בירגר יארל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל משפחתו
פסל המדמה את דמותו במנזר ורנהם
פסל המציג דימוי שונה של דמותו במרכז סטוקהולם

בירגר יארלשבדית: Birger Jarl, נשמע כבירייר יארל ;‏ 1200 לערך - 21 באוקטובר 1266) נקרא גם בירגר מגנוסון (Birger Magnusson), שימש כעוצר שבדיה מ-1250 ועד מותו. תוארו היה יארל (ארל) של שבדיה, כלומר דוכס שבדיהלטינית: Dux Sweorum), ראש אצילי הארץ. מנהיג מרכזי בתהליך איחוד שבדיה מאוסף של שבטים ונחלות פיאודליות לאומה המונהגת על ידי מלך. הוביל את מסע הצלב השבדי השני להשלטת השלטון השבדי בפינלנד של ימינו (שלטון שנמשך כ-550 שנה) וייסד את בירת שבדיה, סטוקהולם.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לאחד מבתי האצולה הגדולים של שבדיה, בית ביילבו (Bjelbo) ומצד אמו היה נצר לבית האצולה היריב, בית סוורקר (Sverker). ב-1230 לערך נשא לאשה את אינגבורג אריקסדוטר (Ingeborg Eriksdotter), אחותו של אריק האחד-עשר, מלך שבדיה. עוד לפני שקיבל את התואר יארל מאת המלך ב-1248, היה למנהיג טבעי. לפי מספר מקורות הוביל מסע צבאי כנגד הרפובליקה הפאודלית של נובגורוד וראשה, אלכסנדר נבסקי. המקורות הרוסיים מציינים בהקשר זה דו-קרב בו ניצח אלכסנדר את בירגר במסגרת קרב נייבה, אולם מקורות שבדיים, גרמניים, פיניים ובאלטיים אינם מכירים קרב זה כלל.

ב-1248 נפגש בירגר עם נציג האפיפיור, ויליאם ממודנה, ששכנע אותו לדרוש ממלכי שבדיה לאמץ את חוקי המלך של הכנסייה הקתולית. תנועתו של בירגר, שנקראה פולקונג (Folkung), התבססה על בית ביילבו, אך הייתה בעלת מאפיינים של מפלגה. בסיוע מדינת האפיפיור ערערה התנועה את סמכותם של המגנאטים (האצילים הפיאודלים השולטים בנחלותיהם) לטובת יצירת ממלכה נוצרית.

ב-1249 יזם את חתימת חוזה לדסה (Lödöse) שסיים עוינות ארוכת-שנים עם נורבגיה עליו חתמו מלכי שתי הארצות, אריק האחד-עשר והוקון הרביעי, מלך נורבגיה. לאחר מכן הנהיג את מסע הצלב השבדי השני לכיבוש פינלנד וניצורה, בתמיכת האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי. השבדים ייסדו בישופות בראשות המסדר הדומיניקני באבו (כיום טורקו), שנשלטה מאופסלה, כבסיס לניצורם של הפינים. בעת שהותו בפינלנד מת המלך אריק האחד עשר, אולם בשל העדרו של בירגר המליכו המגנאטים המורדים את בנו בן ה-11, ולדמאר, למלך שבדיה. בירגר נותר במעמד של עוצר והחזיק בידו את השלטון האמיתי בשבדיה עד מותו.

במכתב מ-1252 מזכיר בירגר לראשונה את העיר שייסד, סטוקהולם, עיר שלטון מרכזית, שאיננה נמצאת בתחום שלטונו של אף אציל ומוגנת על ידי אגם מלארן. בירגר העניק זיכיונות לברית ערי הנזה להבטחת המסחר בשבדיה והסכים לייסוד מושבת-המסחר שלהם בגוטלנד, בה זכו לאוטונומיה. כך מסר למעשה חלק מהעצמאות הכלכלית השבדית לערי ההאנזה.

לאחר מות אשתו ב-1254, נשא בירגר לאשה את מתילדה מהולשטיין, אלמנת אבל, מלך דנמרק. הא מת בורנהם ונקבר במנזר ורנהם (Varnhems kloster).

לאחר מותו מלך בנו ואלדמאר לבדו עד למרידת אחיו מגנוס, שהסתייע בדנים ומלך בשם מגנוס השלישי, מלך שבדיה.

על שמו נקראו ערים, כיכרות ורחובות, ספינת נוסעים בקו סטוקהולם-מרייהאמן ובית מלון מרכזי בסטוקהולם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]