רוני תורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביבר הזכוכית, הקאמרי, 2006
נמר חברבורות, הבימה, 2006
אנטיגונה, הבימה והקאמרי, 2007
אנה בולנה, אופרה בילבאו, ספרד 2007
החגיגה, הבימה והקאמרי, 2008
כנר על הגג, הקאמרי, 2008
בית ברנרדה אלבה – קובנטרי, אנגליה 2008
נישואי פיגרו, אופרה סארברוקן, גרמניה, 2009

רוני תורן (נולד ב-1955), מעצב תפאורה ותלבושות לאופרה ותיאטרון, מורה ומרצה לעיצוב במה, עורך ומגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוני תורן נולד וגדל בשכונת רחביה בירושלים. אביו, חיים תורן, היה סופר, עורך, מבקר ומנהל הוצאת הספרים ע"ש מאגנס של האוניברסיטה העברית בירושלים. אמו, פועה שלו-תורן, היא משוררת ומתרגמת (בין השאר תרגמה לעברית את כתבי רבינדרנת טאגור ואמילי דיקנסון).

בוגר בית הספר התיכון בויאר, ירושלים (1973-1969). את שירותו הצבאי עשה בתחנה הצבאית גלי צה"ל. הפיק והגיש תוכניות מוזיקה ותרבות, וערך תוכניות דוקומנטריות (1977-1973).

בשנים שלאחר שירותו הצבאי היה בין מגישי התוכנית "ציפורי לילה" בגלי צה"ל (1986-1977), במסגרתה הציג לציבור הישראלי את הזמר הצרפתי לתקופותיו. במקביל ערך והגיש עשרות תוכניות רדיו שהוקדשו לאירועי תרבות ולדיוקנאות של אמנים ויוצרים.

בשנים 1977-8 התגורר תורן בפריז - צרפת, ולמד תיאטרון באוניברסיטת פריז VIII, ונסן, וציור בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות. בשנים 1982-1978 למד לתואר ראשון במסלול עיצוב במה של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, אותו סיים בהצטיינות, (B.F.A) והמשיך ללימודים לתואר שני. בין מוריו באוניברסיטה היו המעצבים לידיה פינקוס-גני, אלי סיני ובן ציון מוניץ. במקביל ללימודיו האקדמיים, כתב והגיש בטלוויזיה הלימודית כשלושים פרקים בסדרה "סופרים מספרים" (1980). בהמשך הגיש בערוץ הראשון את הסדרה "תעודה" (1990).

את דרכו המקצועית כמעצב במה החל בתחילת שנות השמונים בתיאטרון העירוני באר שבע. לאורך השנים עיצב תפאורה (ובהפקות רבות גם תלבושות) למחזות ואופרות מן הרפרטואר העולמי, לצד בכורות ישראליות רבות למחזות ישראלים משל מוטי לרנר, הלל מיטלפונקט וחנוך לוין. עבודותיו הועלו כמעט בכל התיאטראות הציבוריים בארץ, ובכלל זה התיאטרון הלאומי הבימה, התיאטרון הקאמרי של תל אביב, תיאטרון בית ליסין, התיאטרון העירוני חיפה, תיאטרון החאן, התיאטרון העירוני באר שבע, פסטיבל ישראל, האופרה הישראלית והתזמורת הפילהרמונית הישראלית. בין הבמאים הישראלים איתם שיתף פעולה: חנן שניר, חנוך לוין, יוסי יזרעאלי, עמרי ניצן, גדי רול, אופירה הניג, מיכה לבינסון, רות קנר ואחרים.

מתחילת שנות ה-90 החל משתף פעולה עם במאים בחו"ל להפקות תיאטרון ואופרה. בין השאר עיצב לתיאטרון ולאופרה בגרמניה, אנגליה, איטליה, מונקו, בלגיה, יפן וארצות הברית. בעבודתו שיתף פעולה עם במאים כמו : ג'ונתן מילר, דייוויד אולדן, יוהנס שף (Johannes Schaaf), גי יוסטן (Guy Joosten), אינגה לבנט (Inga Levant) ודיוויד מקוויקאר (David McVicar).

תורן לימד עיצוב בבית הספר לתיאטרון חזותי, ירושלים; במחלקה ללימודי המדיה והתקשורת של המכללה האקדמית ספיר; בחוג לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב (פרופסור חבר נלווה) ; בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים; ובבית הספר לתקשורת "כותרת".

