דייב בארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייב בארי

דייב בארי הבןאנגלית: Dave Barry; נולד ב-3 ביולי 1947), הומוריסט, סופר ועיתונאי אמריקאי, חתן פרס פוליצר לפרשנות בשנת 1988.

מ-1983 ועד לינואר 2005 פרסם בארי טור קבוע בעיתון ה"מיאמי הראלד" (מיאמי, פלורידה). הטור התפרסם, בנוסף להראלד, במאות עיתונים נוספים ברחבי העולם, ביניהם "הארץ ו"בלייזר" הישראליים.

בין השנים 1993 - 1997 שודרה ברשת CBS סדרה בשם "עולמו של דייב", המבוססת על חומרים שכתב. הסדרה שודרה במשך ארבע עונות, עד שהופסקה. כיום היא משודרת מפעם לפעם בשידורים חוזרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארי נולד בארמונק, ניו יורק, בה אביו שימש ככומר. הוא למד בבית-הספר התיכון "פלזנטוויל" (Pleasantville), בו נבחר לליצן הכיתה בשנת 1965. בשנת 1969 הוא השלים תואר ראשון באנגלית בקולג' האוורפורד (Haverford College), מוסד אשר המוטו שלו, לפי בארי, הוא "וואלה? גם אנחנו לא שמענו עליך". שם הוא ניגן ב-Federal Duck (הברווז הפדרלי), להקת רוק של תלמידים.

בתור בנו של כומר, התחמק בארי משירות צבאי במלחמת וייטנאם תחת הטענה שהוא מתנגד-מצפונית מסיבות דתיות, אפילו שבראיון בשנת 2001 עם ה-Fort Worth Star-Telegram הוא הודה בכך שכבר מגיל צעיר החליט שהוא אתאיסט.

בארי החל את דרכו בעיתונאות בעבודה אצל עיתון מקומי בווסט צ'סטר, פנסילבניה, שם הוא כתב על "סדרה של ישיבות עירוניות משעממות למכביר, אשר חלקן נמשכות עד היום הזה". בשנת 1975 הוא הצטרף לחברת ייעוץ, שם הוא לימד כתיבה אפקטיבית לאנשי עסקים.

בשנות ה-70 התחתן בארי עם אשתו השנייה, בת', ובשנת 1980 נולד להם בן, רוברט. הזוג התגרשו באמצע שנות ה-90.

בשנת 1983 הוצע לבארי תפקיד במיאמי הראלד ובעקבות זאת הוא עבר לגור בפרוורי מיאמי. בשנת 1988 הוא זכה בפרס פוליצר לפרשנות "בזכות השימוש שלו, האפקטיבי באופן עקבי, בהומור ככלי להצגת תובנות רעננות על עניינים רציניים".

בשנת 1992 הקים בארי עם מספר סופרים אחרים להקת רוק בשם The Rock Bottom Remainders (שאריות התחתית) למטרות צדקה. בתקופות שונות נמנו בין חברי הלהקה סטיבן קינג ומאט גריינינג. הניגון של הלהקה הוגדר על ידי בארי כ"לא איכותי, אך מאוד קולני".

בשנת 1996 נשא בארי לאשה את מישל קאופמן, כתבת ספורט יהודיה שעבדה איתו במיאמי הראלד. בשנת 2000 נולדה להם בת, סופי.

ב-20 באוקטובר 2004 הכריז בארי שיקח הפסקה מכתיבת טוריו השבועיים עד להודעה חדשה, ושימשיך להקדיש מזמנו לכתיבת ספרי הומור וספרי ילדים.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב היצירה של בארי מורכב מטוריו ההומוריסטיים שכתב כל שבוע במיאמי הראלד בשנים 2005-1983, ומספריו - רובם רבי מכר - שהיו קבצים של טורים אלה. בנוסף כתב בארי ספרים הומוריסטיים על נושאים מוגדרים כגון כושר, נישואין וכו', ושני רומנים הומוריסטיים. הוא כתב גם מספר קטעים רציניים, שהבולטים מתוכם הם פרק על הירושימה ב"גדול ביפן" וטור שעסק בתאונת אופניים של בנו רוברט.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים וסדרות טלוויזיה שהתבססו על יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו בהומור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארי מושך אחריו קהל קוראים עצום בעזרת סגנון כתיבה ישיר, פשוט אך לא עממי. להלן חלק מהיסודות המאפיינים את כתיבתו.

  • התייחסות לתקריות ולתופעות אמיתיות בעלות פוטנציאל להומור, כגון אסלות מתפוצצות, כנקודת מוצא לטור. בארי נעזר רבות למטרה זו בצבא של "קוראים ערניים" השולחים לו פריטים רלוונטיים מהעיתונאות.
  • שימוש בביטוי החוזר "אני לא ממציא את זה" בהתייחסויות שלעיל, כדי להבדיל אותן מרוב כתיבתו, "שאינה מכילה באמת מידע אמיתי".
  • הסבת תשומת לב לכך שצירופי מילים רבים המופיעים אגב אורחא בכתיבתו, כגון "סנאיים עם כלבת" יהיו שם טוב ללהקת רוק.
  • זלזול עצמי באמצעות הזכרה חוזרת ונשנית שהוא עוסק בעיקר ב"בדיחות על מוחטות", וזאת למרות שבדיחות כאלו מופיעות בכתיבתו לעתים נדירות, אם בכלל.
  • המצאת סיסמאות לאישים ולארגונים שונים המוזכרים בספריו ובטוריו.
  • ציון אנגרמות משפילות לשמותיהם של אישים שהוא מזכיר.

השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתיבתו, בארי אינו נוקט בדרך כלל עמדות בנושאים פוליטיים, אולם הוא מבקר רבות את מה שהוא רואה כהוצאות כספיות מופרזות וכפעילויות חסרות תכלית (כגון יצירה בחוק של "חרק מדינתי רשמי") על ידי ממשלות ארצות הברית ברמה הפדרלית, המדינתית והעירונית. אכן, בארי תיאר בראיונות את השקפתו הפוליטית כחירותנית.[1]

בארי אמר על העצרת הכללית של האו"ם שחלק עיקרי מהפעילות שלה הוא "לגנות את ישראל על כל דבר, ובכלל זה כתמי שמש".[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]