האחיות אנדרוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האחיות אנדרוז
תקליט להיטי האחיות אנדרוז - מתוך סדרת 20th Century Masters - The Millennium Collection

האחיות אנדרוז (אנגלית: The Andrews Sisters) לה וורן סופי (1911-1967), מקסן אנג'לין (1916-1995) ופטרישיה (פטי) מרי (1918-2013), שלוש אחיות ילידות מינסוטה בארצות הברית, שהקימו שלישיית זמר שזכתה לפופולריות עצומה בארצות הברית, בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה, ומכרה למעלה מ-100 מיליון תקליטים. שלישיית אנדרוז הייתה הלהקה הנשית הקולית המצליחה ביותר בארצות הברית בתקופת מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחריה. הן שרו בסגנון "הרמוניה צפופה", (close harmony), שבו המרווחים בין הקולות קטנים, כך שהאקורדים הנוצרים עם שילוב הקולות פרושים על המרווח המינימלי האפשרי. סגנון זה אפיין בדרך כלל את להקות הברברשופ הגבריות.

מעט להקות נשים וגברים התקרבו להצלחה המרשימה לה זכו האחיות אנדרוז בתקופה שבין סוף שנות ה-30' עד לתחילת שנות ה-50' של המאה ה-20, תקופה שבה נתנו את הטון תזמורות ביג בנד וזמרים סולנים. הסגנון האופטימי שלהן תרם לעידוד המורל בשנות המלחמה. הן זכורות מאותה התקופה לבושות במדי צבא בהשמיען את השיר Boogie Woogie Bugle Boy שהפך לסמלן המסחרי. [1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחיות אנדרוז בהופעה שהתקיימה ב-1942

האחיות אנדרוז נולדו במינסוטה לאב מהגר ממוצא יווני ולאם ממוצא נורבגי. את אהבתן למוזיקה פיתחו הבנות בבית הוריהן. בילדותן נהגו השלוש להתאסף סביב הפסנתר המשפחתי ולשיר יחדיו. הן אהבו לחקות את כוכבי התקופה, ובהן אלה פיצג'רלד. כשהלהקה הוקמה הייתה פטרישיה (פטי), האחות הצעירה והזמרת המובילה של השלישייה, בת 7 בלבד ובת 12 כשהשלישייה זכתה לראשונה בתחרות לכשרונות צעירים, במיניאפוליס. היא מתוארת באתר הרשמי של הלהקה כ"בלונדית קולנית" שהנהיגה את השלישייה בקולה הבוטח. מקסין, האחות האמצעית, מתוארת כ"ברונטית" שייחודה במגוון ווקלי, שיצר אפקטים מעניינים. האחות המבוגרת, לה וורן, תוארה כ"ג'ינג'ית חזקה ופראית, בעלת חוש הומור ועין אופנתית".[2] הרפרטואר של האחיות אנדרוז כלל מגוון של סגנונות מסווינג ועד קאנטרי. הפופולריות הרבה שלהן באה לידי ביטוי לא רק בתעשיית המוזיקה, אלא גם בתוכניות רדיו, בסרטים הוליוודיים, במחזות על בימת ברודוויי וגם בפרסומות.

"בי מיר ביסטו שיין"[עריכת קוד מקור | עריכה]

את צעדיהן הראשונים בקריירה המוזיקלית עשו במחיצת המופע המוזיקלי של לארי ריץ', אליו התלוו ברחבי ארצות הברית. במקביל הופיעו האחיות בירידים, במופעי וודוויל ובמועדונים. כל רגע פנוי הן ניצלו לצורך חזרות, כשלעתים הן מתכוננות להופעה הבאה במושב האחורי של מכונית הביואיק של אביהן. בשנת 1937, לאחר שש שנים "בדרכים" זכו הבנות להצלחה הראשונה, בעזרת הלהיט ביידיש "ביי מיר ביסטו שיין", שהוקלט בחברת התקליטים "דקה" ונמכר ב-350 אלף עותקים. ההצלחה העלתה אותן לדרגת כוכבות והפכה אותן ללהקה הנשית הראשונה אי פעם בארצות הברית שקיבלה "תקליט זהב".

