בית ברנרדה אלבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מינרבה מנה ב"בית ברנרדה אלבה"

בית ברנרדה אלבהספרדית: La casa de Bernarda Alba) הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הספרדי פדריקו גארסיה לורקה. פרשנים משייכים אותו ל"טרילוגיה הכפרית", עמה נמנים גם "חתונת הדמים" ו"ירמה". לורקה לא כלל אותו במסגרת המחזות שתכנן לכתוב כחלק מה"טרילוגיה של ארץ ספרד" (שנותרה בלתי גמורה בזמן רציחתו). ‏[1]

לורקה תיאר את המחזה בכותרת המשנה כ"דרמה של נשים בכפרי ספרד". בית ברנרדה אלבה היה מחזהו האחרון של לורקה, אותו סיים לכתוב ב-19 ביוני 1936, חודשיים לפני מותו במלחמת האזרחים בספרד. המחזה הועלה לראשונה על הבמה ב-1945. המחזה מתמקד באירועים המתרחשים בבית באנדלוסיה בתקופת אבל, שבמהלכם ברנרדה (בת 60) שולטת באופן מוחלט בחייהן של חמשת בנותיה: אנגוסטיאס (בת 39), מגדלנה (בת 30), אמליה (בת 27), מרטיריו (בת 24) ואדלה (בת 20). בבית מתגוררות גם לה פונסיה, המשרתת בת ה-60 ומריה חוספה, אמה בת השמונים של ברנרדה.

לורקה לא כלל אף דמות גברית במחזה, מה שגורם למתח מיני רב, שנוכח לאורך כל המחזה. פפה "אל רומאנו", מושא אהבתן של בנותיה של ברנרדה ומחזרה של אנגוסטיאס, מעולם לא מופיע על הבמה. המחזה עוסק בנושאים של דיכוי, תשוקה, הליכה בתלם ובוחן את ההשפעה שיש לגברים על נשים. זהו המחזה האחרון פרי עטו של פדריקו גארסיה לורקה, שנכתב ב-1936.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מתרחש מיד אחרי לכתו לעולמו של בעלה השני של ברנרדה אלבה. ברנרדה אלבה, ראש המשפחה השתלטנית, כופה תקופת אבל של שמונה שנים על בני ביתה, בהתאם למסורת הנהוגה במשפחתה. לברנרדה יש חמש בנות, בגילאים שבין 20 ל-39, בהן היא שולטת בקשיחות ואוסרת עליהן להיכנס למערכת יחסים כלשהי. תקופת האבל מבודדת אותן והמתח בתוך הבית גואה.

בתום טקס האבל בבית המשפחה, נכנסת אנגוסטיאס הבת הבכורה, שנעדרה מן המקום בזמן שהאורחים ביקרו אותן. ברנרדה רותחת, מניחה שהיא האזינה לשיחת הגברים בחצר. אנגוסטיאס ירשה ממון רב מאביה, בעלה הראשון של ברנרדה, אולם בעלה השני של ברנרדה הותיר כסף מועט בלבד לארבעת בנותיו. פפה אל רומאנו, מחזר צעיר ונאה מהכפר, נמשך אל אנגוסטיאס בשל עושרה. אחיותיה מקנאות, בהאמינן שאין זה הוגן שאנגוסטיאס, שהיא מכוערת וחולנית, תזכה גם ברוב הירושה וגם בחופש להינשא ולהימלט מביתן המדכא.

