בריחה (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בריחה
Runaway
מידע כללי
מאת אליס מונרו
שפת המקור אנגלית
סוגה סיפור קצר עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה McClelland & Stewart, אלפרד א. קנופף עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2004
מספר עמודים 349
הוצאה בעברית
הוצאה מחברות לספרות
תאריך 2008
תרגום עדה פלדור
סדרה
ספר קודם Hateship, Friendship, Courtship, Loveship, Marriage עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא The View from Castle Rock עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002589627
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בריחה (באנגלית: Runaway) הוא קובץ סיפורים קצרים מאת אליס מונרו, סופרת קנדית זוכת פרס נובל לשנת 2013. הספר יצא לאור לראשונה באנגלית בשנת 2004, ובעברית בשנת 2008 בהוצאת מחברות לספרות ובתרגומה של עדה פלדור. עם יציאתו זכה בפרס גילר הקנדי. את פתח הדבר כתב הסופר ג'ונתן פרנזן.

הספר כולל שמונה סיפורים קצרים ובהם סיפורן של נשים שונות. בשלושה מתוך הסיפורים (סיכוי, בקרוב ושתיקה) מתמקד הספר באותה גיבורה, ג'ולייט. הסיפורים הם: בריחה, סיכוי, בקרוב, שתיקה, תשוקה, עוונות, תעלולים וכוחות. הסיפורים מתארים נשים בגילאים שונים אשר בעצם הניסיון שלהן לשרוד כאדם עצמאי ושלם מביאות על עצמן אבדנים קשים, התנתקויות וכאבים לסביבתן. כתיבתה של מונרו מתאפיינת בהצגת מסכת חיים שלמה בתוך סיפור קצר.

בבריחה, המתח נותר בעוד הקורא עד לחיים היורדים בקביעות ממסלולם. הקורא של מונרו יודע לא אחת יותר מאשר יודעות הדמויות, הוא מחכה בציפייה לתובנות ופתרונות שאינם מגיעים. הדמויות אינן מגיעות לפתרון או הקלה בחייהן, ונותרות עם "מחט רצחנית בריאות", כדבריה של קרלה, גיבורת הסיפור הפותח, "בריחה". מונרו מניחה תמונות חיים מעשורים שונים אחת לצד השנייה, ומעניקה לקורא אפשרות להעמיק את תובנותיו לגבי התפתחותם של מסלולי חיים.

הספר בריחה מסופר מנקודת מבטו של סופר-יודע כל. מרבית העלילה מתרחשת בתוך נפשה של הדמות הנשית הראשית כאשר העלילה סביבה משנית.

הסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בריחה: התפרסם לראשונה ב-11 אוגוסט 2003, במגזין הניו יורקר. סיפורה של אישה צעירה הבורחת מנישואים כושלים.
  • סיכוי: ג'ולייט יוצאת למסע ברכבת שמוביל לרומן.
  • בקרוב: ג'ולייט מגיעה לביקור בעיירת הולדתה עם בתה התינוקת פנלופה.
  • שתיקה: ג'ולייט מחכה לשמוע מביתה הבוגרת שניתקה עמה קשר בפתאומיות.
  • תשוקה: גרייס (חסד באנגלית) נערה בודדה מעיירה קטנה חומקת ממערכת יחסים חסרת תשוקה עם בחור שהגיע לחופשת הקיץ.
  • עוונות: לורן בת השתים עשרה עדה למערכת היחסים המורכבת בין הוריה. היא פוגשת אישה ושמה דלפי המגלה בה עניין רב מהרגיל.
  • תעלולים: רובין מעבירה את חיה בבדידות וטיפול באחותה הנכה, עקב טעות מצערת שנבעה מחוסר מזל.
  • כוחות: הסיפור מחולק לארבעה חלקים. החלק הראשון מתרחש בשנת 1927, ומסופר כיומן אותו כותבת ננסי, נערה מעיירה קטנה בצפון קנדה. בסוף חלק זה מתארסת ננסי לרופא הכפר המבוגר ממנה בכעשור. החלק השני מתרחש כחצי שנה מאוחר יותר, ומסופר בגוף שלישי. ננסי פוגשת באולי, אחיינו של בעלה לעתיד, ומכירה לו את טסה, חברתה בעלת הכוחות העל-טבעיים. אולי וטסה מתחתנים. ננסי חושדת כי אולי רק מעוניין בכוחותיה של טסה. החלק השלישי מתרחש בשנת 1968. ננסי מבקרת את טסה במוסד לחולי-רוח במישיגן ושומעת ממנה את קורות חייה. החלק הרביעי מתרחש בשנות השבעים (אין שנה מדויקת). ננסי נתקלת באולי במהלך שייט גריאטרי. הם אוכלים צהריים יחד, וננסי אינה מעמתת את אולי עם שקריו.

