אליס מונרו

אליס מונרו
Alice Munro
לידה	10 ביולי 1931 (בת 92); וינגהם, קנדה
שם לידה	Alice Ann Munro
מדינה	קנדה
מקום לימודים	אוניברסיטת מערב אונטריו
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	סיפור קצר
יצירות בולטות	יותר מדי אושר, חיים יקרים, משהו שרציתי לספר לך
תקופת הפעילות	מ-1950
הושפעה מ	ג'ון אפדייק
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (2013); פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1986); פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1968); פרס מולסון (1990); Atwood Gibson Writers' Trust Fiction Prize (2004); פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1978); פרס גילר של סקוטיה בנק (2004); פרס או. הנרי (2008); פרס גילר של סקוטיה בנק (1998); פרס ריאה לסיפור הקצר (2001); פרס או. הנרי (2006); מדלית לורן פירס (1993); פרס פן/מלמוד (1997); מסדר אונטריו (1994); פרס טריליום לספרות (1990, 1998, 2013); אביר מסדר האמנויות והספרות (2010); פרס בוקר הבינלאומי (2009); פרס WH סמית' לספרות (1995); פרס מריאן אנגל (1986); פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי (1998); עמית החברה המלכותית לספרות; פרס הכותבים של חבר העמים הבריטי ;

אליס מונרו (באנגלית: Alice Ann Munro. שם נעוריה ליידלו, נולדה ב-10 ביולי 1931) היא סופרת קנדית, זוכת פרס נובל לספרות, ונחשבת לאחת מטובי הסופרים בתחום הסיפור הקצר.

סיפוריה עוסקים במצב האנושי ובמערכות יחסים כפי שהן נשקפות מבעד לעדשת חיי היומיום. רוב עלילות סיפוריה מתרחשות בדרום מערב אונטריו, והיא רכשה לעצמה מוניטין עולמי בתחום הסיפור הקצר. מונרו היא כלת פרס נובל לספרות לשנת 2013, כלת "פרס הסיפור הקצר הקנדי" וזוכת פרס מאן בוקר הבינלאומי.^[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס מונרו נולדה בווינגהם (אנ'), אונטריו, עיירה כפרית קטנה, למשפחה של מגדלי שועלים ועופות. אביה היה רוברט אריק ליידלו, ואמה, הייתה מורה בבית ספר, אן קלארק ליידלו (שם נעוריה: צ'אמני). היא החלה לכתוב כבר בנעוריה וסיפורה הראשון "ממדי הצל", התפרסם בשנת 1950, בהיותה סטודנטית באוניברסיטת מערב אונטריו. בשנת 1951 עזבה את האוניברסיטה כדי להינשא לג'יימס מונרו ויחד עמו עברה לוונקובר שבקולומביה הבריטית. בין השנים 1953–1957 נולדו להם שלוש בנות, שילה, קתרין וג'ני. קתרין הלכה לעולמה חמש-עשרה שעות לאחר הלידה. בשנת 1963 עברו בני הזוג מונרו לוויקטוריה, ושם ייסדו את ההוצאה לאור מונרו בוקס. בשנת 1966 נולדה בתה אנדריאה, ובשנת 1972 התגרשה מבעלה ג'יימס. היא שבה לאונטריו ושם, בשנת 1976 נישאה לג'רלד פרמלין, אשר נפטר ב-2013. כיום חיה בעיירה קלינטון.

ספרה הראשון ריקוד הצללים המאושרים ראה אור בשנת 1968 וזכה בפרס הספרותי החשוב ביותר בקנדה.

מאז ראה ספרה הראשון אור, פרסמה מונרו עוד ארבעה עשר ספרים וזכתה בפרסים ספרותיים רבים ולשבחי הביקורות, בקנדה ובארצות אחרות. הניו יורק טיימס כתב עליה שהיא "בהחלט יכולה להיחשב לטובה מבין כותבי הסיפורת בצפון אמריקה". הבוסטון גלוב כתב שהיא מתעלה על ג'יימס ג'ויס ואנטון צ'כוב.

בספרה בריחה חושפת מונרו את סיפורן של שמונה נשים שונות, החוות אובדנים קשים והתנתקויות כואבות והתמודדותן עם כך. הלוס אנג'לס טיימס כתב על ספר זה, שהקריאה נעשית כדי לאתגר את הנחות היסוד והשקפות העולם של הקורא ובכך להעמיקן או לשנותן. בהקדמה לספר כותב ג'ונתן פרנזן על מונרו "כשאני קורא את מונרו, אני נכנס למצב של הרהור שקט שבו אני חושב על חיי שלי... היא אחת מקומץ סופרים... שאני חושב עליהם כשאני אומר שספרות היא הדת שלי.".

סיפורה "הדוב שהגיע מההר" עובד לסרט "הרחק ממנה" בכיכובה של ג'ולי כריסטי, שהוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו בשנת 2006.