בשנת 2009 אצר תערוכה מעבודותיו של מורו המעצב אלי סיני, ערך קטלוג מעבודותיו והעלה (יחד עם עדנה ארז) אתר עברי/אנגלי. השתתף בתערוכות עיצוב במה בארץ ובחו"ל (הקוואדריאנלה של פראג 1991 ,2007 ,2011, ותערוכת עיצוב בינלאומי בטורונטו, קנדה 2005).

בת זוגו של רוני תורן היא השחקנית ליאת גורן, והוא אב לבן – איתמר.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות סגנון עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודותיו של תורן על הבימה ניתן למצוא מגוון סגנונות וגישות: מבמות קטנות העושות שימוש מצומצם ומאופק בדימויים ובכלים הבימתיים, ועד לבימות האופרה והמחזמר, בעבודות בעלות תנופה רחבת ממדים ובטכניקות בימתיות מורכבות.

עבודתו התיאטרונית מזוהה בדיאלוג עשיר עם הטקסט הדרמטי. עיצוביו מצטיינים בסיגנוּן (stylizing) ובאיכויות פואטיות עשירות, הנעות בין הקונקרטי למופשט, בין המוכר לבין ייצוגו החדש. הפקותיו מתכתבות עם עולם האמנות הפלסטית, הספרות והקולנוע, כמו גם עם אמני במה אחרים.

ניתנים לזיהוי מרכיבים חוזרים דוגמת פתחים-סדקים-חלונות סביב העיסוק בשאלה מה נראה ומה נסתר, מה בפנים ומה בחוץ. כמו כן מופיעים לעתים קרובות עמודים כשריד ארכיטקטוני לזמנים אחרים, הקיר השבור כחלק מתהליך או שינוי, והבמה או הקיר המשופעים כיסודות מעצימים ומאיצים. תורן אינו מסתפק בעיצוב כהלבשה אסתטית או אינפורמטיבית לטקסט, אלא חותר למציאת תחביר סצנרי ייחודי, המציע במקרים רבים דרמטורגיה ויזואלית אישית ברורה ונוכחת, לעתים אלטרנטיבית, לטקסט או לפעולה.

ניכר בעבודתו שהוא מודע לצרכים הייחודיים של הפעולה והשחקן, ומעצים אותם בבניית מכשולים או יחסים פרוקסימיים (המקיימים מרחק ומרחב מבחינה פיזית) מודגשים, המאפשרים לבמאי מימוש מקסימלי של החלל והפעולה, ובו בזמן יוצרים דינמיות חריפה.

בחלק מן העבודות מודע העיצוב למדיום, לבמה ולאיכויותיה, והופך את האפראט הבימתי ומאפייניו (המסך, הקלעים, הבמה וכדומה) לדימוי בפני עצמו כחלק משפת האירוע ועל ידי כך מעניק להפקה כולה איכויות מטה–תיאטרוניות.

ברבים מעיצוביו עובר החלל (במקביל לדרמה) טרנספורמציה פיזית (פתיחת דלת או קיר, הרס החלל וכדומה), המאפשרים לצופה חשיפה, או גילוי, ובעקבות כך גם ריגוש ויזואלי.

בין עבודותיו הבולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורי הופמן (1989 ,האופרה הישראלית החדשה. בימוי: דיוויד אולדן)

ההפקה התרחשה בחלל במתכונת ה–Box-set (פורמט טכני המתייחס לתבנית חלל סגור). חדר לבן, שקירותיו ורצפתו מעוותים ועקומים. בחלקו האחורי שלושה חלונות גדולים, הנשקפים בכל פעם אל רקע אחר. הגיבור היה כלוא בחלל והדמויות כמו גם הדימויים, פרצו אל חייו. בכל תמונה הוחדרו אל החלל (דרך דלתות, פתחים ברצפה, חלונות או מחלל הבמה) אובייקטים שונים (דוגמת עמוד אדום חץ ענק, אווירון, שולחן ביליארד, קבר פתוח) שיצרו קומפוזיציה שונה, הגדירו את החלל ומיקמו את הגיבור בעולם שונה.

