דלקת רפידת הקיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דלקות בקיבה או גסטריטיס (אנגלית: Gastritis) הן דלקות אשר יכולות לנבוע כתוצאה ממספר גורמים. הסיבה העיקרית להתפתחות של דלקת חריפה (גסטריטיס אקוטית) בקיבה היא אלכוהוליזם או צריכת תרופות כגון אספירין או עישון לתקופה ארוכה או נוגדי דלקת מסוג NSAIDS לתקופה ממושכת. לעתים דלקת בקיבה מתפתחת לאחר ניתוח גדול, טראומה, כוויות או זיהום חריף. דלקת בקיבה יכולה להתרחש גם אצל אנשים אשר עברו ניתוח להורדה במשקל. סיבות להופעה של דלקת כרונית הן בעיקר על רקע זיהום של החיידק Helicobacter pylori. סיבות אחרות הן "אנמיה ממאירה"- pernicious anemia, רפלוקס כרוני של המרה, (chronic bile reflux) או הפרעות אוטואימוניות (קשורות למערכת החיסון) אחרות. הסימפטום הנפוץ במקרים בהם יש דלקות בקיבה הוא כאב אבדומינלי (בטני). סימנים אחרים הם הקאות, קושי בעיכול ועוד, לרבות תחושה של מלאות או של שריפה בבטן העליונה. כדי לאבחון גסטריטיס ניתן להשתמש בגסטרוסקופיה, בדיקות דם או בדיקות מעבדה אחרות. הטיפול כולל בין היתר מתן תרופות (כגון מעכב משאבת מימן) ואנטיביוטיקה.

דלקת חריפה של הקיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת חריפה, או גסטריטיס אקוטית, אינה שכיחה. היא מאופיינת בהתחלה פתאומית, בסימנים קליניים ופתולוגיים מסוימים ובהיעלמות מהירה לאחר הסרת הסיבה שגרמה לכך. יש חומרים שונים אשר גורמים לדלקת באזורים שונים של הקיבה- כך למשל, גסטריטיס הנגרמת מחומרים טוקסיים, כמו אתנול, ממוקמת ברירית האנטרום. מבחינה היסטולוגית, ניתן לראות בדלקת חריפה רירית אדומה, היפרמית, גדושה בדם. כלי הדם הקטנים של שכבת הרירית המיוחדת יהיו גדושים בדם, ותהיה בהם הסננה של תאי דלקת חריפה- גרנולוציטים, נויטרופילים ואאוזינופילים. תאים אלה עלולים לחדור לאפיתל הפובאולרי או לבלוטות וליצור דלקת של בלוטות הקיבה- Cryptitis. דלקת חריפה של הקיבה יכולה להיווצר למשל כתוצאה מזיהום חריף על ידי חיידקים, וירוסים, פרזיטים ופטריות. במקרה של הדבקה ב- CMV למשל, נוכל לראות בהיסטולוגיה גופיפי הסגר אופייניים יחד עם תאי הדלקת החריפה כפי שצוינו לעיל.

דלקת כרונית של הקיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת כרונית נגרמת כתוצאה משתי סיבות עיקריות- האחת כתוצאה מזיהום על ידי החיידק Helicobacter pylori- אשר ייקרא להלן HP גסטריטיס, והסיבה השנייה כתוצאה ממחלה אוטואימונית.

הליקובקטר פיילורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת כרונית הנוצרת כתוצאה מזיהום על ידי HP היא שכיחה ביותר, לרוב אצל מבוגרים ובאחוז גבוה יחסית באוכלוסייה. ב-95% מהמקרים, דלקת כתוצאה מחיידק זה תתפתח באזור האנטרום בקיבה, וקרויה גם גסטריטיס כרונית מסוג B. למרות שחומצת הקיבה מסוגלת להרוג את החיידק, הוא נצמד לרוב לתאים השטחיים שמתחת לשכבת הרירית ובכך הוא מוגן. הגסטריטיס הכרונית יכולה להימשך במשך שנים, ללא שינוי. בתנאים סביבתיים מסוימים, עם תגובה אינדיבידואלית מסוימת או כתוצאה מאלימות יתר של החיידק, עלולים להופיע סיבוכים, כגון כיב בתריסריון או גסטריטיס אטרופית. הגסטריטיס האטרופית נוצרת כתוצאה מהרס של התאים האנדוקריניים, ביניהם התאים המפרישים גסטרין, ובכך נגרמת ירידה בהפרשת החומצה. סיבוך נוסף עלול להיות התפתחות קרצינומה של הקיבה. מבחינה פתולוגית, בשלבים התחלתיים ומאוחרים יותר ניתן למצוא הסננה של תאי דלקת כרוניים- תאי פלסמה ולימפוציטים בלמינה פרופריה, והיפרפלזיה של האפיתל הפוביאולרי. עם הזמן, ההסננה הדלקתית חודרת לעומק הרירית, וחלק מבלוטות השוער והתאים האנדוקריניים אובד. מופיעים זקיקים לימפטיים וחלק מהרירית אף מוחלף באפיתל הדומה לזה של המעי- intestinal metaplasia. באופן כללי המחלה היא כרונית ואולם לפעמים ישנם התקפים פעילים של המחלה שבהם בנוסף לתאי הלימפוציטים ותאי הפלסמה ניתן לראות גם גרנולוציטים. הגרנולוציטים הורסים את פעילות הבלוטות וגורמים להרס של רירית הקיבה. כאשר יש הרס של הרירית כאמור, היא מנסה להגן על עצמה באמצעות ריפוי- המביאים לאטרופיה של הקיבה, ולעתים להתפתחות רירית עודפת- היפרפלזיה של הרירית, עם "פוליפים"- בליטות היפרפלסטיות.

דלקת כרונית אוטואימונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת כרונית אוטואימונית, הנקראת גם גסטריטיס כרונית מסוג A, נובעת מנזק של מערכת החיסון. בדמם של החולים ניתן למצוא נוגדנים נגד מרכיבי הקיבה, כמו למשל התאים הדופניים (הפריאטליים). הרס התאים הפריאטליים מביא לכך שאין IF- intrinsic factor אשר מופרש מהם ומסייע לספיגה מחדש של B12, נוצרת אנמיה ויש גם היפוכלורידיה כתוצאה מכך שלא מופרשת חומצה. דלקת זו, בשונה מדלקת אשר נגרמת מחיידק ההליקובקטר פיילורי, מתרחשת בעיקר בגוף הקיבה ולא באנטרום. גם כאן, התאים הם תאי דלקת כרונית- לימפוציטים ותאי פלסמה. היפוכלורידיה מביאה לכך שיש גירוי להפרשת גסטרין באנטרום, המובילה להיפרגסטרינמיה ולעתים אף להופעתם של גידולים קרצינואידיים.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.