פדריקו גארסיה לורקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "לורקה" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר בספרד, ראו לורקה (עיר).
פדריקו גארסיה לורקה ב-1914

פדריקו גרסיה לורקהספרדית: Federico García Lorca;‏ 5 ביוני 189819 באוגוסט 1936) היה משורר ומחזאי ספרדי. כמו כן, היה חבר יצוגי של דור 1927 ונודע כצייר, פסנתרן, ומלחין. לורקה נעצר ב-16 באוגוסט 1936, ונרצח בידי כיתת יורים של אנשי הימין הפשיסטי בתחילת מלחמת האזרחים הספרדית, ככל הנראה בשל היותו הומוסקסואל וקומוניסט בדעותיו, ומקום קבורתו לא נודע. יחד עם זאת, סרט דוקומנטרי שנעשה ב-2006 מעלה את האפשרות שגם למשפחתו היה יד בדבר‏[1].

לאחר רציחתו על ידי הפשיסטים נאסר להזכיר את שמו או להתייחס ליצירתו במשך כ-40 שנה, עד למותו של הרודן פרנקו. אולם כיום לורקה מוכר כאחד האמנים הגדולים של ספרד המודרנית. כמו כן, דמותו של לורקה ויצירתו המופלאה קיבלו, ממדים כמעט מיתיים בעולם כולו ובפרט בספרד.

בשנת 2009 פתחה ממשלת ספרד בחפירות לגילוי עצמותיו למרות התנגדות משפחתו. ככל הנראה לורקה נטמן בקבר אחים באזור העיר גרנדה[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדריקו גארסיה לורקה נולד בשנת 1898 בעיירה ליד גרנדה שבחבל אנדלוסיה. יצירותיו לאורך השנים שאבו את השראתם מן המסורות המוסיקליות והספרותיות של מחוז ילדותו על אף שנושאי יצירותיו הינם כלל עולמיים. בצעירותו החל ללמוד משפטים באוניברסיטת גרנדה, אך לאחר זמן קצר עבר ללימודי ספרות, אומנות ומוסיקה. במדריד התחבר לורקה לאומנים ואנשי רוח כגון סלבדור דאלי שדרכם התוודע לסוריאליזם באומנות. סוף ימיו הגיעו במהרה, בשנות ה-40 לחייו כאשר לאחר תקופה יצירתית בה פעל רבות בתחומי שירה ומחזאות, נורה באכזריות על ידי חיילי הפלנגות הפאשיסטים בימיה הראשונים של מלחמת האזרחים בספרד.

לורקה הרבה לקרוא את שיריו הקצביים והדרמתיים בציבור ורבים מהם הודפסו רק מאוחר יותר. בקובף שיריו "רומנסרו ג'יטנו" החיה את הבלדה הספרדית העתיקה. הבלדות שלו מספרות אודות חיי הכפר באנדלוסיה ועל הצוענים שחיים בכפר. בשירו "קינה על מותו של לוחם שוורים" הוא מספר על אדם בודד הניצב מול המוות בזירה, זו יצירה שנחשבת טרגית ודרמטית ביותר בעלת הקינה העמוקה ביותר שידעה השירה הספרדית המודרנית. מחזותיו של לורקה נכתבו גם הם בסגנון דרמטי פיוטי. הם מתארים את המאבק בין תשוקה, אהבה, ורגש אמהות ובין חוקי המוסר הנוקשים והמדכאים של החברה האנושית. המחזות הידועים ביותר של לורקה הינן שלושת הטרגדיות שכתב ונחשבות למפורסמות ביותר - "חתונת הדמים", "ירמה", "בית ברנרדה אלבה".

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של לורקה במדריד

לורקה התפרסם בזכות "רומנסרו צועני" (מדריד 1928), "שירת הקנטה חונדו" (מדריד 1931) ו"קינה על איגנסיו סנצ'ס מחיאס" (מדריד 1935). שירי הספרים הללו מתאפיינים באווירה קדורנית של מיתוס פרימיטיבי ופרטי, אפל, והם ניחנים במקצב נפלא. ספריו האחרים, "משורר בניו יורק" (פורסם ב-1940 וראה אור בעברית בשנת 1999 בתרגום רמי סערי ובהוצאת כרמל) ו"דיוואן התמרית" (ראה אור בניו יורק ב-1940, לאחר מותו של המשורר) מתאפיינים בסוריאליזם ובכפל משמעות. בשנת 2002 התפרסם בהוצאת כרמל ובתרגום רמי סערי הספר "המשורר אומר את האמת", הכולל שש מתוך יצירותיו החשובות ביותר של לורקה, כולן פרי כתיבתו במהלך תשע שנות חייו האחרונות: "שירים בפרוזה", "ארץ וירח", "דיוואן התמרית", "שישה שירים גלגיים", "בכי על איגנאסיו סאנצ'ס מחיאס" ו"סונטות של האהבה החשוכה". קבצים אלה יוצרים תמונה ממצה, המשקפת את כתיבתו השירית הבוגרת של משורר אשר השכיל להתמודד באומץ עם מיניותו ההומוסקסואלית, עם החברה שבה חי ועם הפער העצום בין מאווייו לבין המציאות.

