אתאיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אתאיזם היא השקפת עולם אשר אינה כוללת אמונה באל או אלים. מקובל לחשוב שאתאיזם הוא מונח נרדף לחוסר דת, אך קיימות דתות, כמו ג'ייניזם וזרם הטהרוואדה בבודהיזם, שלא מחייבות אמונה באלוהים, לכן בין חסידי דתות אלה יכולים להימנות גם אתאיסטים.

תוכן עניינים

[עריכה] משמעויות המונח

המונח אתאיזם (atheism) נוצר מהקידומת היוונית 'א-', שפירושה "ללא" או "אַל"; ומהמילה (שמקורה ביוונית) "תאיזם" – שפירושה "אמונה באלוהות". לכן המשמעות המילולית של המונח היא: "ללא אמונה באלוהות".

ההגדרה והסיווג של "אתאיזם" אינם מוסכמים,[1] ואנשים שונים משתמשים בהגדרות שונות במעט. חוסר ההסכמה נסוב סביב נושאים כגון אילו ישויות יוגדרו כאלים (למשל, האם פאנתאיזם, בו מתייחסים לאלוהים וליקום כאל היינו הך, הוא סוג של אתאיזם? האם האל חייב להיות אל אישי, המתעסק בגורלם של בני האדם?), האם זו אמונה בפני עצמה או היעדר כל אמונה בנושא, והאם כדי להיות אתאיסט יש צורך בדחייה מודעת של האל (האם אדם שמעולם לא שמע או חשב על אלים יחשב אתאיסט?), ועוד. עם זאת, לרוב מסכימים כי האתאיזם נוגד את האגנוסטיות, לפיה לא ניתן להחליט בקשר לקיומה של אלוהות (אם מהטעם שאין אפשרות להכריע לכאן או לכאן על יסוד תצפיות ותוצאות אמפיריות, או מהטעם שהשאלה היא ביסודה לא בת-הכרעה, ולפיכך אין טעם לעסוק בה), אך יש אתאיסטים המגדירים עצמם גם כאגנוסטים. קיימת הסכמה כמעט מוחלטת שהאתאיזם נוגד את התאיזם.

בכל הנוגע לשימוש יום-יומי במונח, אתאיזם פירושו התנגדות לרעיון קיומה של האלוהות, או נקיטת עמדה הגורסת שהתפיסה של אלוהות היא מטבעה חסרת-משמעות.

משתמשים בהגדרה "אתאיזם חזק", "אתאיזם נוקשה" או "אתאיזם קיצוני", לאלה ששוללים את קיומה של אלוהות, ו"אתאיזם חלש", "אתאיזם רך", או "אתאיזם מתפשר" לאלו שרק אינם מאמינים, אך אינם מבטלים את אפשרות קיומה של אלוהות. במסורת של המחשבה החופשית, נהוג לכנות את שתי הגישות "אתאיזם שלילי" ו"חיובי". בתוך הקשת הזו, האגנוסטיות מייצגת את הרציונליות של האתאיזם החלש, אך מושגים אלה אינם שכיחים בשימוש.

כמו כן, מבדילים בין אתאיסטים לפי מודעותם להיותם כאלה. "אתאיזם מפורש" משמעו שהדוגל בו מודע להיותו אתאיסט – הוא מכיר את המושג "אל" ואת משמעותו, אך דוחה את קיומו. זאת בניגוד ל"אתאיזם מרומז", שהוא דחייה לא מודעת של אלים, והוא כולל בין השאר אנשים שמעולם לא נפגשו ברעיון, ובדרך כלל גם תינוקות שטרם למדו על המושג, אם כי יש המסתייגים מסיווג תינוקות תחת קטגוריה של אתאיזם. מבקרים רבים טוענים שרק אתאיזם מפורש הוא באמת אתאיזם, ואתאיזם מרומז הוא רק היעדר אמונה תאיסטית (במקום דחייה שלה).

[עריכה] שכיחות האתאיזם

החלק באוכלוסיה במדינות שונות באירופה שאמרו "אני לא מאמין שיש איזושהי צורה של נפש, אל או כוח-חיים" (2005).[2]

קיים קושי לאמוד את מספר האתאיסטים בעולם. כאמור, המשיבים לסקרים עלולים להגדיר "אתאיזם" בצורה שונה זה-מזה.[3] אדם יכול להגדיר עצמו כהינדי וכאתאיסט בו זמנית. כמו כן, בשל היחס הקיצוני שנוקטות מדינות מסוימות כלפי האתאיזם (כגון מדינות אסלאם קיצוני מחד, ומדינות קומוניסטיות מאידך) עלולים אנשים רבים להסתיר את דעתם האמיתית בנושא. עובדות אלו, בנוסף לקושי לבצע אומדן לעמדה שאין לה מסגרות חברתיות ברורות, מטילות ספק כבד בכל ניסיון לאמוד את מספר האתאיסטים, ומחקרים שונים עלולים להגיע לתוצאות שונות מאוד.

בין הניסיונות שבכל זאת העריכו את כמות האתאיסטים ניתן למנות סקר משנת 2005 שפורסם באנציקלופדיה בריטניקה, ומצא ש"לא-דתיים" מהווים 11.9% מאוכלוסיית כל העולם, בעוד שאתאיסטים – כ-2.3%.[4] נתון זה אינו כולל את אלה שמשתייכים לדתות אתאיסטיות. סקר משלהי 2006 שפורסם ב-Financial Times בדק את שיעור האתאיסטים בארה"ב וב-5 מדינות באירופה. השיעור הנמוך ביותר היה בארצות הברית – כ-4% אתאיסטים, בעוד שבאירופה שיעורם גבוה בהרבה: באיטליה 7%, בספרד 11%, 17% בבריטניה הגדולה, 20% בגרמניה ו-32% בצרפת.[5][6] נתונים אלה דומים לנתונים הרשמיים שפרסם האיחוד האירופי מסקר שערך, לפיו עולה גם כי 18% מהאירופאים אינם מאמינים באף אל.[7] מחקרים אחרים מעריכים את אחוז האתאיסטים, אגנוסטים ולא מאמינים אחרים באל אישי כנמוך עד כדי פחות מ-10% במדינות כגון פולין, רומניה וקפריסין,[8] ועד 85% בשוודיה, 80% בדנמרק, 72% בנורבגיה ו-60% בפינלנד.[9] לפי לשכת הסטטיסטיקה האוסטרלית, ל-19% מהאוסטרלים אין דת, חלקם אתאיסטים.[6] בין 64% ל-65% מהיפנים הם אתאיסטים, אגנוסטים או אינם מאמינים באל אישי.[9]

אומדן של שיעור האתאיסטים והאגנוסטים בעולם.

כמו כן, נחקר רבות הקשר בין אתאיזם להשכלה. מחקר בינלאומי דיווח על התאמה חיובית בין השכלה לבין אי-אמונה באלוהות,[10] והמחקר המוזכר לעיל של האיחוד האירופי מצא התאמה חיובית בין עזיבה מוקדמת של בית-הספר לבין אמונה באלוהים.[7] ב-1998 דיווח כתב העת המדעי Nature על תוצאות סקר שלפיהן אמונה באל אישי או בחיים לאחר המוות היא הנמוכה ביותר בכל הזמנים בארצות הברית ב-NAS, האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית: רק 7.0% מהחברים בה האמינו באל אישי, כאשר השיעור הנמוך ביותר היה בקרב החוקרים בתחום הביולוגיה (5.5% האמינו באל אישי), פיזיקאים ואסטרונומים אחריהם (7.5%), ואילו השיעור הגבוה ביותר היה בקרב המתמטיקאים (14.3%),[11] בעוד שמעל 85% מכלל אוכלוסיית ארצות הברית מאמינים באל אישי. עם זאת, מחקר זה ספג ביקורת על הגדרתו המחמירה לאמונה באלוהים;[12][13] מאמר שפורסם במגזין של אוניברסיטת שיקגו דן במחקר הנ"ל, וקבע ש-76% מהפיזיקאים מאמינים בצורה כלשהי של אלוהים – שיעור נמוך מכלל האוכלוסייה, אך גבוה משיעור המאמינים באל אישי ב-NAS‏.[14] מחקר אחר שבדק דתיות בקרב מדענים, הפעם חברי ה-AAAS ‏(American Association for the Advancement of Science), מצא כי רק 51% מהם מאמינים בצורה כלשהי של אלוהות או כוח עליון, כאשר 33% אמרו שהם מאמינים באלוהים ו-18% אמרו שהם מאמינים בנפש אוניברסלית או בכוח עליון.[15] לפי מאמר של מגזין מנסה, נמצא יחס הפוך בין דתיות לבין אינטיליגנציה ב-39 מתוך 43 מחקרים שנערכו בין 1927 ל-2002.[16] ממצאים אלו תומכים במטא-אנליזה של פרופסור מייקל ארגייל (Michael Argyle) מאוניברסיטת אוקספורד. הוא בחן 7 מחקרים שבדקו התאמה בין יחס לדת לבין IQ בבתי-ספר ובמכללות בארצות הברית, ואף על פי שנמצאה קורלציה שלילית ברורה, באנליזה לא הוצבע על הסיבה וצויין שגורמים כגון רקע משפחתי ומעמד חברתי יכלו להשפיע גם כן.[17]

[עריכה] בישראל

בשל הפילוג הדתי בישראל קיים קושי גדול מהרגיל לאמוד את מספר האתאיסטים שבה. מחקר שנערך ב-1999 בין בני הלאום היהודי מצא כי 43% מהאוכלוסייה הגדירו את עצמם כ-"לא-דתיים" ו-5% נוספים – כ"אנטי-דתיים". 35% ענו "לא" כשנשאלו אם הם מאמינים "בלב שלם" שיש אלוהים.[18] מחקר מ-2004 שהזמין ה-BBC מצא כי 15% מהישראלים לא מאמינים באלוהים, בעוד שלפי מחקר מ-1995, 31% אינם מאמינים באלוהים, ו-6% נוספים ענו "לא יודע", ובסה"כ 37% התאימו להגדרות של אתאיסטים או אגנוסטים כפי שנקבעו במחקר זה.[19] סקר מ-2009 של מכון גוטמן וקרן אבי-חי מצא כי 20% מבני הלאום היהודי בישראל אינם מאמינים באלוהים.[20]

[עריכה] טיעונים אתאיסטים

לאפיקורוס ניתן הקרדיט על הסברת בעיית הרוע לראשונה. ב"דיאלוגים על הדת הטבעית" דייוויד יום מצטט הטיעון כסדרה של שאלות: "האם אלוהים רוצה למנוע רוע, אך הוא אינו מסוגל? אזי הוא חסר אונים. האם הוא מסוגל, אך הוא אינו רוצה? אזי הוא רשע. אם הוא גם יכול וגם רוצה? אז מאין בא הרוע?"

