רחוב יפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°47′02.55″N 35°12′58.64″E / 31.7840417°N 35.2162889°E / 31.7840417; 35.2162889

שלט רחוב.svg
רחוב יפו
Jaffa road Jerusalem 2012.jpg רחוב יפו
שכונה מרכז העיר
קרוי על שם הדרך מהעיר ליפו
רחוב יפו בחלקו המזרחי, בסמוך לשער יפו, בראשית המאה ה-20 (כל המבנים בתמונה נהרסו)
פסי הרכבת הקלה ברחוב יפו (צולם ב-2011)
שלט הרחוב בצומת האיקסים, אריחי קרמיקה מתוצרת אמני בצלאל, שנות ה-20
ציור קיר של הרכבת הקלה והמדרחוב ברחוב יפו

רחוב יפו הינו אחד הרחובות המרכזיים והארוכים בירושלים, ובעל היסטוריה רבת שנים. שמו נגזר מהיותו הציר דרכו היו יוצאים מן העיר העתיקה מערבה, לכיוון העיר יפו.

הרחוב חוצה את העיר ממזרח למערב. תחילתו בשער יפו שבחומת העיר העתיקה, דרך מרכז העיר, ועד לצומת היציאה מירושלים. לאורך הרחוב כמה כיכרות ואתרים ידועים של העיר, בהם: כיכר צה"ל, כיכר ספרא, כיכר ציון, כיכר הדוידקה, צומת יפו-המלך ג'ורג' (צומת האיקסים), התחנה המרכזית החדשה, וכן דרכי גישה למדרחוב העירוני, מדרחוב בן יהודה וכן לשוק מחנה יהודה המפורסם. לכל אורכו מצויים מאות חנויות ובתי מסחר.

דרך יפו היא אחת מכמה דרכים עתיקות אשר נסללו מירושלים לערים אחרות. השם "דרך יפו" ניתן לה בדומה לדרכים אחרות שיצאו מירושלים ונקראו על שם היעד אליהן הובילו, וכיום מהווים חלק ממארג רחובות ירושלים החדשה: דרך שכם, דרך עזה, דרך בית לחם, דרך חברון ודרך יריחו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1861 נסללה הדרך הראשית ירושלים-יפו, בתוואי שיצא משער יפו של העיר העתיקה דרך גבעות הטרשים מצפון-מערב לעיר דאז. הדרך נקראה אז דרך יפו. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 הלך התפתח תהליך היציאה מן החומות - תחילת ההתיישבות בשכונות חדשות ומרווחות יחסית, שניבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה. הדרך המוליכה ליפו הייתה לרחוב אשר שימש כעמוד השדרה להתפתחות העיר שמחוץ לחומות, כשמימינו ומשמאלה נבנו המתחמים והשכונות הראשונים שלה: מגרש הרוסים, נחלת שבעה, מחנה יהודה ואחרים. מחיר הקרקע בעיר החדשה באותה תקופה נקבע על פי קרבתה לרחוב יפו או מרחקה ממנו. בתחילה התנהלה התנועה בדרך יפו ברגל ועל גבי בהמות משא: גמלים ופרדות. אחר כך, נסללה הדרך גם למעבר עגלות רתומות לסוסים. הגרמנים הטמפלרים, מתיישבי המושבה הגרמנית, היו הראשונים להשתמש בעגלות ולהפעיל שרות עגלות לנסיעה ליפו.

בתקופת המנדט הבריטי עלתה חשיבותו של הרחוב, ונבנו לאורכו כמה מחשובי המוסדות ובנייני המשרדים בעיר, ביניהם בית עיריית ירושלים, בניין הדואר המרכזי של העיר, בניין בנק אנגלו פלשתינה (כיום הסניף הראשי של בנק לאומי) ובניין ג'נרלי. בתקופה זו קיבל הרחוב את צורתו המוכרת בראשית המאה ה-21. הבניינים בחלקו המזרחי של הרחוב, הצמודים לחומת העיר העתיקה, נהרסו ביולי 1944 כחלק מתוכנית בריטית לפיתוח העיר. סביב רחוב יפו החל להתפתח מרכז העסקים הראשי (מע"ר) של העיר..

