בית הקיסרית טאיתו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בניין משרדים  |
| על שם |
טאיתו בטול |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים |
מנליק השני, קיסר אתיופיה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1906 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1906 |
| מידות | |
| קומות |
3 |
| קואורדינטות | 31°47′03″N 35°13′21″E / 31.784083333333°N 35.222388888889°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית הקיסרית טאיתו | |
  | |
בית הקיסרית טאיתו הוא בניין ברחוב שאול אדלר בירושלים, בצמוד לחצר קִידָאנֵה מִהְרַת - הכנסייה האתיופית. הבניין תוכנן מתחילתו כאכסניה לצלינים מאתיופיה, אך הושכר מעת הקמתו ובין היתר היווה את משכנו הראשון של בית הספר לאמנות "בצלאל".
הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית המאה ה-20, בעקבות מצבה הקשה של העדה האתיופית בירושלים, בנו קיסרי אתיופיה מנליק השני וטאיתו בטול בתי דירות בסביבת הכנסייה האתיופית (היום ברחוב אתיופיה). הדירות נועדו לשמש הן לצליינים אתיופים, והן להשכרה לטובת קופת הקהילה. כך נבנו בשנים 1904–1906 בית הקיסרית טאיתו יחד עם בית מנליק השני (שגם דומה לו בעיצובו ובגודלו) משני צידיה של חצר הכנסייה. הבניין כולל שלוש קומות ובראש חזיתו הראשית (מצד מערב) קבוע סמלה של הקיסרית, פנים בתוך שמש זורחת[1] וסביבם כתובת באמהרית: "מנליק השני, מלך המלכים, בנה את הבית הזה לכבודה של אשתו, הקיסרית טאיתו.".[2]
עם השנים, בעקבות השכרתו של הבניין לגורמים שונים שהעדיפו לא להיכנס אליו דרך חצר הכנסייה אלא ישירות מצדו השני, הוסבה הכניסה אליו לכיוון ממערב למזרח (רחוב שאול אדלר).[3]
שימושי הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהושלם הבניין בשנת 1906, בשל המיעוט בצליינים, הושכר הבניין לבוריס שץ לצורך הקמת בית המדרש לאמנות ולמלאכות אמנות בצלאל. בית הספר שכן בבניין לתקופה קצרה, אך נוכח הגידול במספר התלמידים ועלויות שכר הדירה עבר ב-1908 לבית הקבע שרכש (היום ברחוב שמואל הנגיד).[2] לאחר שפינה המוסד את הבניין, ולפני תום מועד השכירות שלו, התגוררו בבית רחל ינאית ויצחק בן-צבי.
בתחילת 1910 עבר לבניין בית היתומות הכללי ע"ש דוד וינגרטן.[4] במהלך מלחמת העולם הראשונה נפגע הבניין מהפגזות וכמה מהבנות בו נפצעו.[5] המוסד שכן במבנה עד שנת 1929 וממנו עבר למבנה בית הספר כי"ח ברחוב יפו.
לימים, ובמשך עשרות שנים, הושכר הבניין לשירותי בריאות הציבור של עיריית ירושלים, ושכנה בו המחלקה לטיפול האם והילד.
בשנת 1998 שופץ הבניין באופן יסודי, ומאז הוא משמש כמרכזו של ארגון הנוצרי "גשרים של שלום".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שבתי זכריה, מרכז ההשכלה הירושלמי - שכונת החבשים וסביבתה בעבר, הוצאת ששר, ירושלים 1996. עמ' 68–79
- דוד קרויאנקר, רחוב הנביאים שכונת החבשים ושכונת מוסררה, כתר הוצאה לאור והוצאת יד יצחק בן צבי, 2000. עמ' 100–102
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר" עמ' 427
הגלגולים של הארמון בלב ירושלים: מתחנת שידור - למלון יוקרה, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 12:08)