ההיסטוריה גדושה בניסיונות להוכיח את קיומו של אלוהים, פחות בולטים הם הטיעונים הא-פריוריים והא-פוסטריוריים שמנסים להפריכו או לתייגו כקונספט שקיומו שנוי במחלוקת.

הטיעונים הנוגדים את התאיזם מחולקים לרוב לשני סוגים עיקריים: אלו שמנסים להראות שקיומו של אל הוא בלתי אפשרי, והם מנמקים את האתאיזם החזק, לעומת אלו שמנסים להראות שקיומו של אלוהים בלתי סביר, הנתמכים בדרך כלל על ידי אתאיסטים חלשים וחזקים כאחד.

להלן מובאות דוגמאות עיקריות לטיעונים אלו. חלק מהטיעונים לא מנסים לנמק את האתאיזם ישירות, אלא עונים על טיעונים התומכים בקיומו של אל, מצדיקים את הדיון בקיומו וכדומה. כמו כן, רבים מהטיעונים הללו זכו להתנגדות מצד חלק מהאתאיסטים עצמם, והם אינם נתמכים על ידי מרביתם.

טיעון חוסר ההוכחה: הטיעון מתבסס על נקודת ההנחה שכדי לקבל את קיומו של משהו, צריך לספק הוכחה נטורליסטית לקיומו. אדם המניח כך, ימנע מלהאמין בקיומו של משהו, עד אשר תינתן לו הוכחה מוחשית לקיום הדבר הזה, כך אותו הדבר עם אלוהים. מכיוון שהתאיסטים אינם מציגים, לכאורה, הוכחה מוחשית לקיומו של אלוהים – הרי שלנטורליסט יש סיבה לפקפק בקיומו.

תער אוקאם: תערו של אוקאם טוען כי כאשר יש לנו שני הסברים המסבירים את אותה התופעה, עלינו לקחת את הסבר הפשוט ביותר, שמערב הכי פחות גורמים. מכיוון שההסבר הנטוריאליסטי יסביר לנו על היווצרות היקום (אך לא יכול להסביר מהיכן או למה הוא נוצר), והטיעון התאיסטי יסביר לנו על היווצרות היקום, ושדבר זה קרה על ידי אלוהים (אך לא יכול להסביר מהיכן הגיע אותו האלוהים), עלינו לבחור את הטיעון עם הכי פחות מורכבות, שמערב הכי פחות הנחות. במקרה זה, הטיעון עם הכי פחות הנחות הוא הטיעון הנטוריאליסטי, משום שהוא לא מניח את קיומה של ישות כלשהי הקיימת מחוץ ליקום, ומגיע לאותה איכות הסברה כלפי עולם (ועם פחות סימני שאלה). בעוד שהטיעון הנטוריאליסטי אינו יודע מהיכן הגיע היקום וכיצד נוצר, הטיעון הבריאתני יכניס גורם נוסף להסבר – אלוהים – ובכך יסבך את ההסבר פי כמה וכמה, בעוד שגם הוא אינו יכול להגיד היכן הגיע אלוהים וכיצד הוא נוצר. ההבנה שלנו את הטבע דרך חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה לא מצריכה קיומו של אלוהים. מהרגע שאנחנו מסוגלים להבין כיצד כל ההיסטוריה האנושית וההיסטוריה של היקום עצמו התקיימו ללא אלוהים, אין לנו שום סיבה להניח את קיומו, הוא פשוט נחתך בתער של אוקאם.

טיעון המורכבות: על פי תאיסטים רבים, ההוכחה לקיום אלוהים היא המורכבות של העולם (ראו הטיעון הטלאולוגי). לא ייתכן כי מורכבות וסדר יופיעו ללא מתכנן, ולפי כך עלינו להניח את קיומו של אחד כזה – אלוהים – כדי להסביר את העולם. אך, אם נלך על פי אותו ההיגיון של טיעון זה, גם לאלוהים צריך להיות בורא, מכיוון שישות על טבעית בעלת תודעה כמו אלוהים היא דבר מורכב, ולכן דבר זה דורש יוצר גם הוא, כפי שהעולם דורש. דבר זה יביא לנו להסיק שרשרת אינסופית של בוראים, אשר לעולם לא נוכל לשים לה סוף. אבל, אם נניח שאלוהים לא דורש בורא, למה לא נוכל לטעון שהיקום עצמו אינו דורש בורא, וכך אפילו נקבל הסבר פשוט עוד יותר לגבי העולם? על פי טיעון זה, אלוהים אינו מסביר את העולם, אלא מסבך אותו עוד יותר. מכיוון שישות כמו אלוהים הרבה יותר מורכבת מהעולם עצמו, היא איננה יכולה להסביר את מורכבות העולם. אם ישות זו פתרה לנו את השאלה מאיפה הגיעה המורכבות של העולם, היא יוצרת עוד יותר סימני שאלה בניסיון להסביר מאין באה המורכבות שלה עצמה. הרעיון האלוהי מסביר את מורכבות העולם על ידי כך שהוא יוצר מורכבות שגדולה עוד יותר מהעולם עצמו, ולכן, הרעיון הזה כושל וסותר את עצמו.

בעיית הרוע: הואיל ואלוהים מוגדר, במרבית הדתות, ככל-יכול, יודע הכול ומקור הטוב, נשאלת השאלה מדוע עולמנו שופע ברשעות, חוסר צדק וסבל? אם אלוהים הוא כל-יכול ויודע הכל, אז הוא יכול ויודע כיצד למנוע את העוולות בעולמנו. אם אלוהים הוא טוב ונדיב אז הוא רוצה להשכין ערכים טובים של שלום, אהבה וחמלה, ולמנוע רשעות, חוסר צדק וסבל. אם אלוהים יכול, יודע ורוצה למנוע את הרע בעולמנו – מדוע אינו עושה כן? אם אלוהים רוצה למנוע רוע, אך אינו יכול – אזי אינו כל-יכול. אם הוא יכול אך אינו רוצה – אזי הוא רשע. אם הוא גם יכול וגם רוצה – מאין נובע הרוע? אם הוא גם לא יכול וגם לא רוצה, אין סיבה לקרוא לו אלוהים. יוצא מכך שאלוהים טוב באופן מוחלט וכל-יכול אינו יכול להתקיים. בני הדתות האברהמיות יעידו כי הפריווילגיה שיש לרוב האנשים, היא בחירה חופשית, הניתנה כביכול על ידי האל, היא מקור הרע, ולא האל עצמו, ולכן, יש להאשים את האדם כמקור רצוני בפני עצמו, בעשיית רוע.

הטיעון ההיסטורי: ההיסטוריה המתועדת מלמדת כי המונותאיזם צמח על רקע האמונה הפוליתאיסטית, שכללה בין השאר גם אלים דמויי-אדם, שהתפתח בעצמו מאמונות בכוחם העל-טבעי של עצמים דוממים. מכיוון שכך, ניתן להניח שהאמונה באלוהים מקורה באמונות פרימיטיביות אחרות. כלומר, הרעיון האלוהי לא הועבר לאדם על ידי אלוהים עצמו, אלא נוצר על ידי אבולוציה של רעיונות שהשתנו עם הזמן ממעבר מדור לדור ואדם לאדם. על פי טיעון זה, אם אכן אלוהים היה קיים אזי הוא היה מעביר את הידיעה על קיומו לאדם הראשון, והאמונה בו הייתה קיימת מראשית הזמן. אך לפי הראיות הארכאולוגיות, רעיון האל המונותאיסטי הופיע לראשונה אך ורק בשנת 600 לפנה"ס. כמו כן קיימות עדויות להתפתחות דתות מסוימות מדתות אחרות.

טיעון הדתות המרובות: לתרבויות רבות ושונות ברחבי העולם יש תפיסות שונות ומנוגדות של מושגי האלוהות, ובכל אחת מהן אנשים מאמינים בתפיסות הללו בכל לבבם. אין לנו שום דרך לבחור תפיסה אחת על תפיסה אחרת, ולכן אין סיבה לקבל אף אחת מהן כנכונה. כשם שאין לנו סיבה להאמין בזאוס או בהורוס, אין לנו סיבה להאמין באל היהודי-נוצרי. המצב בעייתי עוד יותר כאשר דת תאיסטית מסוימת, עוברת פיצול במהלך ההיסטוריה, ופיצול זה לוטה בערפל. דוגמה לכך היא העובדה שיש שני קבוצות הטוענות להיותן עם ישראל. אלו הן העברים, והשומרונים. כל אחת מן הקבוצות טוענת שהיא עם ישראל המקורי ושספר התורה שלו הוא מסמך שמקורו אלוהי. אמנם, ספרי התורה של שתי קבוצות אלה שונים זה מזה בנוסחם. מפרך ואף מיותר לדעת, מי משתי הקבוצות האלה צודקת בטענתה, אם בכלל.