הסיפור מתעסק על פני השטח בכוחות שיש לחברתה של הגיבורה, טסה, ולאסון שכוחות אלה ממיטים עליה. אך מתחת לפני השטח בעלי הכוחות האמיתיים בסיפור הם הסובבים את טסה, וביניהם ננסי, הגיבורה. זו מנערת מעליה את האחריות כאשר מתוך קלות דעת היא מגלה את סודה לאולי, ידידה השרמנטי, ומשנה את מסלול חייה של טסה. במפגש עם אולי כעבור שנים רבות, מתנער גם הוא מאחריות על חייה של טסה[1]

מאפיינים מיתיים בסיפוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים שונים ובהם דורית הופ מתייחסים למאפיינים השאובים מן המיתולוגיה היוונית בסיפוריה של מונרו.

מסע-חיפוש נשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור בריחה, וטרילוגיית הסיפורים העוקבים (סיכוי, בקרוב ושתיקה) הם סיפורי מסע-חיפוש בעלי מאפיינים השאובים ממסורת סיפורת מסע-החיפוש (Quest) הקלאסית. מסורת הסיפורת הזו נשענת על המיתולוגיה היוונית כדבריה של החוקרת פיונה טולן (Fiona Tolan) במאמרה מתוך הספר על כתיבה נשית עכשווית.[2] טולן כתבה כי מסע-החיפוש הוא גברי באופן מסורתי ואילו האישה היא בתפקיד ה"בית", האובייקט הנייח ממנו יוצאים ואליו חוזרים, ולא הסובייקט המחפש. היא טענה כי בסיפוריה של מונרו המגדרים מתהפכים ועם זאת קשה לאפיין אותו כנשי באופן מובהק. טולן ציטטה כותבת אחרת, קורל אן הואלס (Coral Ann Howells),[2] שטענה כי סיפוריה של מונרו רוקמים את עלילותיהם כך שהם הופכים מסיפורי מסע-חיפוש לסיפורים על מלכוד ובריחה. במאמר עלתה השאלה האם ייתכן מסע החיפוש נשי, כאשר כדי שכזה יתקיים צריכה האישה לצאת כנגד ציפיות החברה ממנה. הנשים אצל מונרו רואות את הפתרון לבעיותייהן בבריחה פיזית, כפי שאומרת קרלה לסילביה בסיפור הראשון "בריחה". טולן ציטטה גם את החוקרת דנה הלר (Heller Dana A)[2] שטענה גם היא כי רבים מהחיפושים הנשיים הללו נסמכים על מסע שאינו באמת אפשרי. המסע נידון לכישלון כיוון שלנשים קשה יותר לנער את מחויבותיותיהן למשפחה ולבן הזוג, בניגוד לגברים. לדבריה, הסיפורים בבריחה מהווים אישור לציפיות החברה לגבי הפאסיביות והאימננטיות הנשית. לדברי טולן, היציאה למסע חיפוש של הנשים מסתיימת בחזרה מתוסכלת הביתה המהווה הודאה בתבוסה. אכן, מעטות הבריחות המוצלחות בקובץ הסיפורים. היחידה באסופת הסיפורים שמסעה/בריחתה מצליחים היא פנלופה מהסיפור "שתיקה", בתה של ג'ולייט, אשר מסעה נגמר ללא חזרה הביתה כלל וניתוק מוחלט של קשריה עם העבר.

