דיאנה גולד

דיאנה גולד
Diana Gould
	אין תמונה חופשית
לידה	12 בנובמבר 1912; בלגרביה, הממלכה המאוחדת
פטירה	25 בינואר 2003 (בגיל 90)
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
בן או בת זוג	יהודי מנוחין (1947, 1947–1999)

דיאנה רוזמונד קונסטנס גרייס אירן גוּלד, בהמשך דיאנה מנוחין, ברונית מנוחין (באנגלית: Diana Rosamond Constance Grace Irene Gould, later Diana Menuhin, Baroness Menuhin ‏ 12 בנובמבר 1912 - 25 בינואר 2003) הייתה בלרינה ושחקנית וזמרת בריטית, הזכורה בעיקר כאשתו השנייה של הכנר יהודי מנוחין. אנה פבלובה, מכל מקום, תיארה אותה כרקדנית האנגלייה היחידה שראתה, שהייתה "מחוננת בנשמה", ואילו ארנולד הסקל תיאר אותה כ"רקדנית המוזיקלית ביותר שהוציאו מהם האנגלים עד כה".^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולד נולדה בבלגרביה, לונדון בשנת 1912. אביה היה ג'רלד גולד, עובד השירות הציבורי במשרד החוץ וחבר העמים, ואמה הייתה הפסנתרנית אוולין סוארט. היה לה אח בכור, ג'רארד, ואחות צעירה, גריזלדה. אביה היה אירי במוצאו, אך גדל בפריז; אמה למדה בבריסל ובפריז. כתוצאה מכך, היו התרבות והשפה הצרפתית חלק בלתי נפרד מגידולה של דיאנה מראשית ימיה. אביה מת מטיפוס בשנת 1916, כשדיאנה הייתה רק בת שלוש.

ב-1920, כשהייתה בת שבע, נישאה אמה בשנית, לססיל הארקורט, קצין צי שקיבל בשנת 1945 תואר אבירות והיה לאדמירל סר ססיל הארקורט.

קריירה בבלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכרותה הראשונה של דיאנה גולד עם ההתרגשות שבריקוד הייתה כשרקדה ג'יג אירי במופע בית ספר, בגיל שמונה. אמה לקחה אותה ללמוד עם לובוב יגורובה בפריז,^[2] אבל היא חזרה ללונדון ובגיל תשע נרשמה לבית הספר לבלט של מארי ראמבר, שם המשיכה ללמוד עשר שנים. היא הייתה גבוהה לגבי בלרינה בשנים ההן^[3] (173 ס"מ), ונטייה לסרבול הובילה לכינוי שניתן לה, "קלאמזינה".

בגיל 14, רקדה כבת-זוגו של פרדריק אשטון, בבכורה של הבלט הראשון שלה, "לדה והברבור". סרגיי דיאגילב הבחין בה והזמין אותה להצטרף ללהקתו, אך הוא מת לפני שהתוכנית יצאה לפועל. אותו ביש-מזל פקד אותה עם אנה פבלובה, שאמרה כי דיאנה היא הרקדנית האנגלית היחידה שראתה ש"יש לה נשמה". היא הוזמנה לרקוד עם הלהקה של פבלובה, אבל פבלובה מתה לפני שהרעיון קרם עור וגידים.^[4] היא המשיכה לרקוד במועדון הבלט של ראמבר ויצרה תפקידים באחדים מן הבלטים של פרדריק אשטון, בהם "סוויטת קפריול". היא הופיעה עם אנטוני טיודור ב"אטלאנטה מן המזרח" ו"כוכבי הלכת", ועם נינט דה ולואה ב"Bar aux Folies-Bergère". היא רקדה עם בלט רוס של ואסילי דה בזיל.

גולד הייתה רקדנית ראשית בעונות הראשונות של מארי ראמבר בראשית שנות ה-30' של המאה ה-20,^[5] בתפקידים כגון קיארינה ב"לה קרנבל" של מיכאיל פוקין והנימפה הראשית באחר הצהריים של פאון של וצלב ניז'ינסקי. היא רקדה זמן קצר בתפקידים ראשיים עם להקתו של ז'ורז' בלנשין בלונדון ובפריז, אבל דחתה את הצעתו להצטרף לבית הספר החדש שלו בארצות הברית (שיהיה בהמשך לניו יורק סיטי בלט. היא סירבה גם להזמנתו של לאוניד מאסין. ב-1933 רקדה בהצגת הבכורה של "פאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה" של פרדריק אשטון.^[6] בין יתר תפקידיה התפקיד הראשי ב"ליזיסטראטה" של אנטוני טיודור.

לאחר שוויתרה סופית של קריירה בינלאומית, עבדה זמן מה עם הלהקה של אליסיה מרקובה ואנטון דולין בשנת 1935.^[7] עוד עבדה בתיאטרון והופיעה בכמה סרטי קולנוע כשחקנית לכל דבר.^[8] היא הייתה לרקדנית הראשית של ארטס תיאטר בלט ב-1940 והייתה לפרימה בלרינה של להקת האופרה והבלט הרוסית של ג'יי פומרוי בתיאטרון קיימברידג' עד 1944. כמו כן הייתה לאחת הרקדניות הראשונות שדגמנו לרשת "פורטנום ומייסון" ולשבועוני אופנה.

