בנט לארסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנט לארסן
Bent Larsen
1935 ‏- 2010 (בגיל 75)
Bent Larsen.jpg
הישג בולט 4 פעמים מועמד לאליפות העולם
הדרגה הגבוהה ביותר רב אמן
מד כושר מרבי 2660 (ספטמבר 1971)
מד כושר נוכחי 2415
ארצות מגורים דנמרק

בנט לארסןדנית: Jørgen Bent Larsen‏; 4 במרץ 1935 - 9 בספטמבר 2010 בארגנטינה) רב אמן דני בשחמט, היה שש פעמים אלוף דנמרק בשחמט, וארבע פעמים מועמד לאליפות העולם, בשנים 1965, 1968, 1971 ו-1977. לארסן זכה בשלוש תחרויות בינאזוריות: אמסטרדם 1964, סוסה 1967 וביל בשנת 1976. במהלך הקריירה הארוכה שלו ניצח לארסן בעשרות תחרויות בינלאומיות וזכה בפרס האוסקר השחמטאי הראשון, בשנת 1967.

לארסן נחשב לשחקן החזק ביותר שנולד אי פעם בדנמרק, והחזק ביותר בסקנדינביה עד להופעתו של מגנוס קרלסן. משנות ה-70' המוקדמות מחלק לארסן את זמנו בין לאס פאלמאס לבין בואנוס איירס, עם אשתו ילידת ארגנטינה.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארסן ייצג את דנמרק בשתי אליפויות עולם לנוער. בשנת 1951 בברמינגהאם הגיע למקום החמישי, ובשנת 1953בקופנהגן הגיע למקום השמיני. למד הנדסה אזרחית אך לא סיים את לימודיו ובחר להפוך לשחמטאי מקצועני. בגיל 19 קיבל תואר אמן בינלאומי לשחמט (בשנת 1954) בזכות השגו - מדליית ארד על הלוח הראשון באולימפיאדת השחמט 1954. הוא זכה לראשונה באליפות דנמרק בשחמט בשנת 1954, וחזר על השגו בשנים 1955, 1956, 1959, 1963 ו-1964. בתחרות ראווה שהתקיימה באוסלו בשנת 1955 ניצח לארסן את פרידריק אולפסון, רב אמן ואלוף איסלנד בתוצאה 4.5-3.5. בתחרות שהתקיימה בקופנהגן בשנת 1956 ניצח בתוצאה 8/9.

רב אמן צעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארסן נהיה לרב אמן בשנת 1956 בזכות תוצאתו באולימפיאדת השחמט 1956 - מדליית זהב על הלוח הראשון. הוא חלק מקום 1-2 עם סבטוזר גליגוריץ' בתחרות הייסטינגס בשנת 1956/7 בתוצאה 6.5/9. בתחרות דאלאס בשנת 1957 חלק לארסן מקום 3-4; בתחרות ניצחו סבטוזר גליגוריץ' ושמואל רשבסקי.

בתחרות האזורית של שנת 1957 חלק לארסן מקום 3-4, יחד עם יאן היין דונר בתוצאה 12.5/17; מכיוון שרק שלושה עלו לתחרות הבינאזורית קיימו שני השחקנים דו-קרב, בו ניצח לארסן 3-1 ועלה לתחרות הבינאזורית הראשונה שלו, תחרות שהתקיימה בפורטורוז בשנת 1958. בתחרות זו צבר לארסן 8.5/20 והגיע למקום ה-16, אך מיד לאחר מכן זכה בהישג נכבד - ניצחון בתחרות הבינלאומית שהתקיימה במאר דל פלאטה בתוצאה 12/15 לפני שורת רבי אמנים כגון ויליאם לומברדי, אריך אליסקסיס, אוסקר פאנו והרמן פילניק.

בתחרות הבינאזורית של שנת 1958 לא הצליח לארסן וחלק מקום 5-6 בתחרות ציריך עם 9.5/15 לאחר המנצח מיכאל טל, גליגוריץ', פאול קרס ובובי פישר. לאחר מכן הגיע לארסן למקום הרביעי בלבד בתחרות אזורית בשנת 1960 עם 5.5/9 ולא העפיל לתחרות הבינאזורית. הוא התאושש וחלק מקום 1-2 עם בוריסלב איבקוב בתחרות בברויק בשנת 1961. בתחרות ציריך חלק מקום 6-7 לאחר קרס שזכה בתחרות, וטיגראן פטרוסיאן שזכה במקום השני. בתחרות מוסקבה בשנת 1962 חלק מקום 7-11 עם 7.5/15 (המנצח: יורי אברבך).

