשר הקשר ההיסטורי לארץ ישראל מסביר את עלייתם לארץ דווקא (בשיעור גבוה ביותר לעומת שיעור המהגרים לארץ מתוך בני עמים אחרים בארצות המוצא).

עליות אלו הגיעו בגלים גדולים של הגירה המונית. את ההתיישבות החדשה בארץ מונים בחמישה גלי עלייה, ומאוחר יותר נוספו עליות נוספות. לכל אחת מהעליות היו אפיונים ייחודיים משלה, לפי ארצות המוצא ואופי העולים. כל עלייה הביאה מנהגים, הרגלים ותרבות חדשה ושונה לארץ ישראל.

חלוקה מקובלת של העליות לארץ ישראל היא לשלוש תקופות עיקריות:

• עליות קדומות לארץ ישראל
• עליות לפני קום המדינה
• עליות לאחר קום המדינה

[עריכה] אטימולוגיה

המהגרים לישראל מכונים "עולים", והמהגרים מישראל מכונים "יורדים". המונח מבוסס על המימרא התלמודית לפיה "וארץ ישראל גבוה מכל הארצות" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין ס"ט ע"א) והמשנה "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין" (מסכת כתובות פרק י"ג).

[עריכה] ראו גם

• עולה חדש

[עריכה] לקריאה נוספת

• השיבה לירושלים - חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל ברשית המאה ה-19. אריה מורגנשטרן, הוצאת שלם , ירושלים ה'תשס"ז .
• בין הכרזת כורש להצהרת בלפור - שיבת ציון הקדומה והמחודשת , מנחם שטרן, ה'תשס"ו.
• עולי ציון - לקורות העליות לארץ-ישראל, ש. א. הורודצקי, הוצאת "גזית" תש"ז
• יואל רפל אוריאל רפפורט, אנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל, הוצאת מודן - משרד הביטחון - ההוצאה לאור , 1986 - ערך "עלייה"

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שולמית לסקוב, כל ההתחלות, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
• 'יהדות הגולה והכמיהה לציון 1240-1840', 'תכלת' 12, ירושלים, תשס"ב. עמ' 51-100.
• עליית החסידים ההמונית לא"י מאתר דעת, אברהם יערי, מחניים מ"ו.
• עליית תלמידי הגר"א והשתרשותם בארץ מאתר דעת, אברהם יערי, מחניים ע"ז.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ לדוגמה בין השנים 1830 ל-1837 עלו לארץ מאלג'יר למעלה מ-200 משפחות. אולם על פי פילוח נתוני הנספים שמתו ברעידת האדמה בצפת (1837), שפקדה את אזור הגליל ושבה נספו למעלה מ-2000 יהודים, מתוכם כ-1500 מבני עדות הספרדים, כנראה מרבית הנספים היו מקבוצת העולים הנ"ל.