הרכבת התחתית של ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
U-Bahn Berlin
U-Bahn.svg
מידע
עיר: ברלין
מועד פתיחה: 1902
אורך המערכת: 146 ק"מ
מספר תחנות: 170
מספר קווים: 9
נוסעים ביום: 1.25 מיליון
נוסעים בשנה: 458 מיליון
רוחב מסילה: 1,435 מ"מ
מפעילה: ‎Berliner Verkehrsbetriebe (BVG)‎
תרשים המערכת
Karte ubahn berlin.png

הרכבת התחתית של ברליןגרמנית: U-Bahn Berlin - אוּ-בַּאן ברלין), מהווה, יחד עם הרכבת המהירה של ברלין (בגרמנית: S-Bahn Berlin) את מערכת התחבורה הציבורית העיקרית של ברלין בירת גרמניה.

המונח או-באן הוא קיצור של "אונטרגרונדבאן" - "רכבת תחתית" בגרמנית.

מערכת רכבות זו, שהחלה לפעול בשנת 1902 כוללת כיום 170 תחנות המקושרות בתשעה קווים. אורכם הכולל של הקווים 146 קילומטר, ו-90% ממסילות הברזל מצויות מתחת לפני הקרקע.

מערכת הרכבת מנוהלת ומתוחזקת על ידי חברת ברלינר פֿרקרסבטריבה המכונה BVG.

המערכת הוקמה על מנת להקל על עומסי התחבורה במרכז ברלין. המערכת גדלה תוך זמן קצר עד מלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה וחלוקת ברלין למזרח ברלין ומערב ברלין המשיכה מערכת הרכבות לעבוד עד לבניית חומת ברלין. במסגרת ההגבלות שהטילה ממשלת גרמניה המזרחית על אזרחיה, נאסר עליהם לנסוע במערכת הרכבות, ואף שחלק מהרכבות עברו במזרח העיר רק לתושבי מערב העיר הותר להשתמש ברכבות. התחנות במזרח העיר הפכו לתחנות רפאים בהן הרכבות לא עצרו.

עם נפילת חומת ברלין ואיחוד הגרמניות הותר לתושבי מזרח העיר לשוב ולהשתמש במערכת הרכבות, ומערכת הרכבות והתחנות (ובעיקר התחנות במזרח העיר בהן לא נעשה שימוש מאז שנת 1961) שופצה.

רשת האו-באן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת האו-באן של ברלין מורכבת מתשעה קווים אשר מוצגים בטבלה הבאה על פי המספור שנקבע במערב ברלין החל משנת 1966.

קווי הרכבת התחתית של ברלין (האו באן)
שם הקו צבע במפת
הרכבת התחתית
תחנות קצה אורך (ק"מ) מס' תחנות
U1 ירוק בהיר אולאנד-שטראסה -
ורשאואֶר שטראסה
8.8 13
U2 אדום פנקו -
רולבן
20.7 29
U3 ירוק נולנדורף־פלאץ -
קרומה לנקה
פ־ 15
U4 צהוב נולנדורף־פלאץ -
אינסברוקר פלאץ
5
U5 חום אלכסנדרפלאץ - הֵנו 20
U55 חום אדמדם ברלין האופטבנהוף -
שער ברנדנבורג
3
U6 סגול אלט־טֵגֶל -
אלט־מארינדורף
19.9 29
U7 תכלת רטהאוס שפנדאו -
רודו
31.8 40
U8 כחול ויטנאו -
הרמנשטראסה
24
U9 כתום רטהאוס שטגליץ -
אוסלואֶר שטראסה
18

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות הרכבת התחתית של ברלין מאז 1902
הכניסה לתחנת אלסטרוורדאר פלאץ בקו U5

החל מסוף המאה ה-19 ועם איחוד מדינות גרמניה השונות והפיכת ברלין לבירתן גברה התנועה אל העיר ברלין וממנה, והעיר גדלה והתפתחה. מתכנני העיר שקלו פתרונות שונים לבעיות התנועה הגוברות של העיר, ונערכו מספר תוכניות לרכבות תחתיות. קו הרכבת הראשון בתוך העיר (אשר עבר על מסילה מוגבהת מעל הרחוב) נחנך ב-15 בפברואר 1902 וכונה ה"מקטע הראשי" (בגרמנית: Stammstrecke). קו זה פעל בין ורשאור שטרסה וגן החיות של ברלין, וכלל חלופה אשר עברה דרך פוטסדאמר פלאץ. בעקבות הצלחת קו זה נחנכו קווים נוספים אשר קישרו בין הערים השונות שהיו סביב העיר ברלין: וילמרסדורף, שנברג ושרלוטנבורג (לימים שכונות של ברלין). הקווים קישרו בין דאלֶם בדרום לשפיטלמרקט בצפון ולאזור האצטדיון האולימפי של ברלין במערב.

