גשר אוברבאום
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גשר אבן, גשר רכב-רכבת, גשר רב־מפלסי  |
| כתובת |
קרויצברג, פרידריכסהיין |
| מיקום |
פרידריכסהיין-קרויצברג |
| מדינה |
גרמניה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 9 בנובמבר 1994 |
| תאריך פתיחה רשמי |
9 בנובמבר 1994 |
| חומרי בנייה |
אבן |
| עלות |
2,000,000 גולדמרק |
| אדריכל |
סנטיאגו קלטרווה, אוטו שטאן |
| מידות | |
| אורך |
150 מ' |
| רוחב |
27.9 מ' |
| גובה |
4.5 מ' |
| מידע טכני | |
| מפתחים |
7 |
| מִפְתָּח מרבי |
22 מ' |
| קואורדינטות | 52°30′07″N 13°26′44″E / 52.50194°N 13.44556°E |
|
(למפת ברלין רגילה)   גשר אוברבאום | |
  | |
גשר אוֹבֶּרבָּאוּם (בגרמנית: Oberbaumbrücke) הוא גשר דו-מפלסי החוצה את נהר השפרה בברלין, ונחשב לאחד מסימני ההיכר של העיר. הוא מקשר בין שכונת פרידריכסהיין לקרויצברג, שהיו מופרדות בעבר בידי חומת ברלין, ועל כן הפך הגשר לסמל חשוב של אחדות ברלין. בעבר היה אחת מנקודות המעבר בין מזרח ברלין למערב ברלין.
המפלס התחתון של הגשר כולל כביש, המקשר בין רחוב אוברבאום דרומית לנהר ורחוב ורשאואר הצפוני לו. המפלס העליון נושא את קווי האו באן U1 ו-U3, בין התחנות שלזישס טור (Schlesisches Tor) וורשאואר שטראסה (Warschauer Straße).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגשר נבנה בגבול הישן בין האזור העירוני של ברלין לפאתי המטרופולין הכפריים, באזור בו הוקמה חומת מס ב-1737. גשר מתרומם מעץ נבנה כחלק מהחומה, ושימש שער הכניסה לעיר. השם Oberbaumbrücke מקורו בגזע עץ כבד, מכוסה בדורבנות מתכת, ששימש כמחסום לנהר בשעות הלילה למניעת הברחות. "באום" משמעו בגרמנית עץ או קורת עץ, ועל כן משמעות השם היא פחות או יותר "גשר העץ העליון". בקצה המערבי של העיר המודרני היה מחסום גזע-עץ נוסף, קרוב לרחוב Unterbaumstraße של היום (שמשמעו מילולית: "רחוב העץ התחתון").
עד שנת 1879 השתנה הגשר משמעותית לעומת הקמתו. הוא הגיע עד לאורך של 154 מטר ובכך היה לגשר הארוך בברלין, ועם זאת לא הספיק עוד להיקף התנועה בו. לפיכך החלו להיכתב תוכניות לבניית הגשר מחדש כגשר אבן. חברת Siemens & Halske, שתכננה את בניית הרכבת התחתית של ברלין (האו באן), התעקשה שבצורתו החדשה יתאים הגשר למעבר כלי רכב, הולכי רגל וקווי הרכבת החדשה. הגשר החדש נפתח ב-1896 לאחר שנתיים של בנייה, בדיוק בזמן לתערוכה העולמית בברלין. האדריכל ואיש הממשל אוטו שטאן (1859-1930) תכנן אותו בסגנון גותיקת הלבנים הצפון-גרמני, כגשר עירוני משופע אלמנטים דקורטיביים, כגון קשתות מחודדות, קמרונות צולבים ושלטי אצולה. שני המגדלים בגשר שאבו השראה ממיטלטורטורם - "מגדל השער האמצעי" (Mitteltorturm) בעיר פרנצלאו במדינת ברנדנבורג בגרמניה. אף על פי ששימשו בעיקר לצורכי אסתטיקה, הם היוו תזכורת לכך שהגשר היה בעבר שער הכניסה לעיר ברלין.
ב-1902 נפתח המקטע הראשון של האו-באן. נסיעת הבכורה שלו, שהסיעה 19 נוסעים, החלה בתחנת שטראלאואר טור (Stralauer Tor), שנבנתה בקצה המזרחי של הגשר, וסיימה את נסיעתה בכיכר פוטסדאם. תחנת שטראלאואר טור נסגרה ופורקה לאחר שהופצצה בהתקפה אווירית ב-1945, אך ארבעת עמודי התמיכה שלה עדיין קיימים.
לאחר שהצטרפו בשנת 1920 מספר יישובים למטרופולין ברלין, הפך גשר אוברבאום לנקודת המעבר בין שכונות פרידריכסהיין לקרויצברג. באפריל 1945 פוצץ הוורמאכט את החלק האמצעי של הגשר כדי לנסות למנוע מהצבא האדום לחצות אותו. לאחר שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, ברלין חולקה לארבעה אזורים. גשר אוברבאום חצץ בין האזור האמריקאי לאזור הסובייטי. עד לאמצע שנות ה-50, יכלו הולכי רגל, כלי רכב והחשמלית של ברלין לחצות את הגשר ללא בעיה מיוחדת.
מעבר הגבול[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהוקמה חומת ברלין בשנת 1961, הגשר הפך לחלק מהגבול בין מזרח ברלין למערב ברלין. מכיוון שכל מימי נהר השפרה היו חלק מגבולות פרידריכסהיין, הביצורים המזרח גרמניים הגיעו עד לחוף של הגדה בקרויצברג. כתוצאה מכך, קו האו-באן במערב ברלין נאלץ לסיים את נסיעתו בתחנת שלזישס טור (Schlesisches Tor). החל מ-21 בדצמבר 1963 שימש גשר אוברבאום כתחנת מעבר גבול להולכי רגל עבור תושבי מערב ברלין בלבד.
שלושה אירועים קצרים של פתיחת הגשר להולכי רגל התרחשו עד קיץ 1966. פתיחה קבועה של הגשר למעבר הולכי רגל החלה ב-1972 עם חתימת הסכמי כינון יחסים בין הצדדים. מטה בקרת הגבולות של מזרח ברלין הוקם בדיוק בגדה המזרחית של השפרה, מעבר לרחוב של הגשר. החלק של הגשר למעבר הרכבת התחתית החוצה את שדרות שטראולאר (Stralauer Allee) נהרס לחלוטין. המגדלים נהרסו בשנות ה-70. מאחר שהגבול בצד של קרויצברג עבר דרך השפרה, היו מספר מקרי טביעה של ילדים מקרויצברג על גשר אוברבאום מכיוון שכוחות החילוץ בצד המערבי לא יכלו להגיע אליהם, ומעבר הגבול היה אסור מבחינת הצד המזרחי. בשל כך, נחתם ב-29 באוקטובר 1975 הסכם בנושא פעולות חילוץ במקרה של תאונות בגבול הימי של ברלין. ב-1976 הותקן בקצה הדרומי של הגשר מתקן לאזעקת כוחות במקרה חירום של טביעה.
לאחר נפילת החומה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם נפילת חומת ברלין ב-1989, ואיחוד גרמניה בשנה שלאחר מכן, הגשר נבנה מחדש ושוחזר למראהו הקודם, עם שינוי בדמות קטע הגשר האמצעי העשוי פלדה, בעיצובו של האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטרבה. שיקום הגשר החל בינואר 1992, כאשר חלקי הגשר שנפגעו במלחמה נבנו מחדש. הגשר נפתח להולכי רגל ולתנועת כלי רכב ב-9 בנובמבר 1994, במלאת חמש שנים לנפילת החומה. קו האו-באן לתחנת ורשאואר שטראסה (Warschauer Straße) נפתח מחדש שנה לאחר מכן.
מאז 1997 מעטרת את הגשר עבודת מיצב מאורות ניאון בשם "אבן - נייר - מספריים" מאת תורסטן גולדברג. בעבודה צורות של שתי ידיים המשחקות משחק חוזר ושב של אבן, נייר ומספריים, המסמל את האקראיות הכרוכה בהחלטות הגירה, הן במהלך המלחמה הקרה והן בהגירה של היום אצל מבקשי מקלט ומהגרים מסיבות כלכליות.
מאז ייסוד הרובע המאוחד פרידריכסהיין-קרויצברג בשנת 2001, גשר אוברבאום כבר לא מהווה מעבר בין מחוזות מנהליים. הגשר היווה חלק מסמל פרידריכסהיין מאז 1991, ונכלל גם בסמל של הרובע המאוחד פרידריכסהיין-קרויצברג.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגשר מהווה לוקיישן בולט בסרט הפולחן "ראן לולה ראן" משנת 1998 המתרחש ברחבי ברלין.
הוא אף מוצג בצורה בולטת בסדרת הטלוויזיה "תחנת ברלין" (2016).
