אופניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אופנים" מפנה לכאן. לערך העוסק בעמותה ישראלית, ראו עמותת אופנים.
התפתחות האופניים לאורך השנים
חלקי האופניים

אופניים הם כלי תחבורה יבשתי בעל שני גלגלים (אופנים), המונע בכוחו של אדם ולעתים נדירות בכוחו של מנוע עזר. האופניים נרשמו כפטנט בשנת 1819 ומאז התפתחו דגמים שונים, בעלי עיצוב, תנוחת ישיבה, וצורת הנעה משתנים. אופני טנדם עשויים להיות מונעים על ידי יותר מרוכב אחד.

נסיעה או רכיבה על אופניים היא אחת מצורות התנועה המרכזיות בחלקים מסוימים של העולם. במדינות מתפתחות זהו כלי תחבורה נפוץ מטעמי עלות, ואילו במטרופולינים רבים באירופה וצפון אמריקה האופניים הם כלי תחבורה מהיר ונוח בתנועה הסואנת.

אופניים משמשים גם ככלי עבודה, להסעת משא או אנשים (למשל ריקשות), או למופעים אקרובטיים מול קהל. רכיבה על אופניים היא גם צורת בילוי וספורט נפוצה. מדי שנה נערכים מרוצי אופניים מקצועניים, המפורסמים שבהם הם הטור דה פרנס והג'ירו ד'איטליה לאופני כביש, ותחרויות אחרות לאופני הרים או אופני BMX. דגמי אופניים מיוחדים מתאימים גם לתחרויות במסגרת ספורט נכים אופני יד.

היסטוריה של האופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופני דחיפה של דרייס

במהלך מאות השנים האחרונות תרמו מספר ממציאים ומפתחים לפיתוח האופניים. לאופניים קדמו הוולוסיפד ודגמים אחרים של כלי רכב מונעים בכוח האדם. הדגם הראשון המתועד של אופניים הוצגו לציבור בפריז על ידי הגרמני הברון קארל פון דרייס, בשנת 1818.[1] אופניים אלה הונעו על ידי דחיפה של רגלי הרוכב כנגד הקרקע ונודעו כ"אופני דחיפה" או דרייסין על שם ממציאם. לאופני הדחיפה היו שני גלגלים אשר נעו באותו קו ואשר חוברו על ידי מסגרת עץ. הרוכב ישב בפיסוק בין שני הגלגלים כשכפות רגליו מגיעות אל הקרקע ודוחפות את האופניים, בעוד שההיגוי נעשה בגלגל הקדמי.

"אופניים רגילים" (Ordinary Bicycle), אשר נודעו בכינוים "מרטיטי-עצמות"

בשנת 1839 תרם הנפח הסקוטי קירקפטריק מקמילן לשכלול האופניים כאשר יצר גל ארכובה להנעת הגלגל האחורי ובכך למעשה יצר את "האופניים" במובן המודרני של המושג. בשנות החמישים והשישים של המאה ה-19 הצרפתי ארנסט מישו ופייר ללמן תרמו לכיוון חדש בעיצובם של האופניים, כאשר יצרו אופניים בעלי גלגל קדמי ענק שחובר לדוושות לצורך הנעת האופניים. דגם אופניים זה נודע בשם "מרטיטי-עצמות" או "פני ורבע" (אנ') (שמם הרשמי היה "אופניים רגילים" Ordinary Bicycle). לדגם זה הייתה מסגרת ברזל כבדה שחוברה לגלגלי עץ עם חישוקי ברזל. אופניים אלה היו קשים לרכיבה, המיקום הגבוה של הכיסא יצר חלוקת משקל גרועה וסיכן את הרוכב בנפילה מגובה רב.