האחות הצעירה אדלה, נתקפת בחדווה פתאומית לאחר הלווייתו של אביה, מפרה את הוראותיה של אימה ועוטה שמלה ירוקה במקום להישאר בבגדי אבל שחורים. עליצותה מתנפצת לפתע כשהיא מגלה שאנגוסטיאס עומדת להינשא לפפה. פונסיה, משרתתה של ברנרדה, מייעצת לאדלה להתאזר בסבלנות, כי אנגוסטיאס בוודאי תמות בזמן לידת בנה הראשון. אדלה השרויה במצוקה מאיימת לרוץ ברחובות בשמלתה הירוקה, אולם אחיותיה מונעות זאת מבעדה. לפתע הן רואות את פפה צועד במורד הרחוב. היא נשארת מאחורה, בעוד אחיותיה נפחזות להתבונן בו – עד שהמשרתת רומזת שניתן לראות טוב יותר מחלון חדרה. פונסיה משוחחת עם ברנרדה על ירושתן של בנותיה. לפתע היא רואה את אנגוסטיאס מאופרת ולבושה בשמלה ירוקה, מבועתת מכך שאנגוסטיאס מפרה את הוראותיה לקיים את מנהגי האבל, ברנרדה מוחה בגסות את סימני האיפור מעל פניה. הבנות האחרות נכנסות, ובעקבותיהן פוסעת מריה חוספה, אמה המבוגרת של ברנרדה, שבדרך כלל נעולה בחדרה. מריה חוספה מכריזה שהיא מעוניינת להתחתן, היא גם מזהירה את ברנרדה שהיא תהפוך את ליבן של בנותיה לאפר אם לא תתן להן לנהוג בחופשיות. ברנרדה כולאת אותה שוב בחדרה.

מתברר שאדלה ופפה ניהלו רומן סודי. אדלה נתונה למצבי רוח קיצוניים יותר ויותר. היא ממרה את פיה של אמה ורבה עם אחיותיה, במיוחד עם מרטיריו, שחושפת את רגשותיה לפפה. אדלה מבועתת במיוחד כשמשפחתה שומעת את הרכילות האחרונה על האופן שבו נהגו אנשי העיר באישה צעירה שהרתה מחוץ לנישואים והרגה את התינוק הבלתי חוקי.

המתח גואה כשבנות המשפחה רבות זו עם זו וברנרדה רודפת אחרי פפה עם רובה. ירייה נשמעת מחוץ לבית, רומזת לכך שפפה נהרג. אדלה נסה לחדרה בעוד משפחתה מחכה לבאות. כשברנרדה ומרטיריו נכנסות, אומרת מרטיריו שפפה ברח, וברנרדה אומרת שבהיותה אישה לא ניתן להאשים אותה בכך שלא הצליחה לפגוע במטרה. היא נזעקת לקרוא לאדלה, שנעלה עצמה בחדרה. כשאדלה אינה משיבה, ברנרדה ופונסיה פותחות בכוח את הדלת. מיד נשמעת קול צווחה מפיה של פונסיה. היא יוצאת מהחדר בעוד ידיה לופתות את צוואה ומתריעה בפני המשפחה לבל ייכנסו לחדר. אדלה, שלא ידעה שפפה נותר בחיים, תלתה עצמה. שורות הסיום של המחזה מראות את האופן שבו ברנרדה מוטרדת משמה הטוב של משפחתה. היא מודיעה שיספרו בכל העיירה שאדלה מתה בתולה. (המחזה מרמז לכך שאדלה ופפה ניהלו רומן;הקוד המוסרי של ברנרדה וגאוותה מונעים מכך להיוודע). נאסר על בנות הבית לבכות.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברנרדה - אלמנה ששולטת בבנותיה ביד קשה. בראש מעייניה הניסיון לשמור על הכבוד והמסורת, במיוחד אמורים הדברים בכל הנוגע לתפקידה של האישה בחברה, והיא גאה מדי מכדי להבחין ברצונותיהן של בנותיה. מקל ההליכה שלה הוא סמל לכוח הנתון בידה. השם "ברנרדה" הוא גרסה ספרדית של השם הטווטוני ברנרד שמשמעותו "להיות חזק כדוב".

אם המשפחה, בעלת הבית, בת 60. הייתה נשואה בעבר והתאלמנה. עכשיו התאלמנה מבעלה השני. אשה קשה מאד, קשוחה, מאופקת, שאינה מבטאת רגשות ואינה חומלת על איש, כולל בנותיה או אמה. הדבר המרכזי בחייה הוא שמירה על כבוד המשפחה ושמירה על מעמדה הגבוה יחסית לעומת אנשי הכפר הפשוטים.