מגדלן רדקופ (Magdalene Redekop)[2] הוסיפה כי בעלילות של הסיפור מתקיימת חתירה תחת המאפיינים של מסע החיפוש הגברי הקלאסי, ודווקא לנשאר ישנו כוח שאין לבורח. בסיפור "בריחה", ככל שמתרחקת קרלה מקלרק, היא מרגישה כי חייה מתרוקנים. קרל מסמל את "הבית", הוא היושב בבית בפתיחת הסיפור וממלא את הבית במועקה שקרלה חשה בה.

אלמנטים נוספים השאובים מן הסיפורת של מסע-החיפוש הקלאסי הן הדמויות הנוספות הממלאות הן את "בריחה" והן את הטרילוגיה הבאה אחריה. טולן הקבילה את שלבי המסע הקלאסי ממאמרו של החוקר פריי נורת'רופ (Frye Northrop)[2] לשלבים בעלילות הספר "בריחה". השלב הראשון במסע הקלאסי לפי נורת'רופ הוא קיומו של מניע ליציאה למסע, אובייקט מעיב אשר הגיבור מעוניין לברוח ממנו. בסיפור "בריחה" האובייקט המעיב על קרלה הוא קלרק ”...מצב הרוח של קלרק רבץ על כל המרחב הפנימי שלהם”,[3] ובשתיקה פנלופה בורחת מג'ולייט. לאחר מכן פוגש הגיבור בדמות מגוננת, שמעודדת אותו לצאת למסע ומעניקה לו את הכלים הדרושים לו לכך. ב"בריחה" פוגשת קרלה את שכנתה המבוגרת והמנוסה סילביה, המעניקה לה בגדים, כסף ואף מקום לשהות בו בטורונטו. בשתיקה זוהי ג'ואן מן "המרכז לאיזון רוחני" בו שוהה פנלופה. שתיהן דמויות בעלות סמכות- סילביה היא מרצה ובעלת ידע נרחב בצמחי מרפא, וג'ואן, המכונה על ידי ג'ולייט "אמא שיפטון" (מגדת עתידות אנגלייה) היא מדריכה רוחנית. שתי הנשים מתגוררות בסמוך או בתוך יער - המסמל מקום של יצרים ואיסורים.

רמז נוסף לקשר למיתולוגיה היוונית בסיפור בריחה הוא בדמות העז פלורה (אלת הפרחים והאביב במיתולוגיה היוונית), בת בריתה של קרלה, שנעלמה עוד לפני שנפתח הסיפור. לטענת רדקופ, העז אינה בתפקיד מסייע אלא דווקא לעגני. בזמן החלום, קרלה עדיין מתנגדת לבריחה, אך העז מפתה אותה עם תפוח אדום. בחלום הבא העז בורחת מקלרה ורגלה פצועה מקבילה לקרלה אשר מתקשה בבריחה. לעומת העז המבויתת, מספרת סילביה לקרלה על עזים חופשיות ופראיות שראתה ביוון ”הן דילגו להן על הסלעים ממש כמו - כמו רוחות הרפאים של המקום”.[4] חופי יוון החמים משמשים כניגוד לחווה הגשומה בקנדה. ניתן לשער כי השימוש ביוון המיתולוגית אינו מקרי.