בשנת 2013 זכתה בפרס נובל לספרות על היותה "אמנית הסיפור הקצר המודרני".^[2]

כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מסיפוריה של מונרו מתרחשים בכפרים ובעיירות הקטנות של אונטריו, קנדה, ובעיקר במחוז הוּרון. עובדה זאת הפכה לאחד המאפיינים הבולטים בכתיבתה; הדמויות שבספרה מתעמתים לעיתים קרובות עם מנהגים מושרשים ודעות קדומות של אנשים שגרים במקומות קטנים.

מאפיין חשוב נוסף הוא נקודת המבט של המספר היודע-כל, נקודת מבט שמשמשת אותה כדי להכניס סדר והיגיון בעולמה. הסופרת האמריקנית סינתיה אוז'יק כינתה אותה "צ'כוב שלנו". כמו ביצירותיו, גם בסיפוריה העלילה היא משנית, וההתרחשות האמיתית מתחוללת בנפשן של הדמויות. אחד הנושאים השכיחים בכתיבתה הוא הדילמות של נערה מתבגרת הלומדת להשלים עם משפחתה ועם העיירה שבה גדלה. בספריה האחרונים העבירה את מוקד התעניינותה לגיל המעבר ולמצוקותיו. בכל מקרה, על אף המוטיבים החוזרים, כל סיפור אצל מונרו הוא עולם בפני עצמו, כשהדמיון והמקוריות מספקים את העניין בסיפור החדש.

עבודתה של מונרו הוגדרה כמהפכה ארכיטקטונית במבנה הסיפור הקצר, בייחוד בדרך שבה הוא נוסע קדימה ואחורה בזמן. הסיפורים שלה תוארו ככאלו שמגלמים יותר מאשר מתארים, חושפים יותר מאשר מתעדים. בסיפורה: "ספרות יפה" (Fiction) שנכלל בספר "יותר מדי אושר", מתארת מונרו ביותר משמץ של אירוניה את גישתם של הקוראים אל סיפורים קצרים. הגיבורה קונה ספר שיצא לאחרונה על ידי אחת ממכרותיה, והסתבר לה שזהו ספר שמכיל סיפורים קצרים בלבד. ואז היא מהרהרת לעצמה: "זה כשלעצמו מהווה אכזבה [שהספר מכיל סיפורים קצרים ולא רומן]. העובדה הזו, לכאורה, מפחיתה את הסמכות של הספר והופכת את הסופר למישהו שרק עומד בשעריה של הספרות ולא כאחד שכבר מעורה היטב בפנים".^[3]

כשהוענק למונרו פרס נובל על סיפוריה הקצרים היא אמרה דבר דומה: "במשך שנים על גבי שנים חשבתי שהסיפורים הקצרים הם רק אימון לקראת כתיבת הרומן... ואז הבנתי שזה כל מה שאני יכולה לעשות, אז השלמתי עם זה. אני מניחה שהעובדה שאני מכניסה כל כך הרבה בסיפורים זאת דרך לפצות על כך".^[4]

ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקוד הצללים המאושרים (1968), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2014.
חיי נערות ונשים (1971), תרגמה שרה ריפין, זמורה ביתן, 1991. תרגום נוסף: אורטל אריכה, 2011.
סודות גלויים (1994), תרגמה ליטל ידין, מודן, 2007.
אהבתה של אישה טובה (1998), תרגם אמנון כ"ץ, מודן, 2000.
שנאה, ידידות, חיזור, אהבה, נשואים (2001), תרגמה עדי גינזבורג-הירש, מודן, 2005.
בריחה (2004), תרגמה עדה פלדור, מחברות לספרות, 2008.
יותר מדי אושר (2009), תרגמה דנה אלעזר-הלוי, מחברות לספרות, 2010.
המראה מקאסל רוק (2006), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2011.
חיים יקרים (2012), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2013.
משהו שרציתי לספר לך (1974), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2015.
מי את חושבת שאת? (1978), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2017.
הירחים של יופיטר (1982), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2017.
גלגולי האהבה (1986), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2018.
חברת נעורי (1990), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס מונרו, באתר פרס נובל (באנגלית)
מידע על אליס מונרו בקטלוג הספרייה הלאומית
אריאנה מלמד, אליס מונרו: מתדפקת על חדרי הלב, באתר ynet, 10 באוקטובר 2013
יואב שי‏, מה מיוחד כל כך באליס מונרו, זוכת פרס נובל לספרות?, באתר וואלה!‏, 10 באוקטובר 2013
ליסה אלרדיס, הגרדיאן, היום: טקס חלוקת פרסי הנובל || אליס מונרו בארץ הפלאות, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2013
אורלי עסיס, מסע לארצה של אליס מונרו, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2016
אריק גלסנר, הערה על זוכת הנובל אליס מונרו, פורסם ב"ידיעות אחרונות", 11 באוקטובר 2013
אליס מונרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אליס מונרו (1931-), דף שער בספרייה הלאומית

אליס מונרו, ברשת החברתית Goodreads

Emily Todd VanDerWerf, כWhere to start with Alice Munro, the newest Nobel laureate for fiction
Meghan O'Rourke, Tricked Up - Alice Munro rebels against realism, Slate (באנגלית)

מכּתביה:

אליס מונרו, פותחים ספר: יותר מדי אושר, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010
אליס מונרו, חצץ, באתר אלכסון, 17 בספטמבר 2013
אליס מונרו, "פְּרוּ" - סיפור של אליס מונרו, באתר הארץ, 17 בינואר 2018

על כתביה:

איריס רילוב, "בספרים אמצא את אהוביי": הספרות והתשוקה הנשית כמרחבים נפשיים בסיפורי אליס מונרו, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 28 באוגוסט 2019

בריחה:

אריאנה מלמד, גאונות, לא פחות, באתר ynet, 17 בינואר 2008
אבי גרפינקל, מאוחדים, באופן הכי פחות צפוי, באתר הארץ, 6 בפברואר 2008
רות אלמוג, מחט רצחנית בריאות, באתר הארץ, 26 במרץ 2008
רונית מטלון, המבתרת מקנדה, באתר ynet, 7 ביוני 2009
שושי בריינר, בשבח הסיפור הקצר של אליס מונרו, nrg ‏, 16 ביוני 2009

יותר מדי אושר:

תלמה אדמון, בסתר החיים: על "יותר מדי אושר", באתר nrg‏, 26 בדצמבר 2010
דורון קורן, פחות מדי, יותר מדי, באתר ynet, 16 בינואר 2011
רות אלמוג, אלימות, מחלות, בגידות, דיכאון. החיים, באתר הארץ, 18 בפברואר 2011
שולמית קיסרי, יותר מדי אושר עם האישה בחליפה האפורה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 15 במרץ 2011

המראֶה מקאסל רוק:

תלמה אדמון, הסיפור שלה: על "המראֶה מקאסל רוק" מאת אליס מונרו, nrg‏ 22 במאי 2011
נסים קלדרון, "המראה מקאסל רוק": אמת לצד בדיה, באתר ynet, 22 באוגוסט 2011

חיי נערות ונשים:

אביבה זרקה, טיפה מים החיים הגדול, מקור ראשון, מוסף "שבת", 25 במרץ 2012

חיים יקרים:

עמיחי שלו, אליס מונרו: קונצנזוס ספרותי, קריאה חרדתית, באתר ynet, 1 בספטמבר 2013

ריקוד הצללים המאושרים:

נמרוד עופרן‏, בשבחו של הסוף: "ריקוד הצללים המאושרים" של אליס מונרו הוא על-זמני, באתר וואלה!‏, 15 בדצמבר 2014
עמיחי שלו, "ריקוד הצללים המאושרים": תענוג לקרוא את מונרו, באתר ynet, 28 בדצמבר 2014
אריק גלסנר, על "ריקוד הצללים המאושרים", באתר "מבקר חופשי", 28 בדצמבר 2014, פורסם במקור במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"

אל מול האגם:

עופרה עופר אורן, "אליזבת איננה" מאת אמה הילי ו"אל מול האגם" מאת אליס מונרו: ההבדל שבין כתיבה מעניינת למופלאה, בבלוג "סופרת ספרים", 23 בפברואר 2015

מי את חושבת שאת?:

יעל גלר, הדמויות הנשיות של אליס מונרו לא ייצאו לכם מהראש, באתר ynet, 3 בפברואר 2017
רונית מטלון, אליס מונרו, סופרת למבוגרים בלבד, באתר הארץ, 23 בפברואר 2017
נסים קלדרון‏, אליס מונרו מוכיחה בספר "מי את חושבת שאת?" מדוע היא אמנית הסיפור הארוך, באתר וואלה!‏, 21 ביולי 2017

הירחים של יופיטר:

אריק גלסנר, "הירחים של יופיטר" של אליס מונרו בוהק למרחקים, באתר ynet, 23 בפברואר 2018
שירה מזוז, ‏"הירחים של יופיטר": להוציא את הקישקעס מהשגרה, בעיתון מקור ראשון, 11 במרץ 2018
גפי אמיר, "הירחים של יופיטר": כלת פרס נובל שומרת מרחק מגירויים וולגריים, באתר הארץ, 4 באפריל 2018

חברת נעורי:

אילת שמיר, "חברת נעורי" של אליס מונרו: המגבלה של כלת הנובל נהפכה לתו מזהה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2019

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מרב יודילוביץ', אליס מונרו זכתה בפרס Booker הבינלאומי, באתר ynet, 27 במאי 2009
^ הכרזה לעיתונות, אתר פרס נובל
^ אליס מונרו, יותר מדי אושר, מחברות לספרות, 2009
^ מיה סלע, אליס מונרו היא הזוכה בפרס נובל לשנת 2013, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2013

[1] מרב יודילוביץ', אליס מונרו זכתה בפרס Booker הבינלאומי, באתר ynet, 27 במאי 2009

[2] הכרזה לעיתונות, אתר פרס נובל

[3] אליס מונרו, יותר מדי אושר, מחברות לספרות, 2009

[4] מיה סלע, אליס מונרו היא הזוכה בפרס נובל לשנת 2013, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אליס מונרו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אליס מונרו