בובי פישר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בובי פישר
Bobby Fischer
1943 ‏- 2008
Bobby Fischer 1960 in Leipzig.jpg
בובי פישר, 1960
הישג בולט אלוף העולם בשנים 1975-1972
הדרגה הגבוהה ביותר רב אמן משנת 1958
מד כושר מרבי 2785 (יולי 1972)
ארצות מגורים ארצות הברית, איסלנד

רוברט (בובי) ג'יימס פישראנגלית: Robert James "Bobby" Fischer;‏ 9 במרץ 1943 - 17 בינואר 2008) היה שחמטאי אמריקני ממוצא יהודי בדרגת רב-אמן, ואלוף העולם ה-11 בשחמט בין השנים 1972 ו-1975. נחשב בעיני רבים לאחד מגדולי השחמטאים של כל הזמנים. מפורסם גם בשל התנהגותו המגלומנית והאימפולסיבית כמו גם בשל דעותיו האנטישמיות והאנטי-אמריקאיות הבוטות והקיצוניות, למרות מוצאו.‏[1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בובי פישר נולד בשיקגו. אימו, רגינה ונדר, יהודיה ילידת שווייץ, היגרה בילדותה לארצות הברית. היא הייתה אחות מוסמכת ומורה. אימו נישאה להנס גרהארד פישר, שהיה רופא וביופיזיקאי יליד ברלין, ממוצא גרמני או יהודי. הם הכירו בברית המועצות לשם נמלטו כקומוניסטים אחרי עליית הנאצים לשלטון. לזוג נולדה תחילה הבת ג'ואן ובובי פישר נולד ב-1943, מספר שנים אחרי שבני הזוג לא חיו ביחד (ארצות הברית סרבה להעניק ויזה להנס גרהארד בגלל פעילותו הקומוניסטית). למרות זאת נרשם הנס גרהארד כאביו בתעודת הלידה, אולם לאחר שנים חשפו העיתונאים פיטר ניקולס וקליאה בנסון כי אביו הביולוגי של פישר הוא פאול נמני (Paul Nemenyi), פיזיקאי הונגרי יהודי שהגיע לארצות הברית כפליט עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שאף תמך כלכלית באימו והיה בקשר מסוים עם פישר עד מותו של נמני ב-1952‏[2]. מספר שנים לאחר לידתו התגרשו אימו והנס גרהארד באופן רשמי. למרות מוצאו והרקע היהודי של פישר, הוא העדיף לא להחשיב את עצמו כיהודי ונהג להשמיע דעות אנטישמיות לעתים מזומנות. בשנות ה-60 לחייו התקרב לכנסיית האלהים העולמית Worldwide Church of God, כת נאו-פרוטסטנטית אדבנטיסטית שומרת שבת. אחת ההשקפות הנפוצות בקרב כת זו היא החשבת ה"גזע" האנגלו-סקסי כעין עם נבחר.

פישר עבר בילדותו הערכות פסיכיאטריות מיוזמת אמו בגלל הפרעות בהתנהגות ובגלל התמסרותו הבלעדית לשחמט. לאחר מספר העתקות מגורים התיישבה המשפחה בניו יורק, שם גם התוודע למשחק השחמט. אחותו בת האחת-עשרה רכשה מערכת כלים עם דף הוראות והם למדו יחד את כללי המשחק. פישר גילה כשרון רב ואהבה למשחק, ובשנת 1951 השתתף במשחק סימולטאני, באולם הספרייה העירונית בברוקלין, מול אומן השחמט מקס פייבי. פישר הפסיד במשחקו זה תוך פחות מ-15 דקות, אך הרשים את מנהל מועדון השחמט של ברוקלין, קרמין ניגרו, שהזמינו להצטרף למועדון וללמוד שחמט ללא תמורה. פישר למד שחמט תחת הדרכתו של ג'ון קולינס, שהדריך לפני כן שחמטאים בכירים אחרים, והיה כאב שני לפישר (כאמור פישר גדל ללא אב).