  • לה פונסיה - המשרתת האישית של ברנרדה, בת 60. חיה בביתה כבר שלושים שנה, אשת סודה. נאמנה לה ושונאת אותה על יחסה אליה. יש לה כתם שחור בעברה5 אמה הייתה זונה וברנרדה היא שנתנה לה בית. אוהבת את הבנות ומנסה להגן עליהן. בעלת השכל הישר בחבורה. משמעות שמה5 דוקרת, מנקבת.
  • אנגוסטיאס - הבת הבכורה והחולנית. היא ירשה הון מאביה, בעלה הראשון של ברנרדה. אחוזתו של אביה החורג התפצלה בין ארבע הבנות האחרות, מה שהפך את אנגוסטיאס לאמידה מביניהן. אנגוסטיאס התארסה לפפה אל רומאנו, שמעוניין רק בכספה. למרות שהיא מודעת לכך, היא נחושה בכוונתה להינשא ולהשתחרר מעולה של אימה השתלטנית. אחיותיה מתארות אותה כמכוערת ביותר, ופונסיה מטילה ספק בכך אם היא תישאר בחיים לאחר לידתה. שמה גזור מהמילה הספרדית ייסורים.
  • מגדלנה ואמליה - שתי האחיות האמצעיות. מגדלנה שבורה ממותו של אביה ושוכבת במיטה כל היום. אמליה היא רכלנית אבל צייתנית לברנרדה.
  • מרטיריו - בתה של ברנרדה, בת 27, חולנית, צולעת ומכוערת. שמה מרמז על היותה קרבן-מרצון (מרטיריו – קדוש מעונה). בעבר היה לה קשר רומנטי עם בחור צעיר (אנריקה הומנס). הוא הבטיח להגיע בערב אל חלונה והיא חיכתה לו, לשווא. ללא ידיעתה, ברנרדה הודיעה לו שלא יבוא. מרטיריו בטוחה שהומאנס לא הגיע מכיוון שלא אהב אותה, ומאז אינה מאמינה עוד כי תזכה באהבה.
  • אדלה - הבת הצעירה ביותר, היחידה שממרה את פיה של ברנרדה. היא מאוהבת בפפה אל רומאנו ונוהגת להיפגש עמו בחשאי עד שאחותה מרטיריו מתערבת והן מתקוטטות ביניהן, מה שמושך את תשומת לבן של בנות הבית הישנות. אשמתה של אדלה נחשפת כשמגלים קש בחצאיתה. הדבר גורם לה להודות בכך שהייתה עם פפה אל רומאנו. היא תולה עצמה בסיום המחזה.
  • מריה חוספה - אמה של ברנרדה, אותה ברנרדה כולאת בחדרה.
  • משרתת - משרתת נוספת במשק ביתה של ברנרדה. היא ניהלה רומן או או שנאנסה בידי אנטוניו, בעלה המנוח של ברנרדה. בחלק מהתרגומים היא מכונה "Blanca"; בעוד אחרים קוראים לה משרתת.
  • פרודנסיה - אורחת בארוחת ערב בביתה של ברנרדה. שמה לקוח מהמילה "Prudence," אחת מארבע המעלות הקרדינליות (Cardinal virtues).
  • פפה אל רומאנו - מחזרה של אנגוסטיאס ומאהבה של אדלה. למרות שהוא מעולם לא מופיע במחזה, הרי שפעולותיו יוצרות את רוב הדרמה במחזה.
  • קבצנית עם ילד - היא נכנסת לחצר במהלך ההלוויה ומתחננת לקבל שאריות אוכל מהמשרתת.
  • נשים אבלות - מקוננות בהלווית אנטוניו מאריה בנאבידס, בעלה המנוח של ברנרדה.

הנושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טרגדיה - אדלה מתמרדת נגד עריצותה של אמה ומשלמת על כך בחייה. ישנה גם טרגדיה אירונית בעובדה שהיא מתאבדת בשל יגונה על מותו של פפה, שבדיעבד מתברר שניצל.
  • דיכוי נשים - ברנרדה מייצגת את ההשקפה ש'מקומה של האישה הוא בבית'.
  • מסורת - ברנרדה נחושה בדעתה לשמור על המסורת, גם בקפדונתה על טקסי הלוויה וגם בהבדלים בין גברים לנשים.
  • הבדלי מעמדות - ברנרדה משתמשת בכסף כאמצעי להפוך עצמה לעליונה, ורואה בכפריים כמי שאינם ראויים לשאת את בנותיה.
  • מוניטין - ברנרדה דואגת ללא הרף לשמה הטוב של משפחתה, והיא חרדה משערוריות ומכך שירכלו עליה, כך אנו רואים בסיום המחזה, כשהיא דורשת שיוודע לאוזני כל שאדלה מתה בתולה.
  • שררה - ברנרדה כופה את רצונה על משק ביתה.
  • יופי - היופי הוא שחיתות, לדעתו של לורקה, בסביבה בה אין האנשים רשאים לרדוף אחר מאוייהם ותשוקותיהם. פפה אל רומאנו נמשך לאדלה, אבל מצבו הכלכלי מאלץ אותו לחזר אחרי אנגוסטיאס במקום זאת. "אם הוא היה בא בגלל חזותה של אדלה, בשביל אדלה כאישה, הייתי שמחה גם." אומרת מגדלנה, "אבל הוא בא בשביל כספה. למרות שאנגוסטיאס היא אחותנו, אנחנו משפחתה כאן, ואנחנו יודעים שהיא זקנה וחולה."

הסמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חום - במקרה זה, מוזכר לעתים תכופות ברגעי זעמה של ברנרדה. לכן, זהו סמל לקו השליט באופיה של ברנרדה. חום מסמל גם תשוקה מינית אותה מייצגים המניפות והלימונדה.
  • שחור ולבן - לפי המשמעות הניתנת להם במערב. שחור מייצג כל דבר רע (מוות, אבל, דיכוי, סגירות וכולי...) בעוד שלבן מסמל דברים טובים (האמת, החיים, החירות). שחור מתקשר בעיקר לברנרדה ובנותיה שלובשות שחור במהלך המחזה, פרט לאדלה... כפי שנאמר לעיל, בטירופה היא אומרת מה שכל הבנות רוצות ואינן מעיזות לאמר. פרשנות אפשרית אחרת מייצגת סטריליות וטוהר, כפי שמתואר ביתה של ברנרדה, בעוד ששחור מייצג דיכוי.
  • ירוק - מסמל מוות עתידי ובתרבות ההיספנית - תקווה: היא לבושה בבגדים בצבע ירוק כשהיא מתוודה על אהבתה לפפה אל רומאנו. ירוק יכול גם לייצג קנאות, כלומר כפי שקורה בין האחיות כשנודע להן שאדלה היא מאהבתו של פפה, ולגבי אירוסיה של אנגוסטיאס לפפה. ירוק מייצג גם את אישיותה הרגשנית של אדלה. בנוסף לכך, עבור לורקה, ירוק מייצג תשוקה אירוטית.
  • מניפה - אדלה נותנת לברנרדה מניפה עגולה המעוטרת בפרחים ירוקים - סמל לייחודה של אדלה.
  • מקל ההליכה - מסמל את הכוח והסמכות של ברנרדה על בנותיה. אדלה שוברת המקל לקראת סוף המחזה.
  • כמה משמותיהן של הגיבורות:
    • אמליה - מלטינית וגרמנית עתיקה ל"חרוץ"; בעברית: "עובד האל".
    • מרטיריו - מרטיר.
    • אנגוסטיאס - ייסורים או סבל.
    • אדלה - מהפועל הספרדי "adelantar" שמשמעו "להתקדם" או "להשיג".
    • מגדלנה - שם אחר לייסורים, למשל, הפתגם הספרדי: "llorar como una Magdalena" (להתייפח כמו מגדלנה).
    • מריה חוספה - משמות הוריו של ישו, מריה ויוסף.
    • פרודנסיה - ניחנה במתינות.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיבודים לסרט כוללים:

  • The House of Bernarda Alba - סרט דרמה ספרדי משנת 1987 בבימויו של מריו קאמי.‏[2] הוא הוקרן בפסטיבל קאן באותה שנה.
  • סרט טלוויזיה אנגלי משנת 1991 בשם The House of Bernarda Alba.
  • הסרט ההודי Rukmavati ki Haveli בבימויו של גובינד ניהלני (Govind Nihalani) משנת 1991.

ב-1967 הכוריאוגרף אליו פומאר (Eleo Pomare) עיבד את המחזה לבלט בשם Las Desenamoradas,‏‏[3] שלווה במוזיקה אותה הלחין ג'ון קולטריין.

ב-2006 עובד המחזה למחזמר בידי Michael John LaChiusa, בשם "ברנרדה אלבה", הוא הוצג לראשונה בתיאטרון מיצי ניוהאוז (Mitzi Newhouse) במרכז לינקולן ב-6 במרץ 2006, בכיכובה של פיליציה ראשאד בתפקיד הראשי של ברנרדה, במחזמר שיחקה גם דפנה רובין-וגה.‏[4]

ההפקות בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבימה 1951[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרים

שחקניות

  • ברנרדה: פאני לוביץ'
  • מריה חוספה: לאה קנוט
  • אנגוסטיאס: שושנה דואר
  • מגדלנה: מרים זוהר
  • אמיליה: רחל לופוביץ
  • מרטיריו: פנינה פרח
  • אדלה: שושנה רביד
  • משרתת: נאוה שאן
  • לה פונסיה: בת עמי אלישיב-פינקל
  • פרודנסיה: תמימה יודלביץ
  • קבצנית: רות זקהיים

החאן 1971[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרים

שחקניות: רוחמה רגב, עליזה רוזן, רות גלר אשכר, רות דורון, לוטי פרומור, נעמי בכר, מיכל בת אדם, חיה הורוביץ, הלן קופילביץ'.

הקאמרי 1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במאית: נוריה אספרט.
  • מתרגמת: רבקה משולח.
  • מעצבת תפאורה: אציו פריג'ריו
  • מעצבת תלבושות: פרנקה סקוארצ'אפינו.
  • מעצב תאורה: אבי צברי.


שחקניות

הבימה 2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרים

שחקניות

  • ברנרדה : גילה אלמגור.
  • פונסיה, משרתת : ליא קניג.
  • מריה חוספה, אמה של ברנרדה : רות גלר.
  • אנגוסטיאס, בתה של ברנרדה : דינה בליי.
  • מגדלנה, בתה של ברנרדה : רויטל שניר.
  • אמליה, בתה של ברנרדה : טל צדקוני
  • מרטיריו, בתה של ברנרדה : מיקי פלג-רוטשטיין.
  • אדלה, בתה של ברנרדה : הילה וידור.
  • משרתת : דוית גביש.
  • פרודנסיה : עידית צור.
  • קבצנית : כרמל בן אפרים.
  • מתאבלות: אשה א' : דבורה מילר.
  • אשה ב' : נעמי דולזה.
  • אשה ג' : אסתר תנעמי.
  • אשה ד' : יאירה אוריין.
  • ילדה : שיר אעידן, מאי ביסמוט.
  • מקוננות : כרמל בן אפרים, זהבה גורדון, עדנה גלעדי, לאה הדר, עפרה טובי, רוזה ליפשיץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Maurer, Christopher. 1992. Introduction. Three Plays. By Federico García Lorca. Trans. Michael Dewell and Carmen Zapata. London: Penguin. ISBN 0-14-018383-3.
  2. ^ Smith, Paul Julian (1996). Vision Machines: Cinema, Literature, and Sexuality in Spain and Cuba, 1983–1993. Verso. pp. 20. ISBN 1-85984-079-5.
  3. ^ אנה קיזלגוף, מחול: 'LAS DESENAMORADAS' של פומאר, הניו יורק טיימס, 16 בפברואר 1991
  4. ^ בן ברנטלי, סקס והאם המפלצתית בספרד שטופת השמש, הניו יורק טיימס, 7 במרץ 2006