השיר "בי מיר ביסטו שיין", נכתב ב-1932 עבור אופרטה כושלת ביידיש שכעבור שנה ירדה מהבימה. את המילים כתב יעקב ג'ייקובס ואת המנגינה המלחין שלום סקונדה. השניים, יחד עם מפיק ההצגה, ניסו למכור אותה להוליווד אולם לא הצליחו לעניין איש. לבסוף, בשנת 1937, מכרו סקונדה ויעקב את השיר למוציא לאור תמורת 30 דולר, כשהם מתחלקים בכסף שווה בשווה. שלושה חודשים לאחר מכן כבר נוגנה ברדיו גרסה חדשה לשיר, באנגלית, של האחות אנדרוז. מהשיר היידי נותר רק המשפט "ביי מיר ביסטו שיין". עד מהרה הפך השיר ללהיט ענק. [3]

הפרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה התפרקה ב-1953 כשפטי, בהשפעת בעלה שהיה גם סוכנה, החליטה לפתוח בקריירה משל עצמה. שתי אחיותיה קראו לראשונה על ההחלטה של פטי במדור רכילות, וכתוצאה מכך נותק הקשר ביניהן למשך שנתיים. היחסים הורעו עוד יותר כשפטי תבעה את אחותה לה וורן בדרישה לקבל נתח גדול יותר מעזבון ההורים. מקסין ולה וורן ניסו להמשיך כדואט ואף זכו לביקורות טובות במהלך סיור בן 10 ימים באוסטרליה אלא שניסיון התאבדות של מקסין, בדצמבר 1954, הפסיק את המשך ההופעות.

השלישייה חזרה להופיע יחדיו ב-1956 לאחר שהאחיות התפייסו ביניהן. הן חתמו על חוזה הקלטות חדש עם חברת "קפיטול רקורדס" והקליטו 12 תקליטונים במהלך 1959. ב-1962 הן חתמו על חוזה הקלטות חדש, הפעם על הקלטת תקליטים בשיטת הסטריאו. במרוצת חמש השנים הבאות הקליטו סדרה של אלבומים, שכללו כמה מלהיטיהן הקודמים. בשנות השישים הן קיימו מסעות הופעות אינטנסיביים במועדוני היוקרה של לאס וגאס, קליפורניה ולונדון.

המסך ירד סופית על הלהקה ב-1967, בשעה שהאחות הבכירה, לה וורן, נפטרה ממחלת הסרטן, שנה לאחר שחלתה. בתקופת אשפוזה החליפה אותה בלהקה הזמרת ג'ויס דה יונג. לה וורן הייתה תמיד המפייסת בין האחיות בעתות משבר. כשנפטרה מקסין לא ראתה עוד טעם בהמשך קיומה של הלהקה ועברה לקריירה חדשה כמורה למשחק, דרמה ופיתוח קול לבני נוער במצוקה. פטי לעומתה המשיכה בקריירה סוליסטית עד פטירתה.

בחזרה לבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותה של לה וורן התאחדו מקסין ופטי פעם נוספת כדי להקליט ב-1972, ביחד עם הזמרת בט מידלר, גרסת רוק אנד רול ללהיטן Boogie Woogie Bugle Boy, אבל ההופעה המחודשת המשמעותית יותר הייתה במסגרת המחזמר הנוסטלגי על ימי מלחמת העולם השנייה Over Here! על קרשי הבמה בברודוויי. היו אלה ימי התהילה האחרונים של צמד האחיות.

רשימת הלהיטים הגדולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Alexander's RagTime Band

A Penny a Kiss

Beat Me, Daddy, 8 to the Bar

Begin the Beguine

Bei Mir Bis Du Shein

Boogie Woogie Bugle Boy

Bounce Me

Charlie My Boy

Ciribiribin

Don't Sit Under the Apple Tree

Elmer's Tune

I Can Dream, Can't I?

In the Mood

I Wanna Be Loved

I Want to Be With You Always

Lullabye of Broadway

Near You

Oh, Johnny

One Meat Ball

Ragtime Cowboy Joe

Rum and Coca Cola

Say Si Si

Seven Lonely Days

Sing, Sing, Sing

Three Little Fishies

She Wore a Yellow Ribbonn

Toolie Oodle - the Yodel Polka

Accenthuate the Positive

Andrews Sister & Bing Crosby

Take Me Out to the Ball Game

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]