רדקופ הוסיפה כי תפקידה של פלורה חשוב ביותר - היא הדמות הפלאית אשר משקפת את נפשה של קרלה. בניגוד לעזים החופשיות שביוון עליהן מספרת סילביה, פלורה מבויתת, ובחלומה של קרלה פצועה ברגלה וצולעת. זהו רמז למלכוד והכלא בו נמצאת קרלה בביתה, שמודגש על ידי החופש הקיים אצל אחרים אך אינו זמין לקרלה. ההקבלה לקרלה מתגברת נוכח שיבתה הפלאית של פלורה הביתה שמתרחשת מעט אחרי שיבתה של קרלה הביתה לאחר שניסיון בריחתה לא צלח. גורלה של העז פלורה תלוי בקלרק בשלב זה של הסיפור, כפי שגם גורלה של קרלה בידיו. איננו יודעים מה היה גורלה הסופי של פלורה לאחר שקלרק לקח אותה, אך אנו יודעים שהיא נעלמה. כאשר מתברר לקרלה כי קלרק לא אמר לה דבר על חזרתה של פלורה, היא מבינה כי ישנו סוד שמוסתר ממנה ושעלול לערער את עולמה. בתגובה מפנטזת קרלה על מותה הנוראי של העז, כהקבלה לגורלה הנוראי שלה. בהתאם לאופייה הפסיבי, היא אינה מעזה לברר מה עלה בגורל העז, ומעדיפה לחיות עם אי הוודאות, המסמלת את אי הוודאות שלה לגביה חייה והמקום שבו היא נמצאת בחייה.

גורל ומקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקריות מהווה אלמנט דומיננטי בסיפוריה של מונרו והוא שאוב מן המיתולוגיה היוונית. כמו במיתולוגיה היוונית, תפקידה של המקריות לזרז את העלילה ולהעצים את הדרמה הקיימת בתוך היומיומי. במיתולוגיה היוונית משמשת המקריות כאמצעי בתוך תפיסה רחבה יותר של גורל. אותו גורל מנובא כבר בתחילת החיים, ואף כי האנשים עושים כל שביכולתם כדי לברוח ממנו, דברים מקריים כביכול מאפשרים לצפוי מראש להתרחש. במיתולוגיה היוונית, הדוגמה המפורסמת ביותר היא המיתוס על אדיפוס. לפי המיתוס, הוטלה על ליוס מלך תביי קללה כי בנו יהרוג אותו ויתחתן עם אמו. המלך ביקש להרוג את התינוק שנולד לו, אך דרך השתלשלות של צירופי מקרים, יוצאת לפועל בסופו של דבר הנבואה. גם אצל מונרו משמשת המקריות כזרז עלילתי בסיפורים שונים, ובבריחה ניתן לראות זאת בכל אחד מהסיפורים. בסיפור "בריחה", מגיחה העז פלורה האובדת מן החשיכה באופן שנראה כמעט פלאי, כמו נס, בדיוק בשיא הדרמטי של העלילה. אותה התגלות נחווית כרגע דתי כמעט אצל הדמויות, ומשנה את מערכת היחסים בין סילביהe וקלרק ומשפיעה בכך על גורלה של קרלה.

בסיפור הרביעי בספר "שתיקה", מתקיימת פגישה מקרית בין ג'ולייט להת'ר, חברתה מילדות של הבת האובדת. בזכות פגישה מקרית זו מקבלת ג'ולייט מידע יקר ערך על ביתה פנלופה, וכמו בסיפורים אחרים, הגילוי המאוחר הזה לא מביאלבחינה מחודשת של המציאות אל מול מה שידעה או שיערה עד עתה.