טיעון האנתרופומורפיזם: (או "טיעון ההאנשה") לפי טיעון זה, אנחנו יכולים לראות בכל מיתולוגיה קיימת שלאלים מיוחסות תכונות אנושיות רבות. תכונות כמו כעס, זעם, קנאה, חרטה, אהבה, שנאה, ועוד תכונות אנושיות, מיוחסות באופן גורס לכל דמות של אל שקיימת במיתולוגיות השונות, ובהם נכלל גם האל המקראי. האדם יצר את אליו בצלמו ובדמותו שלו עצמו, ולכן הם כל כך דומים אליו.

טיעון האלוהות הטבעית של שפינוזה: אם אלוהים קיים, הוא תופס את כל המרחב-זמן ("לית אתר פנוי מיניה"). על כן, לאלוהים אין תחושת "אני" אישית; אין לו מודעות עצמית מפני שכל דבר הוא חלק ממנו, ואינו מבדיל בין "אני" ו"לא אני". אם לאלוהים אין מודעות עצמית, אזי אין הבדל בינו לבין יקום חסר מודעות שנשלט בידי חוקי הטבע.

טיעון חוסר המשמעות המדעית: האמונה באלוהים אינה תאוריה מדעית, מכיוון שלא ניתן לבחון את אמיתותה באופן אמפירי. היא גם אינה פסוק אמת מתוך הגדרה (בניגוד, למשל, למשפט "למרובע יש ארבע צלעות"). מכאן שלא ניתן לבחון את שאלת קיומו של אלוהים באמצעים מדעיים, ולכן אין טעם להתייחס ברצינות לאמונה בו. כמו כן, זה חסר משמעות לשאול האם אלוהים קיים מכיוון שכביכול אין שום דרך פיזיקאלית לבדוק את קיומו, אלא רק דברים אשר מיוחסים לכך שהם נבראו על ידיו (וכמו כן ניתנים להסברה באמצעות דרכים אחרות).

הוספת תכונות לא הכרחיות: רבים מהטיעונים התומכים בקיומו של אל מצביעים על מורכבות היקום ומציגים את האל כבוראו של עולם זה. עם זאת, אין צורך לייחס לבורא עולם תכונות של טוב ורוע, ידיעת כל וכו'. מכיוון שאל הוא לרוב ישות על-טבעית בהגדרתו, אין טעם לכנותו אלוהים ומספיק להניח שהיקום "פשוט קיים" (כלומר, קיומו הוא בגדר אקסיומה), או ישות פשוטה מההגדרה הקונבנציונלית של אלוהים "פשוט קיימת", במקום שהאל קיים. טיעון זה שייך גם לדוגלים בפנתאיזם, אך יש הסבורים שהפנתאיזם הוא בעצמו השקפת עולם אתאיסטית.[דרוש מקור]

טיעון הגילויים המדעיים: במשך מרבית ההיסטוריה האנושית ישויות על טבעיות סיפקו את ההסברים הטובים ביותר לקיומו של היקום וחוקי הטבע. אך במהלך מאות השנים האחרונות, מדענים פיתחו הסברים הרבה יותר הגיוניים אשר הפריכו במישורין או בעקיפין, טענות דתיות מסוימות אשר היו קשורות במונח אלוהים.[דרוש מקור] אשר מגובים גם בראיות מוצקות. הגילויים המדעיים בכל תחומי החיים מסבירים את היקום טוב יותר מקיומם של כוח עליון כלשהו, עד שלעתים נראה שכיבכול אין צורך באמונה בו. יתרה מזאת, הסתירה בין תפיסתן של הנצרות והיהדות ובין המדע בתחומים מסוימים (בעיקר בריאת העולם לעומת אבולוציה וגיל היקום) מערערת על תקפותן של דתות אלה.

תכנון לקוי: אלוהים שהוא כל-יכול וכל-יודע היה יוצר יצורים בעלי תכנון אופטימלי. ישנם יצורים, שאילו תיכננו אותם, הרי שהתכנון שלהם היה לקוי, כולל בני האדם: תוספתן, שקדים, "עור הברווז", שיני בינה עקומות אצל 30% מהאוכלוסייה,[דרוש מקור] ליקוי במבנה העין הגורם כתם עיוור בשדה הראיה, קנה קרוב מדי לוושט הגורם לחנק, עצם זנב (שריד אבולוציוני), שרירי אוזניים, שיער מיותר, אי התאמה מושלמת להליכה על שתיים – כל אלה הם פגמים בתכנון שיכולים להיווצר רק על ידי תהליך "עיוור" – היא האבולוציה, ולא פגמים שהיינו מצפים למצוא אצל מתכנן כשלהוא.

טיעון התכנון התבוני: הטיעון התאיסטי גורס כי היקום מציג סדר ומורכבות שלא יכלו להיווצר במקרה, אבל חוקי הטבע הפיזיקליים מסבירים כיצד סדר ומורכבות יכולים להיווצר בצורה לא אקראית. דוגמה לכך היא תורת האבולוציה שמסבירה את מוצא, גיוון ומורכבות החיים, ותורת הגרוויטציה שיכולה להסביר את היווצרותם של כוכבי לכת וגלקסיות שלמות מתוך ערפיליות.

ייחוס תכליתיות לטבע: אנשים גדלים ומחונכים בחינוך מובנה-משמעות, שמטרתו לעזור להם להתמודד עם אנשים אחרים. התופעות המשמעותיות בחיים הן תוצרים חברתיים, התנהגויות מוכרות של אנשים, מוצרים מעשה יד אדם שנוצרו לתכלית מסוימת. ישנה נטייה אנושית לייחס תכליתיות לכל תופעה או עצם, בין אם הוא מלאכותי או טבעי כאחד. הטעותהיא לייחס לטבע ולתהליכים טבעיים המתרחשים על פי חוקי הפיזיקה את אותה תכלית שמייחסים לפארק ציבורי, בריכה עירונית או התנודות במניות הבורסה. הניתן למצוא פשר מוסרי לרעידת אדמה שהרסה את ביתנו, ולייחס בשל כך לעצמנו חטא? הנטייה לייחס תכלית לכל דבר שקורה סביבנו היא שיצרה את האלים המתמחים, בעל אל הגשם והסערות מהמיתולוגיה הכנענית, דמטר (אלת האדמה, הדגן והקציר) של המיתולוגיה היוונית, אייגיר (אל הים) מהמיתולוגיה הנורדית, ורע (אל השמש) מהמיתולוגיה המצרית, ואלוהים. הנחת כוונת תכליתיות נסתרת בטבע פיתחה את האמונות הפולחניות, כולל העידן החדש של ימינו, כמו פאראפסיכולוגיה וקריאה בקפה.

הטיעון הפסיכולוגי: הפסיכולוגיה של הדת טוענת כי האמונה באל, לפחות כמו שהוא מוצג בדתות האברהמיות, עונה לאינדיבידואל על דחפים פסיכולוגיים. לפי הדעה הרווחת בני אדם מאמינים באל, במתכונות דתיות כאלה, מפני שהם מחפשים אחר דמות אבהית שתספק להם הגנה מפני העולם הגדול; מישהו או משהו שיספק להם משמעות ותכלית כבירה לחיים; משהו שעוצר מבעד המוות להיות סוף הדרך; משהו שיגרום להם להאמין שהם חלק חשוב מאוד ביקום האינסופי, ושהאחראי על היקום המורכב והאינסופי הזה דואג להם ומכבד אותם (ברא את האדם בצלמו כדמותו, סיבת הבריאה היא האדם וכדומה). האמונות הללו מתקיימות מפני שהן מאפשרות לאנשים להתמודד עם פחדיהם הבסיסיים, משרות תחושת ביטחון ומפחיתות לחצים. גישה זו לא שוללת את קיום האל, היא רק מסבירה שבני האדם מעדיפים מבחינה פסיכולוגית להאמין באל. כמו כן, הגישה יוצאת מנקודת הנחה שקיום האל וודאי כולל מערכת מטא-פיזית של ששכר ועונש.

חיי נצח: דוגמה למילוי דחפים פסיכולוגיים על ידי הדת. המכנה המשותף כמעט לכל הדתות המונותאיסטיות והפוליתאיסטיות, ואפילו דתות נטורליסטיות כמו הבודהיזם, הוא הנצחיות של המאמין שממלא אחר חוקי הדת ומאמין בעיקרי האמונה שלה. האדם הוא אולי היצור החי היחיד בממלכת בעלי החיים אשר יודע ומצפה את מותו. משחר ההיסטוריה דתות ותרבויות קדומות האמינו בחיים לאחר המוות, כך לדוגמה, המצרים חנטו את מתיהם ובנו עבור הפרעונים פירמידות והשאירו להם שלל אוצרות שיטיבו עמם בעולם הבא. הדתות המונותאיסטיות גורסות כי המאמין הצדיק יתוגמל על אמונתו האדוקה בעולם לאחר המוות בגן העדן, ואילו הכופרים והחוטאים ייענשו בגיהנום. האמונה בחיים שלאחר המוות מדחיקה את הפחד מפני הסוף שאינהרנטי אצל אנשים. אמונה זו היא המקל והגזר של הדתות שמעודדות לדבוק במעשים הטובים ולהימנע מן הרעים כדי לקבל תגמול נצחי בהגיע יום הדין. אמונה זו תורמת גם למאמינים להתמודד עם מות קרוביהם. מכאן קל להבין מה התועלת באמונה בדת כלשהי, וכמה פשוט ליצור משם מיתוסים ואלים המשגיחים מפני הסוררים ומעודדים את הצדיקים.

טיעון הפחד: טיעון זה מבוסס על כך שכוהני דת מעודדים את "יראת השמיים" כבסיס למוסריות, אתאיסטים שוללים טענות אלו וטוענים כי פחד הוא דרך קלה לתעתע בהמונים, והמוסריות אינה צריכה לנבוע מהדת או מדברים שליליים כמו פחד.