מתמודד על אליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנקודת זמן זו החליט לארסן לגוון את סגנון משחקו, ובחלק מהמשחקים בחר להשתמש בפתיחות לא רגילות ואף מסוכנות, במטרה לגרום למתמודדים אתו לאבד את שווי משקלם. שיטה זו הביאה לשיפור בכושרו ולהתפתחות נוספת ברמת משחקו. בתחרות האזורית שהתקיימה בהאלה בשנת 1963 סיים במקום השני עם 13/19 לאחר לאיוש פורטיש וזכה בכרטיס השתתפות בתחרות הבינאזורית הבאה. בתחרות בלגרד בשנת 1964 חלק מקום 5-6 עם 10/17 (ניצח: בוריס ספסקי). בתחרות בברויק בשנת 1964 חלק מקום 5-7 עם 9.5/15, ניצחו קרס ואיוו ניי. תצוגה מרשימה של הפתיחות הבלתי רגילות הפגין לארסן בתחרות הבינאזורית שהתקיימה באמסטרדם בשנת 1964, שם חלק מקום 1-4 עם 17/23. יחד עמו חלקו את המקום בוריס ספסקי, מיכאל טל וואסילי סמיסלוב שלושה אלופי עולם בעבר ובעתיד. חלוקת המקום הראשון זיכתה את לארסן בהשתתפות בתחרות המועמדים על אליפות העולם.

בדו-קרבות תחרות המועמדים שהתקיימו בשנת 1965, ניצח לארסן את בוריסלב איבקוב בעיר בלד 5.5-2.5, אך בחצי הגמר הפסיד למיכאל טל, אלוף העולם לשעבר. בסיכום תחרות המועמדים ניצב לארסן במקום השלישי, לאחר שניצח את יפים גלר 5-4 בהתמודדות שהתקיימה בקופנהגן, בשנת 1966. בשנת 1967 ניצח לארסן בתחרות הבינאזורית שהתקיימה בעיר סוסה, לאחר שבובי פישר פרש ממנה. בסיבוב הראשון של תחרות המועמדים ניצח את לאיוש פורטיש 5.4-5.4 אך בחצי הגמר נוצח על ידי בוריס ספסקי, שזכה לבסוף באליפות העולם.

בשנת 1970 חלק לארסן מקום שני בתחרות הבינאזורית בפלמה דה מיורקה עם 15/23 אחרי בובי פישר. לארסן הגיע לשיא של מד הכושר (שיטת ELO) בתחילת 1971, שלישי בעולם (לאחר פישר וספסקי), בדירוג 2660. בדו-קרב המועמדים ניצח את וולפגאנג אולמן 5.5-3.5, אך הובס בחצי הגמר מול בובי פישר 6-0. פישר זכה בשנת 1972 באליפות העולם.

בשנת 1998 התראיין לארסן לגבי הפסדו החד צדדי לפישר וטען כי האשמה הייתה בתנאים בהם התקיים הדו-קרב. "סבלתי מהחום ואילו פישר היה מוכן היטב לתנאים המיוחדים...ראיתי את כלי השחמט דרך ערפל ולכן נפגעה רמת משחקי." (בדו-קרב מועמדים נוסף ניצח פישר את מארק טיימנוב 6-0, ניצחון שמעיד יותר מכל על פער הרמות בינו לבין שחמטאים אחרים באותה עת).

בשנת 1973 לא הצליח לארסן לעבור לשלב תחרות המועמדים מהתחרות הבינאזורית - הוא חלק מקום 5-6 עם 10/17; המנצחים היו ויקטור קורצ'נוי ואנטולי קרפוב. בשנת 1976 ניצח לארסן בתחרות הבינאזורית, אך הפסיד בתחרות המועמדים לפורטיש, בתוצאה 6.5-3.5. בתחרות הבינאזורית שהתקיימה בריגה בשנת 1979 סיים לארסן במקום השביעי עם 10/17, ולא התקדם לתחרות המועמדים.

שליטה בתחרויות 1965 - 1973[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל ממחצית שנות ה-60' נהנה לארסן מהצלחה רצופה בתחרויות על סביב לעולם, והוא ביחד עם פישר הפכו לשני השחקנים החזקים ביותר בעולם מחוץ לברית המועצות. לארסן שיחק באירועים רבים חזקים, ובאופן קבוע סיים לפני צמרת השחקנים הסובייטים. הוא ניצח בתחרות לה הבר בשנת 1966 בתוצאה 9/11, לפני לב פולוגויבסקי. בתחרות סנטה מוניקה באותה שנה סיים במקום השלישי עם 10/18 לפני ספסקי ופישר. לארסן ניצח בתחרות הוואנה עם 15/19 בהקדימו קבוצה חזקה שכללה את מארק טיימנוב, סמיסלוב, פולוגויבסקי, גליגוריץ' ופיליפ מירוסלב. לארסן חלק מקום 2-3 בתחרות דנדי עם 5.5/8 אחרי גליגוריץ'. בתחרות בברויק סיים רביעי עם 8.5/15 (המנצח: ספסקי). בתחרות מונטה קרלו חלק מקום 3-4 עם 6/9 אחרי פישר ויפים גלר. לארסן חלק מקום 1-2 בתחרות ויניפג בשנת 1967 עם 6/9 עם קלאוס דארגה לפני ספסקי וקרס. לארסן ניצח בתחרות פלמה דה מיורקה עם 13/17 לפני סמיסלוב, מיכאל בוטביניק, פורטיש, גליגוריץ' ובוריסלב איבקוב. בשנת 1967 זכה לארסן בפרס האוסקר השחמטאי הראשון שחולק.