בעקבות איחוד הערים השונות שסביב ברלין והגדרת אזור "ברלין רבתי" (בגרמנית: Groß-Berlin) בשנת 1920, תוכננה באותה שנה תוכנית להקמת קו רכבת עירוני מצפון לדרום אשר יחצה את העיר ויקל על עומסי התחבורה. קו זה כונה "רכבת צפון-דרום" (Nord-Süd-Bahn) וקישר בין ודינג לבין אזור טמפלהוף.

באותה תקופה הקים תאגיד AEG קו רכבת שנקרא "גה אן באן" (GN-Bahn, Gesundbrunnen-Neuköllner-Bahn, רכבת גזונדברונן-נויקלן) אשר קישר בין גזונדברונן, אלכסנדרפלאץ ותחנת ליינשטראסה בנויקלן.

השפל הכלכלי הגדול וההיפראינפלציה בשנות ה-30 של המאה ה-20 האטו את הקמת קווי הרכבת. בשנות ה-30, ביוזמת השלטונות הנאציים הוקם קו רכבת נוסף שקישר בין אלכסנדרפלאץ ופרידריכספלדה. בקו זה נעשה שימוש בקרונות גדולים יותר - רוחב של 2.65 מ' וגובה של 3.40 מ' לעומת רוחב של 2.20 מ' וגובה של 3.10 מ' בקווים הקודמים; רוחב המסילה בשתי המערכות הוא זהה - 1435 מ"מ‏[1]. הקווים שבהם פועלים קרונות גדולים מכונים "Großprofil" - "גרוספרופיל" לעומת הקווים שבהם פועלים קרונות קטנים המכונים "Kleinprofil" -"קליינפרופיל".

במהלך קרבות שלהי מלחמת העולם השנייה ניזוקו מנהרות הרכבת התחתית. מנהרות אלה שימשו כמקלטים עבור תושבי ברלין, וכן כבונקרים עבור שרידי הצבא הנאצי והחיילים הסובייטים נאלצו לכבשם. חלק מהמנהרות הוצפו לאחר ששרידי הצבא הנאצי פוצץ מנהרה מתחת לנהר השפרה.

עם הקמת חומת ברלין וחלוקת העיר לעיר מזרחית ומערבית חולקה מערכת הרכבות. קו U5, שעבר כולו דרך מזרח העיר, פעל בשלמותו. קו U2 חולק ופעל בחלק שנותר במזרח העיר (מפאנקו עד תלמאן-פלאץ (Thälmannplatz, כיום Mohrenstraße). הקווים U6 ו-U8, שנקודות המוצא והסיום שלהן היו במערב העיר, עברו דרך מזרח העיר, אך לא עצרו יותר בתחנות במזרח העיר. תחנות אלו ננטשו וזכו לכינוי תחנות רפאים (בגרמנית: Geisterbahnhöfe). קו U1 פעל במערב העיר, אולם רק עד תחנת שלזישס טור (Schlesisches Tor), שכן תחנת ורשאור שטראסה שכנה במזרח העיר. לכיוון מערב פעל הקו עד רולבן, במקומו של קו U2.

במהלך המלחמה הקרה הורחבה מערכת הרכבות במערב העיר. קו U9 נפתח בשנת 1961 וקישר בין צפונה של ברלין המערבית לדרומה, מבלי לעבור בשטחי ברלין המזרחית. קו U7 קישר בין רודו בדרום מזרח לשפנדאו במערב. כמו כן הורחבו הקווים U6 (שהיה בעבר קו צפון-דרום (Nord-Süd-Bahn)) ו-U8 (שנקרא בעבר גה אן באן (GN-Bahn)). במזרח העיר הורחב קו U5.

לאחר נפילת חומת ברלין ואיחוד העיר אוחדו קווי הרכבת התחתית, והורחבו על מנת ליצור מערכת תחבורה אחידה בעיר.

תחנות הרכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת אלכסנדרפלאץ בקו U8 לפני שיפוצה בשנת 2004.
הכניסה לתחנת ויטנברגפלאץ.
תחנת הרמנפלאץ בקו U7.
תחנת אינסברוקר פלאץ בקו U10. תחנה זו אינה בשימוש כיום.
אזורי התעריפים של ברלין.