הטיעון הסוציולוגי: הדת בכלל ואלוהים בפרט ממלאים פונקציות חשובות בחברה האנושית, מה שמעיד על הצורך הבלתי-תלוי בהגיון או באמיתות שלהם. הדת סייעה לאנשים ליצור קבוצות מגובשות בעלי תפיסה קולקטיבית, הזדהות שמקורה באידאלים משותפים, נורמות משותפות ומקובלות, מערכת תפקידים הדדית. כמו כן הדת העניקה לאנשים משמעות "עילאית" לחיים; הכתיבה תחומים נרחבים של התנהגות על ידי הצבת אמות מידה של טוב ורע וקבעה תקדימים להתנהגות נאותה, וכך סייעה לשמור על הדבר החברתי; היא הסירה מן הפרט והחברה את נטל קביעת הערכים והטילה את האחריות לכך על האלים; היא מילאה תפקיד חשוב בסולידריות החברתית; היא הבטיחה את הנחלת המסורת והבטחת רציפותה של התרבות באמצעות טקסים, חגים ומנהגים עממיים וכן חינוך בע"פ או בכתב שהעבירו את שרביט קסמי הדת הלאה. יתרונותיה של הדת מורגשים עד עצם היום הזה וזה מספיק כדי לתת לאנשים תחושה של משהו על-טבעי ואמונה ביסוד הדת שהוא בדר"כ אלוהים.

הטיעון המטריאליסטי: רוב הדתות טוענות שהחיים הם הרבה יותר מהחומר שאנחנו רואים בסביבתנו הדוממת. בנוסף הן טוענות שמאחורי החיים עומד עולם רוחני או על-טבעי כלשהו ושה"אני" האמיתי שלנו הוא רוחני ולא חומרי. בניגוד לטענות הללו, כל הממצאים המדעיים מצביעים על כך שהחיים הם תופעה טבעית לחלוטין. כל הממצאים מעידים על כך שמה שעושה אותנו אנושיים הוא חומרי ותלוי בפעולת המוח שלנו. אם אכן כך הם פני הדברים אזי הדתות הללו והתאיזם בכלל טועים.

הברון ד'הולבאך היה המנסח הראשון של טענות האתאיזם, הוא טען כי העולם נוצר ללא התערבות אלוהית, המוסריות הדתית מעוותת, והפחד גורם לילדים להאמין באלוהים. ספריו נשרפו בפומבי על ידי הכנסייה.

פרדוקס הכל-יכול: תכונת האומניפוטנטיות (יכולת-כל) שמיוחסת לאלוהים, מכילה פרדוקס (שצורותיו שונות) מפני שהיא אינה קוהרנטית מבחינה לוגית. אלוהים כל-יכול, יכול ליצור ולעשות דברים שהם בגדר הבלתי-אפשרי (לא לוגיים). האם אלוהים יכול ליצור סלע שאינו יכול להרים? האם אלוהים יכול ליצור משהו יותר כל-יכול ממנו? זו סתירה, ולכן אלוהים אינו כל-יכול. על פרדוקס זה יש העונים כי חוקי הלוגיקה עצמם נוצרו על ידי אלוהים, אשר אינו כבול אליהם.

טיעון חוסר האמונה: הוא טיעון שטוען כי אם אלוהים קיים (והיה רוצה שהאנושות תדע על כך), הוא היה גורם למצב שבו כל האנשים ההגיוניים יאמינו בו, אבל מכיוון שיש אנשים שאינם מאמינים בו ולא מעט אנשים הגיוניים שלא מאמינים בו, או שהוא לא קיים או שהוא לא מתעניין בנעשה בעולמנו. אם אלוהים מסוגל לתקשר עם אינדיבידואלים ממין האנושי לשם העברת דבריו בכתבים שונים (כפי שטוענות דתות רבות לגבי כתבי הקודש שלהם והדרך בה הם נכתבו), למה הוא לא יכול לתקשר עם כל המין האנושי באופן ישיר ולגרום לכולם להאמין בו? טיעון זה מעמיד את המציאות הקיימת אל מול מצב שבו אלוהים כן היה קיים והיה מתעניין בנעשה בעולמנו.

טיעון חוסר המוטיבציה: אם אלוהים הוא כל-יכול, אזי הוא יכול לספק את כל רצונותיו, שאיפותיו וחלומותיו מבלי לברוא דבר. היות שישנו יקום ונטען כי אלוהים ברא אותו, לכן יש לו צרכים – הוא אינו כל-יכול. אם אלוהים קיים כישות מושלמת, הרי שלא היה בורא את היקום – לישות מושלמת אין רצונות וצרכים. אלוהים ברא את היקום, כלומר יש לו רצונות וצרכים – לכן הוא לא מושלם.

בעיית הרצון החופשי: אם אלוהים יודע הכול אזי הוא יודע את כל אשר יתרחש בעתיד, כולל את החלטותיו ובחירותיו בכל רגע נתון. אם אלוהים יודע את כל בחירותיו בעתיד אזי אין לו רצון חופשי, הוא מוגבל. אם הוא יכול לשנות אותם, אזי הוא לא יכול לדעת מה יהיו החלטותיו בעתיד, ולכן הוא לא כל-יכול.

יחסי אלוהים-זמן: אלוהים לא "מעל הזמן" מכיוון שהוא פועל ולכן כפוף לשינויים וסיבתיות, ועל כן כפוף לזמן (ומובן שלא ברא אותו). אלוהים אינו נצחי מכיוון שהייתה לו סיבה לברוא את היקום והמניע לסיבה לא התקיים אלא אחרי שעברה לה תקופה אינסופית. במשך תקופה אינסופית לא הייתה לאלוהים סיבה לברוא את היקום, ובנקודה כלשהי על ציר הזמן, צצה סיבה לברוא את היקום. לא ייתכן כי במשך תקופה אינסופית לא הייתה לאלוהים סיבה לברוא את היקום ואחר כך – משום שסיבה כזאת הייתה בין שאר האפשרויות שהיו לאלוהים בקשר לאופי מעשיו בהמשך.

טיעון חוסר ההגדרה: כדי לנסות לענות על השאלה "האם אלוהים קיים?" יש צורך בהגדרה מלאה ועקבית של הקונספט "אלוהים", ואשר מכילה מרכיבים שידוע לנו על קיומם (אחרת ההגדרה תהיה תלויה בקיומה של ישות על-טבעית – וזה מה שאנו בעצם מנסים להוכיח). אם אין הגדרה כזו, הרי שזה חסר משמעות לטעון "אלוהים קיים". אם ישנה הגדרה כזו, הרי שאלוהים חייב להיות מובן במונחים פיזיקליים, כיוון שהגדרתו מורכבת רק ממונחים כאלה; וכיוון שכך, אלוהים יהיה ישות טבעית – ועל כן לא יזכה לתואר "אלוהים". יש שיטענו שמציאותו של האלוהים מצויה מחוץ למציאות הפיזיקלית, ולכן לא ניתן להגדירו במונחים "ארציים". אבל מפני שאין אנו יודעים על קיומה של ישות על-טבעית מחוץ למציאות הפיזיקלית, הרי שזה חסר משמעות לטעון לקיומה של ישות כזו.

אי אמינותן של אמונות שונות: מאפיין משותף לתאיזם ולדתות הוא הסתמכותן על האמונה; לדעת הטוענים כך, אמונה בקיום האלוהים ובאמיתותן של דוקטרינות דתיות – אינה מבוססת על הגיון, הוכחות או מדע. במקום זאת מצפים מאנשים פשוט להאמין אמונה עיוורת, דבר שלא מצפים מהם בכל עניין ונושא אחר. יתרה מזאת, עוד הופכים את האמונה בדבר חסר הוכחות לדבר "אצילי" ומבורך. האמונה לשמה אינה אמינה בבואנו להבין את המציאות או לחקור אותה. באותה מידה ניתן להשתמש באמונה כדי להגן על כל דבר שניתן להעלות על דעתנו, החל מפיות ורוחות, ועד למפלצת הספגטי המעופפת.

[עריכה] היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

[עריכה] יחס כלפי אתאיזם

מדליין מוריי אוהיי'ר מחתה על היחס כלפי אתאיסטים בארצות הברית.

במדינות עם משטר בעל אופי דתי, אתאיסטים המביעים את דעתם עלולים ליפול קורבן להתנכלות, חרם ואפליה כנגדם. ישנם אנשים המחזיקים בדעות דתיות הסבורים כי מי שאינם מאמינים באלוהים הם בלתי-מוסריים או בלתי אמינים – לפחות בכל הנוגע לחברותם בקהילה. בפי חז"ל מכונה האתאיסט "כופר בעיקר". דתות אחרות מוקיעות בדרכים דומות את הלא-מאמינים. באירופה של ימי הביניים אתאיזם נחשב ללא מוסרי, לעתים אפילו כפשע, ואף נרדף בידי הכנסייה.

עד העת החדשה האתאיזם נחשב לבלתי לגיטימי לא רק מסיבות דתיות, אלא גם מסיבות חברתיות, שכן הוא נחשב לחריגה מהנורמה. גם הוגים שהתייחסו בחיוב לחופש דת, כמו ג'ון לוק, לא קיבלו את הרעיון של חוסר אמונה. מהצד השני, אתאיזם זכה להיות הגרסה הרשמית של כמה מדינות, כמו למשל ברית המועצות, מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות והרפובליקה העממית של סין. קרל מרקס, אתאיסט, כתב כי "הדת היא אופיום להמונים" והיא מזיקה לחברה. בשל הדוקטרינה המרקסיסטית המדינות הקומוניסטיות לא עודדו דתות, בין היתר גם כדי להחליש את האופוזיציה למדינה. אף על פי שהיו מדינות אתאיסטיות באופן רשמי, התקיימו במדינות הקומוניסטיות ובסין כנסיות שהיו בשליטת המדינה. הגישה האתאיסטית של המשטר בברית המועצות לא מצאה אחיזה בלב כל האזרחים, ועם נפילת המשטר הקומוניסטי זכתה הדת לתחייה מחודשת.

