בלוטת חלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בלוטת חלב היא איבר (בלוטה) הנמצא בגופם של בעלי חיים המשתייכים למחלקת היונקים.

תינוק יונק

בלוטות החלב, שתפקידן העיקרי הוא הנקת ולדות (בעלי חיים בראשית חייהם), מהווים את המאפיין המגדיר החשוב ביותר של מחלקת היונקים (ושם המחלקה נובע ממאפיין זה). בבעלי חיים בוגרים קיימות בלוטות חלב פעילות אך ורק בנקבות. בדרך כלל קיימות בכל יצור בלוטות חלב רבות, והן מתרכזות בעטינים—איברים הנושאים בתוכם את בלוטות החלב והמאפשרים הנקה.

בדומה לשיער, בלוטות החלב ייחודיות ליונקים. הן מופיעות בשני המינים, אולם מפסיקות את התפתחותן אצל הזכר עוד לפני סיום תהליך ההתבגרות המינית. מספר בעלי חיים אחרים מאכילים את צאצאיהם על ידי חומר דמוי-חלב, אולם מקורו של החומר שונה מזה של החלב.

בלוטות החלב הן כנראה בלוטות זיעה "משופרות". לא ידוע מתי לראשונה הן הופיעו בתהליך האבולוציה של חולייתנים, אולם ניתן להסיק שהופעתם מתואמת וקשורה בהתפתחותם של שיני החלב ודפוסיי תחלופת השיניים הנראים ברוב מיני היונקים המודרניים. שיני חלב אינן יעילות כשיני בוגר ואינן מותאמות ללעיסה, מאחר שגודלם קטן והן משתנות תדיר במהלך התפתחות היונק. על כן מסתמך היונק הצעיר על מזון עשיר שאופן עיכולו אינו מוכתב בלעיסתו—חלב. החלב מכיל אחוז גבוה של חלבון, שומן וסוכרים (בעיקר לקטוז), וכן כמות מסוימת של ויטמינים ומלחים. זהו מקור מזון עשיר שאחוז מרכיביו משתנה במיני היונקים השונים.

בלוטת חלב מורכבת ממערכת תעלות המפרישות חלב, וסביבן מעטפת מלכדת. הורמון הגדילה וההורמון פרולקטין מעודדים את היווצרות החלב. פעולת היניקה מעודדת את הפרשת ההורמונים. צורת בלוטות החלב שונות בין מיני היונקים: אצל בעלי ביב קיים מצבור רקמות הצמוד לקיר הבטן, החלב מצטבר בגומחות על גבי הפרווה, ומלוקק על ידי היונק הצעיר. במינים רבים ובהם האדם, תעלות החלב מגיחות אל פני השטח בצורת תפיחה בשרית המכונה פטמה. במינים אחרים (אצל פרות למשל) תעלות החלב מפרישות את החומר אל מאגר נוזלים, ומשם מופרשות החוצה דרך פתח יחיד בפטמה.

בלוטות החלב שונות גם במספרן ובמיקומן: המספר נע בין שתי בלוטות (רוב הפרימטים למשל) ל-18 בלוטות (חזיר). הבלוטות ממוקמות לרוב לאורך שני קווים מקבילים בבטן או בחזה של בעל החיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]