בביקורתה של מייגן אורורק (Meghan O'Rourke) על הספר בריחה,[5] טוענת הכותבת כי מונרו אינה יכולה להיתפס כמספרת סיפורים ריאליסטית. היא טוענת כי אף שלרוב מתקיימים צירופי מקרים בלתי סבירים בעלילותיה של מונרו, הסיפור "תעלולים" מציג את צירוף המקרים המבוים ביותר. רובין, הגיבורה, פוגשת בזר מסתורי הקוטף את ליבה, והוא מבקש ממנה לפוגשו שנה לאחר מכן באותו המקום עם אותה השמלה. היא מגיעה לביתו שנה לאחר מכן, לבושה בשמלה אחרת, אך אהובה חושף בפניה את שיניו וטורק את הדלת. היא שבורה. בקפיצה קדימה בסיפור פוגשת רובין איש זקן הנראה בדיוק כמו אהובה לשעבר, רק כדי לגלות שזהו תאומו החירש-אילם, ושאהובה אינו עוד בין החיים. אורורק מציינת כי מונרו משתמשת בצירופי המקרים כדי לחשוף בפנינו את האופן בו הגורל מתאכזר אל רובין ואהובה פעמיים. בפעם הראשונה כאשר האח התאום הוא זה הפותח את הדלת, אך הפעם השנייה, והאכזרית יותר, היא כאשר הגורל מגלה זאת לרובין, דבר הגורם לה להבין את הפספוס הנורא של חייה.

מפגש נוסף המעמת את הגיבורה עם האמת בסוף חייה הוא בסיפור "כוחות", כאשר ננסי פוגשת את אולי המשקר לה על חייו, והיא מגלה על עצמה כי אין בכוחותיה לעמת אותו עם ידיעותיה.

אותם מפגשים ואירועים "מקריים" מעמתים את הגיבורה עם אמת מסוימת אשר שופכת אור חדש על חייה.[6]

אזכורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה משמות הדמויות ועלילותיהן בספר בריחה מקורן בסיפורי המיתולוגיה היוונית.

  • פנלופה (בקרוב, שתיקה) - אשת אודיסאוס מסיפורי הומרוס. חיכתה לשובו של בעלה 20 שנה, בלי לדעת את גורלו. פיונה טולן מציינת כי בסיפור ישנו היפוך בין פנלופה מהמתילוגיה המחכה לבעלה בפאסיביות, לעומת פנלופה האקטיבית היוצאת בעצמה למסע של גילוי עצמי.[2]
  • דלפי (עוונות) - דלפי היא עיר יוונית, בה היה קיים בימי יוון הקלאסית מקדש לאפולו. בתוך המקדש ישבה האוראקל (מגדת העתידות) החשובה ביותר ביוון. בסיפור עוונות מופיעה דלפי כדמות פלאית ובעלת חכמת חיים וידע אינסופי. היא נתפסת כבעלת סוד משמעותי לגיבורה לורן. הסיפור מסתיים בניפוץ דמותה המיסטית של דלפי לאישה מבוגרת ועזובה כאשר טוענים הוריה של לורן לאמת אחרת לחלוטין.[7]
  • דמטר ופרספונה - המיתוס היווני מספר כי פרספונה, בתה של דמטר אלת התבואה, נחטפה על ידי אל השאול ודמטר האבלה הפכה את האדמה לחרבה. בסיפור המיתולוגי, מוביל האיחוד בין האם לבת לפריון מחודש של האדמה. במאמרה[2] מצביעה פיונה טולן על ההיפוך המתרחש בסיפור "שתיקה": היעלמותה של פנלופה הופכת את ג'ולייט אמה לדמטר, המחפשת אחר ביתה. אך בניגוד לדמטר ופסרפונה, כאן אין בסופו של דבר איחוד מרגש בין האם והבת, אשר לא נחטפה על ידי אל השאול אלא החליטה לעזוב על דעת עצמה. בסיפור של מונרו, אין איחוד ואין חזרה לפריון.
  • פלורה[8]- שמה של אלת הפרחים והאביב במיתולוגיה היוונית. בבוא האביב היו עורכים לכבודה פסטיבל המסמל את ההתחדשות והפריון לאחר החורף השחון.