כמה מן החסרונות של "האופניים הרגילים" תוקנו באופניים "רגילים גמדיים", מבלי להתפשר על מהירותן, זאת על ידי הקטנת קוטר הגלגל הקדמי, הוספת הילוכים והזזת הכיסא לאחור. יחד עם זאת השילוב של דיווש והיגוי דרך הגלגל הקדמי נותר בגדר בעיה. בעיה זו נפתרה על ידי סטרלי, לאוסון ושרגולד על ידי פיתוח הנעה באמצעות שרשרת. דגמים אלה נודעו בשם "גמדיים בטוחים" או "אופני בטיחות". בזכות הכיסא הנמוך וחלוקת המשקל המשופרת, האופניים מדגם רובר של סטרלי, משנת 1885, מתוארים בדרך כלל כאופניים המודרניים הראשונים. זמן קצר אחר כך פותחה השלדה המשולשת הכפולה המוכרת עד היום באופניים.

העיצובים החדשים תרמו לנוחות הנסיעה ולהרחבת השימוש באופניים עד כי שנות התשעים של המאה ה-19 כונו "עידן הזהב של האופניים". בשנת 1888 הסקוטי, ג'ון בויד דאנלופ הציג לראשונה את הצמיג המנופח באוויר ואשר הפך חיש מהר לצמיג המקובל בעולם. זמן קצר אחר כך פותח מנגנון הגלגל החופשי, המאפשר לגלגל להסתובב בעוד הדוושות נחות, פיתוח זה תרם רבות לבטיחות הנסיעה. פיתוח זה הוביל מצידו אף לפיתוחים נוספים, כגון הילוכי דריילר (המכילים גלגלי שיניים במספר גדלים) וכן לפיתוח מעצורים המופעלים בידית. פיתוחים אלה אומצו רק בהדרגה ולאורך השנים, על ידי רוכבי האופניים. תחילת המאה העשרים הביאה לפריחה של מועדוני אופניים משני עברי האוקיינוס האטלנטי. עד מהרה התפתח גם ספורט מרוצי האופניים וזכה לאהדה רבה בציבור.

בשנים האחרונות נפוצה מאוד הבעיה של גניבות אופניים. המשטרה בישראל ובמדינות רבות משקיעות מאמצים לאיתור האופניים, הזיהוי יכול להתבצע על פי תיאור שנמסר על ידי בעל האופניים או מספר של שילדת אופניים.

השפעות כלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חניון אופניים בשדה התעופה של ציריך, שווייץ
נער אפריקאי מוביל מספוא על אופניו. האופניים משמשים כלי תחבורה נפוץ בארצות מתפתחות
פסל חוצות של אופניים בקובנה

בראיה היסטורית מתברר כי ייצור אופניים הפך להיות קרקע נוחה לצמיחת תעשיות אחרות והוביל להתפתחויות משמעותיות בהליכי עיבוד מתכות, עבור שלדת האופניים ועבור חלקים אחרים כגון מיסבים כדוריים, ברגים, גלגלים, ועוד. פיתוחם של הליכי ייצור אלה אפשרו לבעלי מקצוע מיומנים ליישם חלקים אלה אף בפיתוחם וייצורם של הדגמים הראשונים של המכונית והמטוס. החברה שהקים מפתח האופניים סטרלי בסוף המאה ה-19, חברת האופניים רובר בע"מ, הפכה מאוחר יותר ליצרן כלי הרכב רובר. יצרני כלי הרכב מוריסאנגליה) וסקודהצ'כיה) החלו דרכן בייצור אופניים, כך גם הנרי פורד והאחים רייט.

כמה ממועדוני האופניים הלאומיים ואגודות רוכבי אופניים בעולם המערבי, היו מן התומכים הבולטים בפיתוח כבישים וכבישים מהירים. בארצות הברית "הליגה האמריקאית של רוכבי האופניים" בלטה בפעילותה לשיפור הכבישים בסוף המאה ה-19 וייסדה את "התנועה הלאומית לכבישים טובים". באופן אירוני, הנהנית העיקרית מפעילותם הפוליטית ומפיתוח הכבישים הייתה תעשיית כלי הרכב הממונעים.