משנת 1944 עד 1946 שיחקה, רקדה ושרה בתפקיד פרו פרו באלמנה העליזה בלונדון ובמסע הופעות.^[9]

נישואים ליהודי מנוחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאנה גולד פגשה את יהודי מנוחין ב-1944. הוא הלך מיד שבי אחר יופייה והכריז בו במקום, שבאחד הימים הם עתידים להינשא, אך היא פטרה את דבריו כ"שטויות" והזכירה לו, שמוקדם יותר באותו יום סיפר, שלבתו מלאו אך זה חמש שנים.^[10]^[11]הוא היה נשוי עדיין לאשתו האוסטרלית, נולה, אך הנישואים כבר היו רעועים. היו לו שני ילדים, קרוב וזמירה, והוא היה צעיר בארבע שנים מדיאנה. הוא חיזר אחריה במשך שלוש שנים לפני שנעתרה לו לבסוף. נראה גם שהמשיכה הייתה הדדית, שכן דומה היה, שגולד מופיעה לעיתים קרובות בכל מקום שבו שהה. הם נישאו במשרד המרשם בצ'לסי ב-19 באוקטובר 1947. שבעה-עשר יום לאחר שגירושיו מנולה קיבלו תוקף סופי.^[12] לא היה להם פנאי לירח דבש, כיוון שלמנוחין היה קונצרט באותו לילה.

הקריירה של יהודי הייתה לתכלית העיקרית של דיאנה מאז והלאה, אף כי לא אחת התנסתה ב"נוסטלגיה מייסרת" לחייה כרקדנית. כפי שכתבה ב"'Fiddler's Moll", "אם אמן מבצע אחד נישא לאחר, ברור שאחד מהשניים חייב לפוגג את אישיותו או אישיותה אל תוך זו של האחר."^[13] הוא ראה את נאמנותה כבלתי מוטלת בספק.^[14] הם חתמו את שמותיהם במשותף "יהודיאנה". היא גוננה עליו מאוד (ונודעה בלשונה החדה), והקדישה את ייה ליצירת סביבה מושלמת למתן ביטוי לכישרונו. היא ליוותה אותו בכל מסעותיו הרבים ברחבי העולם. משלושת הילדים שנולדו להם שרדו שניים, ג'רארד וג'רמי. בן אחד מת סמוך להולדתו. אף כי התקשתה להניח את ילדיה בהשגחת אחרים, הרגישה דיאנה, שחובתה ללוות את יהודי ולהסדיר את ענייניו חשובה יותר. הופעותיו תוכננו שנתיים מראש, ודיאנה הייתה מקדישה עד 17 שעות ביום לארגון מסמכיו וסידורי הנסיעות שלו.

היא לא בררה במילים, כשהתייחסה אל עצמה כ"דיאנה גלוית הלב להבעית ומבעיתה בגלוי". הוא התייחס אליה כ"מארחת השמיימית שלי בדרכי עלי אדמות" ו"חברת-אמת לחיים, מהימנה בכל עת ורבת השראה".

יהודי מנוחין עוטר בתואר אביר של כבוד בשנת 1965, אבל כיוון שלא היה נתין בריטי, לא היה זכאי להיקרא סר יהודי, וגם דיאנה מנוחין לא הייתה לליידי מנוחין. מצב זה השתנה ב-1985, כשיהודי מנוחין היה לאזרח בריטניה, ותואר האבירות שלו קיבל תוקף רשמי. ב-1993 קיבל סר יהודי תואר אצולה למשך חייו, ברון מנוחין מסטוק ד'אברנון. לורד מנוחין מת בברלין ב-1999, וליידי מנוחין מתה בלונדון ב-2003, בגיל 90. היא הותירה אחריה את שני בניה ואת שני ילדיו של בעלה מנישואיו הראשונים.

דיאנה גולד כתבה שתי אוטוביוגרפיות: Fiddler's Moll ‏ (1984) ו-A Glimpse of Olympus ‏ (1996) מספריה אלה עולים כישרון למילים וביטול עצמי שנון וגלוי-לב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1] המפרי ברטון, הגרדיאן, "ליידי מנוחין" 7 בפברואר 2003

[2] The Free Library:Diana Gould Menuhin הספרייה החופשית: הספד לדיאנה גולד מנוחין

[3] ג'יין פריצ'רד, מילון אוקספורד של ביוגרפיות לאומיות אונליין, "דיאנה רוזמונד קונסטנס גרייס אירן (לשעבר גולד), ליידי מנוחין (2003-1912), הוצאת אוניברסיטת אוקספורד ינואר 2011

[4] הגרדיאן

[5] Answers.com: Rambert Dance Company אתר תשובות.קום/נושא/להקת המחול ראמבר

[6] Frederick Ashton and his ballets 1933 ארכיב אשטון, "פרדריק אשטון והבלטים שלו, 1933"

[7] הגרדיאן

[8] The Independent, Obituaries האינדיפנדנט, הספד לליידי מנוחין

[9] הגרדיאן

[10] חדשות אמנות, הגרדיאן, 28 במרץ 2004

[11] המפרי ברטון, הגרדיאן, "ליידי מנוחין", 7 בפברואר 2003

[12] Time, 27 October 1947 טיים מגזין, מאמר 0,9171,854844,00 27 באוקטובר 1947

[13] Sydney Morning Herald, She chose to be a great fiddler’s moll סידני מורנינג הראלד, "היא בחרה להיות לנערתו של כנר דגול"

[14] The Yehudi Menuhin School בית הספר של יהודי מנוחין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]