בגיל 10 שיחק לראשונה בתחרות והגיע למקום החמישי. ב-1955 הוא ניצח לראשונה בתחרות ארצית, בטורניר וושינגטון סקווייר פארק. ביוני שנה זו, גם עבר לשחק במועדון השחמט של מנהטן, היוקרתי יותר, וניצח באליפות הנוער לדרג ג' ולאחריו לדרג ב'. באליפות לדרג א' ניצח שני משחקים, סיים שישה בתיקו והפסיד בשניים.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בובי פישר (משמאל) עם מאמנו לשעבר, ג'ון קולינס (מימין). צולם במהלך שנות החמישים

בשנת 1956, בהיותו בן 13, ניצח באליפות ארצות הברית לנוער ובכך היה האלוף הצעיר ביותר עד אז. ניצחון זה העניק לו את זכות ההשתתפות באליפות הבוגרים. משחקו בשנה זו נגד דונלד ביירן, זכה אז לכינוי "משחק המאה". לאחר הצלחה זו השיג פישר תוצאות בינוניות בלבד ולא בלט במיוחד עד שנת 1957.

בשנת 1957 הייתה הפריצה הגדולה שלו. הוא ניצח באליפות ארצות הברית לנוער, באליפות הפתוחה של ארצות הברית, ולבסוף באליפות ארצות הברית לבוגרים. פישר הכריז אז: "בגיל 20 אהיה אלוף העולם".

בשנת 1958 השתתף בתחרות הבין אזורית, בעיר פורטורוז ביוגוסלביה, בה השתתפו רבי אומנים ידועים. הוא סיים במקום החמישי ועלה לשלב דו קרבות המועמדים. בזכות הצלחות אלו קיבל פישר דרגת רב אמן בשחמט. בכך היה לרב האמן הצעיר ביותר בהיסטוריה (שיא זה נשבר מאז).

רב אמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של פישר עבר שוב לעיר אחרת ואימו נישאה בשנית ועברה להתגורר באנגליה, וזאת לאחר סכסוך וקרע בינה לבין פישר על רקע התערבותה ומעורבותה היתרה בקריירה שלו. כך נותר פישר הנער ללא הורים לצדו, בגיל 16. הוא עזב את בית הספר בטענה ש"כל המורים מטומטמים – הם אינם מסוגלים לעזור לי להתקדם בשחמט" והחליט להשקיע את כל כולו בשחמט.

בשנת 1960 ניצח פישר שוב באליפות ארצות הברית כשהוא צובר 7 ניצחונות, 4 תיקו וללא שום הפסד. באותה שנה זכה גם במקום הראשון, במשותף עם בוריס ספסקי, בתחרות החשובה במאר-דל-פלאטה, ארגנטינה. באוקטובר נערכה אולימפיאדת השחמט בלייפציג, מזרח גרמניה, ופישר שובץ ללוח מספר 1 בנבחרת ארצות הברית. הוא ניצח עשרה משחקים, סיים שישה בתיקו והפסיד בשניים בלבד.

בשנת 1961 ארגנה אישה עשירה, הגב' פיאטיגופסקי, דו-קרב בין פישר לבין שמואל רשבסקי, גדול שחקני ארצות הברית דאז, והקצתה 8,000 דולר למנצח. פישר פרש מהתחרות כשהתוצאה הייתה 5.5:5.5 בטענה שגב' פיאטיגופסקי קובעת שעות שנוחות לה למשחקים ואינן נוחות לו. רשבסקי ניצח טכנית אך פישר הכריז כי הוא השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה.

פישר הסתמן כתקווה הגדולה של ארצות הברית להדיח את הרוסים מכתר אליפות העולם. הרוסים שלטו בצמרת העולמית והחזיקו בכתר זה 25 שנה ברציפות. השחמט נחשב למשחק לאומי ברוסיה והמדינה הקצתה משאבים בלתי מוגבלים על מנת להבטיח את ההגמוניה העולמית שלה במשחק זה, שתעיד על גדולת הרוח הרוסית על זו המערבית.