עד לשנים האחרונות יצרני האופניים בעולם המערבי היו בונים בעצמם את שלדת האופניים ומשתמשים בחלקים שיוצרו על ידי אחרים כדי לבנות את האופניים בשלמותן, אף שיצרני אופניים גדולים מאוד (דוגמת ראלי למשל) ייצרו בעצמם כמעט את כל חלקי האופניים. בשנים האחרונות שינו יצרנים אמריקאיים ואירופיים את שיטות הייצור. היום חברות אופניים רבות אינן עוסקות בייצור החלקים כלל, אלא בהרכבת האופניים בלבד, בעוד שהייצור נעשה על ידי יצרנים אחרים. חברות אופניים חדשות, או קטנות רבות, אינן עוסקות כלל בייצור או בהרכבה, אלא בעיצוב האופניים בלבד, כאשר הייצור מתנהל על ידי חברות אחרות. בימינו, כשישים אחוז מכלל הייצור העולמי של אופניים נעשה בסין. זאת הודות לעלויות הייצור הנמוכות במדינה זו. אולם, ככל שהכלכלה של סין והודו מתפתחת, הולך ופוחת השימוש באופניים במדינות אלה ועולה השימוש באופנועים ובמכוניות.

השפעות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח שלדה משולשת כפולה לאופניים, אפשר לנשים ניידות חופשית במידה שלא הייתה מוכרת בעבר ותרם לעליית תנועת הזכויות לנשים בעולם המערבי. ככל שהאופניים הפכו זולים ובטוחים יותר, עלה מספר הנשים שראו בהם אמצעי לעצמאות אישית וכך הפכו האופניים לסמל ל"אישה החדשה" בסוף המאה ה-19, במיוחד בבריטניה בארצות הברית.

לדעת סוציולוגים שונים האופניים תרמו לגיוון הגנטי של תושבי אזורים נידחים, בכך שאפשר להם להגיע בקלות למקום היישוב הקרוב ולהגדיל את "מעגל החיזור". בערים, סייעו האופניים להפחית את הצפיפות במרכזי הערים על כך שאפשרו לפועלים להתגורר בפרברים ולהגיע לעבודתם ביעילות ובמהירות. האופניים הפחיתו גם את התלות בסוס כאמצעי תחבורה. האופניים אפשרו גם לתושבי הערים לנסוע להנאתם במרחבי הכפר, זאת בזכות היותם של האופניים יעילים וחסכוניים באנרגיה הרבה יותר מהליכה ברגל ואף מהירים יותר.

עם המצאת האופניים נידונה בהלכה היהודית סוגיית השימוש באופניים בשבתות וחגים. אחד מהראשונים להתייחס לסוגיה היה הרב יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי", 1834-1909), שהשיב לשאלה שנשלחה אליו מבומביי שבהודו אודות "קרון שקורין גאר"י שקבוע בו שני גלגלים, ואינם מושכין אותו בהמות ולא בני אדם, אלא הוא מהלך מאליו על ידי היושב בו שדוחה את הגלגלים ברגליו, ורצינו לדעת אם מותר לרכוב בזה הגאר"י בשבת ויום טוב".[2] הרב השיב שהדבר מותר בתוך העיר, אולם רוב הרבנים חולקים עליו ואוסרים זאת מטעמים שונים, בין היתר משום שזהו "מעשה של חולין" וממילא אינו מתאים לכבוד השבת.[3][4] גם בימי חול נתפסת הרכיבה באופניים בקרב חלקים מהחברה החרדית בישראל כשעשוע לילדים בלבד והיא אינה נפוצה אצל מבוגרים.[5] זאת בניגוד לקהילות אחרות, בהן יהדות אנטוורפן שבה אברכים הרוכבים על אופניים הינו מחזה נפוץ.

דגמי אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופני הילוכים
תלת אופן המונע באמצעות הידיים

האופניים נחלקים לדגמים אחדים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר האופניים, הוצאת כנרת, 1985.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אמצעי תחבורה