גילה אלמגור

גילה אלמגור
גילה אלמגור
תאריך לידה:	22 ביולי 1939
מקום לידה:	פתח תקווה
פרסים:	פרס ישראל בתחום הקולנוע ה'תשס"ד פרס אופיר 1997
דמות ידועה:	מרגלית חסון ב"מלכת הכביש", הניה אלכסנדרוביץ' ב"הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס".
הופעת בכורה:	"בעור שינינו", הבימה
פרופיל ב-IMDb

גילה אלמגור (נולדה ב־22 ביולי 1939) היא שחקנית, סופרת ותסריטאית ישראלית. שיחקה בין היתר בקרוב ל-50 סרטי קולנוע, עובדה שזיכתה אותה בכינוי "מלכת הקולנוע הישראלי". כלת פרס אופיר ופרס ישראל בתחום הקולנוע.

בשנים 1998 - 2004 הייתה גם חברת מועצת העיר תל אביב-יפו, וכיהנה בתפקיד יושבת ראש ועדת התרבות של עיריית תל אביב.

ביוגרפיה

ילדותה, נעוריה ותחילת דרכה

אלמגור נולדה בפתח תקווה בשם גילה אלכסנדרוביץ' וגדלה בכפר סבא. ילדותה הייתה קשה: אביה, מכס, שהיה שוטר במשטרה הבריטית, נרצח בחיפה ארבעה חודשים לפני שנולדה, ואמה שגידלה אותה סבלה ממחלת נפש קשה. כשהייתה בת 13 התחתנה אמה בשנית והיא נשלחה לפנימייה בכפר הנוער "הדסים". מקץ שנתיים החליטה להיות עצמאית ועברה לגור בתל אביב, ליד תיאטרון הבימה, שכן כבר אז רקמה חלומות על עתיד במשחק.

בגיל 17 הופיעה בהצגתה הראשונה במסגרת תיאטרון הבימה, "בעור שינינו", לאחר שעברה את בחינות הקבלה לתיאטרון בהצלחה. בשנת 1960 שיחקה בסרטה העלילתי הראשון, "חולות לוהטים". היא השתלמה בבית הספר למשחק של תיאטרון "הבימה", וב-1963 נסעה אף ללמוד משחק בחו"ל, במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע, בניו יורק. באותה תקופה בניו יורק למדה משחק אצל אוטה האגן ומחול מודרני אצל אנה סוקולוב.

תיאטרון

מששבה ארצה ב-1965 החלה אלמגור להופיע בהצגות תיאטרון כשחקנית עצמאית. היא שיחקה מעל כל במה בארץ. במחצית הראשונה של שנות השמונים חוותה משבר אמנותי כשהייתה מובטלת מעבודה בתיאטרון, דבר שהשפיע עליה מאוד. רק לאחר הצלחת הצגת היחיד "הקיץ של אביה" בעקבות ספר שכתבה בשנות השמונים, נעשתה לשחקנית מבוקשת והיא נחשבת כיום לאחת השחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי. בשני העשורים האחרונים היא נמנית עם סגל השחקנים של תיאטרון הבימה.

בין תפקידיה בתיאטרון: "אנה פרנק", "ז'אן דארק", "פיטר פן", "לאחר הנפילה" (מגי), "ציד המכשפות" (אליזבת פרוקטור), "שלוש אחיות" (מאשה), "השחף" (נינה), "הכלה וציד הפרפרים", "ועידת פסגה", "הנאהבים" (מינה), "כולם היו בני", "דואט לאחת", "רוחות" (גב' אלווינג), "מאסטר קלאס" (מריה קאלאס), "מדיאה" (מדיאה), "קדיש לנעמי" (נעמי לוי), "מונולוגים מהואגינה", "בית ברנרדה אלבה" (ברנרדה), "ארטון" (באדלה), "הנסיגה ממוסקבה" (אליס), "רכוש נטוש" (טוני בית-אריה), "החגיגה", "אוגוסט: מחוז אוסייג'".

בשנת 2011 הועלה לראושנה בפסטיבל ישראל ערב יחיד בכיכובה "עומדת ברוח" ובו בצעה שירים אישיים ומונולוגים מולחנים שכתבו לה יואב גינאי ואוהד חיטמן.