פישר התבטא בתקשורת נגד השחמטאים הרוסים, אותם הוא מנצח בקלות, על הנשים האמריקאיות, על המיליונרים האמריקאים ועל מערכת החינוך. הוא הודיע שינצח כל אישה שחמטאית כשהוא פותח ללא פרש אחד.

בשנת 1962 ניצח פישר בתחרות הבין-אזורית בסטוקהולם בצורה מוחצת. הוא עלה לשלב הבא, בו התקיימה תחרות בין כל שמונת ה"מועמדים" לאליפות העולם. כל השחקנים התמודדו אחד נגד השני ארבע פעמים (סה"כ 28 משחקים לשחקן). תוצאת התחרות הייתה ניצחון לשחמטאי הארמני (במסגרת ברית המועצות) טיגראן פטרוסיאן, כאשר פישר סיים רביעי. פישר טען שנעשתה נגדו קנוניה על ידי השחקנים הסובייטים ופרש משחמט בינלאומי. הוא חזר לתחרויות בינלאומיות רק לאחר שנתיים.

ב-1964 פורסם לראשונה מד כושר. פישר וטיגראן פטרוסיאן קיבלו מד כושר 2690, ועד סוף שנה זו הגיע ל-2734.

בשנת 1965 חזר והשתתף בתחרות "גביע פיאטיגופסקי" והגיע שני אחרי בוריס ספסקי הרוסי. הוא חזר במהירות לכושרו וניצח במספר תחרויות חזקות בשנה זו.

התחרות הבין-אזורית של שנת 1967 נערכה בעיר סוס, תוניסיה. זו הייתה התחרות החשובה הגדולה הראשונה שנערכה באפריקה. פישר מחה כל העת נגד תנאי התחרות הגרועים, התאורה הדלה, ההיתר לקהל הצופים לצלם את המתחרים בזמן המשחק, והעובדה ששיחק שישה משחקים בשישה ימים (ויקטור קורצ'נוי שיחק בתחרות זו שמונה משחקים בשמונה ימים). משחקו נגד קורצ'נוי נדחה לבקשת פישר, מסיבות דת. משחקו בסיבוב הבא נגד יפים גלר נדחה שוב עקב תלונותיו של פישר על עומס המשחקים בתחרות. למשחק הבא נגד אייבארס גיפסליס איחר פישר בלמעלה משעה והפסיד טכנית. מול רשבסקי הוא שוב איחר בחצי שעה וניצח, אך עורר את זעמו של רשבסקי שטען שפישר מקבל זכויות יתר. פישר עצמו כעס על ההפסד הטכני במשחקו נגד גיפסליס ודרש משחק חוזר. כשהנהלת התחרות החליטה שההפסד עומד בעינו הודיע פישר על פרישתו מתחרות זו וממשחק תחרותי בכלל. הוא לא הופיע למשחקו מול רב האומן הורט, ונרשם לו הפסד טכני, אך אז החליט שהוא חוזר לתחרות. התנהגותו עוררה מורת רוח רבה בקרב השחקנים. פישר חזר לתחרות אך לא התייצב למשחקו מול בנט לארסן הדני כדי לא לחלל את יום השבת. הפעם הודח מן התחרות. פישר פרש מתחרויות ונעדר מן הזירה למשך שנתיים.

בשנת 1968 חזר וניצח בתחרויות בנתניה וביוגוסלביה, ושוב פרש מתחרויות.

בשנת 1970 השתתף כשחקן לוח שני, בדו-קרב על 10 לוחות בין נבחרת רוסיה לנבחרת שאר העולם. הוא הביס את טיגראן פטרוסיאן 3-1 על לוח זה.

בשנים 1971-1970 הגיע פישר לשיאו וניצח בקלות יתרה כל תחרות אליה ניגש. מאזנו לשנה זו היה 38 ניצחונות, 17 תיקו ושני הפסדים. בין היתר ניצח בתחרויות חזקות בבואנוס איירס וזאגרב.