██ מדינות בהן קיים עונש מוות לאתאיסטים

██ פדרציות בהן קיים עונש מוות בחלק מהמדינות

במהלך המלחמה הקרה, העובדה שהאויבים הקומוניסטים של ארצות הברית היו אתאיסטים באופן רשמי ("קומוניסטים חסרי אלוהים"), תרמה לנקודת המבט שאתאיזם הוא לא אמין ולא פטריוטי. במרוץ הבחירות לנשיאות שהתקיימו ב-1988 במדינה החילונית באורח רשמי – ארצות הברית, הנשיא ג'ורג' בוש האב אמר: "אינני חושב שאתאיסטים צריכים להיחשב כאזרחים, ובוודאי לא פטריוטים. זוהי אומה אחת תחת האל". הצהרות דומות נעשו במהלך הוויכוח על המשפט "תחת האל" כאשר נכתב לראשונה בהצהרת האמונים האמריקנית. מילים אלה התווספו להצהרה בתחילת המלחמה הקרה.

בלי קשר לענייני המלחמה הקרה, בארצות הברית אתאיסטים מוגנים באופן רשמי מפני אפליה. הם גם היו המגנים הראשיים של ההפרדה בין המדינה והכנסייה, דוקטרינה שבמקור דווקא באה להגן על מאמינים.[דרוש מקור] בתי משפט בארצות הברית, גם אם הדבר היה שנוי במחלוקת, פירשו את הדרישה החוקתית להפרדה בין הדת והמדינה כהגנה על הלא מאמינים, כמו גם כמונעת השתלטותה של אמונה דתית זו או אחרת על כל המדינה. המצב החוקי מוגדר על ידי המונח: "חופש הדת פירושו גם חופש מדת".

החוק במדינת ישראל אינו מפריד בין דת ומדינה, ואינו מכיר במעבר מהשתייכות לדת מסוימת למצב של חוסר דת. לכן ייתכנו מצבים שבהם המדינה תכוון אתאיסטים לנוהג דתי. כך, למשל, אתאיסט שנחשב על פי ההלכה יהודי, יוכל להינשא בישראל רק על פי ההלכה (אך אם יינשא באופן אחר בחו"ל, נישואיו יוכרו בישראל). גירושים של אתיאסטים הנחשבים על ידי המדינה ליהודים יוכרו בישראל רק אם נעשו במסגרת דתית. בנוסף, ישנו מעמד חוקי של "חסרי דת" או "אחרים" (על שם אלישע בן אבויה), חלק מהעולים מברית המועצות לשעבר שאינם מוכרים כיהודים על ידי הרבנות והם אינם יכולים להתחתן עם חילונים בארץ, דבר שמגביל את חופש הפרט של האתאיסטים במדינת ישראל מסיבות דתיות.

חופש הביטוי של האתאיסטים לרוב מקובל כלגיטימי בישראל, ולהבדיל מארצות הברית אתאיסט מוצהר כמו טומי לפיד כן יכול להיבחר לכנסת, אך חוקי מדינת ישראל מגבילים טכנית את חופש הביטוי של האתאיסטים במדינת ישראל (ראו ערך פגיעות ברגשי דת ומסורת), וייתכנו מקרים ספורים של פגיעה בזכויות האתאיסטים לחופש ביטוי.

בשנת 2003 נוסדה בארצות הברית תנועת הברייטס, שבין השאר שמה לה למטרה לקדם בחברה את ההכרה בזכותם של פרטים לדגול בהשקפת עולם אתאיסטית (או בהשקפות עולם דומות לה) ואת קבלתם כחברים שווי ערך בחברה.

[עריכה] הדיון הפילוסופי באתאיזם

לאורך ההיסטוריה, הדיון בשאלת קיומו של האל העלה ויכוחים לוהטים, ואף יותר מכך, בין אתאיסטים לבין המאמינים בקיומו של אלוהים. עיון בעימותים סביב נושא זה מראה לרוב, כפי שממחישים אחדים מהקישורים שבסוף ערך זה, שסלע המחלוקת הוא לכאורה בלתי-ניתן להכרעה: אלוהים הוא מושג כה מופשט, עד שמהגדרתו הוא אינו נתפש בחושי בני האדם ובשכלם, ולכן ייתכן שלא ניתן להוכיח את קיומו או להפריכו.

זיגמונד פרויד, אשר כינה את עצמו "יהודי חסר אל", תרם רבות לטיעונים הפסיכולוגים כנגד מהות ההנחה בדבר קיום האל.

פעמים רבות, נפתח העיסוק הפילוסופי בשאלת האמונה באלוהות, בשאלה "על מי חובת ההוכחה – על זה הטוען שמשהו שאי-אפשר למדוד אותו קיים, או על זה שמבקש להניח לפי כלל תערו של אוקאם שיצור כזה אינו קיים?".

על-פי רוב האמונות הדתיות, קיומו של האל הוא בגדר אקסיומה, שאינה דורשת הוכחה. במחשבה זו ניתן להבחין באופן ברור בציטוט "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ": כך מתחיל ספר בראשית, כלומר – המחשבה הדתית מתחילה לרוב בהנחה אקסיומטית כי האלוהות קיימת. מכאן, זו אקסיומה שאתאיסט יעדיף שלא לכלול באוסף האקסיומות שלו (אף על פי שעבור חלק מהאתיאיסטים, אין זה פוגע בזכותו של המאמין לנהוג אחרת).

הטענה כי האקסיומה הדתית היא הדורשת הוכחה, באה לידי ביטוי בכך שהיא ארעית, כלומר – ניתנת להחלפה בכל אקסיומה דתית אחרת, בלא שיהיה ניתן להשוות בין התוקף של האקסיומות השונות. על-פי טענה זו, כל אמירה דתית היא הדורשת הוכחה, שכן היא שקולה ליציר הדמיון האנושי שאינו נובע מחוויה אמפירית של המציאות.

עוד דוגמה לקיום האל כאקסיומה ניתן למצוא במסורת החשיבה הרציונליסטית המוקדמת. דוגמה אחת היא הטיעון האונטולוגי, הקובע שמושג האל כולל בתוך עצמו קיום ולכן האל חייב להיות קיים (טיעון שהציג רנה דקארט ב"הגיונות של הפילוסופיה הראשונית"), או טיעונים המסתמכים על האקסיומה שהאל הוא סיבת-עצמו. אלו טיעונים המעניקים בסיס רציונלי יותר לרעיון האלוהים, אך הם אקסיומטיים ותלויים באמונה באותה מידה.

גם קרל מרקס ניסה להתייחס לאמונה באל. הוא טען כי הדת היא השתקפות של החברה האנושית. לדעת מרקס, שיוצא מתוך נקודת הנחה כי מעשי האדם הם הקובעים את ההיסטוריה, האדם משייך את תוצאות פעולותיו לאל. כך, לדוגמה, אישרה החברה הימי-ביניימית את השיטה הפאודלית, בכך שמקור ההירארכיה והסדר החברתי באל, על-אף שהם נובעים מפעולתם ההכרחית של יחסי הייצור האנושיים. תשובה דומה ניתנה על ידי החוקר מאקס ובר, שהראה את התפתחות הנצרות הפרוטסטנטית, על רקע המעבר לשיטה קפיטליסטית. על פי מרקס, הדת תיעלם בחברה הקומוניסטית, בה ישיג האדם את פעולות החברה ויבין את משמעויותיה. לדוגמה, לדעת מרקס, האדם לא יזדקק לשאלה "מי ברא את העולם", ברגע שיבין כיצד העולם בורא עצמו מחדש בכל רגע נתון, מכוח יצירתם של החיים בו. הוגים מאוחרים יותר, שנשענו על תורתו של מרקס, לא פסלו את האמונה באל, אך המשיכו להחזיק בטענה כי חוסר אחריות של האדם על החברה הוא המקור למרבית האמונות הדתיות.

זיגמונד פרויד היה מהראשונים להתייחס לכל דת כנגזרת רחוקה של מאבקים תוך-נפשיים. במסגרת חקר הנפש והאנושות, הגיע פרויד למסקנה כי מקור הדת בטוטם, שהוא התקת משמעותו של אב קדמון שנרצח על ידי בניו. על-פי פרויד, שבטים אנושיים קדומים (קלאן) אימצו טקסים ומשמעויות דתיות-למחצה בעקבות התמרדות בני השבט נגד אביהם, וכל דת הינה גלגול מאוחר של משמעות זו. פרויד מביא דוגמות רבות להוכחות דבריו, ביניהם האמונה הנוצרית בדבר חטא קדמון של פשיעת הבן (אדם) כנגד אביו (האל), חטא העובר בירושת הדורות. במובן מקביל, מתאר פרויד את התפתחות הדת כתוצר של יראת האב של התינוק, המתעוררת בעקבות תסביך אדיפוס (רצונו לרצוח את אביו ולנכס את אימו, ואי היכולת להגשים רצון זה). על-פי תיאור זה, אימוץ דמות האב על ידי התינוק הינה, לימים, המקור לאמונתו הדתית, המהווה תחליף לאביו.

בדרך כלל, הדיון הממשי מתחיל בשאלות הנובעות מהאקסיומות. האם יש השגחה אלוהית על העולם? האם ניתן להוכיח השגחה זו באופן אמפירי? האם כדאי להסביר תופעות פיזיקליות וביולוגיות בעולמנו כנובעות ממעשי האל, או להעדיף את התפיסה המדעית, לפיה ניתן להסביר תופעות אלה ללא קיומו של אלוהים?

תשובה לאחרונה בשאלות אלה נתן האסטרונום פייר סימון לפלס כאשר הסביר את התאוריה שלו על היווצרות מערכת השמש: "אבל מר לפלס, מה בדבר אלוהים?", שאל נפוליאון. "אין לי צורך בהיפותזה הזו", ענה לפלס. במאה העשרים המשיך הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל את דרכו של לפלס, והיה לדוברו הגדול של האתאיזם. ראסל ראה באלוהים היפותזה מיותרת ומפריעה להבנת העולם, משום שהיא מסיטה את המחשבה האנושית אל משהו שאינו קשור למציאות.