חתונת הדמים (1990 ,התיאטרון הלאומי הבימה, בימוי: חנן שניר)

החלל נבנה כקופסה לבנה - כשפינה אחת מפוחמת בצבע שחור. בקיר האחורי נפער פתח דרכו נראתה עין גדולה. בפתח ישבה דמות הלבנה – שגלשה בהמשך על הקיר האחורי. בחלל המופשט פוזרו דימויים ריאליסטיים דוגמת סלע בזלת גדול, קקטוס ענק ושולחן ארוך מוקף כיסאות. הדמויות נעו בחלל ועשו בו שימוש משותף, הן כחוץ והן כפנים. אופיו המסויט של החלל תאם את השפה הפיוטית של הטקסט. (העיצוב זכה במדליית כסף בקוואדריאנלה של פראג, 1991)

הילד חולם (1993, התיאטרון הלאומי הבימה. בימוי: חנוך לוין)

המחזה הפיוטי מורכב מארבע תמונות הבונות מסע. כל תמונה התרחשה אל מול מסך שמים אחר, והוגדרה בחסכנות בעזרת פריטים בודדים שמוקמו על במה משופעת גדולה : בתמונה הראשונה מיטה, ווילון ועמוד חשמל נוטה, בשנייה סיפון זעיר על תורן ספינה ומזח שבור, בשלישית סלע ענק ובאחרונה עץ מלבלב ופסי רכבת. עיצוב הרכיבים כמו גם הבגדים לא התייחס למקום גאוגרפי או תקופה, ואיפשר לצופה להשלים מראות וזיכרונות.

טנהויזר (1994, האופרה הבווארית, גרמניה בימוי: דיוויד אולדן)

סיפורו של אמן-משורר, גיבור מיתולוגי מימי הביניים, המקולל ומנודה מן החברה אליה הוא שייך. האופרה הידועה, קיבלה כאן עיבוד וויזואלי-פואטי, שהצליח לעורר את זעם הקהל הגרמני והמבקרים בהפקה שהונצחה בDVD והוצגה ברפרטואר בית האופרה למעלה מ-18 שנה. ההפקה הפנתה בצורה מרומזת, בעזרת כתובת ענק על קיר אחורי ("Nostra Germania" ="גרמניה שלנו") אצבע מאשימה אל החברה הגרמנית, בעלת העבר התרבותי העשיר, שהביאה על עצמה הרס בנידוי, רדיפה והרג של מי שהוגדרו כבלתי רצויים. בסיום ההפקה הקיר המפואר מופגז, האותיות שמוטות על האדמה השרופה, וחלק מגג הבניין מונח על הבמה ונראה כפסי רכבת.

דון ג'ובאני (2000, האופרה הישראלית, בימוי: מיכה לבינסון)

סדרת תמונות השואבות מן הקומיקס כמו גם מן הפופ ארט, (לכל גיבור צבע ראשוני משלו). ההפקה לא ניסתה לבנות מערכים פסיכולוגיים, אלא לעקוב אחר המרוץ של ג'ובאני כליבידו נצחי, הנמצא בתנועה מתמדת, חוצה זמנים ותקופות (פעם בכדור פורח, פעם באופנוע ופעם ברכבת) וסופו שהוא מוכרע על ידי ההיבריס שלו עצמו. ג'ובאני לא יורד לשאול, אלא נטרף על ידי כל נשותיו. הבמה כולה נבנתה כצמצם עין ענק ואדום. אנו צופים מבעד לעינו של הגיבור במראות החולפים –יער לבן, סירה אדומה, בית צהוב גרם מדרגות כחול (העיצוב זכה במדליית כסף בתערוכת עיצוב בינלאומית, טורונטו, קנדה, 2005).

אנטיגונה (2007, תיאטרון הבימה, בימוי: חנן שניר)

המחזה הקלאסי זכה ללבוש מודרני, המארגן את האירוע כולו סביב שולחן ענק עליו מתנהלת העלילה. השולחן משמש כמזבח להנחת גופות המתים לאחר הקרב, לארוחות ולטקסטים. סביבו נערכים דיונים,והמקהלה, קבוצת זקני העם (המשמשת כצופה מובלע), יושבת סביבו וצופה בדמויות המביאות בפניה את דברן. ההמחזה מתרחש לאחר מלחמה –ועל כן רצפת הבמה זרועה אפר, וקירות הבמה מכוסים פיח שריפה. מעל המתרחש התנוססה כתובת, הלקוחה מדברי המקהלה: "מילים גבוהות ויהירות יביאו רק מכות גדולות".

