ייאוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדם מיואש.

ייאוש הוא רגש של אובדן תקווה וכישלון בעניין שהוא חשוב לאדם. בעקבותיו ייתכנו תחושות של עצב, אכזבה או דיכאון.

הייאוש הוא תחושה של חוסר אפשרות לשנות את המצבים החשובים במציאות שמהווים עיקר בחייו של המיואש. ייאוש יכול להתרחש בעקבות כישלון או אכזבה חוזרים ונשנים בהגשמת החלומות והשאיפות, ותחושתו של האדם שאין באפשרותו לשנות דברים חשובים בחייו ושאין בידיו אלטרנטיבה. הרגש ההופכי לייאוש הוא תקווה.

התועלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה תועלתנית, הייאוש מונע בזבוז אנרגיה לריק כשהמצב אבוד. הייאוש בלשון העם אינו אלא דיכאון שמשרה חוסר אונים. המיואש נוטה להימנע מהפעילויות החברתיות שנבעו מתוקף תפקידיו החברתיים השגרתיים, ובכך הוא נחשף לאלטרנטיבות חברתיות או שהוא מאותת לחברה על מצוקתו.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתפיסת חז"ל אין לאדם להתייאש אף במצב הקשה ביותר, ולדוגמה הם מביאים את סיפורו של חזקיהו המלך שחלה אנושות בשחין (צרעת), קיבל נבואה מישעיהו הנביא שהוא ימות: "ויאמר אליו: כה אמר ה', צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה!", ואף על פי כן לא התייאש, התפלל והחלים ממחלתו ל-15 שנים נוספות של מלכות (ספר מלכים ב', פרק כ', ספר ישעיה, פרק ל"ח). לפי חז"ל, חזקיהו אומר לישעיהו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא. מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א')

ר' נחמן מברסלב ראה בייאוש רגש שלילי, וידועה מימרתו "אין ייאוש בעולם כלל". לפי שלמה קאלו הייאוש הוא דבר האסור על האדם המאמין. אנשים חשים פעמים רבות ייאוש מפני שאינם מעלים על דעתם כי יש להם אלטרנטיבה לפעולה והצלחה. לעומת זאת רבים סוברים כי אין דבר שאינו ניתן לשינוי, ואין מצב שלא ניתן לשפר. כאימרתו של ר' ישראל סלנטר, "כל זמן שהנר דולק - ניתן לתקן". באמונה, החומריות הנה עניין משני ולא עיקרי, ולכן אל להם לעניינים חומריים לגרור ייאוש. החטא הוא בבחינת ייאוש , ולכן נתנה התשובה "לבטל הייאוש מן החטא".

בהלכה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ייאוש (משפט עברי)

ייאוש הוא גם מושג הלכתי, שמשמעו - אובדן תקוות אדם מהחזרת רכושו לאחר שזה אבד או נגנב. מבחינת ההלכה חל הייאוש כאשר מבטאים הבעלים את צערם על אובדן הרכוש, ומגלים דעתם שלא יחפשוהו יותר‏[1]. אבידה שבדרך כלל מתייאשים ממנה, כגון שאין בה סימן ואין אפשרות לבעלים לדורשה על ידי הוכחת בעלות, או נפלה לנהר ואינו יכול לחלצה: אם הבעלים יודעים שאבדה (וממילא התייאשו) - הרי היא של מוצאה.

עם זאת, מצב בו ברגע שנמצאה האבידה עדיין לא יודע הבעלים שאבדה, אף שכאשר יוודע לו - יתייאש מיד, מכונה ייאוש שלא מדעת, ונחלקו אמוראים אם הוא כייאוש או לא. להלכה נקבע שייאוש שלא מדעת - אינו ייאוש. חפץ שנגנב ונתייאשו בעליו ממנו, הגנב עדיין חייב לשלם לבעלים, אך הוא קונה את החפץ לעניין שאם השביח, כגון כבשה שהמליטה או נגזזה - השבח של הגנב‏[2].

ההבדל בין דין ייאוש לדין הפקר הוא שייאוש חל רק על חפץ שאינו ברשות בעליו. לכן, בין השאר, אין יאוש בקרקעות, מפני שקרקע אינה נגזלת ותמיד היא ברשות בעליה. אבל הפקר אינו חל אלא על רכוש שברשות בעליו‏[3].

בפילוסופיה האקזיסטנציאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפילוסופיה האקזיסטנציאלית, האדם נדרש לנהל את חייו תוך בחירה מתמדת של הדרך, בעוד הוא חסר ידע מספק על מנת לבחור ועל כן הוא אפוף ייאוש ובהלה.

סרן קירקגור, מאבות האקזיסטנציאליזם, טוען שהאדם נמצא במתח מתמיד בין הסופי (גוף, ידע) לאינסופי (פרדוקסים, יכולת האמונה). כאשר האדם אינו מודע למתח הזה הוא מגיע למצב של ייאוש, שהיא אובדן העצמיות. לשיטתו, הרדיפה אחרי הנאות העולם היא חסרת תוחלת, ועל כן סופה להביא לידי ייאוש. גם דרך החיים המוסרית, אינה פונה אל מה שמעבר לסופי, ועל כן סופה להביא לייאוש. לדבריו, רק האמונה יכולה לשחרר את האדם, במידת מה, מן הייאוש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לשון הגמרא מסכת בבא מציעא, דף כ"ג, עמוד א': כשאומרים הבעלים: "ווי ליה לחסרון כיס"
  2. ^ מסכת בבא קמא, דף ס"ו, עמוד א'
  3. ^ ראו מסכת סוכה, דף ל', עמוד ב'


רגשות

אדישות אהבה אומץ אושר אימה אכזבה אמון אמפתיה אקסטזה אשמה בדידות בהלה בוז בושה ביטחון בלבול גאווה גועל געגוע דאגה דו-ערכיות דחייה דכדוך הודיה היקשרות הכרת תודה הנאה הערצה הפתעה הקלה השפלה התאהבות זעם חוסר אונים חיבה חמדנות חמלה חרדה חרטה חשש טינה יגון ייאוש יראה כאב כמיהה כעס מבוכה מועקה מצוקה מרירות נחת רוח ניכור נקמה סבל סיפוק סלידה ספק סקרנות עדנה עוינות עונג עלבון עניין עצב עצבנות פחד פליאה ציפייה קבלה קנאה קתרזיס רוגע רחמים ריקנות שביעות רצון שכול שלווה שמחה שמחה לאיד שנאה שעמום תדהמה תסכול תקווה תשוקה

ראו גם: מצב רוח אפקט