אלברט איינשטיין סלד מכך שמנסים לשייך אותו למחנה זה או אחר בנושאים שבאמונה, תאיסטי, או אתאיסטי: "לדעתי הרעיון של אלוהים אישי הוא ילדותי. יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור כבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם" [21], וכן תקף: "...יש עדין אנשים שאומרים שאין אלוהים, אך מה שבאמת מכעיס אותי הוא שאותם אנשים מצטטים אותי על מנת לתמוך בעמדתם"[22], אך גם לא חסך את שבטו מאלו המאמינים שניסו לגייס את דבריו למטרותיהם: "מה שקראת על אמונותי הדתית היה, כמובן, שקר – שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין בהשגחה פרטית ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבהירות. אם יש בי משהו שניתן לכנותו דתי, זוהי ההערצה בלתי מוגבלת למבנה העולם ככל שהמדע שלנו יכול לגלותו." (מתוך "אלברט איינשטיין, הצד האנושי")

[עריכה] ספרות

אליסטר מקגרת' (Alister McGrath), איש דת אנגליקני ופרופסור לתאולוגיה כתב ספרי תשובה, דוגמת "אשליית דוקינס?" (אשר נכתב אפולוגטית לספרו הפרו-אתאיסטי של ריצ'רד דוקינס, "יש אלוהים?"),[23][24].

ספרו של הרב מיכאל אברהם – "אלוהים משחק בקוביות", שבו טוען המחבר כי תמונת עולם רציונלית מוליכה לאמונה, עד כדי כך שלא ניתן להיות אתאיסט ורציונלי.‏[25]

"האינקוויזציה החדשה" מאת רוברט אנטון וילסון, המבקר את גישתם השלילית של חלק מאנשי המדע כלפי האמונה באלוהים ובדת, הספר "אם יש אלוהים, מדוע יש אתאיסטים?" מאת התאולוג רוברט ספרול,[26] וכן "אמונתו של חסר האב", מאת הפסיכולוג פול וייץ, המציע, בין היתר, בחינה פסיכואנליטית כלפי האטיולוגיה של האתאיזם. וייץ טוען כי חוץ מנקיטת עמדה אתאיסטית בהיעזר בחשיבה והגיון פרטי, גם קשר גרוע עם האב, שאתאיסטים מסוימים מזהים באופן לא מודע, לשיטתו, עם אלוהים, גורם לאתאיזם משום הסלידה החזקה מדמויות האב הללו. הספר מזכיר אתאיסטים מפורסמים רבים, שדיווחו על קשרים כאלה, דוגמת זיגמונד פרויד או לודויג פוירבאך.[27][28]

[עריכה] כתבי עת

נושא האתאיזם שימש גם כנושא מרכזי בכתבי עת מסוימים וביניהם כתב העת הישראלי אפיקורוס וכתב העת היידי-סובייטי דער אפיקוירעס.

[עריכה] ביקורת

הביקורת על אתאיזם מגיעה על פי רוב מדתות, בעיקר אלו התאיסטיות, וכן מן הדאיזם, האגנוסטיות, האיגנוסטיות והפוסט-תאיזם, וכן מן הפסיכולוגיה וזרמים פילוסופיים שונים, הקוראים תיגר על השרירתיות לכאורה שבהנחת היסוד של האתאיזם החזק או על עצם קיומה של ההנחה ממש. הן מבקרות אותו בשלושה נושאים עיקריים: מהות האתאיזם, כלומר הטענה עצמה שאין אלוהים, נגזרות מוסריות שלו, והשלכותיו על האתאיסט.

[עריכה] ביקורת על הטענה שאין אלוהים

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ראו גם – טיעונים בעד קיום אלוהים

הביקורת העיקרית היא על דחיית האתאיזם את קיום האלוהות, שלטענת רוב המבקרים הנון-אתאיסטים יש טיעונים מבוססים לקיומו.[29] ביקורת נוספת היא של אגנוסטים כלפי האתאיזם החזק, שסבורים שאין סיבה מספקת לדחות את קיום האל נחרצות,[30] ומאיגנוסטים, הדוגלים באי-קוגניטיביות תיאולוגית (Theological noncognitivism), לפיה שאלת קיום האלוהות היא עצמה חסרת משמעות או אינה מוגדרת היטב, ולא ניתן לענות עליה בניסוח זה. אתאיזם רך יכול להתאים הן לאגנוסטיות והן לאיגנוסטיות.

נטען כי ההשקפה האתאיסטית פונדמנטליסטית והיא למעשה בבחינת אמונה (דתית או שאינה), ולא עובדה, אף שהיא כביכול מוצגת כך בידי אתאיסטים מסוימים, וכי האתאיזם הוא בפועל דוגמה דתית.[31] בטענה זו עסק האגנוסטיקן[32] רוד לידל, במאי ומבקר אתאיזם, הטוען בסרטו "הבעיה עם אתאיזם", כי אתאיזם קלאסי הוא דוגמטי בדיוק כמו תאיזם או אמונה באלוהים, ומכאן הבעיה עמו.[33] האקטיביסט האתאיסטי ריצ'ארד דוקינס דרש אף הוא בסוגיית הפונדמנטליזם הקשור הן באתאיזם והן בתפיסות השונות לאלוהות, וכתב כי בבחינה זו הוא פונדמנטליסטי בעמדתו האתאיסטית כמעט כמו כל אוונגליסטי, אמנם הוא מציין שיש הבדל בין דוגמטיות שמבוססת על אמונה מסוג דתי, לבין אמונה שבסיסה ראיות מדעיות. לפי דוקינס, ההבדל בכך שאדם דתי לא ישנה את דעתו גם אם ייחשף לראיות הסותרות אותה באופן מוחלט, לעומתו, החושב באופן מדעי, שכן ישנה אותה. הסברו הכללי של דוקינס אינו נוגע בהכרח לפולמוס מבוסס אתאיזם, אמנם, לשיטתו בהקשר זה, אתאיסט ינטוש את תפיסתו ברגע שיווכח בראיות פיזיקאליות לקיום האל.[34][35]

בספרו "אין הרואה את אלוהים", הפילוסוף הנוצרי מייקל נובאק, מבקר את האתאיסטים ריצ'ארד דוקינס, סם הריס, ודניאל דנט. לטענתו[36][37] כל השלושה מניחים שאתאיסטים "מפקפקים בכל", או, "שואפים לביקורת עצמית חסרת-מעצורים ועד עייפות", ועדיין, בשלושת ספריהם לא מביאים ראייה לפקפוק מצידם באתאיזם שלהם.

בלז פסקל גרס כי אתאיזם היא אמנם עמדה חד-משמעית, אך כזו שלא מאפשרת ביקורת-עצמית אודותה, באומרו; "האתאיזם מביא עימו חשיבה איתנה, אך עד לנקודה מסויימת". כמו כן, פיתח את הימורו הידוע.[38]

[עריכה] הימורו של פסקל

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – ההימור של פסקל

הפילוסוף והמתמטיקאי בלז פסקל טען כי ניתן להתייחס לשאלת קיום האלוהים (כפי שהוא מוצג בנצרות) גם כבעיית ניתוח סיכון-תועלת רציונלית. פסקל מציע להעמיד את ההסתברות לקיום האל לעומת התגמול או העונש שיקבל האדם במידה וההימור יצליח. פסקל טוען כי גם אם ההסתברות לקיום האל היא נמוכה עדיין כדאי להאמין באל מכיוון שהתגמול או העונש הנם לנצח כביכול. בעוד שהתגמול, במידה והאל לא קיים, הוא רק לחיים הנוכחיים (זאת תחת ההנחה שהאתאיסט לא מאמין בגלגול נשמות). כלומר, תחת תוחלת אינסופית האמונה באלוהים משתלמת. הטיעון כפוף לתורת התגמול, ולכן, אפשר שגם לא-נוצרים (כגון יהודים, מוסלמים, ואף אנשים שאינם דתיים) שעמדותיהם בנושא התגמול דומות, יעשו שימוש בטיעון זה.

[עריכה] נגזרות מוסריות

[עריכה] העולם העתיק

בספר תהילים כתוב: "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, אֵין אֱלֹהִים; הִשְׁחִיתוּ, וְהִתְעִיבוּ עָוֶל – אֵין עֹשֵׂה-טוֹב."‏[39]

אפלטון גרס כי אתאיזם, בין היתר, יכול לשמש קרקע סיבתית לעשיית מעשים לא מוסריים.[40][41] באיגרת אל-הרומיים בספר הברית החדשה, תוקף שאול התרסי את אי-האמונה באלוהים והאליליות, תוך שהוא מציג את השלכותיהן לתפיסתו.[42]

האתאיזם זכה לבוז גם בכתביו של פילון האלכסנדרוני.[43][44] הוא סבר שפוליתאיזם מביא את האדם, בסופו של דבר, להשקפה אתאיסטית,[45] ודיווח על סוגים שונים של אתאיסטים באלכסנדריה בזמנו, דוגמת ה"ספקנים" (אתאיסטים-אגנוסטיקנים), ו"סלעיים" המשוכענים באי-קיום אלוהים.[46] לספקנים התייחס במשפט הבא:[47]

על הפילוסוף הנאמן לשאול עצמו שתי שאלות: "האם קיימת ישות אלוהית? – הלא זאת שואל האתאיסט (הספקן) והרי אתאיזם הוא צורתו הקלוקלת ביותר של רשע", שנית, "מה מהותה של אותה ישות?"