כיבוש הכתר העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות הבין-אזורית בפאלמה דה מיורקה שבספרד, ניצח בקלות ועלה לדו קרבות המועמדים. הוא ניצח 6:0 את טיימאנוב, ואחריו 6:0 את לארסן. את פטרוסיאן ניצח 6.5:2.5 ועלה לדו-קרב על הכתר מול השחמטאי הרוסי בוריס ספאסקי.

ההתמודדות הצפויה העלתה את משחק השחמט למרכז החדשות ולמוקד התעניינות מרכזי בכל העולם. היא קיבלה אופי של מאבק בין המזרח למערב, וזאת בשיא תקופת המלחמה הקרה והאיבה בין המעצמות.

פישר הערים קשיים על המארגנים האיסלנדים בהרבה דרישות בלתי אפשריות. הוא גם חשד שעומדים "לשתול" מהפנטים ומכשפים בקהל, חשד במקורם של כלי המשחק ובחומר מהם הם עשויים ודרש להחליפם, ולעתים נראה היה שהקרב לא יתקיים ופישר יפרוש שוב. הפרס למנצח בדו-קרב הכתר נועד להיות 125,000 דולר, אך פישר הודיע שלא יתמודד על סכום כזה. המיליונר הבריטי, ג'ים סלייטר, התערב והודיע שהוא תורם 125,000 דולר נוספים, ובכך מעלה את הסכום לרבע מיליון דולר. גם הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי, דיבר על לבו של פישר בשיחה טלפונית ביניהם, לבל ישבש את התחרות, שכן מדובר ב"דו-קרב המאה". פישר ניצח בדו-קרב והפך בכך לאלוף העולם ה-11 במספר.

כאשר פישר היה אמור להתחרות בשנת 1975 ולהגן על תוארו, הוא סירב בגלל אי הענות לדרישותיו הרבות לשינויים בחוקי התחרות ופרש משחמט מקצועני.

בסך הכול היה פישר אלוף ארצות הברית שמונה פעמים (1957 - 1960, 1962, 1963, 1965, 1966), ולמעשה זכה באליפות בכל פעם שניגש אליה. בין השנים 1962 ו-1972 ניצח בכל התחרויות בהן השתתף, למעט שתיים.

השתתפות באולימפיאדות השחמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה לוח קבוצה נקודות תוצאות  % מקום
1960 1 ארצות הברית 13 מ-18 10+ 6= 2- 72.2 2 קבוצתי, 3 אישי
1962 1 ארצות הברית 11 מ-17 8+ 6= 3- 64.7 4 קבוצתי
1966 1 ארצות הברית 15 מ-17 14+ 2= 1- 88.2 2 קבוצתי, 2 אישי
1970 1 ארצות הברית 10 מ-13 8+ 4= 1- 76.9 4 קבוצתי, 2 אישי

דו-קרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום המתמודד השני תוצאה
1957 ניו יורק מקס אויבה 0.5 מ-2 הפסד
1957 ניו יורק רדולפו קרדוסו 6 מ-8 ניצחון
1958 בלגרד דרגולוב אינוייביץ' 1 מ-2 תיקו
1958 בלגרד מילן מטולוביץ' 0 מ-1 הפסד
1961 ניו יורק שמואל רשבסקי 5.5 מ-11 תיקו
1971 ונקובר מרק טיימנוב 6 מ-6 ניצחון
1971 דנבר בנט לארסן 6 מ-6 ניצחון
1971 בואנוס איירס טיגראן פטרוסיאן 6.5 מ-9 ניצחון
1972 רייקיאוויק בוריס ספסקי 12.5 מ-21 ניצחון, אלוף העולם
1992 בלגרד בוריס ספסקי 17.5 מ-30 ניצחון

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו עסק בסיוע לפיתוח תכנות שחמט. כמו כן חיבר מספר ספרי שחמט למתחילים, בהם הספר "בובי פישר מלמד שחמט".