קולנוע

גילה אלמגור בערב פתיחת פסטיבל הסרטים בירושלים 2010

אלמגור ידועה כשחקנית שמצליחה לגלם מגוון של דמויות בצורה משכנעת, כגון זונה ב"מלכת הכביש", עובדת סוציאלית המנסה להתמודד עם העולה החדש סאלח ב"סאלח שבתי", אמא בעלת ליקוי נפשי ב"הקיץ של אביה" ובעלת פאב קשוחה ב"החיים על פי אגפא".

בשנות השישים והשבעים שיחקה בסרטים: "אלדוראדו" (בו שרה את שיר הנושא), "סאלח שבתי", "מצור", "מלכת הכביש" ו"הבית ברחוב שלוש".

הסרט "הקיץ של אביה", בו כיכבה ב-1988, התבסס על ספר שכתבה ואשר היה האוטוביוגרפיה שלה על ימי ילדותה. הסרט זכה בפרסים בינלאומיים רבים וגרר סרט המשך, "עץ הדומים תפוס" מ-1994, שהתבסס על ימי נעוריה בפנימיית "הדסים". בשני הסרטים אלמגור הייתה שותפה לכתיבת התסריט.

בשנות התשעים שיחקה ב"החיים על פי אגפא", "עץ הדומים תפוס", "שחור" ו"לילסדה" ובשנות האלפיים שיחקה ב"מינכן" של סטיבן שפילברג, "ידיים קשורות" של דן וולמן, "שלוש אמהות" של דינה צבי ריקליס ו"החוב" של אסף ברנשטיין.

פרסים

אלמגור זכתה בפרסים רבים, ביניהם: שחקנית השנה בתיאטרון בשנים 1965 ו-1973, שחקנית השנה בקולנוע בשנים: 1969, 1971, 1973 ו-1980. כן זכתה ב-"פרס השחקנית הטובה" בפסטיבל הסרטים בשיקגו ובפסטיבל הסרטים באטלנטה לשנת 1969, ובסן פרנסיסקו. על משחקה בתיאטרון זכתה ב-"פרס מרגלית" ב-1985, ב"פרס רובינא" ב-1988 (על הצגת היחיד "הקיץ של אביה") ובפרס "אשת השנה" בתיאטרון בשנת 2000.

הסרט "הקיץ של אביה" גרף פרסים בינלאומיים רבים, ביניהם: "דב הכסף" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, "שיבולת הזהב" בספרד ו"סינה קיד" בהולנד. הסרט "עץ הדומים תפוס" הוקרן בפסטיבל קאן וזכה בפרס "וולגין 95" בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

אלמגור קיבלה את פרס ישראל בתחום הקולנוע ביום העצמאות תשס"ד (2004). בנאום שנשאה בשם מקבלי הפרס אמרה:

	באתי לעולם מנקודת זינוק אפס. הוריי ברחו מאירופה הבוערת, צעירים, כמעט ילדים, נפגשו כאן, התאהבו ונישאו. כל בני משפחת אמי, שבט בן 147 נפשות, נכחד כולו בשואה. לא הכרתי את אבי. הוא נרצח ארבעה חודשים לפני שנולדתי על ידי צלף ערבי. מעולם לא החזיק בידי ולא אמר לי 'ילדה שלי'. אני גידלתי את עצמי ללא שנאה וללא רצון לנקמה. תמיד חשבתי שאסור שיהיו ילדים שיאבדו את אביהם בשל שנאה ומלחמה. בבית שהיה בו מעט מאוד גדלתי והתאמצתי, למדתי להבדיל בין טוב לרע, למדתי להיאבק ולהיכשל ולפעמים גם לנצח. המעמד הזה הוא ניצחון.

ב-2009 הוענקו לה תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב וממכון ויצמן למדע. ‏‏‏‏

טלוויזיה

אלמגור שיחקה בתפקיד משני בסדרה "טירונות" ב-1998. בשנת 2000 שיחקה בסדרה "האישה האחרת" לצידה של יונה אליאן ובבימוי אורי לנבר ושמי זרחין.

בשנים 2008-2005 שיחקה באחד התפקידים הראשיים בסדרת הדרמה "בטיפול" כבתור פסיכולוגית המדריכה את גיבור הסדרה ראובן, בגילומו של אסי דיין. הסדרה זכתה לביקורת משבחות בארץ ובעולם.

בשנת 2007 שיחקה בסדרת הדרמה המוזיקלית "השיר שלנו" ב-yes בתור חוקרת המשטרה, נורה ספקטור. בעקבות תפקידה זה הוחלט ללהק אותה בשנת 2008 לסדרה נוספת של אותם יוצרים, "דני הוליווד", בתור לולה באום, שחקנית תיאטרון בשנות השישים.

