דער פריילאנד ליגע
 | |
| יצחק נחמן שטיינברג, מזכיר הפריילאנד ליגע והרוח החיה בה | |
| תקופת הפעילות | 1934–1957 (כ־23 שנים) |
|---|---|
דער פריילאנד ליגע (בתרגום חופשי מיידיש: הליגה לארץ חופשית) היה ארגון יהודי-טריטוריאליסטי שפעל בין השנים 1934–1957.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טריטוריאליזם יהודי
להקמת הפריילאנד ליגע קדמו מספר ניסיונות והתארגנויות טריטוריאליסטיות שמטרתן לייסד בית לאומי לעם היהודי, לאו דווקא בארץ ישראל. ההתארגנות הבולטת ביותר הייתה הסתדרות יט"א (The Jewish Teritorial Organization) שהקים ישראל זנגוויל שפרש מהתנועה הציונית לאחר דחיית תוכנית אוגנדה הטריטוריאליסטית. קרנה של יט"א בפרט והתנועה הטריטוריאליסטית בכלל ירדה לאחר הצהרת בלפור ותמיכת בריטניה ברעיון הציוני וביישוב היהודי בארץ ישראל, משום שלא היה נראה שיש צורך בטריטוריה אחרת, וב-1925 היא פורקה.[1] התמיכה ברעיונות טריטוריאליסטיים גברה כאשר בריטניה נסוגה מתמיכתה בציונות, ובמקביל מצבם של יהודי אירופה הלך והחמיר: הקמת ברית המועצות והעוינות בינה למדינות מזרח אירופה ניתקו כלכלית את יהודי פולין עם יהודי רוסיה, לצד המשבר הכלכלי החמור שידעה פולין באותה העת, ובגרמניה עלתה לשלטון המפלגה הנאצית ב-1933. יהודים שניסו להגר לארצות הברית ואף לארץ ישראל נתקלו במדיניות הגירה נוקשה מאד, ויהדות אירופה ניצבה בפני מבוי סתום. כל אלו הביאו לתחייתה של התנועה הטריטוריאליסטית.
גורם נוסף שזירז את התפשטות הטריטוריאליזם היה האכזבה של יהודים סוציאליסטים מהמהפכה הקומוניסטית שקיבלה באותה העת את אופייה הרצחני והדכאני.
הקמת הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 הוקמו אגודות טריטוריאליסטיות מקומיות בווילנה, בפולין, בניו יורק, בלונדון ובפריז. ב-29 ביוני 1934 נערכה בווילנה ועידת הייסוד שבה השתתפו צירים מכל אותן אגודות. בוועידה הוחלט על הוצאת כתב העת "פריילאנד" שישמש במה ושופר לרעיונות התנועה. בשנת 1935 הצטרף לליגה יצחק נחמן שטיינברג, והיה לרוח החיה בה עד למותו. הוא התמנה למזכיר הליגה. לנשיא כבוד התמנה צ'ארלס זליגמן וליו"ר התמנה ל. קולר.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטיינברג, זליגמן וקולר השתתפו מטעם התנועה הטריטוריאליסטית בוועידת אוויאן ביולי 1938, לצד נציגי ההסתדרות הציונית. הם הגישו לוועידה תצהיר ובו הסבירו את הדחיפות שבהקמת בית לאומי לעם היהודי, שסובל מרדיפות חמורות בגרמניה הנאצית. לטענתם, הציונות לא יכולה להוות פתרון מלא לבעיה זו, ולכן יש לפעול בהקדם למציאת טריטוריה גדולה המתאימה לכך. לעומתם, נציג הציונות חיים ויצמן ביקש באותה ועידה לא לקבל את בקשתם של הטריטוריאליסטים, משום שהציונות הוכיחה את עצמה, והמאמאצים הטריטוריאליסטיים רק יחלישו אותה. הוועידה לא הניבה תוצאות, לא לטריטוריאליסטים ולא לציונים.
בנובמבר 1938 העלה ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין הצעה להקצות ליהודים שטח של 10,000 קמ"ר בגיאנה שהייתה אז טריטוריה בריטית. הצעתו לא הבשילה לשלבים מתקדמים, אך היא העלתה מחדש לסדר היום את בעיית הפליטים, ובעקבותיה התחדש המשא ומתן בין שטיינברג לבין ג'ון ווילקוק (אנ') ראש ממשלת אוסטרליה המערבית, בנוגע לקידום תוכנית קימברלי ליישוב יהודים באזור קימברלי שבאוסטרליה. שטיינברג יצא לסיור באזור והגיש את מסקנותיו לפיהן האזור מתאים להתיישבות יהודית. ממשלת מערב אוסטרליה קיבלה באהדה את התכנית, והגישה אותה לאישור הממשל המרכזי בקנברה. לשם כך שטיינברג נפגש עם שורת אישים בהם פוליטיקאים מדרגים שונים, מנהיגי איגודים מקצועיים, מנהיגי הקהילה היהודית ומנהיגים ציוניים באוסטרליה. אולם, מלחמת העולם השנייה שפרצה בסוף 1939 הורידה את תוכנית קימברלי מסדר היום, והיא נדחתה באופן סופי על ידי ממשלת אוסטרליה ב-17 בנובמבר 1944. בהמשך הנתנהל משא ומתן עם הולנד הטריטוריה הדרום-אמריקנית שלה סורינאם, ונציגי הליגה ביקרו בשטח זה ב-1947 וחתמו חוזה על יישוב 30,000 יהודים באזור, תחת אוטונומיה תרבותית. גם רעיון זה התמסמס בשלהי שנות ה-40[2].
לאחר הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות, טענו אנשי הליגה כי העם היהודי לא יכול להסתפק ולבסס את קיומו על מדינת ישראל בלבד, הן משום שטחה המצומצם יחסית של המדינה והן משום יחסיה עם מדינות ערב. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 התחדדה התנגדותה של הליגה למדינת ישראל, בשל העובדה שהיא "קמה בדם ואש על תלי חללים של בני ישראל וערב"[3]. בעקבות פעולות התגמול ופעולת קיביה טענה הליגה שלא זו בלבד שמדינת ישראל אינה הפתרון היחיד להגנתם של יהודי העולם, אלא היא אף מסכנת את שלומם.
ב-1957 נפטר שטיינברג, ועם מותו גוועה פעילותה של הפריילאנד ליגע.
אויפן שוועל[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעולה נוספת של הליגה הייתה ייסודו של כתב העת "אויפן שוועל" (יי') (ביידיש: "על הסף"). העיתון יוצא לאור החל משנת 1941 עד היום (העיתון היידי הוותיק ביותר שעדיין רואה אור) אם כי במרוצת השנים עם דעיכת פעילותה של הליגה הטריטוריאליסטית הוא חדל להיות מזוהה עמה וכיום הוא יוצא לאור על ידי הליגה למען יידיש. בראשיתו הופיע כירחון, וכיום יוצא במתכונת של רבעון. אברהם רוזין ערך אותו בשנותיו הראשונות (תחת שם העט "בן אדיר"), ויצחק נחמן שטיינברג ערך אותו מ-1942 ועד סמוך לפטירתו. לאחר מכן ערך אותו איציע מרדכי שכטר, שהקים את הליגה למען יידיש והפך את העיתון למזוהה עמה[4].
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפריילאנד ליגע עוררה התנגדות בקרב התנועה הציונית והיישוב, שכן נסיונותיה למצוא פתרון אלטרנטיבי לארץ ישראל נתפסו ככאלו שעלולים לחבל במאמץ הציוני. בשנת 1944 פרסם איש מפא"י אליעזר ליבנשטיין (ליבנה) חוברת בשם "הטריטוריאליזם החדש", שבה טען כי כל הטענות שטוענים אנשי הליגה כנגד הפתרון הציוני עומדות בתוקפן גם ביחס לכל פתרון אחר שיציעו הטריטוריאליסטים.
תגובה מפויסת יותר הגיעה מצדו של זאב ז'בוטינסקי, שהתנגד אמנם לרעיון הטריטוריאליסטי בכללותו, אך התנגדותו נבעה מכך שסבר שתוכניות כאלו לא יוכלו לצאת אל הפועל, ולא מסיבה עקרונית[5].
תמיכה ברעיונותיה ובפעולותיה מצאה הפריילאנד ליגע בקרב חברי אגודת "איחוד" שכללה אנשי רוח בולטים ביישוב, בראשותו של יהודה לייב מאגנס. חברי "איחוד" לא ראו בעין יפה את היחס של התנועה הציונית לשאלת ערביי ארץ ישראל, ובתנועות טריטוריאליסטיות ראו מודל ראוי לקיומה של אוטונומיה יהודית בלי מפגש טעון עם אוכלוסיות אחרות. הקשר בין התנועות התהדק לאחר מלחמת העצמאות, ובשנות ה-50 כתב אחד ממנהיגי ה"איחוד", רבי בנימין, מאמר תמיכה המפרט את חשיבותה של הליגה לאחר קום המדינה. גם הסופר היידישיסט מרדכי צאנין[6] והסופר תומאס מאן[7] הביעו תמיכה בליגה בתקופה שלאחר קום המדינה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל אסטור, געשיכטע פון דער פרייאנד ליגע, בואנוס איירס וניו יורק, 1967 (ביידיש)
- גור אלרואי, 'מבקשי מולדת': תנועת הליגה לארץ חופשית (הפריילאנד ליגע), היישוב ומדינת ישראל 1934–1956, עיונים בתקומת ישראל (15), 2005, עמ' 413–434.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gur Alroey, “Zionism without Zion”?: Territorialist Ideology and the Zionist Movement, 1882–1956, Jewish Social Studies 18, 2011, עמ' 1–32 doi: 10.2979/jewisocistud.18.1.1
- ^ א. גיא, זרויים ופזורים, חרות, 5 ביוני 1950
- ^ נתן חפשי, "בלב ונפש", 1957, עמ' 30
- ^ על ההיסטוריה של אויפן שווועל (ביידיש) ראו: שבע צוקער,אויפֿן שוועל, גלגול פֿון אַ ייִדיש־זשורנאַל, אויפֿן שוועל, גיליון 352–353, קיץ 2011
- ^ אלרואי, עמ' 427–428
- ^ י. עברי, באספקלריה עקומה של טריטוריאליסטים, דבר, 10 ביוני 1954
- ^ תומאס מאן, 'איך גלויב אין פריילאנד', אויפן שוועל, מרץ-אפריל 1949, עמ' 2–3