מחלת נעורים (2007, תיאטרון בלגרייד, קובנטרי אנגליה, בימוי: גדי רול)

קורות קבוצת צעירים, סטודנטים לרפואה בווינה של תחילת המאה ה-20, המתחבטים בשאלות מוסר, מין, אהבה ומות. המחזה מתחיל בלבוש ריאליסטי, תופס תאוצה מסחררת וסופו שהוא מסתיים בצורה טראגית. בהפקה שהתקיימה באולם במתכונת במה פורצת, נבנה חדר סטנדרטי, שמוקם על שני משטחי הרמה המונעים על מספריים הידראוליות. החדר היה מונח בתחילת המופע על רצפת הבמה, התרומם במהלך ההצגה בקצב איטי, כמעט בלתי מורגש, וכפה על הדמויות הקצנה במאמץ שנדרש מהן לעלות או לרדת מן החדר. ההחרפה בתנאים הפיזיים תאמה את ההחרפה בעולמן של הדמויות.

כנר על הגג (2008, הקאמרי, ישראל, בימוי: משה קפטן)

המחזמר הקלאסי קיבל כאן לבוש מחודש כשעוצב בדמות קיר זיכרון לעולם העיירה היהודית שאבד. על מסגרת הבמה נקבעו עשרות תמונות משפחתיות אותנטיות ממוסגרות, וביניהן גם תמונות הדמויות במחזה. ההפקה התרחשה אל מול יער, טבע ושמים. אל תוך החלל שנצבע בצבעי ספיה חמים הוכנסו בזה אחר זה, כמעט ללא הפסקה, אובייקטים מסוגננים – משטח משופע המורכב מגגות, התהפך והפך לקיר המזרח בבית הכנסת, עמוד נוטה על צידו ועליו מדפי בקבוקים יצר פונדק, תנור מטבח יצר סביבו בית, סדרת עצים נודדים יצרו דרך וכדומה.