נושאים ומאפיינים נוספים בכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשמה עצמית והחמצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרה[2] על הספר בריחה, כתבה פיונה טולן (Fiona Tolan) כי בכל אחד מהסיפורים, מתקיימת בריחה או נטישה, או שהיא דבר שמצפים לו בכמיהה. "בריחה" מוביל את הקוראים לנושאים של מלכוד ובריחה, החוזרים ושזורים בסיפוריה של מונרו. בכל אחד מסיפורי "בריחה", חוזר על עצמו תיאור של דמות הבורח, שנוטל על עצמו או חושב על בריחה, ומתייחס אליו כאל מסע שהכרחי לו. מונרו מעמידה את הבריחות, הנתפסות כמסע הרומנטי, בעל התהילה וההצלחה, אל מול המציאות האכזרית.

כל סיפור בבריחה מתחיל בתנועה של אחת הדמויות ממקום אחד לשני ”קרלה שמע האת המכונית מתקרבת עוד לפני שזו הגיעה לגבעה”[9] ”באמצע יוני, בשנת 1965, נגמר הסמסטר בטורנס האוס. ... כבר הייתה יכולה להיות בדרכה הביתה. אבל היא עושה מעקף קטן, כמו שהיא קוראת לזה. מעקף קטן כדי לבקר ידיד שגר במעלה החוף”[10] ”כשפנלופה הייתה בת שלושה-עשר חודשים, טסה איתה ג'ולייט לטורונטו, ומשם נסעה ברכבת”[11] ”בשיט המעבורת הקצר שבין מפרץ בקלי לאי דנמן יצאה ג'ולייט ממכוניתה ועמדה בחרטום הספינה ברוח הקיצית הקלה”[12] ”לפני זמן לא רב נסעה גרייס לחפש את בית הקיץ של משפחת טרברס בעמק אוטווה”[13] ”הם יצאו מן העיירה בסביבות חצות...”[14] הסיפור "תעלולים" נפתח בהתארגנות לקראת נסיעה, ואילו הסיפור "כוחות" נפתח בתנועה מסוג אחר - ”סופות גדולות חוסמות את הכבישים”[15]

התנועה המתוארת בסיפור משמשת כתנועת הרקע לבריחה הנפשית והפיזית שתבצע הדמות בהמשך, אליה התייחסה טולן. היא משמשת כדי להאיר הדמות באור נוסף ולשמש כרמז מקדים להתקדמות העלילה. בבריחה, תפקידה של התנועה היא לרמוז על הפאסיביות של קרלה - המכונית המתקרבת היא של סילביה השכנה, בעוד קרלה נותרת סבילה. בעוונות, המסע מן עיירה לעיירה אחרת שעוברת המשפחה, משמשת כרמז למסע ממציאות אחת לאחרת שהולכת המשפחה לעבור עקב הסודות שיתגלו. בתשוקה, המסע של ננסי הוא מסע למצוא את העבר שהשאירה מאחור, שבו התרחשה בריחה גדולה ששינתה את מסלול חייה לנצח.

קתרין מייברי (Katherine j Mayberry)[16] מוסיפה כי כשמשבר מגיע לדמויות של מונרו, הוא לעיתים קרובות נחווה כהתנגשות בין ההווה לעבר, בין שתי מערכות של חוויות שלא יכולות להיפתר ומתפקדות כתזכורת חדה לכאב של האין-אונות.

הקשר בין גברים ונשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרה[16] תיארה קתרין מייברי את ניסיונות הפגת הכאב של הנשים בסיפוריה של מונרו כאשר הן מביטות אחורה על חייהן ועל ניסיונותיהן להפוך לאדם שלם, ניסיונות אשר גרמו להם לכאב וקורבן גדולים. לטענתה הדרך היחידה של הדמות הנשית להבין את סיפורה טמונה בהבנת אופי מערכת היחסים שלהן עם גברים. לדבריה הדמויות הנשיות של מונרו משחקות תפקיד פאסיבי, מרצה וכנוע ביחסיהן עם גברים, וכאשר הן מנסות להשתחרר מן המקום הזה עולה להן הדבר ביוקר. אותו מחיר שהן משלמות והכישלון שהן נוחלות מסב להן כאב רב, אותו הן מנסות להפיג על ידי שיטה של נרטיביות- הן חוזרות אחורה לשיטוט בזיכרון ולבניית הסיפור שלהן כדרך להפגת הכאב והבנת עצמן. מייברי כתבה:

היחסים בין נשים וגברים הם חלק מהותי מהחיים, ושני המינים ארוגים זה בזה בחייהם בסיפוריה של מונרו בכלליות ובבריחה בפרט. סיפורינו והאופן בו אנו מספרים אותם אינם רק מרכיבים אישיים, אלא גם מרכיבים ביחסינו עם אחרים. שיטות הסיפור של הדמויות של מונרו מצביעות גם על תפיסתן לגבי מקומן בתוך מערכות יחסים והן גם קובעות את ההצלחה או הכישלון של מאבקן לברוח ממערכות יחסים גרועות

דוגמה לכישלון המאבק ניתן לראות אצל קרלה ב"בריחה". קרלה מספרת לשכנתה כי היא אינה מאושרת בנישואיה, ובעידודה מחליטה לברוח. אך במהלך הבריחה אנו מגלים כי ללא קלרק, קרלה עצמה חשה שאינה קיימת: ”היא לא הייתה מסוגלת לתאר לעצמה את זה. [...] חיה מדי יום בין המוני אנשים שאינם קלרק. [...] הדבר המוזר והנורא שהלך והתבהר לה בעניין העולם העתידי הזה, כפי שציירה לה אותו עכשיו, הוא שהיא לא תהיה קיימת בו.”[17]

מוקדם יותר בסיפור היא גם משקרת לו על מערכת היחסים שלה עם מר ג'יימיסון, מפחדת מהרגע בו יגלה כי גברת ג'יימיסון חזרה הביתה, ובאופן כללי כנועה למצבי רוחו ואינה מסוגלת לעמוד מולו. קלרק משתמש בה גם מתווכת בינו לבין העולם החיצון, כיוון שהוא נמהר ופוגעני, ואילו היא זו שאמורה ללכת אחריו ולתקן את שבריו. בסופו של דבר, קרלה מגלה פאסיביות גם לגבי האמת על חייה, היא אינה בודקת מה התרחש לעז האהובה פלורה, אלא מעדיפה להישאר תחת כנפיו של קלרק.

גם ג'ולייט בסיפור "סיכוי", מנהלת מאבק פנימי בין רצונה להכרה ועצמאות בתוך מערכת יחסיה עם אריק, לבין הפאסיביות והכניעות שהיא מגלה בפועל ביחסיה עמו. בתחום ההשכלה היא מוצגת כאישה מוצלחת - רק בת 21 וכבר בתהליכי קבלת דוקטור בלימודים קלאסיים, אך בתחום הרומנטי היא מגלה פחד וכניעות. ניסיונה נתפס אצלה בהמשך כניצול מיני ותו לא, וכבר מפגישתה הראשונית עם אריק הוא המוביל והיא המובלת. עתיד יחסיהם מתווה כולו על ידי אריק - הוא השולח לג'ולייט את המכתב, והיא זו הנוסעת אל ביתו. היא זו המאמצת את אורח חייו הכולל שכנות עם מאהבתו לשעבר של אריק. ג'ולייט מחכה לו בביתו לילה שלם, והוא נותן לה לחכות, אף כי הודיעו לו כבר בערב על בואה. ב"בקרוב" וב"שתיקה" מתגלה השבר המאפיין את הנשים אצל מונרו - מצד אחד ג'ולייט היא אישה חכמה מאוד, בת 25 ובעלת תואר מתקדם בתרבות קלאסית, ובהמשך חייה אף מגישת טלוויזיה מצליחה. אך בריב שלה עם אריק, לפני מותו, היא אינה מתעמתת עם השבר האמיתי ביניהם ובוחרת לתקוף אותו על דברים אחרים: ”אלא שבאחרונת הטענות האלה היה גרעין האמת קטן אף יותר מאשר בכל האחרות, וברגעים השקטים יותר שלה היא ידעה זאת”[18]

מייברי סיכמה כי הסיפורים שככל הנראה ישרתו נאמנה את הדמויות של מונרו הם אלה הקרובים ביותר להגשת האמת. אלה המסופרים לא מתוך תשוקה ליצור אפקט, לשלוט או להונות, אלא בפשטות, אך לא בקלות, אלה שמנסים לתפוס חוויה כלשהי נאמנה, להגיש דרך שפה, את האמת של החוויה לפני שהיא משתנה על ידי הזיכרון, חוויות אחרות או נקודת מבטם של אחרים.