בניגוד למרבית שחקני הצמרת, השתתף לארסן באופן קבוע בתחרויות שווייצריות מרובות משתתפים, וגם בהן נהנה מהצלחה גדולה. לארסן ניצח באליפות הפתוחה של ארצות הברית בשנים 1968 ו-1970, וכן באליפות קנדה הפתוחה באותן שנים.

לארסן חלק מקום 2 - 3 בתחרות פלמה דה מיורקה בשנת 1968 עם 13/17 ביחד עם ספסקי, ניצח קורצ'נוי. בשנת 1968 ניצח לארסן בתחרות מונטה קרלו עם 9.5/13, לפני בוטביניק, סמיסלוב, ולסטימיל הורט, רוברט ביירן, פורטיש ופאל בנקו. לארסן ניצח את הייקי וסטרינן 6-2 בדו-קרב בשנת 1969 ובאותה שנה ניצח בדו-קרב את מיכאל טל 5.5-2.5.לארסן ניצח את תחרות פלמה דה מיורקה בשנת 1969 עם 12/17, לפני פטרוסיאן, קורצ'נוי, הורט וספסקי ניצחון נוסף בתחרות בואסום עם 11/15 לפני פולוגויבסקי. בתחרות סן חואן חלק מקומות 6 - 7 עם 9/15 (המנצח: ספסקי).

לארסן ניצח בתחרות לוגאנו בשנת 1970 עם 9.5/14, לפני פרידריק אולפסון. בדו-קרב בין ברית המועצות לשאר העולם שיחק לארסן בלוח הראשון של נבחרת שאר העולם, לפני פישר ששיחק בלוח השני. לארסן השיג 2.5/4 נקודות, שלוש תוצאות תיקו מול ספסקי וניצחון על ליאוניד שטיין. בתחרות ליידן חלק מקום 3-4 עם 5.5/12 (ניצח: ספסקי). בדו-קרב עם לובומיר קאבלק ניצח 6-2. לארסן ניצח בתחרות וינקובצ'י עם 10.5/15 לפני דוד ברונשטיין, הורט וגליגוריץ'. בפלמה דה מיורקה חלק מקום 6-7 עם 9/15 (ניצחו: אוסקר פאנו וליובומיר ליובוגביץ' ). לארסן חלק מקום 8-9 בתחרות סן אנטוניו בשנת 1972, בתוצאה 8.5/15, במקומות הראשונים סיימו פורטיש, פטרוסיאן ואנטולי קרפוב. לארסן ניצח בתחרות טיסייד עם 11/15 לפני ליובוגביץ' ופורטיש. בלאס פלמס חלק מקום 2-3 עם 11/15 (ניצח: פורטיש).

בתחרות הייסטינגס 1972/3 ניצח לארסן עם 11.5/15 לפני וולפגאנג אולמן. בתחרות באואנג בשנת 1973 הגיע לארסן למקום הרביעי עם 6/9 (ניצח: קאבלק). לארסן ניצח בתחרות גרנה (אליפות ארצות הצפון) עם 8.5/10. בתחרות מנילה ניצח שוב לארסן, עם 12.5/15, לפני קאבלק וליובוגביץ'.

לארסן באולימפיאדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארסן ייצג את דנמרק שש פעמים באולימפיאדות שונות, תמיד בלוח הראשון, ותוצאתו המצטברת היא 75/109 (+61 =28 -20 + ניצחונות – הפסדים = תוצאות תיקו), או 68.8%. בכל האירועים הוא שיחק מספר רב של משחקים, כמעט בכל הסיבובים, וזכה בשלוש מדליות על הלוח הראשון, אחת מזהב ושתיים מארד.‏[1]

קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 הפסיד לארסן לתוכנת מחשב בשם "הרהור עמוק" (Deep Thought), פרויקט שהתחיל במחשב "צ'יפטסט" ("ChipTest") באוניברסיטת קרנגי מלון, שפותח על ידי פנג-הסיונג הסו; מערכת המחשב שנוצרה לראשונה נקראה על שם המחשב בעל אותו השם בספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". הסו הצטרף ל-IBM ועבד עם מאריי קמפבל על בעיות חישוב מקבילי. "כחול עמוק" הוא פיתוח של עבודה זאת.