רשימת הפקות כרונולוגית–עיצוב במה ותלבושות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה הפקה מאת במאי תלבושות תאורה תיאטרון
1982 לצאת מכאן מרשה נורמן אסתי איזביצקי רוני תורן ג'ודי קופרמן תיאטרון באר שבע
1983 גימפל תם בשביס זינגר ז'אן ברנרד מורלי רוני תורן יעקב מרזל תיאטרון החאן
1983 סקופ אמלין גריי דן רונן רוני תורן יעקב מרזל תיאטרון החאן
1983 טרדפורד טנזי קלייר לקהאם דוני ענבר רוני תורן חני ורדי בית ליסין
1983 אליל ההמונים סטיבן פוליאקוף מיכה לבינסון רוני תורן ג'ודי קופרמן תיאטרון באר שבע
1984 הנשים האבודות מטרויה חנוך לוין‎ חנוך לוין רוני תורן בריאן האריס הקאמרי
1984 מאחורי הגדר אבי קורן, ח.נ. ביאליק אורי פסטר רוני תורן נתן פנטורין הבימה
1984 האדונית והרוכל ש"י עגנון יעקב רז רוני תורן יחיאל אורגל תיאטרון חיפה
1985 Halleluja Broadway אבי קורן צדי צרפתי‎ רוני תורן אלטה אופרה פרנקפורט
1985 קסטנר מוטי לרנר אילן רונן עדנה סובול אבי צברי הקאמרי
1985 המלך מתיא הראשון דבורה עומר/ יאנוש קורצ'אק אורי פסטר רוני תורן נתן פנטורין הבימה
1986 אותו ואת בנו י"ד ברקוביץ' מיכה לבינסון פרידה קלפהולץ בן ציון מוניץ תיאטרון באר שבע
1986 צ'כוב צ'כובה פרנסואה נושה פרנסואה נושה רוני תורן מיכאל ליברמן הבימה
1987 אילוף הסוררת שייקספיר רוברט ווקר יוסי בן ארי יחיאל אורגל תיאטרון באר שבע
1987 אמריקה יורם פורת‎, שלמה גרוניך דייוויד אולדן יובל כספין פסטיבל ישראל
1987 לרקוד לפי שירים לאונרד כהן‎ ברטה ימפולסקי רוני תורן הבלט הישראלי
1987 לה בוהם ג'אקומו פוצ'יני דייוויד אולדן רוני תורן שון מק'ליסטר האופרה הישראלית החדשה
1987 בית ספר לנשים מולייר לסלו מורטון רוני תורן נתן פנטורין הבימה
1988 סאלח שבתי אפרים קישון‎ יעל פרדס נתן פנטורין הבימה
1988 גן הדובדבנים אנטון צ'כוב עמרי ניצן‎ רוני תורן מיכאל ליברמן הבימה
1988 קסטנר מוטי לרנר אילן רונן רוני תורן אבי צברי תיאטרון עירוני היילברון, גרמניה
1989 שיץ חנוך לוין אהרון אלמוג רוני תורן שולי זיו הקאמרי
1989 סיפורי הופמן ז'אק אופנבך דייוויד אולדן בוקי שיף בריאן האריס האופרה הישראלית החדשה
1990 חתונת הדמים פדריקו גרסיה לורקה חנן שניר רוני תורן נתן פנטורין הבימה
1990 מנדרגולה מקיאבלי‎ רינה ברוך אוניברסיטת תל אביב
1991 פיגמליון ברנרד שו טל רובינשטיין ג'ודי לוין פליס רוס הקאמרי
1991 חליל הקסם מוצארט ג'ונתן מילר ג'ודי לוין פול פיינט התזמורת הפילהרמונית הישראלית
1992 יהוא גלעד עברון חנן שניר בוקי שיף בן ציון מוניץ הבימה
1992 רוברטו דברו גאטנו דוניצטי ג'ונתן מילר קלייר מיטשל רוברט בריאן אופרה מונקו, מונטה קרלו
1993 הילד חולם חנוך לוין חנוך לוין רוני תורן בן ציון מוניץ הבימה
1993 מריה סטוארדה גאטנו דוניצטי ג'ונתן מילר קלייר מיטשל רוברט בריאן אופרה מונקו, מונטה קרלו
1993 בוריס גודונוב מודסט מוסורגסקי יוהנס שף בוקי שיף בן ציון מוניץ האופרה הישראלית החדשה
1994 אנה בולנה גאטנו דוניצטי ג'ונתן מילר קלייר מיטשל רוברט בריאן אופרה מונקו, מונטה קרלו
1994 טנהויזר ריכארד ואגנר דייוויד אולדן בוקי שיף פט קולינס האופרה הבווארית, מינכן, גרמניה
1995 הסוחר מוונציה שייקספיר חנן שניר ואלי לידנר בדשטובנר תיאטרון לאומי ווימאר, גרמניה
1996 היהודי זיס פאול קורנפלד רוברט וודרוף טובה קליינר-סדן ג'קי שמש תיאטרון באר שבע
1996 סלומה ריכרד שטראוס אינגה לבנט בריגיטה רייפנשטוהל פרנץ דייוויד האופרה העירונית שטוטגרט, גרמניה
1996 סיפורי הופמן (חידוש) ז'אק אופנבך דייוויד אולדן בוקי שיף בריאן האריס האופרה הישראלית החדשה
1997 אכזר מכל המלך ניסים אלוני חנן שניר רקפת לוי אבי-יונה בואנו הבימה
1997 קיללת פאוסט הקטור ברליוז‎ דייוויד אולדן בריגיטה רייפנשטוהל וולפגאנג גבל האופרה האנגלית הלאומית, לונדון, אנגליה
1998 מידה כנגד מידה שייקספיר גדי רול עינת ניר פליס רוס תיאטרון החאן
1998 חליל הקסם מוצארט‎ ג'ונתן מילר ג'ודי לוין דן שולר פסטיבל האופרה, סנטה פה, ניו-מקסיקו,ארצות הברית
1998 האישה מן הים הנריק איבסן יוסי יזרעאלי עדנה סובול רוני כהן תיאטרון החאן
2000 סיפורי הופמן ז'אק אופנבך דיוויד מקוויקאר בריגיטה רייפנשטוהל טינה מק'היו בית האופרה הפלמי, אנטוורפן, בלגיה
2000 מראה מעל הגשר‎ ארתור מילר מיכה לבינסון עפרה קונפינו אבי-יונה בואנו הבימה
2000 השחף אנטון צ'כוב אופירה הניג עפרה קונפינו פליס רוס תיאטרון החאן
2000 דון ג'ובאני מוצארט מיכה לבינסון בוקי שיף אבי-יונה בואנו האופרה הישראלית החדשה
2001 אותלו ג'וזפה ורדי גי יוסטן יורגה יארה דייוויד קנינגהאם האופרה הפלמית, גנט, בלגיה
2002 רומנטיקנים חנוך לוין מיכה לבינסון רוני תורן מישה צ'רנייבסקי הקאמרי
2002 דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו פדריקו גרסיה לורקה יוסי יזרעאלי עפרה קונפינו רוני כהן תיאטרון החאן
2003 האשליה פייר קורניי/ טוני קושנר יוסי יזרעאלי עפרה קונפינו רוני כהן תיאטרון החאן
2004 עיר הנפט הלל מיטלפונקט‎ הלל מיטלפונקט עפרה קונפינו אמיר ברנר קופרודוקציה של תיאטרון חיפה והקאמרי
2005 ביבר הזכוכית‎ טנסי ויליאמס מיכה לבינסון עפרה קונפינו חני ורדי הקאמרי
2005 אמא קוראז' ברטולד ברכט רות קנר טיומי סאן שימיצו סאן תיאטרון X טוקיו
2005 שלומית אוסקר ווילד אופירה הניג עפרה קונפינו פליס רוס תיאטרון המעבדה
2005 אצל הים ס. יזהר‎ רות קנר רוני תורן שקד וויס קבוצת רות קנר
2006 נמר חברבורות יעקב שבתאי חנן שניר עפרה קונפינו פליס רוס הבימה
2006 נהג ציירת הלל מיטלפונקט הלל מיטלפונקט עפרה קונפינו פליס רוס בית ליסין
2007 אנטיגונה סופוקלס‎ חנן שניר עפרה קונפינו פליס רוס קופרודוקציה של הבימה והקאמרי
2007 קולרבו אאוליס סאלינן אינגה לבנט מגלי גרברון בית האופרה סארברוקן, גרמניה
2007 מחלת נעורים פרדיננד ברוקנר גדי רול מוניקה ניסבט מרק האוולנד תיאטרון עירוני בלגרייד, אנגליה
2007 אנה בולנה (חידוש) דוניצטי ג'ונתן מילר קלייר מיטשל רוברט בריאן אופרה בילבאו, ספרד
2008 החגיגה ויטרברג, רוקוב, האנסן, אולדרג'י חנן שניר עפרה קונפינו פליס רוס קופרודוקציה של הבימה והקאמרי
2008 כנר על הגג ג'וזף שטיין על-פי שלום עליכם משה קפטן אורנה סמורגונסקי פליס רוס הקאמרי
2008 בית ברנרדה אלבה פדריקו גרסיה לורקה גדי רול רוני תורן ג'ונתן סמיואלס תיאטרון עירוני בלגרייד, אנגליה
2009 ינטל יצחק בשביס זינגר‎ משה קפטן אורנה סמורגונסקי פליס רוס הקאמרי
2009 נישואי פיגארו מוצארט אינגה לבנט מגלי גרברון פטר מולר בית האופרה סארברוקן, גרמניה
2010 גטו יהושוע סובול עמרי ניצן אורנה סמורגונסקי פליס רוס הקאמרי
2010 אלוף הבונים הנריק איבסן חנן שניר עפרה קונפינו פליס רוס קופרודוקציה של הבימה והקאמרי
2011 קברט מאסטראוף, אב, קנדר עמרי ניצן אורנה סמורגונסקי אבי-יונה בואנו הקאמרי
2012 כיבוש מקסיקו וולפגאנג ריהם אינגה לבנט פטרה קורניק פטר מולר בית אופרה סארברוקן, גרמניה
2012 קזבלן יגאל מוסינזון צדי צרפתי עפרה קונפינו עמיר ברנר הקאמרי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוני תורן, "ביקורת הביקורת: עיצוב במה אינו גרסה משודרגת של ועדת-קישוט", רבעון לתיאטרון עכשיו חוברת 13, אוקטובר 2004.
  • רוני תורן, תיק עבודות, רבעון לתיאטרון עכשיו, חוברת 2, יוני 2000.
  • Tom Sutcliffe, Believing in Opera, Faber and Faber publishing, 1996, pp. 166, 187, 188.
  • בלהה בלום, "רוני תורן – ראיון: על עיצוב התפאורה והתלבושות של חתונת הדמים", בתוך דבורה גילולה ורות בלומרט (עורכות), במה – רבעון לדרמה 122, תשנ"א 1990, כרך כ"ה, עמ' 38-26.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]