ביילי ויליס
 | |
| לידה |
31 במרץ 1857 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 1949 (בגיל 91) פאלו אלטו, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
גאולוגיה |
| מקום לימודים |
בית הספר להנדסה ולמדע שימושי של קרן פו |
| מוסדות |
הסקר הגאולוגי של ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
אלטונה גרינל ויליס |
  | |
.jpeg)
ביילי ויליס (באנגלית: Bailey Willis; 31 במרץ 1857 – 19 בפברואר 1949) היה גאולוג אמריקאי, נודע כאחד המומחים המובילים בעולם של זמנו, בתחום חקר רעידות אדמה[1]. בארץ ישראל חקר, בזמן אמת, את רעידת האדמה של שנת 1927, מהאוויר ומעל פני הקרקע[2].
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויליס נולד וגדל בניו יורק. לאחר שהתייתם מאביו בגיל 10, נשלח בגיל 13 לארבע שנות לימודים באנגליה וגרמניה. בשנת 1875 החל ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק וקיבל את התואר הראשון שלוש שנים לאחר מכן, ולאחר שנתיים נוספות סיים גם תואר ראשון בהנדסה אזרחית והנדסת מכרות (אנ').
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הקריירה שלו בתחומים שלמד החל בשנת 1881 במחקר שדה בן 3 שנים עבור חברת הרכבות הצפון-פציפית (אנ'). בחיפושיו אחרי מרבצי פחם עבור הרכבות, חקר את הגאולוגיה של הר ריינייר, שהוא אחד מההרים המרכיבים את שרשרת רכס קסקייד שבצפון קליפורניה. לימים, רשות הפארקים הלאומיים בארצות הברית החליטה לקרוא למצוק נדיר של בזלת המתנשא לגובה של כ־1,100 מ' שנמצא בקרקס קרחוני של "קרחון הקרבון" (אנ') בפארק הלאומי הר ריינייר על שמו - "קיר ויליס" (Willis Wall).[3] לאחר סיום המחקר במערב ארצות הברית, עבר למזרחה, ובמסגרת תפקידו בסקר הגאולוגי של ארצות הברית כמנהל חטיבת רכס האפלצ'ים, ניהל את המחקרים אודות היווצרות שרשרת הרים זו, ובשנת 1894 פרסם את מחקריו בספר בשם "המכניזם של המבנה האפאלצ'י[4].
שנה לאחר מכן החל ללמד באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבוושינגטון הבירה, במקביל לתפקיד נוסף שמילא בסקר הגאולוגי האמריקאי. הוא קיים משלחות מחקר בצפון סין ובארגנטינה. בשנת 1915 מונה להיות ראש המחלקה לגאולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה. במהלך שנות העשרים של המאה ה-20 החל לעסוק בחקר רעידות אדמה, ובהעלאת המודעוּת לחיזוק מבנים כנגדן. הוא כיהן כנשיא החברה הסייסמולוגית האמריקאית (אנ') בין השנים 1921–1926. עם סיום תפקידו יצא למצרים, שם שמע על רעידת האדמה החזקה שהתרחשה בארץ ישראל וסביבתה ב־11 ביולי 1927. הרעידה הורגשה גם בקהיר. הוא טס בטיסה פרטית מקהיר לארץ ישראל, חג מעל רוב האתרים שנפגעו קשות ברעידה, ביצע איסוף נתונים ומידע, ופרסם שנה לאחר מכן מאמר על "רעידות האדמה בארץ הקודש"[2]. כאשר חזר לארצות הברית, מונה להיות נשיא החברה הגאולוגית האמריקאית (אנ') והמשיך לפרסם מספר ספרים בתחום גאולוגיה סטרוקטורלית ותיאורית נדידת היבשות שעליה הייתה לו ביקורת, שהתבררה לאחר פרסום תיאורית טקטוניקת הלוחות בשנות הששים, כמרחיקת ראות.
פרסים ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויליס זכה לקבל פרסים ועיטורים רבים בימי חייו. הבולטים שבהם: תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברלין; מדליית זהב מטעם החברה הגאוגרפית הצרפתית (צר') – שניהם בשנת 1910; אות מסדר לאופולד בשנת 1936 ומדליית פנרוז מטעם החברה הגאולוגית האמריקאית בשנת 1944.
ביילי ויליס הלך לעולמו ב־19 פברואר 1949 בפאלו אלטו שבקליפורנייה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Willis, Bailey (United States 1857–1949)", in: Charles H. Smith (ed.), Some Biogeographers, Evolutionists and Ecologists Chrono-Biographical Sketches, 2005
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Charles H. Smith, "Willis, Bailey", Some Biogeographers, Evolutionists and Ecologists: Chrono-Biographical Sketches, 2005
- ^ 1 2 Willis, B., 1928, Earthquakes in the Holy Land. Bulletin of Seismological Society of America 18, pp. 72-103
- ^ תצורות גאולוגיות ותהליכים בפארק הלאומי הר רנייר, עמ' 3, טור שמאלי למעלה; ניתן לצפות כאן בתמונה של קיר וויליס (התמונה התחתונה)
- ^ Willis, B., 1894, The Mechanics of Appalachian Structure, The U.S.G.S., Government Printing Office, 211 p.