בשנת 1977 שיחק שלושה משחקי ראווה מול תוכנת השח המובילה דאז, תאנדרבילט. באותה שנה סירב לשתי הצעות מפתות: לשחק משחק בודד תמורת 250,000$ במלון סיזר-פאלאס שבניו יורק, ולהשתתף בתחרות בפיליפינים תמורת שלושה מיליון דולר. את הכנסייה בעיר מגוריו תבע על סך של 3.2 מיליון בטענה שהכומר הקליט את שיחת הווידוי שלו.

בשנת 1981 נעצר פישר בחשד לשוד מזוין. החשד נגדו גבר כשסירב לדבר עם השוטרים. לבסוף הוא שוחרר.

הפעם הבאה בה הסכים להתחרות הייתה רק בשנת 1992 ביוגוסלביה שהייתה נתונה במלחמת אזרחים. התחרות הייתה אמורה להיות שחזור של קרב האליפות שלא התקיים ב-1975 בינו לבין ספאסקי, למרות שבאותה עת קספארוב היה אלוף העולם הרשמי. התגמול למשתתפים נקבע על 5 מיליון דולר, מתוכם שני שליש למנצח. פישר ניצח בתחרות (10:5 ניצחונות, 15 תיקו), למרות שרוב המומחים שצפו בתחרות העירו שפישר נמצא בבירור מעבר לשיאו. היה זה משחקו הרשמי האחרון.

בשנת 1996 הכריז פישר על וריאצית שחמט שהמציא שנקראת שחמט 960 ובה הכלים מסודרים באקראיות, וזאת על מנת למנוע את המצב שבו שחקנים משננים בעל פה פתיחות במקום להפעיל יצירתיות ומחשבה כבר מהמהלך הראשון.

ההשתתפות בתחרות בתחומי יוגוסלביה גררה כתב אישום של ממשלת ארצות הברית בהפרת הסנקציות כנגד יוגוסלביה, ופישר נעצר ביפן באוקטובר 2004. יפן הרשתה לו לצאת מתחומה במרץ 2005 לאחר שקיבל אזרחות מאיסלנד, אך ארצות הברית עדיין דרשה את הסגרתו. אם היה מורשע הוא היה צפוי לעונש של עד 10 שנות מאסר.

פישר גם רשם בשנת 1988 פטנט על המצאת שעון שחמט ייחודי. השעון הקרוי על שמו (Fischer digital Chess clock) מעניק תוספת זמן של שתי דקות לכל מהלך שמתבצע.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פישר תרם רבות להתפתחות התאורטית במספר פתיחות. הוא נחשב לשחקן הפתיחה הספרדית החזק ביותר (בכלים הלבנים) באותה תקופה. כמו כן הוא החזיר לאופנה את וריאנט ההחלפה בספרדית ושיכלל אותו. בכלים השחורים הוא נחשב למומחה בוריאנט ניידרוף להגנה סיציליאנית ובהגנה הודית של המלך. הוא תרם גם תרומה חשובה להגנת גרינפלד. על שמו קרוי וריאנט פישר בהגנה נימצו-הודית. הוא היה אחד מהמפתחים של וריאנט הרגלי המורעל בהגנה סיציליאנית. בלבן הוא פיתח את התקפת פישר-סוזין כנגד ההגנה הסיצילאנית. הוא פיתח את הגנת פישר כנגד גמביט המלך.

עמדותיו האנטישמיות והאנטי-אמריקניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פישר ידוע לא רק בזכות הישגיו בשחמט (והקשיים הרבים שהוא הערים על מארגני התחרויות), אלא גם עקב התבטאויותיו השנויות במחלוקת כנגד ארצות הברית, ישראל והיהודים‏‏. החל משנות השישים‏‏[3] נהג פישר להשמיע הערות אנטישמיות בראיונות פומביים רבים. הוא היה מכחיש שואה[דרוש מקור], הצהיר ש-"יש יותר מידי יהודים בשחמט"‏[1]‏‏, וש"היהודים היו תמיד רמאים לאורך ההיסטוריה. הם שקרנים, והם החלאות הכי גרועות בעולם"‏‏‏[4]. באחד מראיונותיו טען כי ארצות הברית נשלטת על ידי "יהודים מנוולים ומלוכלכים בעלי אף מכופף"‏[4].