בהתייחסות אחרת, כינה האלכסנדורני את האתאיזם "מקור כל-עוולה".[48]

[עריכה] הרנסאנס

ג'ון לוק, טען כי "הבטחות, בריתות, ושבועות, שמאחדים את החברה האנושית, לא יכולה להיות להם אחיזה באתאיסט. ניתוק הקשר לאלוהים מבטלן כליל".[49][50] מערכת המשפט בארה"ב, נקטה בעבר עמדה דומה ואסרה על אתאיסטים להעיד בבתי משפט, בטענה ש"אין לאתאיסט שום סיבה להגיד את האמת".[51] הכל מסכימים שביקורת זו היא מהחריפות והמחלוקתיות שנשמעו אי-פעם כנגד אתאיזם. אף שפג תוקפה מזמן, השלכותיה הפרקטיות דאז הן מהדוגמאות הנפוצות לאפליה נגד אתאיסטים.

ניוטון גילה דעתו כי ההתנגדות לאלוהות היא אתאיזם ברמת התפיסה, ועובדת אלילים ברמת המעשה. ייתכן שכוונתו שאתאיזם מאפשר לפרט לתפוס אדם מסוים כעליון, באותה רמת עליונות שבה היה תופס את האל, אם לא היה אתאיסט. אמנם, אפשר שגם אנשים המגדירים עצמם "לא אתאיסטים" פועלים כך, דוגמה תהא מקרים של סגידה אנושית של מנהיג רוחני דוגמת גורו, או אפילו בן-זוג לחיים.[52] עת אחרת, גינה ניוטון אנשים בעלי סמכות חוקתית, הרואים בחוקות אנושיות-גרידא ערך עליון, כמוסתים לאתאיזם.[53]

[עריכה] מחקרים

מאז המאה ה-20 נערכו עשרות מחקרים לבדיקת הקשר בין דת ומוסר. קיים קושי לכמת ולהשוות את המוסר של בני-אדם, ולכן כל מחקר מתמקד בפן אחר של המוסריות, כגון רמת הפשיעה, אלטרואיזם, גזענות ועוד.

מטא-אנליזה מ-2001 של מחקרים על היחס בין דתיות לפשיעה הסיקה כי "הראיות הקיימות לגבי השפעת הדת על הפשע מגוונות, נתונות לערעור ואינן חד-משמעיות, ואין כרגע תשובה משכנעת על קשר אמפירי בין דת לפשע".[54] סקרים ומאמרים סוציולוגיים מסוימים טוענים כי תאיסטים אינם מגיעים לתוצאות טובות יותר מעמיתיהם החילוניים באחוזי ההישמעות לסטנדרטים מוסריים מקובלים (כגון הימנעות משקרים, גניבה או בגידה בבן או בת הזוג).[55] לעומת זאת, קיימים מחקרים הטוענים לקשר חיובי בין דת להתנהגות מוסרית[56][57][58] – לדוגמה, סקרים שמעידים על קורולציה חיובית בין דת לאלטרואיזם.[59] קיימים מחקרים המציגים קשר הפוך בין דת לפשיעה[60] בעוד שמחקרים אחרים טוענים לקשר חיובי.[61] מטא-אנליזה של 60 מחקרים על דת ופשיעה הסיקה ש"להתנהגויות ולאמונות דתיות יש השפעה מתונה על יחידים המרתיעה אותם מהתנהגות פלילית".[62]

מטא-אנליזה שפורסמה ב-2009 הקיפה מחקרים חברתיים על חילוניות וחוסר אמונה, והסיקה שיש יחס חיובי בין רווחה חברתית לבין אי-דתיות. ממצאיה כוללים את המסקנות הבאות:[63][64]

עם זאת, נטען לגבי המסקנה השנייה שהיא אינה נותנת ייצוג נאמן למוסריות של אתאיסטים כיחידים. הוצעה, למשל, האפשרות שמדינות פחות אלימות הן סובלניות יותר כלפי אתאיסטים.

[עריכה] אתאיזם 2.0

הסופר האתאיסט אלן דה בוטון מגנה את האתאיזם הקלאסי ומציגו כמונע מהאדם להחכים מבחינה אתית/מוסרית, חברתית ואפילו רוחנית. הוא גורס שאתאיזם קלאסי חוצץ בין אדם לסלקציה אפשרית בבחינת רעיונותיה של דת מסוימת. בוטון מדגיש את הצורך באיכויות טרנאסצנדנטאליות, בריטואל, וב"חיבור אנושי", הקשורים לרוב בדתות, וקורא לאתאיסט המודרני לא לזלזל בערכים אלה ואף לברור ולאמץ אותם. בוטון מכנה השקפתו "אתאיזם 2.0".[65][66]

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • Martin, Michael (ed.), 2006, The Cambridge Companion to Atheism, Cambridge: Cambridge University Press.