בברלין 170 תחנות רכבת תחתית. חלק מתחנות אלה הן בעלות חשיבות ארכיטקטונית בשל ייחודן:

  • תחנת הרמנפלאץ שנבנתה על שלוחה של קו "רכבת צפון-דרום" (Nord-Süd-Bahn, לימים קו U6, השלוחה הפכה לימים לקו U7) הייתה סמוכה לחנות הכלבו הגדולה קרשטאט אשר נבנתה בעת בניית התחנה. חנות הכלבו מימנה את הקמת התחנה (בתמורה לקישור ישיר מהתחנה אל החנות) וזו נבנתה בצורת קתדרלה שגובה 7 מטרים, אורכה 132 מטרים ורוחבה 22 מטרים. תחנה זו הייתה הראשונה בתחנות ברלין בה ניבנו מדרגות נעות. כיום עוברים בתחנה זו קווים U7 ו-U8.
  • תחנת אלכסנדרפלאץ אשר נבנתה בשנת 1913 כחלק מקו U2 היא אחת התחנות הידועות בברלין. בשנות ה-20 נבנו בתחנה פלטפורמות עבור הקווים D (לימים קו U8) ו-E (לימים קו U5). בתחנה זו נבנה מרכז הקניות התת-קרקעי הראשון בברלין, בתכנונו של אלפרד גרנאנדר.
  • תחנת ויטנברגפלאץ, הסמוכה לבניין הקה-דה-וה, נבנתה בשנת 1902 כתחנה בה שני רציפים זה לצד זה (כחלק מהמקטע הראשי, ה-Stammstrecke, לימים קווים U1 ו-U2), בתכנונו של האדריכל פאול ויטיג. בשנת 1912 שופצה התחנה בתכנונו של האדריכל אלפרד גרנאנדר, ונבנו בה חמישה רציפים עבור הקווים U3 ו-U1. במסגרת שיפוץ זה נבנה מבנה מבואה חדש אשר תאם במראה את מבנה חנות הקה דה וה הסמוכה. המבנה ניזוק בהפצצות מלחמת העולם השנייה ונבנה מחדש בשנות ה-50 בסגנון מודרני, אולם בשנות ה-80 שופץ המבנה והושב לו סגנונו המקורי.

מערכת כיסוי תקשורתי לטלפונים סלולריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 הותקנו בכל תחנות הרכבת התחתית מערכות GSM המאפשרות שימוש בטלפונים סלולריים בכל הרכבות והתחנות ולאורך כל מסלולי הנסיעה התת-קרקעיים.

תחנות ומסילות שאינן בשימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק ממערכת הרכבת התחתית של ברלין קיימות מספר תחנות ומסילות אשר נבנו כחלק מתוכניות פיתוח ואשר לבסוף לא נעשה בהן שימוש. דוגמה לתחנה מסוג זה היא תחנה שנבנתה בפוטסדאמר פלאץ עבור קו U3 - קו זה לא הושלם והתחנה כיום משמשת כאזור לתערוכות ואירועים תרבותיים. בתחנות רטהאוס שטגליץ, שלוסשטראסה, וולטר-שרייבר-פלאץ, אינסברוקר פלאץ וקלייסטפארק נבנו רציפים עבור קו U10 אשר לא הושלם ואינו פעיל. רציפים אלה אינם בשימוש כיום.

מנהרה שנבנתה בתחנת יונגפרנהיידה עבור קו U5, ואשר אינה בשימוש עוד, משמשת כיום לאימוני צוותי כיבוי אש.

אזורי תעריפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברלין מהווה חלק מ"רשות התחבורה של אזור ברלין - ברנדנבורג" (בגרמנית: Verkehrsverbund Berlin-Brandenburg או בקיצור VBB). משמעות הדבר שמערכת הכרטיסים של כל מערכות התחבורה באזור זה מאוחדות, וכרטיס אחד משמש את כל מערכות התחבורה. כך לדוגמה, כרטיס "חופשי חודשי" מאפשר נסיעה בכל מערכות התחבורה הציבורית למשך חודש שלם. ברלין מחולקת לשלושה אזורי תחבורה: A,‏ B ו-C. אזור A הוא אזור מרכז ברלין התחום על ידי ה-Ringbahn, האס באן המקיפה את מרכז העיר. אזור B כולל את יתרת שטח העיר ברלין שסביב ה-Ring ועד לגבולות העיר, ואזור C כולל את פרוורי ברלין, ובכלל זה את פוטסדאם ואת נמל התעופה שונפלד.

מספור קווי האו באן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם למלחמת העולם השנייה היו קווי הרכבת התחתית מסומנים באותיות, כאשר רכבות עם מספר נתיבים חלופיים סומנו בספרות רומיות. בשנות ה-60, לאחר הקמת חומת ברלין ועם חלוקת מערכת הרכבת התחתית בין מזרח העיר ומערבה, נותרו הקווים E ומחצית מקו A במזרח העיר, ויתרת הקווים במערב העיר. בעקבות החלוקה הוחלט לשנות את שמות הקווים. בשנת 1966 הוחלפו שמות הקווים במערב ברלין לשמות מספריים (1 - 9) אשר נותרו עד ימינו.

בתקופת החומה היה הקו הקצר מס' 5, אשר כלל שתי תחנות בלבד ונסע בין תחנות האופרה הגרמנית וכיכר ריכרד וגנר. קו זה נסגר בשנת 1970 והתחנות אוחדו עם קו 7. המספר "5" נותר פנוי ונשמר על ידי רשות הרכבת התחתית במערב ברלין עבור קו E במזרח ברלין מתוך תיקווה לאיחוד העיר.

בשנת 1984 חברת BVG החלה להפעיל גם את מערכת האס באן במערב העיר. לקווי הרכבת ניתנו שמות מספריים עם הקידומת S, ואילו לקווי הרכבת התחתית במערב העיר ניתנה הקידומת U, כך לדוגמה קו 1 הפך לקו "U1".

לאחר איחוד ברלין קו E הפך לקו U5 כמתוכנן, וחלקו המזרחי של קו A הפך לחלק מקו U2 (שמו של קו A במערב העיר), אף שבאותה עת הקווים לא היו מחוברים. קווים אלה אוחדו עם מערכת הרכבת התחתית בשנת 1993.

תאונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת התחתית של ברלין נחשבת לרכבת בטוחה ביותר ומספר התאונות שאירעו בה היה מועט ביותר. החמורה בתאונות אירעה ב-26 בספטמבר 1908 בה התנגשו שתי רכבות בשל טעות של נהג. באותה עת היו הרכבות רכבות עיליות, ואחת מהרכבות נפלה מהמסילה בשל התאונה. בתאונה זו נהרגו 18 נוסעים ונפצעו קשה 21 נוסעים נוספים. בעקבות תאונה זו שונו מסלולי הרכבות ממסלולים החוצים זה את זה למסלולים בגבהים שונים.

תאונה חמורה נוספת אירעה ב-30 ביוני 1965 בקו G (כיום קו U9). באירוע זה עצרה הרכבת בדרכה מתחנת הגן הזואולוגי להאנזאפלאץ בשל תקלה בבלמים. בעקבות עצירה זו השתנה הרמזור בצומת שמאחורי הרכבת ל"עצור". מכונאי שעבד במקום חשב ששינוי זה נגרם מתקלה ברמזור (מאחר שלא ידע על עצירת הרכבת), ושינה את הרמזור ל"ירוק" ידנית. הרכבת הבאה שיצאה מהתחנה התנגשה ברכבת העומדת. בתאונה זו נהרג נוסע אחד ו-97 נפצעו. העובד נקנס ב-600,000 מארקים בשל מעשיו.

ב-8 ביולי 2000 קרון רכבת בקו U2 עלה באש בשל קצר חשמלי. באירוע זה לא ניגרמו אבדות בנפש אולם לתחנה בה אירעה השריפה נגרם נזק רב. בשל העובדה שהאירוע נגרם בתחנה בה יציאה אחת, נאלצו כל הנוסעים להימלט מהתחנה בריצה דרך מנהרות הרכבת לתחנה סמוכה. בעקבות האירוע הוחלט לבנות בכל התחנות שבהן הייתה רק יציאה אחת - יציאה נוספת.

האו באן בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחתונים שעליהם סמל הרכבת התחתית

הרכבת התחתית של ברלין מוזכרת בסרטים, סדרות טלוויזיה, ווידאו קליפים רבים.

תחנת אלכסנדרפלאץ שימשה רקע לסרט "ברלין אלכסנדרפלאץ" שהופק בשנת 1980.

התפתחות עתידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו נוסף, U55, החל לפעול בשנת 2009. קו זה פועל מתחנת ברלין האופטבאנהוף לשער ברנדנבורג. קו חדש זה, כחלק מהרחבת קו U5 וקישורו לתחנת הרכבת המרכזית של ברלין, מהווה שלב בתוכנית ה-Hauptstadtvertrag, המתאימה את מערכת התחבורה של העיר ברלין להיותה עיר הבירה של המדינה. תוכנית זו צפויה להסתיים עד שנת 2020.

תוכניות נוספות להרחבת מערכת הרכבות התחתיות תלויות בהשגת תקציבים למימושן. בשל הקשיים הכלכליים של עיריית ברלין, ולאור העובדה שמערכת התחבורה הנוכחית עונה על הצרכים של תושבי העיר, תוכניות הרחבה משמעותיות אינן צפויות. בין התוכניות המוצעות ניתן למנות תוכניות לקישור קווים קיימים, אך לא בניית קווים חדשים (למעט הרחבת קו U5).

תחנת בונדסטאג בקו U55

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רכבות תחתיות (או באן) בגרמניה ואוסטריה
ברליןפרנקפורטהמבורגמינכןנירנברגזרפאוסוינה
לוגו האו באן