בשנת 1999 בראיון לרדיו הונגרי, טען פישר שהוא קורבן לקונספירציה יהודית עולמית. בשנת 2001 לאחר קריסת מגדלי התאומים בראיון לתחנת רדיו בפיליפינים אמר פישר: "אלו הן חדשות נפלאות... אני מוחא כפיים למאורע. ארצות הברית וישראל רוצחות ושודדות את הפלסטינים במשך שנים... עכשיו זה מכה בארצות הברית בחזרה". באותו ראיון טען שיש "להרוס את ארצות הברית" אם לא תשנה את מדיניות החוץ שלה, קרא לרצח ג'ורג' בוש, והביע ציפייה להפיכה צבאית בארצות הברית שבה מנהיגי הצבא יוציאו להורג "מאות אלפי מנהיגים של יהדות ארצות הברית" וכן "יאסרו את כל היהודים ויסגרו את בתי הכנסת". הערות דומות הושמעו על ידו בראיונות רדיו רבים בין השנים 2005-1999 בפיליפינים, באיסלנד, בקולומביה וברוסיה. ייתכן מאוד כי להתנהגות החריגה מאוד של פישר שהתעצמה בסוף חייו, הביאה לנידויו והתלוותה בירידה בולטת בתפקודו במישורים שונים – כולל המקצועי והבין-אישי, היה הסבר בתחום ההפרעות הפסיכיאטריות הפסיכוטיות.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של בובי פישר

בובי פישר מת בגיל 64, ב-17 בינואר 2008. הוא נפטר באיסלנד, בה התגורר לאחר שהוצא נגדו צו מעצר מצד ארצות הברית ויפן, בשל הפרת האמברגו על יוגוסלביה‏‏‏[5]. לבקשתו הוא נקבר כקתולי.

בשנת 2010 הורה בית המשפט העליון של איסלנד להוציא את שרידי גופתו של פישר מקברו כדי לבצע בדיקת DNA. הבדיקה נועדה לאמת או להכחיש את הטענה כי פישר הוא אביה של ילדה פיליפינית בת תשע, כמו גם להכיר בה ובאמה כיורשות של רכושו הרב‏[6]. לאחר כחודשיים נפסק שפישר אינו האב של הילדה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Portrait of a Genius As a Young
  2. ^ Ben Quinn and Alan Hamilton, ‏Bobby Fischer, chess genius, heartless son, באתר TimesOnline.co.uk
  3. ^ Searching for Fischer's Legacy
  4. ^ 4.0 4.1 Who is Bobby Fischer?
  5. ^ מת גאון השחמט בובי פישר, מחלקה ראשונה
  6. ^ אלכס דורון, בובי פישר יוצא מהקבר, מעריב, 20 ביוני 2010


אלופי העולם בשחמט
עד לפילוג (1886 - 1993)

וילהלם שטייניץ · עמנואל לסקר · חוסה ראול קפבלנקה · אלכסנדר אלכין · מקס אויבה · מיכאל בוטביניק · וסילי סמיסלוב · מיכאל טל · טיגראן פטרוסיאן · בוריס ספאסקי · רוברט פישר · אנטולי קרפוב · גארי קספרוב

תקופת הפילוג (1993 - 2006)
לפי גרסת פיד"ה לפי גרסת איגוד השחמטאים

אנטולי קרפוב · אלכסנדר חליפמן · וישוואנתן אנאנד · רוסלן פונומריוב · רוסטם קסימג'אנוב · וסלין טופאלוב

גארי קספרוב · ולדימיר קראמניק

לאחר האיחוד (2006 ואילך)
ולדימיר קראמניק · וישוואנתן אנאנד · מגנוס קרלסן
לוח שחמט