לארסן היה רב האמן הראשון והשחקן עם מד הכושר הגבוה ביותר (באותו זמן 2560) שנוצח על ידי תוכנה במשחק בתנאי תחרות.

לארסן המשיך להשתתף בתחרויות שחמט מדי פעם עד סוף שנת 2004. בשנת 1999 סיים שביעי באליפות דנמרק, אך בשנת 2000 נאלץ לפרוש באמצע התחרות ועבר ניתוח מוח דחוף. מאז השתתף בכמה תחרויות בבואנוס איירס, בשנת 2002 סיים במקום הרביעי בתחרות לזכר מיגל ניידורף.

סגנון שחמטאי וכתיבה שחמטאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארסן ידוע כשחקן בעל חשיבה מעמיקה ורבת דמיון, מוכן לנסות רעיונות בלתי שגרתיים וליטול סיכונים גדולים יותר מיתר עמיתיו. אספקט זה של משחקו התבטא גם בבחירת הפתיחות. לארסן האמין בערכה של ההפתעה ומשום כך בחר לעתים קרובות בהסתעפויות מפוקפקות בפתיחה. הוא אהב לסבך עמדות על אף הסיכון הגדול שהיה כרוך בכך. היה לו ביטחון עצמי רב במשחקו והוא לא פחד מאף שחקן. סגנונו הייחודי הוכיח את עצמו אפקטיבי ביותר נגד שחקנים חלשים יחסית אך לא היה מוצלח במיוחד נגד עילית השחקנים בעולם. לארסן הנו אחד מרבי האמנים המודרניים הבודדים שהשתמשו בפתיחת בירד (1. ו4) והמשך שנים רבות השתמש בפתיחה 1. ב3, שיטה שידועה כיום כפתיחת לארסן או כהתקפת נימצוביץ' לארסן לכבוד השניים. לארסן שיחק בהצלחה את הפתיחה ההולנדית בתקופה שהשימוש בפתיחה היה נדיר ברמה העולמית הגבוהה. לארסן החיה את פתיחת הרץ הנדירה (1. ה4 ה5 2. רג4) בשנת 1964. לארסן היה השחקן הראשון מצמרת השחמט שהשתמש בהצלחה בהסתעפות 1. ה4 ג5 2. ו4 בהגנה סיציליאנית והגביר מאוד את הפופולריות של הסתעפות זו. באמצע שנות השישים היה אחד מהבודדים שהאמין בהגנת אלכין (1. ה4 פו6) בתחרויות חשובות. לארסן השתמש גם בהגנה סקנדינבית (1. ה4 ד5) כדי לנצח את אלוף העולם אנטולי קרפוב בשנת 1979, ועורר אגב כך עניין מחודש בהסתעפות זו. פתיחה בה השתמש פעמים רבות הייתה הגנת קארו-קאן (1. ה4 ג6 2. ד4 ד5 3. פג3 ד:ה4 4. פ:ה4 פו6 פ:ו6+ ז:ו6) והסתעפות זו קרויה היום על שמו ועל שמו של דוד ברונשטיין. לארסן השתמש בהגנת גרינפלד (1. ד4 פו6 2. ג4 ז6 3. פג3 ד5) בהצלחה, ולעתים קרובות יצר עמדות אופיניות להגנה זו בלבן. הוא חבר בצוותא עם סטפן זויטן ספר מוביל על פתיחה זו ועל מבנים דומים בפתיחות אחרות.‏[2] לארסן חיבר ספר ובו 50 ממשחקיו הנבחרים‏[3] ובו דגש על ההערות שנכנסות לתחום הפסיכולוגיה השחמטאית והשימוש בפתיחות נדיחרות, בצורה שנדירה אצל שחקני הצמרת. לארסן מוערך ככותב מצוין והיה אחד משבעת רבי המאנים שכתבו פרקים בספר משנת 1974 "איך לפתוח את משחק השחמט". כמו כן ערך את ספר התחרות של סן אנטוניו בשנת 1972.

לארסן ניצח כל אחד משבעת אלופי העולם שנשאו בתואר משנת 1948 ועד 1985. הוא זכה נגד מיכאל בוטביניק, ואסילי סמיסלוב, מיכאל טל, טיגראן פטרוסיאן, בוריס ספסקי, בובי פישר ואנטולי קרפוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.olimpbase.org/players/2oiguimc.html
  2. ^ Zoom 001: Zero Hour for Operative Opening Models by Bent Larsen & Steffen Zeuthen (Dansk Skakforlag, 1979)
  3. ^ Larsen's selected games of chess, 1948-69