בשנת 2011 השתתפה אלמגור בתפקיד ראשי בסדרה ילדי ראש הממשלה של חברת הוט. הסדרה נוצרה על ידי שחר מגן ונעה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין.

ספרי ילדים

אלמגור כתבה עד היום ארבעה ספרי ילדים ונוער. הספר הראשון היה "הקיץ של אביה" אותו כתבה בשנת 1985, ובו תיארה את ימי ילדותה וגדילתה לצד אם בעלת ליקוי נפשי. בשנת 1992 כתבה את ספר ההמשך, "עץ הדומים תפוס", בו תיארה את ימי נעוריה בפנימיית הדסים לצד נערים ניצולי שואה. ספרה הבא, "אלכס לרנר דפי ואני" מספר על חברות בין שלושה ילדים, שני בנים ובת, שמתמודדים עם אהבה, התבגרות והתמודדות עם מחלה קשה. בספרה "ערגה, ילדה מן החלומות" מתארת ערגה, ילדה מאומצת מוייטנאם, את חייה ותחושותיה.

חיים פרטיים

אלמגור נשואה ליעקב אגמון, מנכ"ל "הבימה" לשעבר. לזוג בן ובת מאומצים. בשנות ה-60 הייתה נשואה במשך כשנה לשחקן אילי גורליצקי.

בחייה הפרטיים פועלת אלמגור רבות למען הקהילה. במיוחד היא פעילה בתחום הסיוע לילדים חולים ובין היתר הקימה את "קרן המשאלות של גילה אלמגור", שנועדה למלא משאלות של ילדים חולים, בעיקר חולי סרטן, והיא חברה בוועד המנהל של כפר נהר הירדן - כפר נופש לשירותם, ללא תמורה, של ילדים החולים במחלות קשות ומסכנות חיים.

פילמוגרפיה חלקית

• אלדורדו
• סאלח שבתי
• ארבינקא
• פורטונה
• מבצע קהיר
• מצור
• מלכת הכביש
• הבית ברחוב שלוש
• הצילו את המציל
• החיים על פי אגפא
• הקיץ של אביה
• עץ הדומים תפוס
• שחור
• לילסדה
• כביש ללא מוצא
• מבצע יונתן
• מסוכנת
• מינכן
• אמי הגנרלית
• החוב
• שלוש אמהות

ספרים

• "הקיץ של אביה", עם עובד, 1986
• "עץ הדומים תפוס", עם עובד, 1992
• "אלכס לרנר, דפי ואני", עם עובד, 2002
• "ערגה, ילדה מן החלומות", עם עובד, 2003
• "כוכבים יש רק בשמיים", ידיעות ספרים, 2010

פרסים ואותות ההערכה

• תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב (כהוקרה על תרומתה לתרבות, 2009)
• פרס רובינא למשחק
• פרס אופיר למפעל חיים (על תרומה לקולנוע הישראלי ב-1997)
• אות הוקרה על מפעל חיים (במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 1999)
• "אות הנשיא למתנדב" (1996)
• פרס ישראל לקולנוע, 2004.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גילה אלמגור

• קורות חייה של גילה אלמגור באתר "פרס ישראל"
• גילה אלמגור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• גילה אלמגור בלקסיקון הסופרים העברים בהווה
• גילה אלמגור, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• נירית אנדרמן, רטרוספקטיווה לסרטי גילה אלמגור בטייוואן בקיץ, באתר הארץ
• ציפי שוחט, בגיל 70, גילה אלמגור עדיין מחפשת את אביה שנרצח, הארץ, 23 בינואר 2009
• ערן אלדר, הבה נגילה, ראיון עם גילה אלמגור, nrg ‏, 14/9/2009
• הספרים של גילה אלמגור באתר סימניה
• איימי קורניש, גילה אלמגור, ב-Jewish Women Encyclopedia (באנגלית)
• הפרק הראשון מתוך האוטוביוגרפיה "כוכבים יש רק בשמיים", וואלה!, 22.2.2010
• מיכאל הנדלזלץ, "כוכבים יש רק בשמים" מאת גילה אלמגור, בתפקיד עצמה, באתר הארץ, 10/03/10
• יובל אברמוביץ', מלכי הבמה, באתר ישראל היום, 21 בינואר 2011

הערות שוליים

הקודם: 1996 - ניסים ליאון

זוכת פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 1997 - גילה אלמגור

הבא: 1998 - ליה ון ליר