כיליד אנדלוסיה הושפע לורקה מתרבות הפלמנקו שבאזור. הוא נהג לאסוף שירי פלנקו עממים והביא כמה מהם יחד ב"אוסף של שירים פופולריים מוקדמים". לורקה אף הקליט את עצמו שר שירי פלמנקו על הפסנתר ב-1931. במשך השנים נוהגים אמני פלמנקו רבים כמו פאקו דה לוצ'יה, קאמארון דה לה איסלה ואנריקה מורנטה לבצע שירים של לורקה תוך אינטרפרטציה אישית שלהם.‏‏‏[3]

ממחזותיו: "מריאנה פינדה" (חובר ב-19191920, הופק לראשונה ב-1920) - מחזה חברתי-רומנטי, "הסנדלרית המופלאה", מחזה בעל יסודות קומיים. הטרגדיות "חתונת הדמים" (חובר ב-1932, הופקה לראשונה במדריד 1933), "ירמה" (חובר והופק לראשונה ב-1934), "בית ברנרדה אלבה" (חובר ב-1936, הופק לראשונה ב-1945) עשירים בכוחות אפלים הקשורים עם היסודות אדמה, מוות, מים, ירח, פוריות. בשני הראשונים פיוט, אווירה פולחנית ובאחרון ביקורת חברתית ויסודות פרוזאיים. לורקה היה בעל חוש לחדשנות ולאפקטים בימתיים ומחזותיו התריסו נגד מוסכמות חברתיות. לורקה עצמו היה הומוסקסואל.

יצירות נוספות שלו הן "שושנה וסכין", "ככלות חמש שנים" (חובר ב-1931, הופק לראשונה ב-1945), "טרגיקומדיה של דון כריסטובל וסניוריטה רוסיטה" (שהועלה בישראל בשנות התשעים במסגרת "התיאטרון לילדים ולנוער" בשם "כריסטובל הנבל וסניוריטה רוסיטה"), "משחק הדואנדה ותורתו", "דוניה רוסיטה הרווקה" ו-"שפת הפרחים".

לורקה הלחין בעצמו כמה משיריו, בהם המחזור "שירים ספרדיים עתיקים", אותו הלחין עם פרננדו טורינה. לורקה התפרסם גם כליברל ומותו הטראגי תרם לפרסומו העולמי. מותו של לורקה נשאר נושא אסור לאזכור ודיון בספרד עד פטירתו של פרנקו ב-1975.

שירו של מיכה שטרית "מקצב של שחורים בקובה" - מהדיסק "סנטיאגו דה קובה" הינו של שיר של פדריקו לורקה אשר תורגם בידי רמי סערי. מחווה לאחר משיריו המהורהרים, "ירוק ירוק אהבתיך", עשה הסופר והמשורר פנחס שדה (תחת שם העט ש. פנחס), שכלל אותו בספרו "הגנב", בו מבצע אותו זמר יליד ספרד המגיע להופעות בישראל. לאונרד כהן, שהכיר תמיד בהשפעתו, הלחין ועיבד את אחד משירי האהבה המרגשים ביותר שלו - "קח/י את הוואלס הזה".

לורקה בתיאטרון המקצועי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגה תיאטרון במאי מתרגם מעצב תפאורה מעצב תלבושות מעצב תאורה מלחין מוזיקה שנת הפקה
ירמה תיאטרון אנסמבל הרצליה אופירה הניג שמעון בוזגלו מרים גורצקי מרים גורצקי ג'קי שמש יהודה פוליקר 2008
ירמה תיאטרון נוצר דלית מילשטיין אבישי מילשטיין יפעת מזרחי מיכל לאור ג'ודי קופרמן בועז ברקת 2002
דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו תיאטרון החאן יוסי יזרעאלי רוני תורן עפרה קונפינו רוני כהן 2002
דוניה רוסיטה תיאטרון הקאמרי דוד מוכתר-סמוראי שמעון בוזגלו היינץ האוזר אורטה איקר פליס רוס ווילפריד וובר 2001
בית ברנרדה אלבה הבימה אילן רונן רבקה משולח רות דר רות דר פליס רוס יוסי בן נון 2001
ירמה הבימה מיכל פורת רנה ליטוין פרידה קלפהולץ אברהמי פרידה קלפהולץ אברהמי נתן פנטורין יוסי בן נון 1991
חתונת הדמים הבימה חנן שניר רפאל אליעז רוני תורן רוני תורן נתן פנטורין קרלוס מירנדה 1990
קריסטובל הנבל וסניוריטה רוזיטה תיאטרון אורנה פורת ישראל גוריון רינה ליטוין לידיה פינקוס גני לידיה פינקוס גני שלמה יידוב שולי זיו 1990-1989
בית ברנרדה אלבה הקאמרי נוריה אספרט רבקה משולח אציו פריג'ריו פרנקה סקוארצ'אפינו אבי צברי 1988
חתונת הדמים הבימה ויקטור גרסיה רפאל אליעז ויקטור גרסיה, אלי סיני אלי סיני 1980
בית ברנרדה אלבה תיאטרון באר שבע יורם פאלק מרים גורצקי 1976
דון פרלימפלין ואשת הסנדלר הנפלאה הקאמרי דן קידר רפאל אליעז אווה הגדיש יוחנן זראי 1958
ירמה הקאמרי שמואל בונים רפאל אליעז יגאל תומרקין גארי ברתיני 1957