חלוקת ירושלים לאחר מלחמת העצמאות הותירה את העיר העתיקה בשטח ממלכת ירדן, והרחוב יפו וסביבותיו נקבעו כמרכזה הראשי של ירושלים הישראלית. חלקו המזרחי של רחוב יפו, בין שער יפו לכיכר צה"ל נפגע קשות במהלך קרבות מלחמת העצמאות, ולאחריה שימש כשטח הפקר בקו העירוני. לאחר מלחמת ששת הימים נהרסו שרידי המבנים, וכיום יש בחלק זה טיילת המובילה לשער יפו, ולצדה תחילתה של דרך חברון.

גם לאחר איחוד שני חלקי העיר לאחר מלחמת ששת הימים (1967) המשיך רחוב יפו למלא את תפקידו כציר מרכזי, אך חשיבותו כמרכז עסקים הלכה ופחתה עם התרחבותה המהירה של ירושלים, שכללה הקמת שכונות הטבעת והקמת מרכזי עסקים אלטרנטיביים מחוץ למרכז. מרכזיותו של רחוב יפו, והיותו ציר תנועה ראשי, לאורכו עוברים כמעט כל קווי האוטובוס של העיר, הפכה אותו יעד מועדף לפיגועי טרור. מאז סוף שנות ה-60 הונחו מטעני חבלה ברחוב יפו חדשות לבקרים, חלקם גרמו לאבדות כבדות, ומאז אמצע שנות ה-90 שימש זירה למספר פיגועי התאבדות קטלניים.

שם הרחוב השתנה מספר פעמים לפרקי זמן קצרים. בין שמותיו היו "רחוב הרצל" ששונה עם קום המדינה, בתקופה זו שלטי הרחוב הוחלפו, השם הוחלף בחזרה עקב התנגדות חריפה. לאחר פיגועי 11 בספטמבר החליפה העירייה את שמו באופן זמני ל"רחוב ניו יורק" כאות הזדהות, ובנוסף לשלטי הרחוב הופיעו שלטים המציינים את שמו הזמני.

תוכניות פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כ-100 שנה, מסוף המאה ה-19 ועד סוף המאה ה-20, שימש הרחוב כעורק התנועה המרכזי בירושלים. בסוף המאה ה-20 נסגר לתנועת כלי רכב פרטיים, והוא פתוח אך ורק לכלי רכב ציבוריים. עקב הבנייה האינטנסיבית לאורכו של הרחוב הוא נעשה סואן ופקוק מאוד לאורך כל שעות היום.

בקצהו המערבי של רחוב יפו, בסמוך לתחנה המרכזית החדשה וצומת היציאה מהעיר, נבנה "גשר המיתרים" המונומנטלי כחלק מפרויקט הרכבת הקלה, אשר מחבר את הרחוב עם שדרות הרצל, ומלבד ייעודו התחבורתי נועד גם להוות שער כניסה ויזואלי לעיר.

לקראת הפעלת הרכבת הקלה, רוצף חלקו המרכזי של הרחוב, ובשנת 2011 נסגר חלק זה של הרחוב לתנועת תחבורה והפך למדרחוב שבמרכזו עוברת הרכבת הקלה. המדרחוב מתחיל בכיכר צה"ל במזרחו ומסתיים בכיכר הדווידקה בסמוך למרכז כלל במערב, כאשר במרכזו הוא מתחבר למדרחוב בן יהודה.

האדריכל וחוקר ירושלים דוד קרויאנקר כותב בספר שהקדיש לרחוב יפו: "סיפורו של רחוב יפו הוא בבואה נאמנה למצב העיר, על תקופות הגאות והשפל שעברו עליה".[דרוש מקור]

מפת הרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב יפו, ירושלים
Jaffo draw color.jpg
אתרים לאורך רחוב יפו
(1) התחנה המרכזית | (2) תחנת הרכבת (בבניה) | (3) שוק מחנה יהודה | (4) מרכז כלל | (5) מדרחוב בן יהודה | (6) נחלת שבעה
(7) בניין ג'נרלי | (8) כיכר ספרא | (9) העיר העתיקה | (10) ממילא | (11) שער יפו ומגדל דוד
(A) כיכר הדוידקה | (B) - כיכר ציון | (C) - כיכר צה"ל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד קרויאנקר, רחוב יפו ירושלים, ביוגרפיה של רחוב - סיפורה של עיר, ירושלים: כתר, 2005, ISBN 9650713808
  • דנה צוער ורן אהרנסון, ‏מדרך היסטורית לרחוב ראשי: עיצובו ופיתוחו של רחוב יפו בירושלים 1860–1948, קתדרה 121 (ספטמבר 2006), עמ' 136-101

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]