הקשר לחייה של מונרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונתן פרנזן כתב בפתח הדבר לספר בריחה:

"הנה הסיפור שמונרו מספרת שוב ושוב: בחורה מבריקה, בעלת ערגה מינית, גדלה בחבלים הכפריים של אונטריו בלי הרבה כסף. אמה חולה או מתה, אביה הוא מורה בבית ספר שאשתו השנייה בעייתית, והבחורה, ברגע שהדבר מתאפשר, בורחת מן החבל הנידח הזה בעזרת מלגה או באמצעות איזה מעשה נחוש שמניעו אינטרס אישי. היא מתחתנת בגיל צעיר, עוברת לקולומביה הבריטית, מגדלת ילדים, ואין ספק שגם היא אשמה בשבר נישואיה

— מונרו אליס, בריחה, בהוצאת מחברות לספרות, 2008, עמ' 13

מונרו עצמה נולדה בשנת 1931 בווינגהאם, עיירה כפרית במחוז אונטריו שבקנדה לאם מורה ואב בעל עסק לעורות שועל. העסק של אביה מעולם לא הצליח, והם חיו בעוני יחסי. הנוף הכפרי של העיירות הקטנות מסיפוריה הוא אם כן נופה שלה. בגיל 18 החלה ללמוד באוניברסיטת מערב אונטריו לימודי אנגלית ועיתונות, אך הפסיקה את לימודה בגיל 20 כדי להינשא לג'יימס מונרו. הם עברו לקולומביה הבריטית ופתחו שם הוצאת ספרים קטנה. אחת מארבע בנותיהן מתה מעט אחרי הלידה.

מונרו שואבת את עלילותיה ונופיה מארץ מולדתה קנדה.

בשנת 1972 התגרשה מונרו מג'יימס ושבה לאונטריו, ושם נישאה לג'רלד פרמלין.[19]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Redekop, Magdalene, Mothers and Other Clowns: The Stories of Alice Munro, London: Routledge; 1992
  • Tolan, Fiona, "To Leave and to Return: Frustrated Departures and Female Quest in Alice Munro's "Runaway"", Contemporary Women's Writing (2010) 4 (3): 161-178.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Guardian, Runaway book review by Alan Hollinghurst
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Tolan, Fiona, "To Leave and to Return: Frustrated Departures and Female Quest in Alice Munro's "Runaway"", Contemporary Women's Writing (2010) 4 (3): 161-178.
  3. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 26
  4. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 39
  5. ^ O'Rourke, Meghan, Tricked Up, Alice Munro rebels against realism
  6. ^ הופ, דורית, חווה בלי עלה תאנה, מתוך סדרת הרצאות "בדרכן, נשים ופועלן" באוניברסיטת חיפה
  7. ^ מונרו, אליס, בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמודים 212-250
  8. ^ הערך פלורה באנגלית
  9. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 21
  10. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 65
  11. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 105
  12. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 142
  13. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 174
  14. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 212
  15. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 284
  16. ^ 1 2 Mayberry, Katherine J, NARRATIVE STRATEGIES OF LIBERATION IN ALICE MUNRO, Studies in Canadian Literature, Volume 19, Number 2 1994
  17. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 51
  18. ^ בריחה, הוצאת מחברות לספרות, 2008, עמוד 155
  19. ^ אתר האקדמיה לפרס נובל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בריחה_(ספר)&oldid=37983514"