כתבי לורקה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוניה רוסיטה הרווקה, או, שפת הפרחים, תרגמה עזה צבי, רמת-גן, בית-צבי, 1990.
  • 8 מחזות (תרגמה: רנה ליטוין), תל אביב: חרגול, 2007.
  • בית ברנרדה אלבה: מחזה (תרגמה: רבקה משולח), תל אביב: אור-עם 1989.
  • בית ברנרדה אלבה: מחזה (תרגמה: עזה צבי), רמת גן, בית צבי, 1988.
  • דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו: הללויה ארוטית בארבע תמונות ופרולוג, גרסה קאמרית / פדריקו גרסיה לורקה (תרגמה מספרדית והוסיפה הערות ואחרית דבר: רנה ליטוין), ירושלים: כרמל, 1991.
  • חלום וברונזה: מבחר שירים (ערכה ותרגמה: רנה ליטווין), תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד תשס"א-2001.
  • חתונת דמים: טרגדיה בשלוש מערכות ושבע תמונות (תירגמה מספרדית: רנה ליטוין), תל אביב: עם עובד, תשמ"ח-1988.
  • חתונת הדמים: מחזה (תרגם: רפאל אליעז) תל אביב, 1970.
  • ירמה (תרגם: שמעון בוזגלו), אור-עם, 2008.
  • ירמה: פואמה טראגית בשלוש מערכות ושש תמונות (תירגמה מספרדית: רנה ליטוין), תל אביב: עם עובד 1986.
  • טרגיקומדיה של דון כריסטובל וסניוריטה רוסיטה (תרגמה מספרדית והוסיפה מבואות לקוראים צעירים: רנה ליטוין), ירושלים: כרמל 1989.
  • ככלות חמש שנים : מחזה, אגדת הזמן בשלוש מערכות וחמש תמונות, 1391 (מספרדית: רנה ליטוין), תל אביב: ספרית פועלים, 1981.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבחר שירים: שירת קנטו חונדו, קינה על איגנסיו סנצ'ז מחיאס, רומנסרו צועני (תרגם: רפאל אליעז), מרחביה: ספרית פועלים, 1970.
  • המשורר אומר את האמת (תרגם מספרדית ומגלגית והוסיף מבוא והערות: רמי סערי), ירושלים: כרמל 2002.
  • משורר בניו יורק (תרגם מספרדית: רמי סערי; מבוא והערות: חביר דה לה פוארטה ורמי סערי), ירושלים: כרמל תשנ"ט-1999.
  • משחק הדואנדה ותורתו (תרגמה מספרדית והוסיפה מבוא והערות: רנה ליטוין), תל אביב, תשמ"ט-1989.
  • הסנדלרית המופלאה , פארסה עזה בשתי מערכות ופרולוג, גרסת 1930 (תירגמה מספרדית והוסיפה אחרית-דבר: רנה ליטוין), תל אביב: עם עובד, תש"ן-1990. ‬
  • שושנה וסכין : מבחר שירים (מספרדית: רפאל אליעז; הרישומים מעשי ידי המשורר), תל אביב: עקד, 1969.
  • 'סונֶטות האהבה החשוכה', בתוך: דורי מנור, בריטון: שירים ותרגומי שירה, אחוזת בית, 2005.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלכס דורון, המגזין, מעריבמי רצח את לורקה?, באתר nrg‏, 21 באוגוסט 2006
  2. ^ נדב איל, ספרד: מוציאים את גופת לורקה מהקבר, nrg מעריב ‏, 29/10/2009
  3. ^ ‏Alicia R. Mediavilla, Federico García Lorca in flamenco‏, esflamenco‏