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ Atheism. Encyclopædia Britannica (1911). אוחזר ב־2011-04-09.
  2. ^ ReportDGResearchSocialValuesEN2.PDF (PDF). אוחזר ב־2011-04-09.
  3. ^ Major Religions of the World Ranked by Number of Adherents, Section on accuracy of non-Religious Demographic Data. אוחזר ב־2011-04-09.
  4. ^ Worldwide Adherents of All Religions by Six Continental Areas, Mid-2005. Encyclopædia Britannica (2005). אוחזר ב־2007-04-15.
    • 2.3% Atheists: Persons professing atheism, skepticism, disbelief, or irreligion, including the militantly antireligious (opposed to all religion).
    • 11.9% Nonreligious: Persons professing no religion, nonbelievers, agnostics, freethinkers, uninterested, or dereligionized secularists indifferent to all religion but not militantly so.
  5. ^ Religious Views and Beliefs Vary Greatly by Country, According to the Latest Financial Times/Harris Poll. Financial Times/Harris Interactive (2006-12-20). אוחזר ב־2011-04-09.
  6. ^ 6.0 6.1 Characteristics of the Population. Australian Bureau of Statistics (2006). אוחזר ב־2011-04-09.
  7. ^ 7.0 7.1 (2005) Social values, Science and Technology (PDF), Directorate General Research, European Union, 7–11. Retrieved on 2011-04-09. 
  8. ^ Zuckerman, Phil (2007). Martin, Michael T: The Cambridge companion to atheism. Cambridge, England: Cambridge University Press, 51. ISBN 0-521-84270-0. Retrieved on 2011-04-09. 
  9. ^ 9.0 9.1 Zuckerman, Phil (2007). Martin, Michael T: The Cambridge companion to atheism. Cambridge, England: Cambridge University Press, 56. ISBN 0-521-84270-0. Retrieved on 2011-04-09. 
  10. ^ "Atheism, Secularity, and Well-Being: How the Findings of Social Science Counter Negative Stereotypes and Assumptions" (2009). Sociology Compass 3 (6): 949–971. doi:10.1111/j.1751-9020.2009.00247.x. 
  11. ^ Larson, Edward J.; Larry Witham (1998). "Correspondence: Leading scientists still reject God". Nature 394 (6691): 313–4. doi:10.1038/28478. PMID 9690462.  Available at StephenJayGould.org, Stephen Jay Gould archive. Retrieved 2006-12-17
  12. ^ William H. Swatos; Daniel V. A. Olson. The Secularization Debate. Rowman & Littlefield. אוחזר ב־2011-08-19. “Recently, quite amazing time series data on the beliefs of scientists were published in Nature. Leuba's standard for belief in God is so stringent it would exlude a substantial portion of "mainline" clergy. It obviously was an intentional ploy on his part. He wanted to show that men of science were irreligious.”
  13. ^ Rodney Stark; Roger Finke. Acts of Faith: Explaining the Human Side of Religion. University of California Press. Retrieved on 2011-08-19. “Recently, quite amazing time series data on the beliefs of scientists were published in Nature. Leuba's standard for belief in God is so stringent it would exlude a substantial portion of "mainline" clergy. It obviously was an intentional ploy on his part. He wanted to show that men of science were irreligious.” 
  14. ^ Survey on physicians’ religious beliefs shows majority faithful. The University of Chicago. אוחזר ב־2011–04-08. “The first study of physician religious beliefs has found that 76 percent of doctors believe in God and 59 percent believe in some sort of afterlife. The survey, performed by researchers at the University and published in the July issue of the Journal of General Internal Medicine, found that 90 percent of doctors in the United States attend religious services at least occasionally compared to 81 percent of all adults.”
  15. ^ Scientists and Belief. Pew Research Center. אוחזר ב־2011–04-08. “A survey of scientists who are members of the American Association for the Advancement of Science, conducted by the Pew Research Center for the People & the Press in May and June 2009, finds that members of this group are, on the whole, much less religious than the general public. Indeed, the survey shows that scientists are roughly half as likely as the general public to believe in God or a higher power. According to the poll, just over half of scientists (51%) believe in some form of deity or higher power; specifically, 33% of scientists say they believe in God, while 18% believe in a universal spirit or higher power.”
  16. ^ According to Dawkins (2006), p. 103. Dawkins cites Bell, Paul. "Would you believe it?" Mensa Magazine, UK Edition, Feb. 2002, pp. 12–13. Analyzing 43 studies carried out since 1927, Bell found that all but four reported such a connection, and he concluded that "the higher one's intelligence or education level, the less one is likely to be religious or hold 'beliefs' of any kind."
  17. ^ Michael Argyle (psychologist) (1958). Religious Behaviour. London: Routledge and Kegan Paul, 93–96. ISBN 0-415-17589-5. 
  18. ^ A Portrait of Israeli Jewry: Beliefs, Observances, and Values among Israeli Jews 2000 (PDF). The Israel Democracy Institute and The AVI CHAI Foundation (2002). אוחסן מהמקורי ב־30 June 2007. אוחזר ב־2008-01-28.
  19. ^ Atheism: Contemporary Rates and Patterns (PDF).
  20. ^ "80% מהיהודים בישראל: מאמינים באלוהים", אתר Ynet
  21. ^ Albert Einstein in a letter to M. Berkowitz, 25 October 1950; Einstein Archive 59-215; from Alice Calaprice, ed., The Expanded Quotable Einstein, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2000, p. 216.
  22. ^ Albert Einstein (1879-1955). אוחזר ב־2007-05-21.
  23. ^ The Dawkins Delusion?
  24. ^ McGrath, Alister (2004). Dawkins' God: Genes, Memes, and the Meaning of Life. Oxford, England: Blackwell Publishing. p. 81. ISBN 1-405-12538-1.
  25. ^ ‫ד"ר מיכאל אברהם, האם אמונה באלוהים היא רציונלית? חלק ראשון, באתר ynet‏, 14 ביולי 2011‬
  26. ^ If there is a God, why are there atheists?: A surprising look at the psychology of atheism, Bethany Fellowship, 1978 (ISBN 0-87123-238-3)
  27. ^ [1]
  28. ^ [2]
  29. ^ See e.g. Alvin Plantinga, who suggests that belief in God is like belief in other minds in this respect, in his God and Other Minds, Ithaca: Cornell University Press, 1967; rev. ed., 1990. ISBN 0-8014-9735-3
  30. ^ Anthony Kenny What I Believe see esp. Ch. 3 "Why I am not an atheist"
  31. ^ e.g.:
    • RJ Eskow, 2005. "Blind Faith: Sam Harris Attacks Islam." The Huffington Post.
    • RJ Eskow, 2006. "Reject Arguments For Intolerance – Even From Atheists." The Huffington Post.
    • "Atheism, not religion, is the real force behind the mass murders of history", Dinesh D'Souza
    • "Answering Atheist’s Arguments", Dinesh D'Souza
    • [3]
    • [4]
    • [5]
    • [6]
    • John F. Haught, God and the New Atheism: A Critical Response to Dawkins, Harris, and Hitchens, Westminster John Knox Press, December 31, 2007, 156 pages, ISBN 978-0664233044, page 45
  32. ^ Johns, Ian (2006). Atheism gets a kick in the fundamentals. The Times.
  33. ^
    • [7]
    • David Chater, "Viewing guide: The Trouble with Atheism," The Times, December 18, 2006
    • Sam Wollaston, "Last night's TV," The Guardian, 16 December 2006
    • Johns, Ian (2006). "Atheism gets a kick in the fundamentals", The Times.
  34. ^ Dawkins, Richard (2006). The God Delusion. Boston: Houghton Mifflin Co.. . ISBN 0-618-68000-4.
  35. ^ דבריו אלו של דוקינס הובאו, בין היתר, כתגובה לביקורת ששטח בפניו האגנוסטיקן סטיבן ג'יי גולד, בהתאם למה שכינה "אידאולוגיה לא מתפשרת". ראו
    Stephen Jay Gould, "Darwinian Fundamentalism", The New York Review of Books, June 12, 1997.
  36. ^ [8]
  37. ^ Michael novak, "No one sees God", p 31
  38. ^ Pascal, Blaise; Ariew, Roger (2005). Pensées. Indianapolis, IN: Hackett Pub. Co.. p. 51. ISBN 9780872207172. Retrieved 2009-07-27.
  39. ^ ספר תהלים, נג, ב, ובנוסח שונה מעט: ספר תהלים, יד, א
  40. ^ [9]
  41. ^ Plato, Laws, Book 10, Trans. Benjamin Jowett, online here (all quotes from this e-text version).
  42. ^ אמנם נפרס בחלקיה השונים של האיגרת, אך, מודגש למשל בפרק א' 18-32, או בפרק ג' 10-18. (NKJV)
  43. ^ Jews in the Hellenistic World: Volume 1, Part 2: Philo (Cambridge Commentaries on Writings of the Jewish and Christian World
  44. ^ [10]
  45. ^ Ibid 162-3
  46. ^ De Opificio Mund (Op. mund) 170
  47. ^ De Specialibus Legibus (spec.leg) 1.32
  48. ^ De Decalogo (De.cal) 91
  49. ^ John Locke, A Letter Concerning Toleration, translated by William Popple, 1689.
  50. ^ [11]
  51. ^ See, e.g., United States v. Miller, 236 F. 798, 799 (W.D. Wash., N.D. 1916) (citing Thurston v. Whitney et al., 2 Cush. (Mass.) 104; Jones on Evidence, Blue Book, vol. 4, §§ 712, 713) ("Under the common-law rule a person who does not believe in a God who is the rewarder of truth and the avenger of falsehood cannot be permitted to testify.")
  52. ^ Brewster, Sir David. A Short Scheme of the True Religion, manuscript quoted in Memoirs of the Life, Writings and Discoveries of Sir Isaac Newton Edinburgh, 1850.
  53. ^ Clarke, first reply, in Alexander 1956 p. 14.
  54. ^ "If You Love Me, Keep My Commandments": A Meta-analysis of the Effect of Religion on Crime. Journal of Research in Crime and Delinquency (February 2001). אוחזר ב־20 November 2011. Original in italics.
  55. ^ See, for instance, Ronald J. Sider, The Scandal of the Evangelical Conscience: Why Are Christians Living Just Like the Rest of the World? (Grand Rapids, Mich.: Baker, 2005). Sider quotes extensively from polling research by The Barna Group showing that moral behavior of evangelical Christians is unexemplary.
  56. ^ KERLEY, KENT R., MATTHEWS, TODD L. & BLANCHARD, TROY C. (2005) Religiosity, Religious Participation, and Negative Prison Behaviors. Journal for the Scientific Study of Religion 44 (4), 443–457. doi:10.1111/j.1468-5906.2005.00296.x
  57. ^ SAROGLOU, VASSILIS, PICHON, ISABELLE, TROMPETTE, LAURENCE, VERSCHUEREN, MARIJKE & DERNELLE, REBECCA (2005) Prosocial Behavior and Religion: New Evidence Based on Projective Measures and Peer Ratings. Journal for the Scientific Study of Religion 44 (3), 323–348. doi:10.1111/j.1468-5906.2005.00289.x
  58. ^ Regnerus, Mark D. & Burdette, Amy (2006) RELIGIOUS CHANGE AND ADOLESCENT FAMILY DYNAMICS. The Sociological Quarterly 47 (1), 175–194. doi:10.1111/j.1533-8525.2006.00042.x
  59. ^ e.g. a survey by Robert Putnam showing that membership of religious groups was positively correlated with membership of voluntary organisations
  60. ^ As is stated in: Doris C. Chu (2007). Religiosity and Desistance From Drug Use. Criminal Justice and Behavior, 2007; 34; 661 originally published online Mar 7, 2007; DOI: 10.1177/0093854806293485
  61. ^ For example:
    • Albrecht, S. I., Chadwick, B. A., & Alcorn, D. S. (1977). Religiosity and deviance: Application of an attitude-behavior contingent consistency model. Journal for the Scientific Study of Religion, 16, 263–274.
    • Burkett, S.,& White, M. (1974). Hellfire and delinquency: Another look. Journal for the Scientific Study of Religion,13,455–462.
    • Chard-Wierschem, D. (1998). In pursuit of the “true” relationship: A longitudinal study of the effects of religiosity on delinquency and substance abuse. Ann Arbor, MI: UMI Dissertation.
    • Cochran, J. K.,& Akers, R. L. (1989). Beyond Hellfire:An explanation of the variable effects of religiosity on adolescent marijuana and alcohol use. Journal of Research in Crime and Delinquency, 26, 198–225.
    • Evans, T. D.,Cullen, F. T.,Burton, V. S.,Jr.,Dunaway, R. G.,Payne, G. L.,& Kethineni, S. R. (1996). Religion, social bonds, and delinquency. Deviant Behavior, 17, 43–70.
    • Grasmick, H. G., Bursik, R. J., & Cochran, J. K. (1991). “Render unto Caesar what is Caesar’s”: Religiosity and taxpayer’s inclinations to cheat. The Sociological Quarterly, 32, 251–266.
    • Higgins, P. C., & Albrecht, G. L. (1977). Hellfire and delinquency revisited. Social Forces, 55, 952–958.
    • Johnson, B. R.,Larson, D. B.,DeLi,S.,& Jang, S. J. (2000). Escaping from the crime of inner cities:Church attendance and religious salience among disadvantaged youth. Justice Quarterly, 17, 377–391.
    • Johnson, R. E., Marcos, A. C., & Bahr, S. J. (1987). The role of peers in the complex etiology of adolescent drug use. Criminology, 25, 323–340.
    • Powell, K. (1997). Correlates of violent and nonviolent behavior among vulnerable inner-city youths. Family and Community Health, 20, 38–47.
  62. ^ Baier, C. J.,& Wright, B. R. (2001). “If you love me, keep my commandments”:A meta-analysis of the effect of religion on crime. Journal of Research in Crime and Delinquency,38,3–21.
  63. ^ "Atheism, Secularity, and Well-Being: How the Findings of Social Science Counter Negative Stereotypes and Assumptions" (2009). Sociology Compass 3 (6): 949–971. doi:10.1111/j.1751-9020.2009.00247.x. 
  64. ^ Societies without God are more benevolent, The Guardian, September 2, 2010
  65. ^ TED Talks | Alain De Botton: Atheism 2.0
  66. ^ [12]
חוסר דת
אתאיזם

דמוגרפיה • דת • היסטוריה • אתאיזם מדיני • ביקורת • הפליה • חלש וחזק • אתאיזם אגנוסטי • מרומז ומפורש • אנטיתאיזם • התנגדות לדת • ברית האתאיסטים הבינלאומית • אתאיזם יהודי

 החד-קרן הוורודה הבלתי נראית
החד-קרן הוורודה הבלתי נראית
אגנוסטיות

תאיזם אגנוסטי • אתאיזם אגנוסטי • אגנוסטיות חלשה • אגנוסטיות חזקה • איגנוסטיציזם • אפאתאיזם
נונתאיזם

הומניזם חילוני • פוסט-תאיזם • חשיבה חופשית • חילון • חילוניות • חילונים • ביקורת הדת • טרנסתאיזם • קנקן התה של ראסל • דת פרודית • מפלצת הספגטי המעופפת

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%96%D7%9D&oldid=12034942
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא