מרסל ינקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרסל ינקו
Marcel Janco (Portrait).jpg
מרסל ינקו, 1980
שם לידה מרצ'ל הרמן ינקו
תאריך לידה 24 במאי 1895
מקום לידה בוקרשט, רומניה
תאריך פטירה 21 באפריל 1984 (בגיל 88)
מקום פטירה עין הוד, ישראל
תחום יצירה ציור, אדריכלות
זרם באמנות דאדא, אופקים חדשים, סימבוליזם, קוביזם
"קריתא דירושלם כד יכנש גלותא" (1951) מאת מרסל ינקו, אוניברסיטת בר-אילן.
הסטודיו של מרסל ינקו, עין הוד

מרסל ינקו (24 במאי 1895 - 21 באפריל 1984) היה צייר, תאורטיקן אומנות, ארכיטקט ואדריכל ישראלי ורומני. יליד רומניה. ממייסדי זרם ה"דאדא" באומנות, ממנהיגי הקונסטרוקטיביזם במזרח אירופה. ב1910 הוא והמשוררים טריסטן צארה ולון וינה התחילו לכתוב טור שבועי במגזין האומנות הרומנית "Simbolul". את עבודותיו הראשונות הקדיש לזרם אר נובו אבל אחר כך מצא את דרכו לזרמי הפוטוריזם והאקספרסיוניזם, לפני שהתחיל להקדיש את כל מפעל חייו באומנות לזרם דאדאיזם. לימים הפכו ינקו ולון וינה, חברו לעט בעיתון "Simbolul" קיבלו את משרת העריכה בעיתון "Contimporanul", המגזין המוביל של תנועת האוונגרד הרומניה. בזמן שכתב בעיתון הרומני חזה לראשונה את חזונו לתיכון אורבני. חבר בתנועת "אופקים חדשים" ומייסד כפר האמנים עין הוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסל ינקו נולד ב-24 במאי 1895 בבוקרשט תחת השם מרצ'ל הרמן ינקו כבן הבכור מבין שלושת ילדיהם של הסוחר המבוסס הרמן צבי ינקו ושל רחל לבית יוסטר. אחריו נולדו עוד שני אחים, יוליו וג'ורג'ה ובת אחת, לוצ'יה. למד בבית הספר היסודי ע"ש גאורגה שינקאי ובו זמנית מיוזמת אימו קיבל שיעורים פרטיים לפסנתר ובנוסף, שיעורים לציור מהצייר והקריקטוריסט הידוע יוסיף איסר. כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון "גיאורגה לאזר", בשנת 1912, הפיק ינקו, יחד עם טריסטן צארה ויון ויניה (Ion Vinea), פולדי שאפייה וז'אק קוסטין, כתב עת נונקונפורמיסטי בשם סימבולול ("הסימבול"). ינקו הגיע לציריך בשנת 1915, כדי ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני. הצטרפו אליו בציריך גם שני אחיו , ז'ול וז'ורז'. מרסל השתתף במפגשים האמנותיים של קברט וולטר, שם הכיר את הנס ארפ ופגש שוב את טריסטן צארה והיה ממקימי קבוצת "אמנים רדיקליים" בה היו שותפים גם טריסטאן צארה, הוגו באל, ארפ, אלברטו ג'אקומטי ועוד. מהקבוצה הזאת צמחה תנועת הדאדא. התנועה הייתה אוונגרדית ומעוררת סערה, והובילה את האמנות, הספרות והשירה לסדרה של חידושים.

בשנת 1921 עבר ינקו לפריז ונפרד מתנועת ה"דאדא". בשנת 1922 חזר לרומניה והיה ממקדמי אמנות האוונגרד. הוא לקח חלק בחוג שהנהיג המשורר יון וינאה, שהפיק את כתב העת "קונטימפורנול" Contimporanul בין השנים 1924 - 1936. ינקו השתתף בתערוכות שאירגנה הפסלת מיליצה פטרשקו (Miliţa Petraşcu).

יצירותיו המוקדמות עוסקות ביחסים שבין צורה וצבע. סגנונו באותה תקופה כלל גם טכניקות של קולאז' ואסמבלאז' ושימוש בחומרים כגון בדי יוטה, צבעים, חבלים ועוד. עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1941 הושפע מהנופים והמראות והחל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר נושאים הקשורים לארץ ישראל ולמדינת ישראל המתפתחת כגון "נוקטורן (מות החייל)", צופרים ועוד, בסגנון השואב מן הקוביזם והאקספרסיוניזם. בנוסף עבד בעיריית תל אביב ולאחר מכן במשרד ראש הממשלה והיה אחראי במידה רבה לאיתור מקומות להקמת פארקים לאומיים. היה ממייסדי כפר האמנים בעין הוד. בשנת 1952 השתתף בביאנלה של ונציה. הוא אירגן את קבוצת "אופקים חדשים" ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד.

ינקו גם יצר תבליטים ובתחום האדריכלות ראוי לציין את "בית יוסטר", שבנה בשנת 1929 בבוקרשט.

בשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד מוזיאון ינקו דאדא המוקדש ליצירותיו ולסגנון הדאדאיסטי. במוזיאון ישראל קיימות כמה עבודות מתקופת הדאדא.

ינקו חתן פרס ישראל לציור לשנת התשכ"ז. הוא גם קיבל את פרס דיזנגוף מטעם עיריית תל אביב.

הוא נפטר בעין הוד ב-21 באפריל 1984.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1915 לימודי אדריכלות בבית הספר הפוליטכני, ציריך, שווייץ

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1953 סמינר הקיבוצים באורנים

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1945-46 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב, תל אביב
  • 1950-51 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב-יפו
  • 1958 פרס ההסתדרות
  • 1967 פרס ישראל בתחום הציור
  • 1982 תואר יקיר העיר תל אביב, עירית תל אביב-יפו, תל אביב-יפו

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תערוכות רטרוספקטיביות:
    • תל אביב בשנת 1959
    • תל אביב בשנת 1972
  • מאז פתיחת מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד (1983) מוצגת תצוגת קבע ונערכות לאמן תערוכות מתחלפות

ספרים שאייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארצות הצמאון, שירים, יוסי גמזו, איורים - מרסל ינקו, תל אביב, 1971.
  • קו הקץ , אלבום מהכיבוש הנאצי ברומניה, רישומים מ. ינקו, העורכים - חיים באר, חיים גורי, אברהם יבין, עם עובד, תל אביב, 1981.
  • עלילות דון קיכוטה, מצוירות בידי מארסל יאנקו, עם מבא מאת צבי זהר, ספרית פועלים, 1960.
  • מרסל ינקו, אלבום איורים, מסת-מבוא מאת א. ב. יפה, גבעתיים, 1982.
  • ‫ איורים לסיפורי המקרא והאגדה , מרסל ינקו, ערכה יהודית שן-דר, תל אביב, 1985.
  • רעיה זומר-טל ומיכאלה ינקו-מנדה, "גן העדן האבוד", 2006.
  • ‫ ההידלגו החריף דון קיחוטה מן למנצ’ה , מיגל דה סרוונטס סאאוורדה, מספרדית לעברית - נתן ביסטריצקי, הציורים - מארסל יאנקו, מרחביה, 1958.
  • מסדר הלוחמים, חיים חפר, מרסל ינקו, הביא לדפוס - עמיקם גורביץ', תל אביב, 1968. ‬ ‬

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]